ציירי לך חולצה

חבלי הלידה של ילד עיסת הנייר שלי עדיין נמשכים ולכן הוא ימתין עוד קצת לצאתו לאויר העולם. בינתיים, אם נישאר בתחום הילדים, כי הרי אני ילדה בעצמי, אשתף אתכם בתחביב נוסף שלי.

מדי פעם, בין שאר עוונותי, אני חוטאת בציור על חולצות. על פי רוב, הציור מוזמן מראש ע"י בעל/ת החולצה או על ידי האמא של הצאצא/ית. איני זוכרת כבר כמה דורות (תרתי משמע..) עברו תחת ידי: דורה עם בוטס, דורה בלי בוטס, בוטס בלי דורה, נותנים ידיים, לא נותנים ידיים, קופצים, עומדים ו.. אני מניחה שהבנתם כבר.  והכל כמובן לפי דרישת הזאטוט...  איך אומרים הצילו במכסיקנית?

אבל, חוץ מדורה היו עוד דמויות חביבות שצויירו בהנאה והתקבלו בהנאה גדולה יותר אצל הלקוחות הקטנים:

גם אירועים כגון שינוי הסטטוס לאח בוגר או לילדת סנדביץ' זכו לחולצה:

אבל, החולצה שאני הכי אוהבת עד היום היא חולצה שציירתי לסנדביץ' הפרטית שלי, גל,  ובה עשיתי העתק מדוייק של ציור שהיא ציירה לי כדי שיהיה לי נחמד בעבודה. בציור מופיעה כל המשפחה שלנו, וזו ההזדמנות להיחשף עוד קצת כך שגם תכירו את משפחתי המורחבת. ובכן, תביטו היטב בציור, זוהי משפחתי. אני לא בטוחה שתזהו אותנו ברחוב לפי התמונה, אבל בהחלט ניתן לומר שישנם קווי דימיון רבים למציאות. מה שכן, השמות אינם בדויים, כך שאם בכל זאת תזהו אותנו ברחוב, אתם מוזמנים לומר שאנחנו מוכרים לכם מאיפשהו...

 הציור המקורי שקיבלתי במתנה:

החולצה:

גל התרגשה מאוד לקבל את החולצה, חשה גאווה רבה על הציור שלה ושמחה להסביר לכל מי ששאל שזה הציור שלה.

ועכשיו את האמת: נכון שאני יפה בתמונה?
יעל.