מתקתקת

הכל החל לפני כחודשיים, כשתפרתי לאחותי היקרה, לכבוד יום הולדתה, תיק על פי ההדרכה הזו.

התיק עורר התלהבות רבה במשפחה, ולכן החלטתי לפרגן לשתי דודותי האהובות ולתפור להן תיק דומה במתנה. דומה, אך שונה, כי בכל אחד מהתיקים השתמשתי בשילוב בדים שונה:

זמן קצר לאחר מכן חל יום ההולדת של זיו, בת כיתתו של איתי, ואני שברתי את הראש בשאלה "מה, לעזאזל קונים לילדה בת אחת עשרה? עוד חולצה? עוד ספר? נדוששששש...".

החלטתי לתפור לזיו תיק יפה שישמש אותה לשיעורי הריקוד שלה, ובעצם לכל דבר אחר. 

הטלפון שקיבלתי לאחר כיומיים מזיו הבהיר לי שזו היתה החלטה משובחת. היא כל כך שמחה על התיק, אך גם, ובעיקר, מהרעיון שהוא נתפר במיוחד עבורה.

ואז הגיעה בת המצווה של שקד, האחיינית שלי. גם כאן החלטתי שאת המעטפה של המתנה צריך לשים באריזה הולמת שתשמש אותה גם בהמשך, ולכן תפרתי גם לה תיק, דו צדדי, ועימו מחברת עטופה באותם הבדים.



אחרי כל התיקים הללו הרגשתי שאפשר להתקדם קצת הלאה, ורכשתי גזרה במטרה לתפור תיק לגן עבור הבבושקה הפרטית שלי. כשהגזרה הגיעה בדואר, ברגע הראשון לפחות, חשתי הרהורי חרטה קלים ועלו בי מחשבות של ויתור כי חשבתי שאולי העניין קצת גדול עלי. יותר פשוט לקנות תיק וזהו, לא?

אז זהו, שלא. החלטתי לנסות במחשבה שמקסימום אצליח...

במשך שבוע שיננתי את ההוראות, תירגמתי קודים של גזרות, המרתי מידות, ערכתי רשימת קניות, קניתי ו... הגעתי לרגע האמת: לגזור או לא לגזור את הבד המקסים שקניתי...

גזרתי. חיברתי, ריכסנתי (מלשון רוכסן), תפרתי, פרמתי, ולאחר כשלושה ימי עבודה גם סיימתי.

והוא יצא מהמם!
וישר.
והוא אפילו עובד (שזה אומר שהרוכסנים נפתחים ונסגרים...).

ולרגע רציתי אותו לעצמי. לפחות מנטלית, גם אני בת שלוש לפעמים, אז גם לי מגיע, לא?

לא.

היא כל כך שמחה לקבל את תיק "הבקבושקות" שזה היה שווה את כל המאמץ, ואני, כמו שהיו אומרים בסרט בערבית של יום שישי - "אנא מבסוטה אווי אווי" ☺.

זהו. עכשיו נשאר לי רק לתפור תיק לעצמי. זה האתגר הבא.

מתחילה לשנן הוראות, מבטיחה לשתף בתוצאות.

שיהיה לכם יום מתוק(תק),

יעל.