עוגיות אגוזים וקצת על ירידים

המון זמן עבר מאז שפרסמתי פה מתכון שווה לעוגיות מיוחדות.

זה לא שאין לי מתכונים או שאני לא אופה, אלא שבשל העשייה היומיומית כמעט, המתכונים נדחקים איפהשהוא לירכתי במת העשייה והיצירה ולא מקבלים את המקום הראוי להם.

לפיכך, החלטתי עכשיו שזה זמן מצויין למתכונים מעולים, בעיקר לכל אלה שמנקים את הקמח מהמדפים, ואת המדפים מהקמח וכמובן שגם לכל השאר.

היתרון של עוגיות האגוזים האלה, מלבד היותן טעימות מאודדדדד, הוא שהן קלות ומהירות להכנה. שנתחיל?

המצרכים הדרושים:
250 גר' אגוזי פקאן או מלך קצוצים
2 חבילות חמאה 200 גרם כל אחת
4 כוסות קמח
10 כפות סוכר
2 כפות תמצית וניל

לתשומת לב הרגישים לגלוטן - ניתן להחליף את הקמח הרגיל בקמח תמי. 


ההכנה:
יש להמיס את החמאה (אפשר במיקרו), להוסיף את שאר המרכיבים וללוש לבצק אחיד.

ליצור כדורים קטנים מהבצק (כ-3 ס"מ קוטר), להניחם בתבנית במרחק אחד מהשני.

לאפות כ - 15 דקות ב - 160 מעלות.

לאחר שהעוגיות מתקררות, יש לפזר עליהן אבקת סוכר ולהגיש...

כמה פשוט, ככה גם טעים.
שימו מים לקפה, אני באה...

אה, רגע... לפני כן... כחלק מההכנות לפסח יש להיערך גם בגזרת המתנות, נכון?

רציתי לומר שאני משתתפת בשני ירידים, ביחד עם עוד בנות מוכשרות שיוצרות ומארגנות מבחר רב של מתנות יפות למארחים, למתארחים, לאחיות ולאחים...

אז ככה -

היריד הראשון יערך ביום חמישי הקרוב, בביתה המהמם של מיכל המקסימה ברחוב מבוא הארז 5 בהר אדר, בין השעות 14:00 - 19:00, וכל תושבי הסביבה שקוראים כאן מוזמנים בכיף.

היריד השני בו אני משתתפת יערך בסטודיו של איילה ארבל בנס ציונה, במסגרת יום בתים פתוחים שעורכת עיריית נס ציונה לאומנים, ביום שישי, 30.3.12, בין השעות 9:00 - 14:00.  במכירה ישתתפו בנות מקסימות במגוון תחומים - בגדי ילדים, קרמיקה, עיצובים בנייר, בובות ומוצרים תפורים, וגם אני עם שלל עבודותי.

בין מוצרי הפעם יהיו גם כונניות שעונים לשעבר, כמו זה שממש אתמול סיימתי להכין -

להתראות בשמחות,
יעל.

פורים מעיסת נייר ועוד קצת

פורים. החג האידיאלי להגשמת משאלות מעיסת נייר.

נתחיל בגזר. רון החמוד חשק בתחפושת של אליעזר והגזר. את אליעזר לא היתה בעיה לעשות. סרבל עבודה די עושה את התחפושת. אבל כדי שהתחפושת תהיה מיוחדת היה צריך גם גזר גדול ומרשים, בדיוק כמו בסיפור. טלפון מאמא שלו ומיד התגייסתי למשימה, והכנתי גזר. גזר ענק. כזה ש"אין כמוהו גזר"...

מכיוון שהגזר היה ממש גדול (70 ס"מ ), הוספתי לו כתפיות מאחור כדי שניתן יהיה לשאתו כתרמיל על הגב:

גם עידו המתוק רצה תחפושת מיוחדת של שף שמכין מנגל. את תחפושת השף כמובן שאין בעיה לרכוש או להכין, אך את תוצרי המנגל הכנתי לו מעיסת נייר לבקשת אמו. בתפריט, לפי בקשתו של עידו, היו נקניקיות על האש. לקינוח, הכנתי לו מרשמלו.

גם הנקניקיות וגם המרשמלו הוכנו על שיפודים, בגודל אמיתי, 1:1 למקור. מישהו בא ל"על האש"?

אחרי שני אלה הגיעה גל שלי עם בקשה להתחפש לזמרת רוק עם גיטרה חשמלית.

בלעתי את הרוק בשקט וחשבתי איך לעזאזל אני מכינה לה גיטרה חשמלית...

החלטתי ללכת על שיטת האותיות מקרטון, והכנתי לה גיטרה חשמלית בגודל אמיתי (85 ס"מ של קרטון טהור):

זמרת הרוק התפעלה מהגיטרה החדשה שלה שקצרה מחמאות רבות בכל מקום אליו הלכה איתה. בתמונה, הגיטרה בשלב המדידות והתאמת הרצועות...

ואז, לפינאלה, בדיוק כשחשבתי לנוח כבר על זרי הדפנה (כלומר, ללכת לחנות ולקנות תחפושות לפחות לשניים האחרים...), עלה רעיון תחפושת האייפון למאיה (ילדת אייפון מובהקת) ולאיתי... וכך ישבתי ותפרתי שתי חולצות עם גזירי לבד שהכנתי בצורת האייקונים של האייפון.

ועכשיו בזום על חלק מהאייקונים -

כשהבנתי שאין מנוחה לרשעים או, בתרגום לפולנית, הבנתי שאני אנוח רק בקבר, החלטתי להתאמץ עוד קצת ולהכין לעצמי צעיף חביב למפגש בנות שהיה לנו באווירת פורים.

אין הרבה מה לומר על הצעיף הזה מלבד זה שהוא מחמם, תרתי משמע...

בתמונה, קשת , דוגמנית הבית. תודו שאי אפשר להתעלם ממנה... מהם... ממנו...

שתמיד נצחק ושתמיד נשמח,
יעל.

ז'ורז'ט

מי שמכיר אותי יודע שאני לא טיפוס של גרביונים ואיפור כבד (או קל...), אבל אחרי הערב ההוא, אפשר לומר שהשתניתי...

היום, כבר אפשר להודות, גרביונים עושים לי את זה.

לפני כשבועיים הוזמנתי להשתתף בסדנא לפיסול בובות גרב - פיסול בגרביונים.

האמת היא שמה שהלהיב אותי מלכתחילה הוא הפרצופים המתוקים האלה שאפשר ליצור מגרביונים ממולאים באקרילן, ולכן הגעתי בהתלהבות רבה לסדנא של אנה פרוג שהכינה לכל אחת מהמשתתפות קיט נדיב ושופע ליצירת שתי בובות גרב מפוסלות.

כל הערב ישבנו, חבורה עליזה של בנות, וביחד תפרנו, מילאנו, חיברנו והדבקנו, אבל בעיקר צחקנו. פרצופי הגרביונים הללו עוררו פרצי צחוק בלתי נשלטים, מה שבהחלט מילא את הערב במצב רוח טוב.

כך הם נראו בתחילת הערב....

אנה מאפרת....

וכך הם נראו בסיום הערב...

כשהגעתי הביתה חזרה בתום הסדנא, מצאתי את יניב יושב על הספה בסלון וצופה בטלוויזיה. בהתלהבות רבה הצגתי בפניו את התוצרת שלי מהסדנא.

תגובתו היתה צחוק מתגלגל עד משתנק. תגובתי האינסטנקטיבית הייתה להרחיק אותה ממנו, בעיקר כדי לא להעליבה, פן, חלילה, תיפגע נשמתה האקרילית הרכה כצמר גפן...

אני מודה, גם אני לא יכולתי להתאפק מלהיחנק בעצמי מצחוק למראה פרצופה של הבובה שיצרתי.

הלכנו לישון עליזים מתמיד, צוחקים למראה פניה של הדיירת החדשה בבית.

בבוקר למחרת קמנו אחרים. הסתכלנו עליה והיא הסתכלה עלינו ופתאום זה קפץ. ז'ורז'ט. קוראים לה ז'ורז'ט. למה? לאלוהים הפתרונים. בבוקר היא פשוט נראתה ז'ורז'ט.

אבל ההפתעה האמיתית באותו הבוקר באה לי דווקא מכיוון אחר. לא צפוי...

כשבאנו לצאת מהבית, יניב ביקש לקחת את ז'ורז'ט איתו שתארח לו חברה באוטו כי היא חמודה ועושה לו מצב רוח טוב. עכשיו היה תורי להיעלב... מה? אני כבר לא מספיק טובה? הקם הגולם על יוצרו?

כדי להראות שאני לא מקנאה בבלונדינית החדשה שנכנסה לחיינו, הרשיתי לו לקחת אותה, אבל ליתר ביטחון הצטרפתי לנסיעה כשבלבי גומלת החלטה לסדר לז'ורז'ט בן זוג הולם ומהר, פן בעלי יתחיל להיראות משוטט ברחובות בחברת בובת גרב בלונדינית...

 תכירו, מוריס...

זו היתה אהבה ממבט ראשון (ופוזל...)

נכון שהם מקסימים יחד?

ועכשיו, כשהסדר בבית שב על כנו, אני יכולה להמליץ גם לכם ללכת לסדנא של אנה. מלבד היצירה עצמה, יש לבובות האלה אפקט מתמשך, שאצלנו לפחות, התבטא (ועדיין, חייבת להודות...) בכמה ימים עליזים במיוחד ומלאי צחוק.

שיהיה לכולנו חג פורים שמח,
יעל.