לפני כשבועיים, בשעה אחת עשרה בלילה, בעודי גולשת ברשת, גיליתי שהתפנה מקום במפגש בנות לתפירת ארנבות שנערך בביתה של הקיפודה הכי מוכשרת ברשת - יעל בר כשר, או בשמה האמיתי - יעל קיפודים.
המפגש היה אמור להיערך למחרת, כך שלא היה לי זמן רב להתארגן מבחינת בחירת החומרים (או צבעי הבדים, יותר נכון...), ובכל זאת החלטתי שאני מצטרפת.
למחרת, קצת לפני המועד שבו הייתי אמורה לצאת מהבית, רקטה ראשונה הגיעה לאיזורנו, והעלתה התלבטות קלה לגבי היציאה לסדנא. ההתלבטות, כמו שעלתה, ככה ירדה, והיה ברור ששום רקטה או טיל יעצרו אותי מלתפור ארנב טיל-דה.
בספונטניות של טיל גראד ממוצע שיגרתי את עצמי לעבר ביתה של הקיפודה, שאת מיקומו לא אוכל לגלות בשל הנחיות פיקוד העורף, והייתי חמושה במצב רוח טוב ששום טיל לא יוריד.
וכך התייצבתי לי, על בדיי שנבחרו בחופזה ועל מכונת תפירתי האהובה, בשעה היעודה במעוז הקיפודים שהפך לערב אחד למעוז של ארנבים.
מה אגיד ומה אומר? היה זה ערב משובח! היתה חברה מופלאה וכייפית, היו צחוקים ואוירה טובה, ובסיומו אפילו יצאה לי ארנבת. א-ר-נ-ב-ת!! שלמה! שלי!!
אף פעם לא תפרתי בובה לפי גזרה, והאמת היא שאפילו די פיקפקתי ביכולותי לתפור ארנבת ועוד עם בגדים, והציפיות שלי מאותו הערב בתחילתו היו לצאת רק עם ארנ.
לא האמנתי שאצא עם ארנבת, ועוד עם כזו שלבושה במיטב המחלצות...
שנייה לפני שעפתי על עצמי מרוב אושר על ההצלחה המסחררת, המציאות החלה לחזור ולחלחל לתודעתי, והבנתי שאין מצב שהבנות בבית יסתפקו בארנבת אחת, וכי יהיה עלי לשחזר את ההצלחה ולתפור ארנבת נוספת, והפעם לבד...
בדרך חזרה הביתה, בשעה 1:30 לפנות בוקר, כשהכבישים היו ריקים, חלפה בי המחשבה "לילה, שקט, כולם ישנים... רק שמשון ויובב ערים (טוב, נו, גם אני...), ערים ומשגרים טילים לעברנו, ואילו אני חושבת איך אני תופרת עוד ארנבת... כל אחד והבעיות שלו בחיים...
הארנבת שהכנתי לעצמי היא בעצם ארנבונת, כי הקטנתי את הפרופורציות בהתאמה, ויצאה לי ארנבת קטנה וחביבה.
עכשיו הבנות גם רוצות ארנבת קטנה, אבל אני לא מתכוונת להכין. אשאיר את הארנבות קצת לבד, ושהטבע יעשה את שלו...בכל זאת, מדובר בארנבות, לא?
תודה ליעל על הסדנה הכייפית, ותודה ליעל יניב על התמונות המקסימות מהסדנא שאני חייבת לשתף גם בהן -
שיהיה לנו שקט תמיד,
יעל.
