לוקום הוא מסוג הדברים ש"או שאוהבים מאוד, או שלא". זהו בעצם ממתק שעשוי מתרכובת של סוכר, עמילן ומסטיקה (אבקת תבלין שמופק משרף עצי אלה) מחוזקת בג'לטין או גלוקוזה, ומתובלת עפ"י רוב במי ורדים. את כל זה מצפה אבקת סוכר, ליתר בטחון ומתיקות... מכל ההקדמה הזו ניתן להבין שאני שייכת לאלה שאוהבים לוקום. רצוי אדום, וללא תוספות של אגוזים, פיסטוקים ושאר ירקות, ורצוי גם בתוך עוגיה...
המתכון שברשותי עוד מבית אמא, פשוט ביותר להכנה, אך דורש סבלנות יתרה בשלב גלגול הלוקום לעוגיות זעירות. מה שכן, אני יכולה להבטיח שהתוצאה שווה את המאמץ בכל ביס, ולכן חבל לשלול על הסף את המתכון בשל ההשקעה הנדרשת.
הבצק הוא בעצם בצק חשק - חמאה - שמנת - קמח:
חמאה - 200 גרם, קרה.
שמנת - שמנת חמוצה באריזה קטנה (חצי מנה)
קמח - שלוש כוסות, קמח רגיל, לא תופח.
חותכים את החמאה הקרה לקוביות קטנות ושמים יחד עם השמנת והקמח במעבד מזון עם להב פלדה. מפעילים עד לקבלת כדור בצק, משהו כמו שתיים-שלוש דקות.
את כדור הבצק משטחים על ניילון נצמד ל"פיתה", עוטפים ומניחים במקרר לשעה בערך. למי שלא יכולה לדחות סיפוקים (זה בסדר, גם אני כזו...), יש אפשרות להכניס למקפיא לכעשרים דקות.
בינתיים, כדי לנצל את הזמן ביעילות, חותכים את קוביות הלוקום למלבנים קטנים כמו שרואים בתמונה, בגודל של כסנטימטר וחצי על חצי על חצי ס"מ.
מוציאים את הבצק מהקירור, מחלקים לשישה חלקים ועובדים בכל פעם עם חלק אחד בנפרד. את השאר משאירים במקרר בהמתנה לתורם.
מרדדים כל חלק לעיגול דק (כשני מ"מ עובי), ומחלקים בעזרת גלגלת פיצה לעשרים משולשים קטנטנים. עכשיו אתן בטח שואלות: עשרים??? אז כן, עשרים... השיטה שלי היא לחלק את העיגול לארבעה רבעים, ואז יותר פשוט לחלק כל רבע לחמישה משולשים.
מניחים מלבן לוקום קטן בחלק הרחב של כל משולש ומתחילים לגלגל. מתקבלות כרוכיות זעירות ויפות שמהן מבצבץ האדום האדום הזה, והמראה משגע.
ממקמים את העוגיות בתבנית, אפשר בצפיפות כי הן לא תופחות, ועד שהתנור מתחמם, מניחים את התבנית במקרר.
יש לאפות את העוגיות בחום של 170 מעלות, אפייה קצרה ביותר, ולהוציאן מהתנור בהירות אך אפויות. אין צורך שהעוגיות ישחימו כדי לדעת שהן אפויות, רואים את השינוי בבצק. למי שלא בטוחה, ניתן לוודא אפיה ע"י הפיכת עוגיה או שתיים ולראות שהתחתית הזהיבה.
לאחר צינון מוחלט, אפשר ורצוי לפזר אבקת סוכר ולהתחיל בחגיגה.
מי מכין קפה? אני באה...
יעל.
המתכון שברשותי עוד מבית אמא, פשוט ביותר להכנה, אך דורש סבלנות יתרה בשלב גלגול הלוקום לעוגיות זעירות. מה שכן, אני יכולה להבטיח שהתוצאה שווה את המאמץ בכל ביס, ולכן חבל לשלול על הסף את המתכון בשל ההשקעה הנדרשת.
הבצק הוא בעצם בצק חשק - חמאה - שמנת - קמח:
חמאה - 200 גרם, קרה.
שמנת - שמנת חמוצה באריזה קטנה (חצי מנה)
קמח - שלוש כוסות, קמח רגיל, לא תופח.
חותכים את החמאה הקרה לקוביות קטנות ושמים יחד עם השמנת והקמח במעבד מזון עם להב פלדה. מפעילים עד לקבלת כדור בצק, משהו כמו שתיים-שלוש דקות.
את כדור הבצק משטחים על ניילון נצמד ל"פיתה", עוטפים ומניחים במקרר לשעה בערך. למי שלא יכולה לדחות סיפוקים (זה בסדר, גם אני כזו...), יש אפשרות להכניס למקפיא לכעשרים דקות.
בינתיים, כדי לנצל את הזמן ביעילות, חותכים את קוביות הלוקום למלבנים קטנים כמו שרואים בתמונה, בגודל של כסנטימטר וחצי על חצי על חצי ס"מ.
מוציאים את הבצק מהקירור, מחלקים לשישה חלקים ועובדים בכל פעם עם חלק אחד בנפרד. את השאר משאירים במקרר בהמתנה לתורם.
מרדדים כל חלק לעיגול דק (כשני מ"מ עובי), ומחלקים בעזרת גלגלת פיצה לעשרים משולשים קטנטנים. עכשיו אתן בטח שואלות: עשרים??? אז כן, עשרים... השיטה שלי היא לחלק את העיגול לארבעה רבעים, ואז יותר פשוט לחלק כל רבע לחמישה משולשים.
מניחים מלבן לוקום קטן בחלק הרחב של כל משולש ומתחילים לגלגל. מתקבלות כרוכיות זעירות ויפות שמהן מבצבץ האדום האדום הזה, והמראה משגע.
ממקמים את העוגיות בתבנית, אפשר בצפיפות כי הן לא תופחות, ועד שהתנור מתחמם, מניחים את התבנית במקרר.
יש לאפות את העוגיות בחום של 170 מעלות, אפייה קצרה ביותר, ולהוציאן מהתנור בהירות אך אפויות. אין צורך שהעוגיות ישחימו כדי לדעת שהן אפויות, רואים את השינוי בבצק. למי שלא בטוחה, ניתן לוודא אפיה ע"י הפיכת עוגיה או שתיים ולראות שהתחתית הזהיבה.
לאחר צינון מוחלט, אפשר ורצוי לפזר אבקת סוכר ולהתחיל בחגיגה.
מי מכין קפה? אני באה...
יעל.