עגלה עם סו... בארו...

האביב הגיע ואיתו חזרה קדחת השיפוץ. לאחר תרדמת החורף שעברה עלי בתחום שיפוץ הרהיטים, הרגשתי צורך עז לשייף משהו. או מישהו...

מכיוון שאף אחד ממכרי לא ממש התנדב למלא את תשוקותיי העזות, ישבתי בדד מול המחשב והתחלתי לחפש מה לשפץ ביד2.

היתה לי הרגשה טובה באותו הבוקר. היתה לי תחושה חזקה שאני הולכת למצוא משהו שממש אוהב. כל מה שהייתי צריכה באותו היום זה סבלנות (וקשה לי לפעמים לחכות, אתם כבר יודעים, יכולת דחיית הסיפוקים אצלי היא לא משהו...).

אז חיפשתי. וחיפשתי. וחיפשתי. בעצם, הפכתי את כל הלוח מימין לשמאל ומשמאל לימין, חרשתי מלמעלה, למטה ובאלכסון, ואז פתאום ראיתי אותם. שלושה. מהממים! בדיוק, אבל בדיוק מה שחיפשתי!!!

מיד התקשרתי למספר שהופיע במודעה. לבחורה בעברו השני של הקו, בניגוד אלי, היתה הרבה סבלנות וכנראה וגם זמן.... היא אמרה שנקבע ליום שישי. שישי??? כמעט השתנקתי... היום רק יום שני, ואני רוצה לבוא היום, עכשיו, הרגע, רק תגידי לי לאן...

היא אמרה לי להתקשר יותר מאוחר (גררררר....). ברור שהתקשרתי יותר מאוחר, ועל הדרך הסברתי לה שקשה לי לדחות סיפוקים. רוצה לבוא עכשיו!!!

אני לא יודעת מה גרם לה להסכים שנבוא מיד - העובדה שהיא ממש רוצה לפנות את הרהיטים מהבית, או המחשבה שהיא מתעסקת עם מטורללת שלא יכולה לדחות סיפוקים עזים (וממש לא מובנים מבחינתה) לרהיטים שלה...

טלפון נוסף ליניב שיעזוב הכל ויחבר את עגלת הנגרר לאוטו (משהו בסגנון של "שולה, עזבי הכל ורשמי הפרטים" למי שזוכר), ותוך שעה הגענו לשם. מרוצים ומרוצים. היו שם המון רהיטים, בדיוק כמו שאני אוהבת. מיד התחלנו בפירוק והעמסה לעגלה. הזוג שמכר לנו כל כך שמח להיפטר מהם, מה שגרם להם אפילו לעזור לנו בסחיבות, ואילו אנחנו שמחנו מאוד לקנות אותם, כך שהייתה שמחה גדולה באויר...

שילמנו (אפילו יותר ממה שביקשו, בגלל שהם עזרו לנו והיו ממש נחמדים) ויצאנו לדרך. מרוצים ומדמיינים את המהפך המתקרב.

יום שישי הגיע (כן, ההוא מקודם...), כלי העבודה נשלפו ממקומם והתחלנו לעבוד. שייפנו הכלללללל. בפלטת השולחנות שמעל כל שידה שייפנו אפילו עד לרמת הורדת הצבע המקורי לחלוטין וקבלת גוון העץ הטבעי.

לאחר ניקוי יסודי, החל שלב הצביעה.

אוףףףף... עוד פעם צובעים פה, אין שקט, אין...

לאחר הייבוש, החל שלב השיוף/יישון.

והנה הם, לאחר המהפך, מהממים, מהממים, מהממים.

אחד כבר מצא לו בית חדש, חם ואוהב. השניים האחרים ישארו אצלנו בבית לסטודיו החדש שלי.

נרגעתי... הדחף לשפץ נרגע קצת, עד ההתקף הבא לפחות. זה גם משהו, לא?

ומשהו קטן לסיום....

ביום שישי הקרוב, בין השעות 10:00 - 14:00, מתקיימת מכירת גראז' סייל בביתה של קארין חברתי בקיבוץ שפיים. אני אצטרף למכירה עם שלל פריטים שהחלטנו לשחרר לאחר מעבר הדירה, ומי שמחפש/ת מציאות, זה המקום לבוא אליו.

פרטים על האירוע, תוכלו למצוא כאן -
https://www.facebook.com/events/111045522436616/112174045657097/?notif_t=like

תרגישו חופשי לצרף את עצמכם, וכך תוכלו להתעדכן בתמונות של חלק מהפריטים שנעלה במשך השבוע.

נתראה בשמחות,
יעל.

הגלגול הבא...

בפרק הזמן שחלף מפרסום הפוסט הקודם ועד היום היה לי הספק לא רע בכלל...

עברנו לבית חדש, טסתי לאמסטרדם לחגיגות יום המלכה האהובות עלי, ואפילו הספקתי להתרסק על מדרגות החצר לאחר נפילה לא חיננית בעליל שהתרחשה בשבריר שניה של היסח דעת בעת סידור גג מחסן הגינה.

החבורות בשלל הצבעים המעטרות את כל גופי וכאבי התופת בצלעות שנפגעו מתירים לי להתנהל בפולניות יתרה בשבוע וחצי האחרונים ולהיאנח כאוות נפשי, ולמרות זאת, אני לא ממליצה לכם לנסות את זה בבית...

עכשיו, כשגמרתי לרחם קצת על עצמי, החלטתי לקחת את עצמי ואת המחשב הנייד בידיים ולפרסם את הפוסט שקצת התעכב בגלל האירועים הלא מתוכננים והכאבים שנכנסו ללו"ז מבלי שהוזמנו.

לקראת המעבר לבית החדש, החלטנו לרענן קצת את קולקציית הרהיטים של הבית ולהפכו ליותר כפרי בעיצוב, בהיר בגוונים, אך ססגוני וצבעוני ברהיטים.

במסדרון המוביל לחדר העבודה היינו צריכים שידה צרה וארוכה. החלטתי שאני לא קונה עוד שידה סטנדרטית, אלא יוצרת בעצמי שידה מחפצים שהיו פעם משהו אחר.

לקחתי לי זמן התבודדות מול יד2 האהוב שלי, וחיפשתי שני פריטים - האחד היה רגליים מעץ, לא משנה של מה, שישמשו כבסיס לשידה, והשני היה תריס עץ ישן, במידה ספציפית, שיתאים כמשטח השידה.

החיפוש והמציאה של הרגליים היו מהירים יחסית, ואנו רכשנו רגליים שהיו פעם (ממש פעם, לפני אולי מאתיים שנה לפי המראה שלהם) רגליים של עגלת טלויזיה על גלגלים. היא הייתה חלודה ומעופשת, במצב שלדעתי רק אני יכולה לקחת ועוד לשלם על זה... הבחור בטוח חשב באותו היום שעשה את עסקת חייו. האמת, גם אני חשבתי את אותו הדבר, אבל לא בגלל המצב הנוכחי של הרגליים, אלא בעיקר בגלל איך שהן יראו בעתיד לאחר המהפך.

הרגליים לאחר שיוף התחלתי של חלקי העץ

את התריס בגודל הספציפי שרציתי לקח לי קצת יותר זמן למצוא, אבל גם אותו מצאתי, אצל בחורה נחמדה שגם שמחתי להכיר על הדרך בשם איה.

שיוף מסיבי של הרגליים, מגועל ומחלודה, עקירת הגלגלים המקוריים וחלקי פרזול נוספים, והרגליים היו מוכנות לצביעה. גם תריס העץ הישן נוקה ממסמרים וחלקי ברזל חלודים, תוקן היכן שהיה צריך, ושויף גם הוא.

הצבע שנבחר למעשה בחר אותנו ולא אנחנו אותו... החלטנו לצבוע את הכל בגוון שהיה בשרידי הצבע של התריס, ירוק בגוון מעושן. על מנת שגם אפשר יהיה להניח דברים על שולחן/שידת התריס שלנו, קנינו זכוכית בגודל תואם לתריס והצמדנו מעל.

 לסיום, הגיע זמן הרגליים והתריס להתאחד למען המטרה לשמה הגיעו...

חיבור מהיר ומחוזק והתקבל שולחן מקסים או שידת כניסה/מסדרון יפיפיה, בדיוק כמו שרצינו.

פרץ היצירתיות לא נגמר בשולחן/שידת התריס. לפני כשנה קיבלנו משכן בול עץ משגע שהיה בעצם נתח מגזע עץ שנכרת לצורך הסקה. אנחנו אהבנו אותו כפי שהוא, במראה הטבעי, והנחנו אותו בגינתנו, בינות העצים.

לקראת המעבר לבית חדש, החלטנו לקחתו עימנו, אבל, מפאת הדק המפאר את החצר החדשה, לא היה לנו ממש מקום להניחו בינות עצים, ולכן החלטנו עבורו על מהפך.

הגזע, ששוקל כמאה ק"ג, שוייף היטב מכל שרידי החוץ שדבקו אליו בשנה האחרונה, ונצבע בלכה הולמת חוץ ופנים בכמה שכבות. לסיום, הצמדנו בתחתיתו ארבעה גלגלי גומי גדולים עם מעצורים.

הדבר היחיד שאני יכולה לומר עליו עכשיו זה: איך לא עשינו את זה קודם??? הוא מקסים, וניתן לשבת עליו (או להחליק במדרון... סתם, סתם...), או סתם להניח עליו עציץ יפה לנוי.


שיהיה לכולנו יום כייפי ושמח!
יעל.