יום שני, 2 במאי 2016

טיג'אלה

אחת מאהבותי הגדולות היא המטבח.

אני בטוחה בכך שהעשייה במטבח זו אומנות בפני עצמה, ולא משהו שמסתכם בהכנת אוכל להשבעת התיאבון.
אני אוהבת לנסות מאכלים חדשים ומתכונים מיוחדים, גם כאלה שאינם שגורים במטבח הישראלי.
משפחתי היקרה מהווה שפן ניסיונות לכל גחמותי הקולינריות, ואם אני חושבת על זה לאחור לאורך השנים, הם ממש לא מתלוננים על כך ☺
ככה הגעתי לטיג'אלה. 
לפני כעשר שנים גיליתי את המתכון ללחמניות האלה והייתי, כמובן, חייבת לנסות לעשות אותן.
אלו לחמניות שמקורן בעיר בולוניה שבאיטליה. הלחמניות האלה, בניגוד ללחמניות רגילות, נאפות במקור במחבת ברזל יצוק שמיוצרת במיוחד לשם כך.
מי שאין לו את המחבת יכול לאפות אותן במחבת רגילה או בטוסטר, מבלי להדק את החלק העליון שלו על הלחמניות.
אפייה בשיטה הזו יוצרת לחמניות עם מעטה קשיח וקריספי מבחוץ, ופנים חם ורך כמו של סופגנייה שעכשיו יצאה מהטיגון. 
אחחחחחחחחחחחחחח..... עונג!
המחבת הזו, מחבת הטיג'אלה המקורית היתה בערך הסיבה לכך שנסענו לבולוניה באותה השנה... ☺
היה לי ברור שאני צריכה מחבת כזו. פשוט לגמרי...

אז נסענו.
וכשהגענו לבולוניה, פשטתי על כל חנות כלים אפשרית בעיר, אבל המחבת לא נמצאה. 
כשהגענו לישון באיזו חווה חקלאית נידחת (זו היתה תקופת טיולי החוות שעשינו, בעיקר עבור הילדים, כדי שיחוו את חווית החיים במשק חקלאי, כי זה הרבה יותר כיף מחדר רגיל במלון), החלטתי לאזור אומץ ולשאול את בעלת המקום איפה קונים את המחבת שאופים בה את הלחמניות האופייניות לבולוניה.
אני שמעתי איטלקית מצוין, אבל דיברתי רק אנגלית.
היא שמעה אנגלית מצוין, אבל דיברה רק איטלקית.
זה היה שיח החרשים (חרשות במקרה הזה...) האווילי ביותר בחיי, שכלל גיחות למטבח החווה וחזרה עם כל מיני כלים כדי להבין האם בזה מדובר, פנטומימה וירטואוזית, ושיתוף כל עובר אורח מזדמן שאולי הוא יבין על מה מדובר ויציל אותנו מעצמנו...
ואז, פתאום, נזכרתי שיש ללחמניות האלה גם שם ומילמלתי "טיג'אלה".....
בשנייה אחת האיטלקיה הזדקפה וקראה במלוא גרון (והיה הרבה...) ובמבטא איטלקי מתגלגל: סייייייייייי.... טיג'אלללללללהההה.....!!!

ואני, לא ידעתי את נפשי מרוב אושר. היא הבינה על מה אני מדברת!!! עוד לפני שהספקתי לענות, היא שמה את ידי בידה הענקית וסחבה אותי החוצה למחסן עץ רעוע, ובו היו תלויות מיליון (סתם, אבל לפחות שלושים) מחבתות טיג'אלה, בכל מיני גדלים וצורות!!!
אני רק הזלתי ריר, ואמרתי סי! סי! רוצה כזה!!!
חזרנו לבית החווה והגברת ניגשה לטלפון והחלה לדבר באיטלקית שוטפת, וכשסיימה לדבר לקחה פתק, ציירה לנו מסלול, וכתבה כתובת (השימוש GPS לא היה כל כך נפוץ אז) ושמה לי ביד. הבנו ששם נמצא מחבת של טיג'אלה.
אחרי ארוחת הבוקר יצאנו למחוז טיג'אלתנו. כשהגענו, גילינו שהחנות האמורה היא לא פחות ולא יותר מאשר חנות לכלי עבודה וחומרי בניין בסגנון טמבור, מה שנראה לנו לגמרי מוזר. זו לא היתה חנות לכלי בית...
עמדתי בפתח מהססת, וכל העיניים הופנו אלי. ברגע שאמרתי הלו, מיד ענו לי: "טיג'אלה...?".

בושות! לא יודעת מה האיטלקיה סיפרה להם, אבל עניתי "סי!" ומיד נלקחתי לאגף הטיג'אלות. והיו שם טיג'אלות בכל מיני גדלים, עם פרחים ובלי, מבחר עצום עד כדי כך שכמעט והתקשיתי לבחור אחת, אבל לבסוף בחרתי, שילמתי 31 יורו, ויצאתי עם חיוך על פני וטון של מחבת בידי הענוגות, שמחה ומאושרת על היעד שהושג!

אחרי כל הסיפור הזה, הייתי חייבת להכין גם טיג'אלות בבית, ואכן הכנתי.
יצאו מושלמות. חגיגה לחיך! וכדי שגם אתם תהנו, אני חייבת לכתוב גם מתכון, כדי שלא תרגישו שבזבזתי את זמנכם לריק, גזרו, שמרו ושלפו לפני הנסיעה הבאה לבולוניה - 

מצרכים

1 ק"ג קמח רגיל (אני עשיתי עם קמח SHAR ללא גלוטן, יוצא מושלם).
1כוס מים פושרים.
חצי כוס חלב פושר.
3 כפות שמרים יבשים (או שקית שמרית).
1 כף שטוחה מלח.
כף או שתיים של שמן זית (אפשר גם רגיל).

ללוש הכל במיקסר לבצק אחיד, ולהניח אותו לתפיחה עד שיכפיל את נפחו (כארבעים דקות).

אחרי שהבצק תפח, יש ללוש אותו מעט כדי להוציא ממנו את האוויר, ולרדד אותו לעובי של כסנטימטר.

מהמשטח המרודד יש לקרוץ עיגולים בעזרת חותכן.
את העיגולים יש להניח על תבנית אפיה לתפיחה נוספת של כרבע שעה.
כשהעיגולים תפחו, יש להדליק את הלהבה הגדולה בכיריים ולהניח עליה את המחבת שתתחמם.
כשהמחבת חמה, יש להניח עליה את עיגולי הבצק ולסגור. לתת ללחמניות זמן להיאפות בצד אחד, ואז להפוך את המחבת על צידה השני.
הלחמניות מוכנות כשהן זהובות, בעלות ציפוי קשיח, ומשמיעות קול חלול בנקישה.

חותכים את הלחמניות לרוחבן, מורחים בחמאה ומתענגים על כל ביס, טעמו וקולות הפצפוץ שלו.
במקור האיטלקי, יש השמים בטיג'אלות בייקון או נקניק אחר שיש בנמצא.
אנחנו ניסינו את גרסת הסלאמי פה בארץ, שהיא לא רעה בכלל, אבל אין מה להשוות לגרסת החמאה.


זהו. את חלקי עשיתי, עכשיו תורכם ☺

אריוודרצ'י,
יעל.