אבעבושקות רוח

אבעבושקות רוח. מחלת ילדות שלא עוברת אצל חלק מהאנשים גם בהיותם בוגרים עפ"י הגדרת החוק היבש. תוקפת בעיקר נשים, חוצה גבולות ויבשות, מגזרים ועדות, גילאים ודעות.

גם אני חולה באבעבושקות, בצורה הקשה ביותר (טוב, לא כולם מושלמים...), ולכן החלטתי לערוך סדנאות תמיכה ללוקות במחלת הילדות הזו שלעולם אינה עוברת.

וכך, התכנסנו לנו בסטודיו חבורה של "חולות", חמושות במצב רוח טוב, הרבה כדורי קלקר, עיסת נייר וה-מון צבעים, והתחלנו ליצור את הבבושקות שלנו.

מה אגיד ומה אומר? היה מדהים! מסתבר שלבבושקות יש הרבה פנים, ואי אפשר ליצור שתיים דומות (טוב, נו, אולי  בסין אפשר...), ומכיוון שכל אחת פירשה את הדמות אחרת, וכל אחת הלבישה אותה בצבעים שונים, המגוון שנוצר בסופו של דבר היה עצום.

אם אייל שני היה מבקר בסדנא הוא בטח היה אומר לנו ש"כל אחת יוצקת את עצמה לתוך החומר הגולמי והראשוני הזה, והתוצאה המתקבלת הינה בבואה שלה עצמה...". אייל, תקן אותי אם אני טועה...

ועכשיו אתן לתמונות לדבר. ככה זה נראה בחלק הראשון של הסדנא, שלב יצירת ה"גלמים" מעיסת הנייר.

לצפייה בהגדלה, יש ללחוץ על התמונות

במפגש השני שהתקיים לאחר שבוע (שהיה בעצמו שיעור בדחיית סיפוקים), הפחנו בגלמים רוח חיים ואישיות על ידי צביעתם בססגוניות ורבגונית מדהימה. והנה הן כאן, חינניות ומקסימות, אחת אחת, כל אחת ואישיותה המתפרצת.

ואני גאה בכן, בנות יקרות ומוכשרות שזכיתי להכיר, על שהשתתפתן בסדנאות המדהימות שהיו לנו, תודה על שצבעתן אותן בקסם רב, בכשרון מופלא ובססגוניות של כל אחת ואחת מכן. תודה על החברה המשובחת, המטעמים והמנעמים.

ועכשיו ברצינות - נראה לכן שאנחנו צריכות להקים קבוצת תמיכה בסגנון אלכוהוליסטים אנונימיים?

אני מאחלת לכולנו שמחה וצבעוניות בחיים, לפחות כמו שיש לבבושקות שבתמונה.
יעל.

שבע

עורכת הדין בת שבע. האמת היא, שלפי מספר דיוני "הצדק לאן" הנערכים בביתנו מדי יום בהנחייתה הראשית ניתן לחשוב שהיא בת שלושים לפחות כשברזומה שלה יש סטאז' מרשים כתובעת במשרד עורכי הדין הגדול ביותר במדינה. אבל לא, היא בת שבע בלבד, והיא מדהימה והיא שלנו, והפוסט הזה מוקדש לה באהבה רבה, למרות שלרוב היא בצד של התובע ואני נמצאת בדרך כלל בצד הנתבע...

את אהבתי לעיסת הנייר אפשר לומר שאני חייבת לה. ניסיתי את זה קודם, באופן זניח, בעיקר כי בא לי פתאום משהו, אבל ההריון שלה היה נקודת ציון משמעותית בתחילת הדרך שהביאה אותי עד הלום.

זה התחיל בביקורת שגרתית אצל רופאת הנשים בסוף החודש החמישי להריון, ביקורת ממנה יצאתי עם הפנייה דחופה לאשפוז במחלקה להריון בסיכון גבוה. הייתי בטוחה שהרופאה קצת היסטרית, אז הבטחתי לה שאלך לבית החולים בעצמי כיוון שהאופציה של אמבולנס שהיא רצתה להזמין נראתה לי הזויה ולא תואמת את מצבי הבריאותי באותה הסיטואציה...

נסענו לבית החולים, שם הוחלט לאחר כבוד לאשפז אותי "ליום-יומיים השגחה". קיבלתי חדר, בלי ג'קוזי אומנם, אבל עם נוף לבסיס הצבאי הסמוך ונקודת תצפית טובה על הדגל במסדרי הבוקר. לא אבוש ולא אסתיר, התאים לי. פתאום, באמצע החיים עם הריון כבד בחודש יולי ההזוי לנוח מנוחה מוחלטת ליום-יומיים, בעיקר מבלי לקום לעבודה בחמש וחצי בבוקר ולהתרוצץ כל היום - מה רע? ליום-יומיים, כן?

אז זהו, שלא. אחרי שחלפו ארבעה ימים ולא עשו לי צ'ק אאוט מיוזמתם, ביקשתי בעצמי להשתחרר מהנופש. ראשון-רביעי הכל כלול זה מספיק בהחלט גם למי שממש רוצה לנוח. לא הסכימו, אמרו עוד יום-יומיים.

מכיוון שלא ממש שאלו אותי או התייחסו לבקשתי (מי אמר שאין אשפוז בכפייה, מי?), החלטתי לעשות משהו מועיל וביקשתי צמר ומסרגות כדי לסרוג נעליים לתינוקת שתיוולד בחורף (אם ירצה השם והצוות הרפואי..).

סרגתי וסרגתי וסרגתי, ותוך כדי העלאת עיניים, החלפת חוטים וקשירת שרוכים חשבתי מה עוד אפשר לעשות בשכיבה במיטה?

אההה... לא. לא מה שאתם חושבים.

עיסת נייר!! כמובן!! מה, לא???

ביקשתי דבק, ביקשתי עיתונים, ביקשתי קרטונים, צבעים וכל מה שנדרש, ומהר מאוד חדר 17 במחלקה להריון בסיכון גבוה הפך לסטודיו. כל היום עשינו יצירות מעיסת נייר, ציירנו וצבענו. במשמרות הערב, שהיו רגועות יותר, האחיות היו מצטרפות לחברותא ומקבלות טיפים בנושאי יצירה שונים.

בבוקר, כשרחלי המנקה היתה מגיעה, הייתי עושה את  עצמי ישנה כדי לא לשמוע אותה רוטנת שוב ושוב על העבודות שמתייבשות על אדן החלון ומפריעות לה לנקות את האבק...

וכך חלפו להם חודשיים תמימים, הקיץ תם, האפרוחית שבבטן גדלה וביחד איתה גדלה גם אהבתי לעיסת הנייר. ביום הראשון של שבוע 32 התייצבתי זקופה במלוא המטר ופסיק שלי והודעתי לרופא שהיום אני הולכת הביתה. כשהוא שאל מי שיחרר אותי, הזכרתי לו את הוראות המחלקה (ששיננתי היטב במסגרת טבלת היאוש שערכתי) לפיהן משבוע 32 לא עוצרים לידה. אם לא עוצרים לידה, איך יעצרו אחת כמוני שאלתי אותו...

חזרתי הביתה עם אהבה חדשה לעיסת הנייר וציפייה לאהבה הגדולה יותר - זו שבבטן.

גל נולדה בשבוע 39, בלידה קסומה ומדהימה שפיצתה על כל תקופת ההריון הלא פשוטה. מהרגע הראשון היה לי ברור שהכל היה שווה. על כל רגע של יאוש או של איבוד תקווה (והיו הרבה במהלך החודשיים האלה..) קיבלתי פיצוי מדהים שלמענו הייתי מוכנה לעבור הכל שוב.

וכך, ברגעי האתנחתא המועטים שבין החלפת טיטול-שליפת ציצ-המתנה לגרעפס וחוזר חלילה התחילו ניצני האהבה לעיסה לגדול, ואיתם הרצון ללמוד עוד ולהתנסות יותר בתחום.

היום גלונצ'קה יושבת איתי בסטודיו ומפסלת בעיסה ואפשר לומר שיש לה את זה. החוש היצירתי שלה מאוד מפותח, אי אפשר להתעלם, אך חוש הצדק מפותח יותר, מה שמזכיר לי שעלי לחזור למציאות כי אולי אני בכלל צריכה להכין עכשיו כתב הגנה ובמקום זה אני מבזבזת את הזמן וכותבת פוסט לבלוג...

גל שלי - את קסם של ילדה. נחושה, אסרטיבית, דעתנית (אולי קצת יותר מדי?), ואני אוהבת את זה, למרות שלעיתים אני מודה שזה מתיש. את חכמה ואי אפשר לעמוד בקסמך, ואת יודעת את זה. אנחנו קשורות בעבותות נפש ונראה לעיתים כי חבל הטבור לא נותק מעולם. ילדתי שלי, ילדה של אהבה, אני מאחלת לך את כל הטוב שאפשר לאחל. שיתגשמו כל המשאלות אשר בליבך,  ואושר ואהבה ילוו אותך תמיד בדרכך.
אוהבת עד כלות,
אמא.

הסדנאות באות...

לאור פניות רבות שקיבלתי לפתוח סדנאות יעודיות ליצירות מעיסת נייר, אני פותחת שתי סדנאות קצרות בעיסת נייר, בנות שני מפגשים כל אחת.

סדנא ליצירת משפחת בבושקות עליזה מעיסת נייר:

הסדנא, כאמור, בנויה משני מפגשים של שלוש שעות כל אחד, עם שבוע מרווח ביניהם, היות ויש צורך בפרק זמן לייבוש מלא של העיסה לפני צביעתה.

במפגש הראשון - ניצור את התשתית לבבושקות ונצפה אותן בעיסת נייר. כל אחת תיצור לעצמה בבושקות לפי הספקה האישי - ניתן לעשות חלק מהן כמחזיק מפתחות או כקישוט לתיק.
במפגש השני -נצייר את קווי מתאר של הדמויות על עיסת הנייר שהתייבשה במהלך השבוע, וכל אחת תצבע את הבבושקות שלה לפי טעמה האישי.

ועכשיו לפרטים החשובים:
הסדנא תערך בימי שישי - 29.10.10, 5.11.10, בין השעות 08:30 - 11:30 בבוקר, בסטודיו בבאר יעקב (בין ראשל"צ לנס ציונה).
עלות כוללת לשני המפגשים - 280 ש"ח.
העלות כוללת את כל החומרים, לשני המפגשים.

שתיה קרה, קפה ומאפה הבית יהיו זמינים להנאתכם לכל משך הסדנא.

הרשמה במייל: yaelel@inter.net.il
יש לציין במייל שם וטל' להתקשרות.

וקצת תמונות להתרשמות ממה שאפשר ליצור בסדנא:

סדנא ליצירת קופסאות איחסון מעיסת נייר: 

גם סדנא זו בנויה משני מפגשים של שלוש שעות כל אחד, עם שבוע מרווח ביניהם, היות ויש צורך בפרק זמן לייבוש מלא של העיסה לפני צביעתה.

במפגש הראשון - כל משתתפת תקבל שלוש קופסאות קרטון ממוחזר, אותן נצפה בעיסת נייר וניצור שני דגמים עיקריים:
קופסא אחת רגילה (כמו הקופסא האדומה בתמונות שבהמשך), והקופסא השנייה, קטנה יותר, תעוצב בצורת קאפקייק או בתוספת בבושקה מעל (כמו בתמונות שבהמשך), קופסא שלישית - תעוצב בחופשיות.

במפגש השני - כל אחת תצבע את הקופסאות לפי טעמה האישי. ניתן להביא מפיות מיוחדות לציפוי הקופסא/חלק ממנה, כמו בדוגמא של הקופסא הצהובה בהמשך.

ועכשיו לפרטים החשובים:
הסדנא תערך בימי שישי - 12.11.10, 19.11.10, בין השעות 08:30 - 11:30 בבוקר, בסטודיו בבאר יעקב (בין ראשל"צ לנס ציונה).
עלות כוללת לשני המפגשים - 340 ש"ח.
העלות כוללת את כל החומרים, לשני המפגשים, למעט מפיות לקישוט/הדבקה על הקופסא.

שתיה קרה, קפה ומאפה הבית יהיו זמינים להנאתכם לכל משך הסדנא.

הרשמה במייל: yaelel@inter.net.il
יש לציין במייל שם וטל' להתקשרות.

ועכשיו הדוגמאות לקופסאות שניצור בסדנא:

* הציור על הקופסא האדומה לקוח מצלחת קרמיקה ואינו ציור מקורי

בשאלות לגבי פרטים נוספים ו/או אחרים ניתן לפנות במייל: yaelel@inter.net.il

להתראות,
יעל.

משהו מתוק?

עולם ההחלפות די חדש לי. מה זה די? חדש לגמרי..

החלפה, למי שלא יודע, היא משחק חביב בין יוצרות בו נקבע כל פעם נושא אחר, וכל אחת מהמשתתפות יוצרת משהו באותו הנושא.

ההחלפה הראשונה הרשמית אליה הצטרפתי היתה החלפה מתוקה, בה ניתן לעשות כל דבר העולה על הדעת אך נשאר בגדר גבולות המילה מתוק על כל הטיותיה ונגזרותיה...

לא אכחיש שבימים הראשונים די חששתי מההחלפה כי זו הפעם הראשונה, כך שהמתיקות מהפנטזיה נעלמה ודי נהיה לי מריר אפילו, אבל מהר מאוד התעשתתי על עצמי והחלטתי שאעשה את המתוק ביותר שאני יכולה, כמובן שבעיסת נייר.

אז חשבתי מתוק וחשבתי גם קצת פרקטי ומהחשיבה הזאת יצאה קופסה חביבה בצורת קאפקייק עם קצפת ותות מעל. ורודה, קיטשית להפליא, אבל עומדת בהגדרה של מתוק, לא?

ואז חשבתי עוד קצת. ומהעוד קצת חשיבה יצא גם קישוט לתיק / מחזיק מפתחות, גם הוא בצורת קאפקייק עם קצפת ופצפוצי שוקולד. יאמיייי.

וכשאלה היו מוכנים, חשבתי לעצמי שזה לא יפה לשלוח קופסה ריקה, אז הוספתי לקופסא שלושה מגנטים מנגצים עם תמונות של (נו, תנחשו אתם...) שאחי היקר צייר עבורי.

ולכל זה צריך לצרף כרטיס מתוק, לא? אז הכנתי כרטיס מתוק בצורה ההיא שאתם כבר יודעים מהי...

ועכשיו הכל ביחד, לפני אריזה ואחריה, בדרך לדואר המתוק. התחרפנתי, אני יודעת.. נכון שיש כזה דבר הרעלת סוכר?

ועכשיו כשרמות הסוכר בדמי גבוהות מהרגיל, אשב לי כאן, לבד בחושך, ואחכה במתיקות (סליחה, במתינות...) להפתעה המתוקה הראשונה שלי.

** חיכיתי, חיכיתי, הספקתי לכתוב את הפוסט בזמן הזה, ועד לפרסום הפוסט, המתוקה האבטיחית שלי הגיעה אלי היישר מלונדון הרחוקה בחסות זוהר המדהימה, הלא היא Bigmook. זוהר, תודה, את ממש.... מתוקה!
יעל.

עיסת נייר - איזור הדמדומים

התמורה לעיצוב כרטיס הביקור החדש והמקסים שלי שולמה בעיסת נייר במקום בשקלים חדשים. סוג של סחר חליפין.

הבקשה (המוזרה משהו...) של המעצב המוכשר היתה פשוטה: שני ראשי דלעת הזויים בסגנון אלו שמככבים בליל כל הקדושים.

נכון שזה לא בדיוק הסגנון של עבודותי, אך זה בהחלט היה אתגר, לי ולעיסת הנייר.

הרמתי את הכפפה ואצתי רצתי לרכוש שני כדורי קלקר ענקיים, בקוטר של 15 ו - 20 ס"מ. תמונה של דלעת בסגנון המבוקש ליוותה את תהליך הפיסול, והתוצאה, איך לומר בעדינות, מכוערת להפליא, או מהממת, תלוי מי מסתכל. בכל מקרה זה מתחיל ב - מ'...

למרות שניסיתי לשוות לראשי הדלעת מראה מפחיד, זה כנראה חזק ממני, וככל שאני מביטה בהם, הם נראים חביבים להפליא ובלתי מזיקים בעליל, כך שגם אני הייתי מסכימה לארח אותם על שולחני.

הנה הראשון:

ועכשיו השני:

ושניהם יחד בתמונה מלבבת:

ובתמונות פחות מלבבות:

ומה אני קיבלתי בתמורה? קיבלתי את כרטיס הביקור המקסים שלי, שעוצב בהשראת הבלוג ואתר הסטודיו כולו:

צד אחד

צד שני

כמובן שמיד הכנתי לכרטיסי הביקור קופסא שהולמת את עיצובם:

 

אוהבת את הכרטיס, ומקווה שהוא יאהב את הדלועים (אם תראו תגובה אנונימית עויינת, אז כנראה שהוא לא...).
אסיים כאן, לפני שאהפוך לדלעת בעצמי.
יום נפלא,

יעל.