ספרים רבותי, ספרים..

מעטים האנשים שאני מכירה שאינם אוהבים ספרים. בתור תולעת ספרים די גדולה בעברי הרחוק והלא אפל, ספרים ליוו אותי לכל מקום, ויש לי זכרונות ילדות מתוקים המלווים בניחוח עמום של ספר טוב שקראתי בתקופה כזו או אחרת.

א-ב-ל, ספרים רגילים יש לכולם. היום בכל חנות ובכל מבצע של "אבא במאה", אפשר לקנות הכל. כמעט. החלום שלי זה להשיג ספרים ישנים. כאלה, נניח, בני מאה לפחות. כאלה שריח של נייר עתיק ומסתורין עולה מהם, כאלה שדפיהם צהובים ומתפוררים בקצוות. כאלה שהכריכה איבדה את צבעה המקורי והאחיד, כאלה ש... טוב, בטח כבר הבנתם למה אני מתכוונת. מכיוון שקשה לי להאמין שאמצא בקלות ספרים כאלה, החלטתי לעשות מעשה ולממש את הפתגם "אם אין אני לי מי לי.."

החלטתי ליצור לי סדרת ספרים עתיקים מעיסת נייר. הבסיס לספרים מורכב ממארזי קלטות וידאו וסרטי DVD ישנים שצופו בעיסה, ועיקר העבודה לקבלת המראה הכאילו עתיק התמקד בצביעה.

והנה הם בצילום נקי בסביבה שאינה הולמת אותם. הם אמורים להיות מונחים בחדר העבודה/סטודיו על מכתבה עתיקה ונושנה מעץ מהגוני עתיק. נשאר לי עכשיו רק פרט אחד קטן וממש שולי - להשיג מכתבה כזו... יש מכתבה בקהל?

ובימים אלה ממש אני עובדת על ילד. לא אמיתי, ילד מעיסת נייר כמובן. צריך מישהו שיקרא את הספרים, לא? בתהליך העשייה שלו נוכחתי לדעת שלמרות שזה נראה פשוט, יותר קל לעשות ילד אמיתי (ובינינו, למרות ההנאה שביצירה בעיסה, גם יותר כיף באמיתי, רק שזה כבר עניין לפוסט או לבלוג אחר...), אבל הוא כבר כמעט מוכן ובעל אישיות משלו, קצת חיוור מעודף נייר טואלט  -לא שום דבר שצבע לא יפתור, ואני מניחה שבפוסט הבא אציג אותו.

עד אז, הולכת לצבוע משהו...
להתראות,
יעל.