צעצועים

מי לא אוהב צעצועים? שיקום... טוב, אפשר להישאר לשבת,  עם פטור מקריאת הפוסט הזה.

אני, ילדה בנפשי, מודה ומתוודה, אוהבת צעצועים. לא אוהבת את אלה החדישים עם האורות המהבהבים והקולות מחרישי האוזניים, מהסוג שאתה מתפלל שיגמרו להם הבטריות, ולא יהיה ניתן להשיג עוד בטריות עבורם לעולם. אני אוהבת את הפשוטים, המכניים, צעצועים שתחכומם נמצא בפשטותם.

לא פעם ולא פעמיים אמרו לי שכשנכנסים אלי לסטודיו מרגישים כמו שילד מרגיש כשהוא נכנס לחנות של צעצועים או ממתקים.

ולי, תמיד היה רצון לעשות צעצועים כאלה מעיסת נייר, אך תמיד הרצון הזה נדחק הצידה מכל מיני סיבות, אבל לא נשכח וחיכה להזדמנות להוציאו לאור.

ואז היא הגיעה. ההזדמנות, כמובן. ענבר וטל המקסימים הגיעו אלי לחגוג את יום ההולדת של ענבר בסדנת יום הולדת חגיגית ומיוחדת, עליה אכתוב כנראה פוסט נפרד מתישהו, כשענבר תעביר לי תמונות (בקצב שלך, ענבר, זה בסדר...  J ).

לאחר התייעצות קלה, טל החליט להכין רובוטים, והוא אכן הכין שניים, מקסימים, ולאחר שענבר וטל הלכו, ישבתי להכין לי רובוט משלי שיהיה בסטודיו כדוגמא. ציפיתי בעיסה את השלד שהכנתי והנחתי ליבוש. עם תום היבוש הרובוט נצבע, וקיבל חיים משל עצמו.

קצת ריחמתי עליו, על האדון בלי הגברת, והחלטתי מיד שגם את זה אני מסדרת. הכנתי לו חברה שתשב עימו ביחד על המדף, ותנעים את זמנו כשאני לא בסביבה...

לחבורה צירפתי גם את נחום (תקום?), שאי אפשר היה לקרוא לו אחרת, כיוון שבתחילת דרכו נטה הצידה. תוספת קטנה של עיסת נייר ייצבה אותו, וכעת הוא ישר אבל עדיין נחום (שכבר לא צריך לקום).

ואי אפשר בלי איזו מכונית וטרקטור בערימת הצעצועים, אז יש כאן כמה, ליתר ביטחון, שיהיה עם מה לשחק...

הייתי שמחה לדעת שבלילה, כשהכל שקט, כל הצעצועים והדמויות מקבלים חיים, כמו בסרטים ובאגדות, והסטודיו שמח ועולץ לפחות כמוני כשאני נכנסת אליו ☺  .

ועכשיו, מי שעדיין ילד בנפשו ורוצה להכין צעצועים מעיסת נייר, יכול לעשות זאת אצלי בסטודיו.  ניתן להצטרף לסדנאות המתקיימות באופן רציף מדי שבוע בימי שישי, או באמצע השבוע.

פרטים והרשמה במייל: yaelel@inter.net.il
או בטל' 054-6260062.

להתראות,
יעל.

גם לי יש אייפון

מי שמכיר אותי וקרא את הכותרת של הפוסט, בטח משפשף עכשיו היטב את עיניו וחושב (בעצם בטוח) שיש טעות בכותרת. או בבלוג. אבל לא, אין טעות בכותרת, וזה עדיין הבלוג שלי.

 גם לי יש אייפון, ותיכף גם אראה לכם אותו, אבל קודם אסביר למי שלא ממש מכיר אותי אישית, שאני לא בדיוק מחובבות המכשיר הזה שנקרא טלפון סלו-רע-לי, ושמבחינתי המקשים הפעילים ביותר במכשיר הזה הם האדום והירוק, נו... זה שעונה וזה שמנתק...

מה לעשות? אני מדור החוגה, אני, וכל הצעצועים הצבעוניים האלה, לא עושים לי את זה. אני מתרגשת יותר מצלחת אדומה עם נקודות לבנות מאשר ממכשיר סלולרי משוכלל.

אבל נחזור לאייפון שלי, כי כל ההקדמה הזו הייתה בעצם בגללו.
האייפון שלי הוא שישה ק"ג של שוקולד, קרם מרשמלו, המון בצק סוכר ועוד שלל מרכיבים טובים וטעימים, שחברו יחדיו לעוגת ענק בגודל 31X42 ס"מ, ובגובה של 7 ס"מ.

את ההזמנה המדוייקת קיבלתי מבר, חתן בר מצווה חמוד במיוחד, שרצה עוגה שנראית בדיוק כמו הטלפון שלו, ואמו הוסיפה והסבירה לי שבנים בני 13 הם קשוחים ומחוספסים, ולכן יש לשים לב שלא יהיו לבבות או קיטש אחר על העוגה.

אפיתי שתי עוגות שוקולד ענקיות שמכילות חומרים של שלוש עוגות בקוטר 28. בין שתי העוגות מרחתי קרם מרשמלו טעים, וציפיתי הכל בבצק סוכר שנצבע בשחור. את המעטפת מסביב ציפיתי בפס ירוק תפוח, בדיוק כמו באייפון האמיתי של בר.

את תמונות האייקונים קיבצתי לדף, והדפסתי על דף אכיל, שאחר כך נחתך לפי צורות האייקונים והכיתוב.

זו אחת העוגות הגדולות ביותר שהכנתי ב"מפלס אחד", אך המאמץ השתלם כשראיתי את החיוך החצי קשוח של בר כשראה את העוגה לראשונה.

הדבר היחידי שקצת "מאכזב" (לא מצאתי מילה שמתאימה יותר להרגשה) בהכנת עוגות כאלה יפות, הוא העובדה שאוכלים אותן, והיצירה בעצם נגמרת מהר. מזל שאת עבודות עיסת הנייר שלי אף אחד לא מעוניין לאכול...

ועכשיו, קצת תמונות מכמה עוגות שעשיתי למשפחה, חברים, חברים של חברים, חברים של חברים של חברים, באירועים שונים:

שיהיה רק בשמחות תמיד,
יעל.

קארפה דיאם - הולנד טייק 2

קארפה דיאם (Carpe diem), ביטוי שמקורו בשפה הלטינית  ומשמעותו "נצלו את היום". הביטוי הוא מעין מוטו הקורא לבני האדם לנצל היטב כל יום ויום, להפיק את המירב והמיטב מן היום הנוכחי, ולנצל את ההזדמנויות כעת ולא לדחות אותן למועד מאוחר יותר.

ולמה אני מספרת לכם את זה? בעיקר כי נתקלתי בביטוי הזה בהרבה מקומות בהולנד - בחנויות, בשלטים יפים לבית, ואפילו בהדפסים על חולצות, וגם כי אני בחיי האישיים  די מאמינה במוטו הזה ומשתדלת לממשו. 

ובטיול בהולנד החלטנו שאנחנו מקארפרים אותה, וניצלנו כל יום עד שתשו כוחותינו. מה שאני יכולה לומר זה שכוחותינו תשו לפני השקיעה שהתרחשה בכל ערב בסביבות השעה 21:30, דבר שדי מטעה, מבחינת התחושה לפחות, שלכאורה כל היום עוד לפניך...
 
יצאנו מאמסטרדם לכיוון הארלם (Harlem), עיר חביבה, עם מרכז עתיק ויפיפה, ואיך אפשר שלא, תעלות מכל עבר בהן שטים ברווזים. מה שכן, ואת זה אפשר לראות בתמונה, העיר היתה נטושה. היה זה היום הראשון של חג האיסטר והכל היה סגור, והרחובות נטושים. אחרי ההמולה ההיסטרית של אמסטרדם, זה בהחלט היה שינוי קיצוני, שגרם לי קצת להתגעגע לאנשים ברחובות. 

 
מהארלם המשכנו לכיוון ספארנדם (Sparndam), כפר הולדתו של הילד הנס ברינקר, הילד שעל פי העלילה סתם פירצה בסכר עם הזרת שלו כדי שלא יציף את העיר הארלם. זהו כפר חביב עם מעגן סירות גדול, ובתי קפה לאורך המזח. אין קניות שם למי שמחפש, זה בעיקר מקום לטיול בנחת בכפר וקפה באוירה ונוף שונים ומיוחדים.

משם המשכנו בנסיעה לכיוון אדם (Edam) ו-וולנדאם (Volendam), כפר ססגוני השוכן לחופו של ים, ועל הטיילת לאורך החוף יש המון חנויות של מזכרות ומתנות במחירים שפויים וסבירים בהחלט, פאבים רועשים, דוכני מאכלי ים, חנות גלידה ומתוקים שווים, מוסיקה ואווירה ססגונית של קרנבל אחד גדול.

בדרך, ראינו את זה:

בהמשך הטיול, נכנסנו לכבישים כפריים, באיזור דרום מזרחי לאמסטרדם, איזור כפרי יותר ובו נופים  מ-ד-ה-י-מ-י-ם.

ה"עונש" היחידי באיזור זה, הוא הכורח לנהוג בקצב איטי להחריד (30-50 קמ"ש).

הנסיעה האיטית הובילה אותנו בסופו של דבר לאיזור אוטרכט (Utrecht), איזור מיוער יותר, שונה מהאיזורים הכפריים הרגילים, ה"מתורבתים" לכאורה לעומתו.

דקה לפני אוטרכט השווה נכנסנו לדורן (Doorn), בה נמצאת טירת דורן, הטירה של וילהלם השני, קיסר גרמניה. ולמה אני מספרת לכם עליה? בגלל המטבח המאובזר והמדהים שהיה לו...

א-ממממאאאא, איזה כלים שווים היו שם במטבח הזה! רציתי לשאול אם הם עושים משלוחים... 

רוצים לראות קצת?

נכון שהשולחן הכחול מתאים בדיוק, אבל  ב-ד-י-ו-ק לארון הכחול שלי??

עוד לא הספקנו להירגע מהמראות הקשים הללו (קשים, כי היה צריך להשאיר אותם שם, אוף...), והגענו לאוטרכט.

אוטוגלידה וינטאג' באוטרכט

אוטרכט, לחובבי עתיקות כמוני, היא גן עדן. במרכז העתיק שלה, ברחוב החנויות על גדת הנהר המערבית יש חנוית פשפשים מסודרות להפליא, כמו כל בו לבית, רק בפריטי רטרו ווינטאג' מכל הסוגים והמינים. יש אגף כלי בית, אגף צעצועים, אגף ספרים ותקליטים, קומה שלמה נפרדת של מוצרי חשמל עתיקים... א-ממממאאאא....

אני, לא האמנתי למראה עיני. לא חלמתי שיש כאלה חנויות פשפשים מסודרות איפהשהוא בעולם, וכמובן שלא יכולתי לצאת משם בידיים ריקות, לכן רכשתי כמה קופסאות פח לאוסף שלי, ומשקל עתיק.

המחשבה לרכוש מכולה כדי להעביר בה חנות אחת בשלמותה לארץ ניקרה במוחי גם שעה ארוכה לאחר מכן... תהיתי האם הגעה עם מכולה לשדה התעופה תיחשב לי כאובר ווייט בצ'ק אין....

מכיוון שלא ידעתי איפה חנות המכולות נמצאת, ויתרתי על הרעיון והחלטתי שפיצוי בצבע אדום עם נקודות לבנות יהיה בהחלט הוגן כדי להרגיע את סערת נפשי ...J

חנות נוספת שגיליתי שם, באותו הרחוב, היא חנות כלי אמאייל, כמו זו שנמצאת באמסטרדם, בשוק אלברט קויפ, עליה כתבתי בפוסט הקודם.

וזה רכש האמאייל שלי, שמצטרף לאוסף הקומקומים שיש לי:

ועכשיו, לסיום, כי קישקשתי מספיק לפוסט אחד, עוד תמונה מגני קוקנהוף, בהם יש עשרות רבות של גוונים, זנים וצורות של הצבעוני, ועדיין, לדעתי, חסר להם שם זן אחד - צבעוני אדום עם נקודת לבנות....

עד הפוסט הבא, קארפה דיאם.
יעל.

ארץ הנקודושקות

כמעט שבועיים שלא הייתי כאן. פרק הזמן הארוך ביותר שבו לא פורסם פוסט, אני חושבת, אבל הפוסט הזה יפצה על האיחור בשלל תמונות ססגוניות ומרהיבות מהולנד, ובעוד כמה פריטי מידע שיכולים לעניין את מי שמתכוון לנסוע לשם בקיץ הקרוב.

שאלתי את עצמי מאיפה להתחיל? שאלה טובה, עניתי לעצמי די מהר. האם להתחיל משחיטת פרות קדושות או מהחלקים השווים של הקניות (ב-רור קניות...), או אולי מסקירת מקומות יפים בתשלום ובלעדיו, או אולי מסקירת שווקי וחנויות פשפשים החביבים עלי כל כך...

וכל זה כשאני מוקפת בשלל הנקודות והבבושקות שחזרו איתנו לארץ, והכל כל כך יפההההה.....

אכן, החיים קשים וההתלבטות עוד יותר, כי צר עולמי כעולם נמלה כשזה נוגע לנקודות, אבל לא אלאה אתכם עוד, אז נתחיל?

את הטיול התחלנו באמסטרדם, וכאן אני הולכת לשחוט איזה שתי פרות קדושות. אמסטרדם היתה  מ-פ-ו-צ-צ-ת  בנחילי אדם שזרמו בין הסמטאות לכיוון כיכר הדאם, כך שאי אפשר היה כמעט ללכת מטר אחד ברחוב מבלי לחטוף מכה משלושה כיוונים לפחות בו זמנית, מה שגורם לך לומר לפחות שלוש פעמים בדקה "דאם (איט..!), מה אני בכלל עושה כאן?". תהיתי רבות והפכתי בשאלה האם זוהי הסיבה האמיתית לשם הכיכר....
פרה אחת.

כיף גדול זה לא היה, אך חשוב לומר שהיומיים שבילינו באמסטרדם היו בשבוע בו נחגג חג האיסטר וגם יום ההולדת של מלכת הולנד, שילוב שמוביל המוני אנשים לבלות את ימי החופשה שלהם בעיר הגדולה.

התורים למוזיאון מדאם טוסו ובית אנה פרנק היו בלתי נתפסים, השתרעו על פני עשרות מטרים והוערכו בכשעתיים פלוס בשמש קופחת, לכן נאלצנו לוותר על החוויה המפוקפקת של עמידה בהם.

כדי להירגע מהמולת הרחוב הסואן הייתי צריכה איזה שוק משובב נפש. שוק אלברט קאופ הנמצא במרחק של 5 דקות נסיעה מהתחנה המרכזית, באחד מקוי הטראם 16 או 24, היה בדיוק המקום בשבילי.

למי שישר חושב על שוק הכרמל כאסוציאציה, אז לא. ממש לא. האוירה באלברט קאופ נעימה ורגועה, אין צעקות של "שלוש בעשר" או "גברת, גברת שלא תגידי שאת מצטערת, איך ראיתי ולא קניתי, איזו הבלה היום הייתי" (נשבעת ששמעתי את המשפט הזה בשוק בלוד, אמיתי לגמרי...). אבל הכי חשוב - השוק מלא בנקודות! בדים מרהיבים, שעווניות משגעות, טפטים, כלים, הכל בנקודות. וזה כל כך יפה שאי אפשר שלא לקנות. ולמרות שאינני תופרת, לא יכולתי לעמוד מול המבחר המדהים של הבדים המרהיבים ולא לקנות. נקודות ובבושקות, בבושקות ונקודות.

ניתן למצוא גם כלי אמאייל מנוקדים בחנות יעודית לאמאייל ומוצרים נוספים מדרום אפריקה הנמצאת במרכז השוק, לא תוכלו לפספס אותה בשל השלט הענק הבנוי משלל כלי אמאייל משגעים ונמצא במרכז השוק ומוביל אליה.

למחרת החלטנו להתחיל את הבוקר בכיכר שוק נוספת, כיכר ניו מרקט, הנמצאת בסמוך לרובע הסיני. נסיעה במטרו, תחנה אחת מהתחנה המרכזית והגענו. אויר הבוקר היה רענן והסיבוב בכיכר השוק היה קצר וחביב. משם המשכנו כמה רחובות ברגל, כחמש דקות הליכה, ובאחת הסמטאות ראינו שתי בחורות שמנהלות שיחה כך שרק ראשן מציץ מבעד לדלת בתנוחה מוזרה משהו שגרמה לנו ללכת לכיוונן. כשהתקרבנו, אי אפשר היה לטעות. הבנו שהגענו לאיזור שלא ממש חיפשנו. שליפה מהירה של המפה הבהירה לנו שאנחנו נמצאים במרכזו של רחוב החלונות האדומים.

וכאן, בתור מישהי שרק שמעה על הרחוב הזה עד כה ולא ראתה אותו, עצרתי במרכזו ואמרתי: "סליחה! לזה אתם קוראים רחוב? רחוב? בקושי סימטה בישראל...". מרוב סיפורים ששמעתי על הרחוב הזה בעבר, תיארתי לי בדמיוני (העשיר, יש לציין בדיעבד), רחוב בסדר גודל של... ממממ... שד' קוגל בחולון? יניב אמר שקוגל היה מתהפך עכשיו בקברו אם היה יודע שזה מה שחשבתי...  פרה שנייה.

פרחים בכיכר השוק ניו מרקט

הגבינות בכיכר השוק ניו מרקט

נמלטנו משם לכיוון יעד חביב עלי - שוק הפשפשים הידוע בשם ווטרלופליין. למי שאוהב שווקי פשפשים זה בהחלט מקום חביב עם מציאות שוות, והכי חשוב במחירים שפויים בהרבה מאלו שבשוק הפשפשים הישראלי. חזרתי משם עם מגירת דפוס עתיקה וענקית, קופסאות פח ישנות ומקסימות וכלוב ציפורים יפיפה .

קופסאות פח בשוק

ועוד קצת...

הרכש שלי

היינו גם בשוק הפרחים שמציע לתיירים בעיקר שלל רב של פקעות פרחים וצמחים שונים, והמגוון עצום. פקעות הצבעוניים נמכרות בזול יחסית, אך יש לשים לב לשני דברים בנושא:

1. אסור להכניס לישראל שום צמח מכל סוג שהוא, ואני מניחה שהחוק חל גם על פקעות של צמחים, ולכן לא חשבנו אפילו לרכוש למרות הצבעוניות המפתה והמרהיבה של הפרחים.

2. בהמשך הטיול, כשהגענו לשדה צבעוניים אמיתי ולא מתוייר באחד הכפרים, שוחחנו עם החקלאית והיא אמרה מפורשות שעכשיו זו לא העונה לקנות פקעות. הפקעות שנמכרות עכשיו הן מהשנה שעברה ואיכותן לא ידועה עד גרועה. הזמן הטוב ביותר לרכוש פקעות הוא בין החודשים יולי-דצמבר בלבד, שכן אז הפקעות הן מיבול השנה הנוכחית ואיכותן טובה.

בכל מקרה, העדפתי לצלם בשוק הפרחים דווקא את הקקטוסים ולא את הצבעוניים, שכן חיכיתי למחרת, לדבר האמיתי בשדות הולנד.

יומיים הספיקו לנו לחלוטין כדי למצות את ההמולה וההמון שגדש את אמסטרדם, וביום השלישי לקחנו רכב ויצאנו לחוות את הולנד הכפרית, הרגועה, רגועה מדי, כך הסתבר, בעיקר לישראלים החיים את חייהם במהירות של 120 קמ"ש ללא עצירות.


החיים בכפרי הולנד מתנהלים על פי רוב ב - 30 קמ"ש, על התנהגות טובה מאפשרים לך לנהוג 50 קמ"ש, ובכבישים שבין הכפרים, המהירות המותרת היא 70-80 קמ"ש. תוסיפו למשוואה רכב חדיש ומצלמות תנועה בכל כמה מטרים ותקבלו משוואה שלא ניתן לאזן את שני צידיה לעולם. בתחילה קצת קיטרנו על הכורח לנהוג בקצב של צב סיעודי כשבידיך הגה של מכונית צייתנית בעלת שישה הילוכים ומסביבך מרחבים וכבישים פתוחים, אך די מהר התרגלנו לנסיעה האיטית הזו, ואפילו גילינו שזה מרגיע משהו.

כאמור, התרגלנו די מהר ונסענו כחוק ולא עברנו בפסיק את המהירות המותרת, כך שאני מניחה שאם המלכה לא היתה עסוקה בארגון חגיגות יום ההולדת שלה, היא היתה מחכה לנו בשדה התעופה עם אות הנהג המצטיין...

לסיום הפרק של אמסטרדם, אוסיף תמונה אחת אופיינית לרחובות העיר, ובפוסט הבא אשתף בחוויות וטיפים מערים, עיירות וכפרים ברחבי הולנד.

ואחת קטנה, הצצה לפוסט הבא, תמונה מגני קוקנהוף המרהיבים ביופיים. זה לא ציור, למרות שזה נראה כך. אלו פרחים אמיתיים לחלוטין, זן אחד מיני רבים שפורחים בגן המדהים הזה:

עד הפעם הבאה, תהנו ותבלו,
יעל.