יום חמישי, 24 בספטמבר 2015

ברדרי - טייק 2

שנה חיכיתי לטיול הזה.

שנה שלמה.

ולא שלא טיילנו בינתיים, טיילנו בהחלט, ונהנינו עוד יותר בהחלט, אבל זה היה טיול שונה.

מטרת הטיול הזה הייתה הברדרי שמתקיים בצרפת פעם בשנה.

אחרי הכיף שהיה לנו בשנה שעברה, החלטנו שאנחנו לא מוותרים על החוויה גם השנה, והזמנו כרטיסי טיסה מבעוד מועד כדי להיות סגורים שאנחנו שם.

השנה, למודי לקחים מהשנה הקודמת, הזמנו מלון שאינו נמצא במרכז ההמולה, ובאנו ערוכים כנדרש לכל מה שנצטרך ליומיים אינטנסיביים של קניות בשוק פשפשים ענק.

כשהגענו לעיר לראשונה, מצב התנועה והחנייה בה היה זוועתי. שלט החניון הציבורי הענק הראה על 30 מקומות חניה אחרונים פנויים, וכשהגענו לכניסת החניון גם הם אזלו...

אנשים החנו מכוניות בכל פיסת קרקע אפשרית, אם זה במקומות המיועדים לחניה, אם זה באיי תנועה, ואם זה על מדרכות ושבילים לאופניים ולהולכי רגל.

אם היה אפשר לחנות על העצים, אני מניחה שהיו עושים גם את זה...

הסתובבנו כחצי שעה הלוך ושוב, חוזרים כל הזמן לאותו איזור יחיד שפתוח לתנועה, ולבסוף הבנו שאין ברירה אלא לצאת קצת מהעיר ולחנות רחוק מההמולה, וזה מה שעשינו.

ברגע ששוחררנו מעולו של הרכב, הרגשנו קלים כאיילה ושעטנו לעבר מוקד ההתרחשות... אחחחחחחח... איזו הרגשה מופלאה זו!

זר לא יבין זאת, אבל אם הייתי צריכה לתאר את ההרגשה במילים אז הייתי אומרת שזה מין ריגוש כזה שעובר בגוף ומקורו בידיעה שהנה הכיף הגדול מתחיל, וכל הטוב עוד לפנינו...

התחלנו לצעוד, והמראות המוכרים והאהובים כל כך החלו לצוץ מכל עבר. האדרנלין החל לפעפע, והאושר זרם בעורקים.

והלכנו. והלכנו. והלכנו. והלכנו.

קילומטרים.

מרבדים של אוצרות נקרו בדרכנו, ואנחנו, כמו ילדים בחנות ממתקים אינסופית צועדים כשכל החושים עירניים ומחודדים.


היה מדהים!! וקנינו המון, כי בכל פעם ראינו עוד משהו שאהבנו.


ומיד לאחריו עוד משהו שאהבנו יותר...



ומיד לאחריו עוד משהו שאהבנו עוד יותר...


וזה נמשך יומיים רצופים וארבע מזוודות מלאות עד אפס מקום.

יומיים שלמים של חווית חושים מטרפת. הייתי יכולה להמשיך ככה גם שבוע. למרות העייפות המצטברת, למרות הכאבים בכתפיים מהסחיבות, ולמרות הגשם שירד ביום השני...

כשהברדרי הסתיים לאחר יומיים, יצאנו לכיוון נורמנדי.

היעד הראשון היה אטרטה - Etretat. עיירת חוף חביבה שעל חופה צוקים מרהיבים המזכירים מאוד את צוקי מוהר באירלנד.


השקט, השלווה והנוף הרגוע שנשקף ממרומי הצוקים לא הזכירו במאומה את סערת היומיים הקודמים והיו בדיוק בזמן ובמקום עבורנו. היינו צריכים זמן לעכל את החוויה.


במרחק נגיעה ממש...

שם גם גילינו לראשונה חנות, אחת מיני רשת, כפי שיסתבר לנו אחר כך, שכל מרכולתה היא סרדינים ודגים בקופסאות שימורים, בטעמים שלא דמיינו שקיימים אפילו.

ושלא תטעו לרגע ותדמיינו חנות דגים בישראל... החנות מעוצבת למשעי, נראית כמו חנות ממתקים, וקופסאות הפח והאריזות של הדגים והסרדינים יפיפיות ומפתות כשלעצמן ללא קשר לתכולתן. יכולתי להסתובב בה שעות ורק להתלהב מהקופסאות...




ואם במקרה אתם מגיעים לשם - הטונה עם החצילים והקישואים - שוס אמיתי!

לקראת ערב המשכנו לאונפלור - HONFLEUR. עיירה מקסימה הממוקמת בשפך נהר הסיין, אשר במרכזה יש נמל.

גשר כבלים עצום חוצה את התעלה בדרך לאונפלור, והוא אחד מהיפים והמרשימים שקיימים, זו בהחלט חוויה לנסוע עליו.

המכסימום שאפשר כשמצלמים מהרכב תוך כדי נסיעה...

שכרנו לאותו הערב בית חביב בסביבה, עם זוג מארחים חביבים עוד יותר שגרים בבית שליד, ולמי שנמצא באיזור, אני בהחלט ממליצה על המקום.

בבוקר יצאנו למרכז העיירה אונפלור, ושם, סביב המזח יש מגוון ענק של מסעדות ובתי קפה, רחובות ציוריים וסמטאות צרות בהן ניתן למצוא חנויות קטנות ומטריפות עם דברים עוד יותר מטריפים, כמו למשל, קופסאות פח יחודיות, שכמובן שלא יכולתי להימנע מלרכשן, למרות הקניות המוטרפות יומיים קודם...

בכל שבת מתקיים שוק איכרים חביב סביב מגדל הפעמון והכנסייה שבמרכז העיירה.

במעגן הסירות היתה גם ספינה ספרדית ענקית ועתיקה מ - 1550, שנראתה ממש כאילו נשלפה מתוך סרט פיראטים, ולא יכולתי שלא לצלמה.


ממליצה בחום שלא לפספס את אונפלור. היא פשוט ממתק ☺.

מאונפלור המשכנו לעיר הגדולה של האיזור - קון - Caen.

במרכזה יש מצודה גדולה ומרשימה, ובהמשך יש מדרחוב חדש ויפהפה ובו מגוון חנויות ובתי קפה, כך שנעים להסתובב בה.


ושם, בחיפוש אחר שירותים, מצאנו קניון קטן ובו אחת מחנויות הרשת האהובה עלי בצרפת - מייסונס (כך אנחנו קוראים לה.. ☺ ) רשת מעלפת של דברים יפים לבית ובכלל, משהו בסגנון ENTER שלנו רק בהרבה רמות טובות מעל - Maisons du monde


וממש מיותר לשאול, כמובן שלא יצאתי ממנה בידיים ריקות...
אחרי שסיפקנו את יצר הקניות שהיה רגוע כמה שעות, המשכנו לאיזור הנקרא שוויץ הנורמנדית, איזור ירוק שופע נחלים ומים, לכיוון הכפר קלסי - Clecy בו יש אתר מגלשות הרים בשם Clecy gliss, מומלץ לחובבי העניין. אנחנו נהנינו ☺.

את הלילה הזה לנו באיזור, בבית חווה עתיק על גדות נחל מהמם, שזה בערך הדבר היחידי הטוב שאני יכולה לומר על המקום.

שתיים מדיירות הבית...

למחרת, התחלנו את היום בטיול טבע שיניב ארגן לנו (וזה אחד מהרגעים בהם את מתחרטת שיש מחוייבות הדדית בנישואין...).

הוא גרר אותי ואת עצמותיי העייפות מקניות בברדרי לטיול רומנטי לאורך הנחל בפארק La roche d'oetre.


יניב אומר שהפארק מקסים, ולראייה, אני מצרפת תמונה של המצוק שם שנראה כמו תמונת פרופיל של אדם...


ארוחת הצהריים הכייפית בביסטרו צרפתי מקומי בעיירה Domfront פיצתה על הצעדה בבוקר, ולמרות שכל החנויות היו כבר סגורות כשהגענו, התאוששתי מחווית הבוקר המעלפת (תרתי משמע...).

אבל הסיוט (שלי, כן? פדלאה עלובה שכמוני...) לא נגמר.

יניב החליט על יום טבעי וירוק (ירוק זה צבע חביב, אך מה רע בלראות אותו בתמונות, מה?), ולכן היעד הבא היה המפל הקטן - Ptittie cascaid שנמצא בעיירה החביבה מורטיין - Mortain.



אז זה הזמן לומר, גם לך יניב, למקרה שלא שמעת בטיול בגלל הרעש של המים הניתכים, שקטן זה יחסי, וטיול של חצי שעה לכל כיוון רק בשביל לראות מפל, זה לא כזה קטן לפדלאות...

לאחר שפגשנו גם בשיכור המקומי ומילאתי את חובי ליום הירוק, המשכנו לכיוון סן מישל - Mont-Saint-Michel.

(ולא אספר לכם שביציאה מהמפל הקטן ראינו שלט "המפל הגדול"... כאן תצטרכו לנחש מי אמר למי ולמה... ☺ ).

סן מישל הוא בעצם אי שנמצא במרחק של כקילומטר מהחוף, ופעמיים ביום הוא הופך לחלק מהיבשה כחלק מתהליך הגאות והשפל. במרכז האי יש עיירה קטנה, תיירותית להחריד, בעלת אותו השם, ובראש ההר שבשולי העיירה מזדקר לו מנזר עתיק.



במילה אחת - חביב.
בשתי מילים - מלכודת תיירים.
בארבע - לכו לראות, למה לא?

לאותו הערב לא סגרנו מקום ללון, היות והתאכזבנו ממה שקיבלנו דרך בוקינג בערב קודם (התמונות היו מהממות, המציאות הרבה פחות, אבל לא נורא, קורה...) ולכן החלטנו לזרום עם הדרך.

מה שקרה בהמשך היום הפתיע גם אותנו, ורק חידד לנו את ההבנה ששום דבר לא קורה סתם.

כנראה שבאמת לכל דבר יש סיבה, גם אם אתה מתאכזב ממנו...

בדרך לסן מישל ראיתי שלט בצידי אחד הכבישים עליו כתובה המילה Brocante.

היות וזו לא הפעם הראשונה שלי בצרפת, ידעתי לזהות שמדובר במילה עתיקות (ולא, אין לי שמץ ומושג בשפה הצרפתית, וחבל שכך...), ומיד אמרתי ליניב להסתובב וללכת בכיוון החץ שעל השלט.

החץ הוביל לבית עצום ועתיק, שלצידו מחסני ענק שכפי הנראה היו פעם אורוות או משהו בסגנון, והכל היה  מ-ל-א  בחפצי ורהיטי וינטאג' מדהימים.

חלום!

אני התחלתי להסתובב בבית, ויניב החל לדבר עם בעלת המקום והתעניין לגבי מקומות לינה באיזור.

תוך כדי שיחה שלהם הגיע זוג מבוגר שבא לרכוש רהיט, ובעלת המקום אמרה להם שהיא מסייעת לנו למצוא מקום לינה ללילה.

הם אמרו שיש אצלם חדרים. הם לא דוברים מילה באנגלית, ואנחנו לא דוברים צרפתית, והיחידה שהבינה את שני הצדדים הייתה בעלת בית העתיקות המרהיב.

מפה לשם, אני קניתי קופסת פח ישנה ומהממת והם קנו רהיט ונסענו אחריהם לביתם.

היה מוזר, ובכל זאת, משהו בהרגשה אמר שזה נכון, וכמובן שהייתה בידינו האופציה להגיד שזה לא מתאים לנו וללכת לחפש מלון.

לאחר כרבע שעה של נסיעה הגענו לבית  מ-ה-מ-ם  ומרהיב ביופיו, בית של אספנית משובחת, עם שני חדרי אירוח מדוגמים ברמות שלא נתקלים בהם כל יום, בטח בלי הזמנה מראש...

בחרנו בחדר הגדול, שהיה כנראה חדרה של מרי אנטואנט בגלגול הקודם... ☺.



שימו לב לפרחים על הכלים הסניטריים...

ומבלי לדבר מילה אחת בשפה משותפת, רק עם מילון צרפתי אנגלי שנשלף מספריית הבית על ידי הבעלים, חווינו אירוח מושלם.

היא פתחה את ביתה ואת ליבה בפנינו, הרבה מעבר למה שנדרש ממנה בעבור הסכום שגבתה, ונתנה לנו להרגיש בבית באמת.

למי שמגיע לאיזור סן מישל, אני ממליצה בחום רב על הבית של אניק ואנדריי שלא מופיע בבוקינג, אך יש לו אתר עצמאי.

זה היה פיצוי ענק על ערב קודם, והוכחה שכלום לא קורה במקרה ☺

למחרת בבוקר, אחרי ארוחת בוקר מדהימה, מעשה ידיה של אניק, ופרידה מרגשת מהזוג, התחלנו בנסיעה חזרה לכיוון בריסל, שם חיכה לנו שוק פשפשים ענק יומיים אחרי.

בדרך עצרנו בעוד עיירות יפות, וראינו נופים משגעים, אכלנו, קנינו, נהנינו, ובעיקר נסענו... 300 קילומטר ביום אחד מתיש, ובסופו הגענו לבית מפנק ונעים עם בעלים דוברי אנגלית, עם ארוחה טובה מתוצרת מקומית, ובעיקר עם חדר מפנק ומקלחת שווה.

הבית נמצא כאן.

בבוקר למחרת, יפים ואמיצים, המשכנו בנסיעה לכיוון בריסל. עצרנו ברואן - Rouen,  עיר גדולה ויפה שמומלץ לטייל בחלק העתיק שלה, יש שם מדרחוב עם בתים עתיקים וחנויות מודרניות, ובקצה יש כיכר שוק שהכל בו יפה, ונראה כמו מוכן לצילום במגזין.

הוסף כיתוב

אחה"צ הגענו לבריסל, עיר די מכוערת לדעתי האישית, אך המלון שאותו הזמנו ערב קודם דרך בוקינג הפתיע אותנו ברמה מטורפת. המלון נקרא Hotel vintage, ולמרות שהוא חדש לגמרי, הכל בו וינטאג' מהמם!!

הריהוט, הטפטים שבקירות, חדר האוכל, פריטי הנוי והאספנות שמוצגים בו, ואפילו הטלפונים שנמצאים בחדרים הם פריטי וינטאג' מהממים.



השירות מעולה ולמעלה מכך, האוכל ממש טוב, ובקיצור - זה היה המקום המושלם לסיים 9 ימים של טיול.

בשבת בבוקר קמנו מוקדם, ולאחר ארוחת בוקר שווה, יצאנו לשוק הפשפשים שנמצא במרחק של 10 דקות הליכה מהמלון, בכיכר דה ז'ו דה באל (Place du Jeu de Balle). השוק מתקיים שם בכל יום בין השעות 6:00 - 14:00.





כשחזרנו מהשוק עם שלל שווה, הלכנו להתקלח והוזמנו לסבב קפה וקרואסון נוסף ליד הקראוון שבכניסת המלון - ולזה אני קוראת שירות שווה! ממליצה בחום, ויודעת שאם אגיע לאיזור שוב, אזמין מקום במלון הזה שוב.



תם ונשלם עוד טיול מושלם.

למי שהגיע עד לכאן - אני מקווה שנהנית לטייל איתנו, אנחנו בטוח נהנה לקרוא פה מדי פעם ולהיזכר... ♥

יעל ויניב.

נ.ב.

תוך כדי כתיבת הפוסט, מופיע לי בדואר הנכנס מייל עם הכותרת -

 Yael, Lille is calling your name...

הפנמתי, ואני מתכוונת להתייחס לבקשה בשיא הרצינות, בעוד שנה בדיוק.

רק מניחה את זה כאן -