יום שלישי, 15 בינואר 2013

חורף

ינואר. חורף. קר לי. קפוא לי בנשמה. שונאת חורף, בכל היבט שניתן להגדיר כחורפי.

טוב, נו, אולי ימים בהם יש שמש חורפית נעימה וחמימה לא כלולים בזה. אבל זהו, נשבעת. כל האנרגיה המטורפת שלי, שבימים חמים לא יודעת מנוח, מתכווצת למחשבה אחת ויחידה - מתי תגיע השעה בה אכנס מתחת לשמיכת הפוך?

בחורף, צר עולמי כעולם נמלה, וכל יישותי כמהה למפגש עם שמיכת הפוך...

ואם כבר הזכרתי את הנמלה, מכירים את אלה ששואלים "אם היית צריך לבחור חיה שתתאר אותך הכי טוב, באיזו חיה היית בוחר?" אף פעם לא הבנתי למה בכלל שואלים את השאלה הזו, כיוון שהתשובה לא הולכת לשנות שום דבר, ואף אחד לא יגדל בעקבותיה זנב או שפם (מממ... שפם בעצם כל אחד/ת יכול/ה, אבל לא כזה...).

ולמרות זאת, יש לי תשובה לשאלה הזו, אבל אם היה ניתן גם לשנות משהו בעקבות התשובה, אני הייתי מנסחת אותה אחרת: איזה חיה היית רוצה להיות עכשיו?  אז כן, גם לשאלה הזו יש לי תשובה, שונה מהתשובה לשאלה הקודמת, אבל השאלה האמיתית היא האם יש מישהו שיכול לעזור לי בעניין, כי הייתי רוצה עכשיו, ממש ברגע זה, להיות דוב שנכנס לשנת החורף שלו...

תארו לכם עולם בו אתם יכולים לבחור האם להיכנס לתרדמת חורף (או קיץ, למי שסובל מהחום), ולהתעורר עם שוך הסערה ובוא האביב כאילו כלום לא קרה... נכון שזה יכול להיות מושלם?

אבל מכיוון שמושלם יש רק באגדות, וגם זה די מוטל בספק, כי היום כבר על הכל ניתן לערער, כדאי שאחזור למציאות החורפית שלי, שלמרות הקור העז שבה, לא הצליחה להקפיא את היצירה שלי לגמרי.

אני לא עובדת על דברים גדולים, כי בקור, כידוע, הכל מתכווץ, אבל אני תמיד בעשייה. השבוע השלמתי את קולקציית המגנטים החדשה עליה עבדתי לאחרונה ועסקתי בייצורה החל משלב יצירת התבניות למגנט, תחביב חדש וחביב שמצאתי לעצמי...



בנוסף לעלמות החן החינניות, חידשתי את מלאי מגנטי הבבושקות החינניות לא פחות, וכעת אני עוסקת במרץ בפיתוח של חברים חדשים עבורן...




במקביל, למי שכבר יודע, וגם למי שלא, אני עוסקת בפינוי ובאריזת הבית לקראת מעבר לבית חדש, אירוע משמח כשלעצמו, אך כרוך בה-מון, המון, המון עבודה...

הזכרונות מהמעבר הקודם, מצחיקים ככל שיהיו במבט לאחור, גרמו לי לחשוב שהפעם עדיף להקדים תרופה למכה, ולכן כבר מעכשיו אני מוקפת בארגזים שהולכים ומתמלאים בחפצים, בחוויות ובתקופות חיים, ויש בזה משהו כייפי שאין לו הסבר.

לקראת המעבר עצמו גם אערוך גראז' סייל ענק בכדי לשחרר את הדברים שאנו לא מעבירים איתנו, כדי שימצאו בתים חדשים ואוהבים. כשיהיו פרטים מדוייקים אפרסם אותם גם כאן.

ומשהו קטן לקראת סיום, פרגון של מיכאלה ברקו גרם לי לחייך הבוקר, חיוך שהוא קצת מעבר לעווית שנגרמת מהקור...

http://www.mymichaela.com/index.php/component/k2/item/802-הבית-של-יעל

מיכאלה וסמדר, תודה רבה!

שיהיה לנו תמיד חמים ונעים, לפחות בלב,
יעל.