שמיכת פלאים

הרשומה הפעם מוקדשת לאמא. מאז שאני ילדה, אני זוכרת את אמא יוצרת. אמא תמיד סרגה, תפרה, רקמה ועסקה במגוון תחומי יצירה. כנראה שזה בא לי ממנה, האהבה הזו ליצירה והעשייה הבלתי פוסקת במגוון תחומי יצירה כל חיי.

בילדותי (שהסתיימה לפני שלוש ארבע שנים בערך...), תמיד רקמתי או סרגתי משהו יחד עם אמא. זוכרות את תמונות הקיר האלה מצמר שהיו נמכרות כערכה לרקמה/סוג של קשירה עם מכשיר מיוחד? כמה כאלה עשיתי שהייתי ילדה...

כמובן שתחום היצירה התפתח מאוד מאז שנות השמונים, והערכות האלה עברו מן העולם, למרות שמדי פעם אני רואה כאלה בודדות בחנויות ישנות שהקידמה פסחה עליהן.

אבל הסריגה תמיד נשארה כאן. מסרגה אחת, שתי מסרגות, שמעתי גם על ארבע מהילה סורגת הבבושקות, מגוון עצום של דוגמאות ווריאציות, ואין סוף אפשרויות.

ועכשיו אמא סרגה לגל שמיכה לבקשתה. גל ואני הלכנו לחנות לקנות צמר לפי בחירתה. בשקט אגלה לכם שהייתי צריכה קצת להגמיש את "בחירתה" כדי לשנות את דעתה לגבי צבעים מסויימים, אבל בסך הכל הכללי, יש לילדה טעם די טוב (טוב, נו, הצלחתי במשהו...).

אלה הצבעים שנבחרו בסופו של דבר:

חבילות הצמר הועברו לאמא, והיא החלה לסרוג ריבועים במרץ רב.

כשהיו מספיק ריבועים (ה-מון ריבועים, ליתר דיוק), החלה מלאכת חיבורם בסריגה אחד לשני, וכך זה נראה:

בסיום החיבור, אמא הוסיפה גימור יפה בשלושה צבעים, ולכל השמיכה הענקית הזו נתפרה בטנה מבד פליז ורוד, רך ומפנק שמוסיף בהחלט לחום ולרכות של השמיכה:

גל מתעקשת להתכסות רק בשמיכה הזו, ואת הפוך היא שמה בצד בכל ערב מחדש. כשהיא נרדמת, הפולניה שבי הולכת אליה לחדר ומוסיפה את הפוך מעל השמיכה הסרוגה (החמה מאוד, יש לציין), רק ליתר ביטחון...

לסיום, אוסיף שתי תמונות של שכמיות שאמא סרגה לבנות, גם הן במסרגה אחת:

אמא - בשמי ובשם גל, תודה!!

שתמיד יהיה לנו חמים ונעים,
יעל.