שנה הלכה, שנה באה, אני עיסה אכינה...

בשבועות האחרונים אני עובדת בקצב מטורף. כמויות עיסת הנייר שהכנו בזמן הזה בלתי נתפסות ביחס למהירות העלמותן והפיכתן לגלמים לבנים וחינניים, שיהפכו, בסופו של דבר, לבובות, בתים ושלל יצירות אחרות, חינניות עוד יותר.

האמת היא שבשבועות האחרונים איני עושה כמעט דבר מלבד עיסת נייר, וזאת על מנת לעמוד ביעדים שהצבתי לעצמי לתקופה הקרובה הבאה עלינו לטובה, תקופת החגים.

לא קוראת, לא כותבת, לא עושה כביסה, כלים וס....פונג'ה...

מה, חשבתם על משהו אחר? הלו.... זה בלוג יצירה...

אז מה בתפריט הפעם? הפעם החלטתי לשתף בתמונות מחיי הסטודיו בימים אלה, ימים כיפיים מבחינתי, בהם הגלמים לובשים צורה וצבע ומקבלים אישיות.

הבעיה היחידה בימים האלה היא שהם חולפים לי מהר מדי. מישהו מוכר זמן? כי אם כן, אני מזמינה עכשיו. הרבה...

טוב, קישקשתי מספיק בתור אחת שאין לה זמן, אז עכשיו תמונות...

ככה זה מתחיל. גלמים לבנים, חלקים ויפים שמחכים לתורם להיצבע ולקבל אישיות כובשת:

בשלב הבא הגלמים מגיעים לשולחן העבודה שמכוסה כולו בעשרות בקבוקי צבע בגדלים ובגוונים שונים, ונראה בערך כך:

כשתהליך הצביעה מתקדם, המעגל של הבלאגן על השולחן מתרחב, ולאט לאט אני מוקפת ביצירות צבעוניות שמביטות בי וגורמות לי לחייך בכל פעם שאני מרימה מבט מפלטת הצבעים:

עכשיו אני בישורת הכמעט אחרונה לקראת חלק מהיעדים שהצבתי לעצמי, ואולי בשבוע הבא אעשה קצת כלום ואתבטל לי לקראת היריד שמתקיים בסוף השבוע הבא במושב טל שחר, בו אני לוקחת חלק ומשתתפת ביום שישי, 7.9.12, עם שלל רב של יצירות ומתנות חדשות ומגוונות, לכם ולאהובים עליכם.

תבואו לבקר אותי?

שיהיה לנו רק בשמחות ואירועים טובים וכייפים, וכמובן שתהיה לכולנו שנה טובה, מאושרת, צבעונית וססגונית לפחות כמו העבודות שלי.

מכל הלב,
יעל.

שידות ועוד

גל שיפוצי שידות עובר עלי. מין צירוף מקרים כזה שהביא אלי כמה שידות, ושתיים מהן ממש ממש מיוחדות, ולכן החלטתי לתעד את הלפני ואחרי שלהן.

את השידה הראשונה קיבלתי מבחורה מקסימה ונדירה בשם אורטל. אורטל קיבלה את השידה מחברה שפינתה את דירת אמה שנפטרה, ופנתה אלי ושאלה אם אני מעוניינת בה לאחר שהתכתבנו כבר בעבר בנושא רהיטים לשיפוץ.

אני כמובן השבתי בחיוב, ולא תיארתי לי עד כמה השידה יפיפיה. כשראיתי אותה לראשונה, שאלתי את אורטל האם היא ממש בטוחה שהיא לא רוצה את השידה לעצמה, כי היא פשוט מהממת, בעיני לפחות, ואם היא אינה בטוחה, אין מצב שאקח אותה לעצמי. אורטל אמרה שהיא בטוחה, והשידה הועברה אלי בתוספת מתנה של חבילת מדבקות ראב-און לשימוש בשיפוץ הרהיטים. מדהימה!
לא השידה, אורטל.

אורטל, את בחורה נדירה, אין ספק בזה בכלל, ואני ממש מודה לך על השידה המקסימה הזו. אהבתי אותה ברגע שראיתי אותה, ועכשיו, אחרי השיפוץ, אני אוהבת אותה הרבה יותר.

רוצים תמונות?

ועכשיו אני רואה שלא ניקינו את הדלת....

את השידה השנייה רכש עבורי אבי, במסגרת הסיורים בשווקי הפשפשים שהוא עורך תחת הנחיות מדוייקות לחיפוש של פריטים אהובים עלי. גם שידה זו היא משנות ה - 50/60, וההוכחה היא בולי מס המותרות המודבקים עליה.

זו שידה מעץ מלא שהיתה צבועה במקור בצבע חום כבד. אני החלטתי על מהפך בגוון שמנת. בתחתית השידה, ככל הנראה, היתה במקור מגירה, אך אני הוספתי לה קרניז מעוצב ששימושו כפול - גם לנוי וגם לחיזוק.

השידה הזו, אגב, תעמוד למכירה.

לסיום, לא שידה, אבל זוכרים שאמרתי שאנחנו בונים בית בובות? אז זהו, סוף סוף הוא מוכן וצבוע. מכיוון שבניית בית הבובות נעשתה בשיתוף פעולה מלא של הילדים, החל משלב קניית העצים ועד לסוף בנייתו, גם על צביעתו הילדים היו ממונים, כמובן שבפיקוח מבוגר אחראי בבית (שזה לא בהכרח ולא תמיד אני...).

עכשיו נשאר רק לתלות תמונות, אבל כפי שאתם רואים, לבנות זה ממש לא מפריע לשחק בו כבר...

זהו, אוגוסט תיכף מתנדף לו מכאן עם גלי החום שלו, ספטמבר, החגים והירידים נושפים בעורף, ההכנות בעיצומן, ולמרות העומס הרב, הכיף גדול ובקרוב גם אשתף בתהליך ובתוצאות.

תודה לכם על הליווי הצמוד,
יעל.