שנה חלפה, ויום המעשים הטובים השנתי הגיע. גם השנה היה ברור שאבלה את היום במחלקת הילדים באסף הרופא, ביצירת מקום יפה יותר עבור הילדים המאושפזים.
בשיחת טלפון עם מתי, אחראית המחלקה, סיכמנו כי הפעם יטופל הפטיו הפנימי של המחלקה, אותו נהפוך לגינה צבעונית ופורחת, באמצעות יצירות מעיסת נייר הקשורות לחוץ ולגינה.
בנוסף, מתי ביקשה ואמרה שהיא רוצה שיהיו במחלקה עמודי אינפוזיה מעוצבים שישמחו את הילדים שמחוברים לאינפוזיה ומסתובבים עימם שעות רבות ואף ימים.
הסברתי לה שעמוד אינפוזיה כזה הוא פרוייקט מורכב הדורש הכנה של חודש ואף יותר מראש, ולכן לא ניתן יהיה להכין עמודים כאלה ביום ההתנדבות עצמו, בייחוד עם ילדים שזו להם הפעם הראשונה שהם נוגעים בעיסת נייר. במקום זאת, הצעתי לה להכין את עמודי האינפוזיה בעצמי, ולהביאם ליום ההתנדבות לשם צביעה בלבד.
חשוב לי מאוד לציין כי הרעיון לעמודי האינפוזיה המעוצבים אינו רעיון שלי. הוגת הרעיון והמבצעת הראשונה, בארץ לפחות, של עמודים כאלה היא
טל זלוטוגורה, בחורה עדינה ומקסימה שעשתה את פרוייקט עמודי האינפוזיה המעוצבים במשך שנים במחלקות אונקולוגיות של ילדים, ובשיתוף פעולה עימם. הפרוייקט של טל נקרא
עמודידו, והוא ממשיך להתקיים בבתי חולים שונים בארץ.
למחרת השיחה עם מתי, קיבלתי לביתי שלושה עמודי אינפוזיה והמלאכה החלה. המטרה היתה ליצור דמויות חביבות של צפרדע, ג'ירפה וסוס/זברה, עליהן ניתן יהיה גם לשבת תוך כדי הסעת העמוד במחלקה.
לצורך כך גוייסו שלושה שרפרפים, רשת לולים, הרבה עיתונים, והרבה יותר מוטיבציה, כי זמן לא היה מספיק...
לאחר כחודש אינטנסיבי של עבודה, שלושה עמודי אינפוזיה עמדו מוכנים וחיכו ליומם להיצבע.
במקביל, הכנתי תשתיות לשלושה עציצים עם פרחי ענק שיקשטו את הפטיו. כל שנותר היה זה לישון בערב שלפני עם חיוך בלב והתרגשות גדולה לקראת יום המחרת.
בבוקר השכם, פיזרנו שני שליש מהילדים במערכת החינוך, והשליש השלישי נשארה איתנו כדי להצטרף ליום ההתנדבות. העמסנו את עגלת הנגרר של הרכב בכל הציוד ויצאנו לדרך נרגשים. מזג האויר חייך אלינו במיוחד בבוקר ההוא.
כשהגענו למחלקה פרקנו את כל הציוד ופרסנו עמדות עבודה למתנדבים שיכינו ביחד איתנו ציפורים מעיסת נייר, שבסוף התהליך יתלו בפרגולה שבפטיו.
כשהגיעו המתנדבים, כחמישים בני נוער משני בתי ספר תיכון באיזור, האחד מרמלה והשני מראשון לציון, חילקתי אותם לקבוצות. קבוצה אחת צבעה את עמודי האינפוזיה, קבוצה שנייה ציפתה בעיסת נייר את פרחי הענק שהכנתי מראש, קבוצה שלישית צבעה אותיות עץ גדולות לקיר בכניסת המחלקה, והקבוצה הרביעית והגדולה ביותר הכינה יחד איתי ציפורים מעיסת נייר. הרבה ציפורים.
היה שמח!! הרבה אדרנלין זרם בגופנו ותרם לאווירה הכייפית והשמחה שליוותה את כל היום המדהים הזה. וזה המקום לשבח את צוות המחלקה ובראשם מתי המקסימה שדאגו לנו כל הזמן לאוכל, לשתייה ולכל מה שרק היה חסר. תודה!
כאשר הילדים סיימו את חלקם, יניב ואני התחלנו בעבודות ארגון, סדר וניקיון המקום, ואני נשארתי עוד כשלוש שעות כדי לעשות תיקונים וגימורים יפים ומדוייקים לעבודות הילדים.
במקביל, יניב הזמין שטיח דשא סינטטי ענק כדי להניחו ברצפת הפטיו, על מנת להשלים את המראה האותנטי של הגינה שלנו. לאחר שטיפת הרצפה, השטיח, שהגיע במיידי, נפרס כלאחר כבוד.
אחר הצהריים הגעתי הביתה ואדי האדרנלין עדיין היו בגופי, אז על הדרך הכנתי עוד פנקייק לילדים ושתי פשטידות לארוחת הערב. הקריסה הגיעה אחרי המקלחת ששטפה איתה את כל רסיסי האדרנלין שעוד נותרו מהיום המדהים שהיה.
למחרת, הצטערתי כל היום על יום האתמול שנגמר לי כל כך מהר...
א-ב-ל, גם למחרת עבר ואפילו עוד שבוע אחריו, ואז התחלתי במלאכת צביעת הציפורים שהתייבשו בינתיים.
והנה הן לאחר צביעה ולכה. נכון שאי אפשר להכיר? אני ממש אוהבת אותן וחושבת שהן מלאות צבע ושמחה, בדיוק מה שצריך במחלקת ילדים בבית חולים.
בשלב הבא נצבעו הפרחים, וגם הם הוחזרו לגינה הפורחת שיצרנו במחלקה.
ואתם בטח סקרנים לראות גם את עמודי האינפוזיה לאחר הצביעה, נכון? אז הנה הם, ססגוניים וחייכניים, משמחים כל מי שרק מביט בהם -
והנה הגינה הפורחת לאחר סיום כל הפרוייקט על ידי במהלך חול המועד פסח -
גם המחלקה הסמוכה (ילדים א') לא קופחה על ידי, ובמהלך הזמן שחלף מיום המעשים הטובים עד לחוה"מ פסח הכנתי גם להם ציפורי עיסת נייר לתלייה במחלקה, כמתנה ממני.
זהו. תם ונשלם עוד פרוייקט שאני שמחה על הזכות לקחת בו חלק, וזה הזמן והמקום גם להודות לכולם. תודה למתנדבים הרבים, ותודה למתי המדהימה שללא נחישותה והנעתה כל זה לא היה קורה.
תודה ענקית וחיבוק גדול ליניב שלי שהולך איתי באש, במים ובעיסה, ומשלים אותי בכל מה שצריך כדי להרים פרוייקטים בסדר גודל שכזה.
תודה למי שקרא עד הסוף (אני יודעת, זה היה הרבה, ועדיין...), ותודה מראש למי שישאיר את חותמו ותגובתו כאן בבלוג.
בברכת ימים ומעשים טובים,
יעל.
ותמונה אחת משפחתית -
