יום ראשון, 25 באפריל 2010

סיפורים מהקופסה

"הבאתי לך מתנה" קידם אבי את פני יום אחד כשבאתי לבקר. כשאבי אומר שהוא הביא לי מתנה, אין זורחת ממני בעולם, כי הוא מהבודדים בסביבתי שמוכנים לשתף עימי פעולה בתחום איסוף הזבל. "זה באוטו" הוא אמר "תיכף אביא לך..". ברור שלא שמעתי את המשך המשפט כי כבר הייתי בחוץ, בדרך לאוטו..
כשפתחתי את תא המטען נגלתה לפני קופסת עץ מרוטה ודהויה שלפי כל הסימנים היתה רדיו בעברה הרחוק, הרחוק מאוד. חזרתי הביתה בעיניים זורחות ובפנים מאירות בעיקר כדי להיתקל במבטי הסלידה ושאט הנפש שהרעיפו שאר בני המשפחה על הקופסה המרוטה. הודיתי לאבי על האוצר שקנה בעבורי בשוק תמורת חמישה שקלים שלמים, ולקחתי אותו לביתי כשאני כבר רואה בדימיוני איך אני גורמת לקופסא הזו להיות גם יפה וגם אופה. סליחה, וגם מנגנת...



כשהפכתי את הקופסא התגלתה לי ההפתעה האמיתית! לתחתית הקופסא היה מודבק פתק. דהוי, מרוט, אכול ע"י חרקים, אבל עדיין קריא. היה זה פתק בדיקה שנערכה לרדיו ע"י טכנאי, בדיקה שוידאה את תקינותו לפי קטגוריות סעיפים. למה אני כל כך מתלהבת מזה? אהההה... שימו לב לתאריך המופיע בצד הימני בתחתית הפתק - אפריל 1956.. הקופסא המרוטה בת 54 לפחות!!


שייפתי וצבעתי, הדבקתי והברגתי, והקסם החל לחזור לקופסה שלי. אבא, שאחראי על הצד הטכנולוגי במשפחה, טיפל בקרביים, והאורות החלו לפעול, וכל הזמן הזה מתנגנן בראשי השיר של שלמה ארצי "אל תכבי את הרדיו הישן... אל תכבי את האור לפני שנקשיב לו עוד.."



אז למי שיש זבל מהסוג הזה, שלכאורה חסר סיכויי שיקום,  אשמח לקבלו, ואשמח עוד יותר להוציא את הקסם שבו לאור.
עד העונג הבא,
יעל.

יום שישי, 16 באפריל 2010

עוגיות או לא להיות

שבוע לאחר פסח התעוררו בי געגועים עזים לעוגיות ביתיות אמיתיות, רכות ונימוחות, כאלה שבניגוד לעוגיות הפסח, טובות ככל שיהיו, שיעודן המקורי היה ככל הנראה להטביע ברווזים באגם או סתם כדי לגרש אורחים לא רצויים. מכיוון שהיו לי תמרים בבית ההחלטה נפלה פה אחד (תרתי משמע..) על מעמול. את המתכון קיבלתי לפני כעשר שנים מחברה של אימי, ומאז ועד היום הוא קוצר מחמאות. עכשיו, לאחר כמה מעמולים, נרגעתי מהצורך שבער בי כל פסח, ואני שמחה לשתף במתכון.

המצרכים הדרושים לבצק:
1 ק"ג קמח
2 שקיות אבקת אפיה
2 מחמאה או, לחילופין,  2 חמאה 200 גר' כל אחת
חצי כוס שמן
1 כף סוכר
קורט מלח
1 כוס מים פושרים

המצרכים למלית:
1 חבילת תמרים מגולענים באריזת ואקום
כוס-שניים אגוזי מלך קצוצים גס
קינמון טחון

אופן ההכנה:
ממיסים את המחמאה/חמאה במיקרו, מוסיפים את כל יתר המצרכים ולשים לבצק אחיד ונעים למגע.
אני, מטעמי נוחות (ואולי עצלות..) עושה את שלב הלישה במיקסר, אך אפשר בהחלט ללוש ביד ולעשות קצת כושר על הדרך.
הכנת המלית: בודקים את התמרים המגולענים ומסירים "עוקצים". מוסיפים אגוזי מלך קצוצים ביד רחבה (לפחות כוס, אך רצוי יותר), ושתי כפות נדיבות של קינמון. לשים הכל ביד עד לקבלת עיסה אחידה ויפה של תמרים שאגוזים שזורים בה.
ההכנה: לוקחים כדור בצק ליד, משהו כמו כדור שוקולד ממוצע, ומשטחים אותו לפיתה קטנה שבמרכזה שמים מעט מהמלית. סוגרים את הפיתה לכדור ע"י עטיפת המלית ומגלגלים לכדור יפה ואחיד.
ועכשיו לפינאלה - יש לפחוס מעט את הכדורים וליצור בהם דוגמא כלשהי שתשמש אח"כ בסיס לקליטת אבקת הסוכר.
את הדוגמא ניתן לעשות ע"י חירור יפה במזלג, ע"י צובטן שנמכר בחנויות אפיה במיוחד למעמול, או ע"י כף דוגמאות כמו זו שיש לי אשר נקנתה לפני כשש שנים, וקצת קשה היום להשיגה אך בהחלט ניתן.

אופים בחום של 180 מעלות, ומוציאים את העוגיות מהתנור בעודן בהירות. כדי לדעת האם העוגיות אפויות, יש להפוך אחת מהן, ואם התחתית זהובה, העוגיות מוכנות.
כשהעוגיות מתקררות לחלוטין, מפזרים עליהן אבקת סוכר בנדיבות.
טיפ: כדי שאבקת הסוכר לא תיספג בעוגיות ותעלם כאילו לא היתה שם מעולם, לכל 100 גרם אבקת סוכר יש להוסיף כף אבקת קמח תפוחי אדמה ולערבב היטב.

מהכמות הזו יוצאות כ-90 עוגיות מעמול.

אחרי שחפרתי לכם מספיק, אני חושבת שאין כמו מראה עיניים, או כמאמר הקלישאה - תמונה אחת שווה אלף מילים, ולכן הגיע הזמן לתמונות:

עיסת המלית:


מוכנים לכניסה לתנור:


בהגשה:

בצנצנת על השיש:

ובקיצור:


באים לקפה?
יעל. 

יום חמישי, 8 באפריל 2010

קליעה לסל

קליעה לסל אף פעם לא נמנתה על אחד מתחביבי. הסיבה לכך אינה קשורה לעובדה (המצערת?) שהגובה בו ניחנתי קרוב יותר לכדור מאשר לסל, אלא יותר לעובדה (הממש מצערת) שאיני עוסקת בספורט בכלל. אבל, זה הדבר האחרון שימנע ממני לקלוע סלים. איך אומרים בתפוצות?  IF YOU CAN'T BEAT THEM, JOIN THEM...

אז החלטתי לנסות לקלוע סל. כחובבת ניירות, ברור היה לי שהסל יקלע מנייר. אני יודעת שלא המצאתי את הגלגל, אך בשבילי זו היתה התנסות ראשונית ללא ידע מוקדם, תוך לקיחת הסיכון שמכסימום ביזבזתי קצת נייר והרבה דבק לשווא.

לקראת חופשת פסח שבאה עלינו לטובה (אך הסתיימה בטרם עת..), הצטיידתי בניירות מתאימים ובעזרים נוספים, ונערכתי היטב לקראת המעמד החגיגי.

הסל נקלע על בסיס גלגל ים בקוטר 60 ס"מ, והתהליך כולו ארך חמש שעות וקצת. לאחר ייבוש של שבוע בחוץ, הסל נצבע בלכה בגוון מהגוני, ואני עדיין בהיי מהתוצאה, ובהחלט גאה בה.



ועכשיו למסקנות שלאחר מעשה:

1. ניתן לעשות את זה לבד וללא הדרכה בתנאי שיש מוטיבציה וגישה חיובית.
2. לסל בקוטר 60 ס"מ יש צורך ב-45 מטר נייר, חצי חבילת דבק טפטים, מעט דבק פלסטי וגלגל הצלה :-) אחד.
3. יש צורך בחמש-שש שעות נטולות הפרעה כדי לעבוד ברצף.
4. רצוי שיהיה מי שיכין לכם אוכל בזמן קליעת הסל ואף יגיש אותו (ראה סעיף 3 לעיל).
5. מי אמר שלקלוע לסל יותר טוב מלקלוע סל? שיקום...

להתראות בפרוייקט הבא,
יעל.