עושה עיניים

הכל התחיל מתמונה של שטיח סרוג שהעלתה דקלה רגב אשר שבה את ליבי בשילוב הצבעים שבו, מה שאף שטיח סרוג אחר לא עשה קודם.

היות ולפני חודשיים לא ידעתי לסרוג במסרגה אחת, יצרתי קשר עם דקלה, וביקשתי להזמין שטיח בדיוק כמו זה שבתמונה לחדר של מאיה.

ואז הוא הגיע. מקסים כמו שציפיתי, וגם אני וגם מאיה התאהבנו בו לגמרי.

לאחר כשבועיים בהם השטיח החדש היה בביתנו, החלטתי לחקור את נפלאות הסריגה במסרגה אחת באמצעות היוטיוב, ולאחר יומיים של בהייה מרוכזת במסך, כבר ידעתי מה זו שרשרת, מה זה חצי עמוד, עמוד וכמובן טבעת קסם.

ואז, כמה ימים לאחר מכן, נתנאלה פרסמה שדקלה עושה אצלה סדנא לסריגת שטיחים מחוטי טריקו. התמונות גרמו לי לרייר מול המסך, ולמרות שכבר ידעתי את עקרונות סריגת השטיחים ואפילו התחלתי לסרוג אחד כזה לבד מחולצות טריקו ישנות שעברו הסבה, החלטתי שאני נרשמת לסדנא כי אין כמו לשמוע וללמוד מהמומחית בתחום.

ואכן, לא טעיתי, היה שווה לבוא, כי לדעת לסרוג זה ממש לא מספיק.

ואז הגיע המפץ הגדול. בימים שלאחר הסדנא סרגתי את עצמי לדעת, ויותר מזה פרמתי את עצמי לדעת. גיליתי שאין דרך טובה יותר ללמוד את הטכניקה מאשר ההתנסות, כי נוכחתי לדעת באופן מעשי שיש סוגים שונים של חוטים, עבים יותר או דקים יותר, גמישים יותר ולמולם קשיחים, כאלה שניתן להשיג עבורם המשך זהה וכאלה שלא, ובהתאם לכך יש לשנות את ההוראות הבסיסיות של הסריגה.

בחודש האחרון העליתי עיניים (ובמקביל הוצאתי את שלי...) יותר מאשר בכל חיי אני חושבת, אבל הייתי מבסוטית לאורך כל התהליך, גם כשפרמתי.

אף פרימה לא לוותה בצער גדול מדי, בעיקר כי ידעתי שאני מעדיפה לפרום ולא אח"כ לחיות עם שטיח שלא אוהב, וזה הגיע לכך שאפילו פרמתי שטיח מלא בקוטר של 1.20, והתחלתי אותו מההתחלה. מי אמר משוגעת ולא קיבל?

אז היום, אחרי חודש מטורף, יש שלושה שטיחים בקוטר של 1.20 המפארים את חדרי השינה שלנו (בנוסף לזה של דקלה), אחד נוסף בקוטר 65 ס"מ למבואה שבכניסה לבית (שיהיה לחתולים נעים לשבת..), ומשטח גדול להנחת דברים חמים בצבעי אבטיח לשולחן פינת האוכל שלנו.

אהההה..... עכשיו אפשר לנוח. לא לבד ולא בחושך, אלא על ובחברת שטיחים מהממים (לטעמי, כמובן), רכים וכייפים...

היעד הבא - סלסלות.

שיהיה לנו שבוע שמח!!
יעל.

מה שצבע יכול לעשות...

אתחיל בוידוי.... אני יעל ואני אוהבת לאסוף חפצים שאף אחד כבר לא צריך כדי שפעם, מתישהו, אהפוך אותם למשהו שימושי ויפה.

וידוי נוסף - אין לי הרבה חפצים כאלה, אבל אלה שישנם, נאספו בקפידה, אחד אחד, ולאט לאט הם עוברים מהפך, כל אחד בתורו.

הפעם הגיע תורה של מסגרת עץ ישנה ויפה שהייתה פעם דלת של ויטרינה שאבא שלי מצא ברחוב. הדלת הייתה זרוקה בערימת גזם, ואבי, שמכיר את אהבותיי (המוזרות משהו לדעת חלק מהאנשים בעולם ואחותי) הביא לי אותה.

כמובן ששמחתי על המציאה, אך מכיוון שלא ממש היה לי צורך בה באותה העת, היא פשוט חיכתה לתורה בסבלנות, ואני רק חיכיתי להזדמנות לתת לה חיים וצבע.

 ואז זה הגיע!! היה לי צורך במראה.

רוב האנשים, כשהם צריכים מראה, הולכים לחנות ופשוט קונים כזו. אבל, מכיוון שאינני יכולה להסתפק סתם כך במראה סטנדרטית קנויה, החלטתי להשתמש בדלת העץ הישנה, כי היא ממש ממש התאימה לי למראה הכולל של המקום אליו היא יועדה.

שייפתי וצבעתי, שוב שייפתי ושמתי לכה, והמסגרת קיבלה חיים חדשים. 

וורודים...

זו הפעם הראשונה שאני צובעת רהיט או בכלל משהו מעץ בצבע ורוד. תוצאה של שילוב של החלטה ספונטנית יחד עם תחושת בטן, אבל אני עדיין לא ממש סגורה על התוצאה.

היא יצאה יפה, בזה אין ספק בכלל, השאלה היא איך אני מקבלת את הוורוד כצבע עץ, ולזה אין לי תשובה מוחלטת עדיין.

בכל מקרה, לאחר הצביעה, המסגרת נלקחה לזגג והותקנה לה מראה תואמת, ועכשיו היא כבר תלויה במקומה החדש ומקבלת מחמאות. אני אתרגל, ומי יודע, אולי יהיו לי עוד רהיטים ורודים פעם...

ואם כבר צבע, לפני כשלושה שבועות הוזמנתי לסדנת התנסות בצבע בנירלט שחושפים בימים אלה את קולקציית הצבעים החדשה והיפה שלהם. 

כל אחת מהמשתתפות קיבלה מדף קטן ומבחר מרשים של גווני הקולקציה, ובעצם נתנו לנו להתפרע עם הצבעים המקסימים. אם להודות באמת, אז היה קשה לבחור גוון כי כולם ממש יפים, אבל לאט לאט המדפים נצבעו בזה אחר זה בשלל גוונים משמחים.

אין ספק, המקום היה שמח ומלא צבע והשראה, ובקיצור, כיף גדול, אני נהניתי!

ועכשיו - מי ינחש באיזה צבע אני צבעתי את המדף שלי?

שיהיה לנו יום צבעוני ושמח!!
יעל