יום ראשון, 17 באוגוסט 2014

סלובניה

ארבע אחר הצהריים ביום קיץ לח ומהביל של סוף יוני.

חוזרת מעוד יום עבודה מתיש, ואת הדלת פותח לי יניב כשחיוך של מינימום זוכה אוסקר מונח על פניו...

"מצאתי משהו בדיוק בשבילנו" הוא אומר לי.

בוהה בו במבט סתום ומחכה להמשך שמגיע בצורת חידון: "איפה אפשר לטייל כל יום במקום אחר ובערב לחזור לאותו המקום?"

בבית? אני עונה, ואם אתה ממש מתעקש אז בהולנד אהובתי.

עוד ניסיון?

הולנד אהובתי.

כשהבין שלא יצא ממני שום דבר חכם שיניח את דעתו, החליט לחשוף בפני את הגילוי המרעיש ללא שהיות נוספות: סלובניה. ובאותה הנשימה גם הוסיף: "הטיסה בעוד יום" (וכמה שעות, אבל מי סופר?...).

אין מצב, פסקתי. איך אגיד בעבודה שאני הולכת להיעלם עכשיו לשמונה ימים ללא כל התראה? ומה עם הקייטנה של הקטנה שמתחילה מחר? ומה עם לארוז חצי בית בכמה שעות? ואיך להתארגן עם אוכל לילדי הללא גלוטן שלנו? מאיפה אני יודעת מה יש להם לאכול בסלובניה??

בפעם האחרונה שהיינו שם זה היה לפני תשע שנים, ולא זכור לי שחיפשתי אוכל ללא גלוטן.... אמאאאאאאאאא!

יניב התחייב לטפל בהכל כולל הכל בשעות שיש עד הטיסה, ולי לא נותר אלא להסכים.

אחרי שמחקתי כל מחשבה טורדנית שמתחילה ב"לא נעים לי" ממוחי הסכמתי, והוא, במחי קליק אחד באתר, הזמין כרטיסי טיסה, רכב ודירה לשלושת הלילות הראשונים.

סלובניה היר ווי קאם. אגיין...

יש לציין שבאופן מפתיע הבידוק בשדה התעופה וכל התהליך כולו היה מהיר ביותר בהתחשב בכך שמדובר בראשון ליולי, ושלוש שעות אחר כך הגענו ליעד.

הריאות מתרחבות כבר בשלב בו נוחת המטוס והנוף הסלובני נשקף מחלונותיו הזעירים. אחחחחחח... אם היה אפשר להמחיש את ההרגשה הזו או לשחזר אותה...

היעד היה איזור בלד, שם שכרנו דירה גדולה (106 מ"ר) שתאפשר לילדים מרחב פנימי וחצר ענקית מצויידת כהלכה, ולנו נוחות ומטבח גדול ומתפקד, בעיקר על מנת להיערך עם האוכל ללא גלוטן לילדי הלל"ג שלנו (הבאתי מהארץ 2 מזוודות אוכל לל"ג עבורם, מה שהסתבר כמיותר כמעט לגמרי כי סלובניה עוקפת אותנו בהליכה איטית בנושא הלל"ג, השפע שלו ומחיריו...).

לאחר שהשארנו את כל המזוודות בדירה ששכרנו, יצאנו לדרך לכיוון אגם בלד.


ניתן לטייל סתם לאורך הטיילת שמקיפה את האגם, אך ניתן גם לעשות פעילות אחת או יותר משלל הפעילויות המוצעות בסביבת האגם.

אנחנו בחרנו לעלות עם הילדים ברכבל למעלה לתצפית מעל האגם, לתת להם לחוות אתגרים בפארק החבלים שנמצא ביער למעלה (מומלץ ביותר), ולסיום, לאחר שתיית שוקו חם בבית הקפה שלמעלה, לרדת למטה במגלשות ההרים.
המגלשות נמצאות באתר הסקי Straza שסמוך לאגם.



עוד דבר שמומלץ באיזור האגם הוא לעלות לטירה שמעל האגם (ניתן ברכב) בשעות הערב. היא מרהיבה! בנוסף, יש למעלה מסעדה ובית קפה שניתן לשבת בהם ולהתענג על פינוק חמים וטעים ברוח הקרירה המנשבת שם בשעות הערב.

הטירה בלילה

למחרת, החלטנו לפתוח את היום בהליכה לערוץ הנחל וינטגאר (Vintgar Gorge).
זהו מסלול הליכה שמתאים גם לילדים, אורכו כשעה, כולל עצירות לתמונות ולקיטורים, ובסופו יש מפל גדול ומרהיב (וקיוסק).
יש אפשרות לחזור ממנו גם בדרך אחרת, אך מכיוון שהרכב נשאר בחנייה, כמו אצל רוב המטיילים, חזרנו באותו המסלול, שהיה יפה לא פחות גם בדרך חזרה.

מסלול ההליכה בנחל

המפל המרהיב בסופו

לאחר ההליכה ה"מאומצת" (סתם כי אנחנו מפונקים, היא לא באמת כזו...), החלטנו פה אחד לחצות את הגבול לאוסטריה, ולקחת את הילדים לחוף אגם מושלם שכולל מגלשות מים ופעילות ספורט ימית לבילוי של המשך היום ברגיעה.

למחרת, החלטנו לנסוע למעבר ההרים ורשיץ', שגובהו כ-1600 מטרים.

תחילת הדרך למעבר
בדרך למעבר

המעבר נמצא בין טרנטה (Trenta) לקרנסקה גורה (Kranjska Gora), והעלייה אליו היא בנסיעה בכביש צר ומפותל, שבכל סיבוב יש שילוט שמציין את הגובה בו נמצאים.
כשמגיעים למעבר, הנוף מרהיב ביותר, ואנחנו הופתענו לגלות בו גם שאריות שלג מהחורף.
ה"שאריות" האלה, הן בערך מה שמכסה את כל ירושלים אצלנו כשיורד שלג...

פיסה של שאריות שלג...

בירידה מהמעבר, המשכנו בדרכנו כשפנינו מועדות אל רכבת המכוניות.

רכבת המכוניות -

ה-אטרקציה של הטיול מבחינת הילדים, והאמת היא שגם אנחנו אהבנו מאוד את העניין ☺.

רכבת המכוניות היא בעצם מעבורת שנוסעת על מסילה. זוהי רכבת פתוחה (רק פלטפורמה על גלגלים) שעולים עליה עם הרכב, והיא מסיעה את המכוניות כשהאנשים יושבים בתוכן. היא חוצה דרכים ומנהרות שלא ניתן להגיע אליהן בדרך אחרת, והנסיעה בה אורכת כ - 45 דקות מהנות.

השוס מבחינת הילדים הוא שניתן לתת להם "לנהוג" ברכב לאורך כל הנסיעה ברכבת, ללא ספק זו היתה אחת מהחוויות שיזכרו לאורך זמן.

יש קטר ויש מכוניות, יוצאים לדרך...

אנחנו עלינו על הרכבת במוסט נה סוצ'י, וירדנו ממנה בבוהינסקה בסטריצה שקרובה לבלד, ובכך קיצרנו את משך הנהיגה בנסיעה חזרה הביתה, אך אפשרי לעלות ולרדת ההיפך, רק צריך לבדוק לוחות זמנים מראש, ולהגיע כחצי שעה לפני.


מכאן אמשיך לכתוב על המקומות שביקרנו בהם, ללא קשר ליום הטיול הספציפי, היות ובכל יום יצאנו וחזרנו לאותה הנקודה.

אחסוך גם ממי שקורא גם את כל מריבות הדרך מאחור על מי תשב איפה ולמה, או את צעקות ה - אממממממממאאאא, תגידי לה(!), למרות שהן יכולות למלא פוסט עצמאי ושלם (אחחחח... אין כמו טיול עם ילדים...),  ואתמקד רק בנקודות הרלוונטיות של הטיול

מערת נטיפים -

טיול בסלובניה מבלי לבקר באחת ממערות הנטיפים שבה אינו טיול שלם בעצם. היות ובטיולים הקודמים שלנו בסלובניה ביקרנו בשתי המערות הגדולות והמפורסמות ביותר שם, הפוסטוינה והסקוצ'יאן, החלטנו הפעם ללכת למערה פחות "תיירותית" שמציעה גם שיט בסירת גומי בתוך אחת מהבריכות שבבטן האדמה.

נסענו למערת קריז`נה (Krina), הנמצאת סמוך לעיירה צרקניצה (Cerknica). במערה זו יש כ-20 בריכות מים צלולות שבתוכן ומעליהן ניתן לראות זקיפים ונטיפים. אנחנו בחרנו במסלול הליכה בן שעה אחת הכולל שיט באחת מבריכות המים, אך ניתן גם לקחת מסלול בן 7 שעות לאורך כל בריכות המים שיש במערה.

הטמפרטורה בתוך המערה היא כ - 8 מעלות, ולכן יש להביא עמכם בגדים חמים. מגפיים ופנסים יחולקו לכם בכניסה.

למי שעוד לא היה בסלובניה ומתכנן לבקר במערת נטיפים, אני ממליצה ללכת קודם לפוסטוינה (היא מדהימה!), אח"כ לסקוצ'יאן, ורק לבסוף למערת קריז'נה.

שלושה גמדים קפואים במערה
השיט בתוך המערה

אגם בוהין -

אגם בוהין הוא האגם הגדול ביותר בסלובניה ונמצא במרחק של כחצי שעה נסיעה מבלד.
סביבות האגם די מתויירות, ויש שפע של אטרקציות תיירותיות המוצעות על גדותיו.
לאחר סיבוב קצר ושכשוך קל במימיו, החלטנו לעלות לתצפית עליו שנמצאת בהר ווגל.

הצבי בעל קרני הזהב - האגדה והאגם

הר ווגל -

כדי לעלות לתצפית של הר ווגל יש להשתמש בשירותי הרכבל שמעלים אותך לגובה של כ - 1500 מטרים.
למעלה תמצאו "כפר" קטן. יש שם מתחם של משחקי חצר ופעילויות לילדים, יש בתי קפה ומסעדות, ויש דוכנים המוכרים דברי אומנות ותוצרת מקומית של גבינות, יין ועוד.

הרכבל בדרך להר ווגל, אגם בוהין הרחק למטה

מעבר לתצפית, תוכלו גם למצוא מסלולי הליכה על ההר, ובשיא עונת התיירות יש אפילו רכבל ספסלים כמו בחרמון שמוביל לגבעות שממול (גבעות, כן? בגובה 1500+ מטרים...).

מפל Pericnik -

אם תהיתם פעם איך נראה מפל מצידו האחורי, זהו בדיוק המקום עבורכם.
אל מפל Pericnik מגיעים דרך העיירה מויסטרנה (mojstrana) בדרך עפר שמובילה לכיוון הפארק הלאומי טריגלב.
אורכה של הדרך הוא כ - 6 ק"מ מהעיירה, וכשמגיעים לתחילת המסלול, תראו חנייה בצד שמאל של הדרך ופונדק קטן בו אפשר לקנות גלידה ושתייה.
אנו עלינו עד למפל והקפנו אותו מאחור, כך שהתגלה לעינינו מראה מרהיב ביותר. בסיום ההקפה התחלנו לרדת חזרה בהמשך הדרך מכיוון אחר. לא ראינו פיצול לעלייה כלפי מעלה, אך כאשר הגענו חזרה לחניה, ראינו פתאום אנשים במפל עליון שנמצא מעל חלק המפל בו ביקרנו.
אם אתם מגיעים לשם, בדקו היטב לפני כן איך מגיעים לרום המפל, כי נראה לי שהמראות משם מרהיבים יותר. אומנם לא רואים משם את החלק האחורי של המפל כי הוא למטה, אבל עדיין, נשארנו עם תחושת החמצה קלה בעניין המפל העליון.

מי שמביט בי מאחור לא יודע מי אני...
החלק העליון אליו לא הגענו...

קניון מוסטניצה -

נמצא בצידו הצפון מזרחי של אגם בוהין.

שוב, זהו מסלול הליכה שדומה מאוד לערוץ הנחל וינטגאר, אך בשונה ממנו, רוב ההליכה בו היא בתוך היער והחורש הטבעיים, בסמוך לערוץ הנחל הזורם.

צבע המים תכלכל-טורקיזי מדהים וצלול, והטמפרטורה שלהם קפואה עד קפואה מאוד... ☺
מדי פעם ניתן לרדת לשולי הנתיב ולהבחין במפלי מים, קטנים וגדולים, בפטריות יער ובשלל חרקים חביבים שלא פוגשים כל יום.

ההליכה במסלול נעימה וכייפית, ובהחלט מותאמת לכל המשפחה.


לוגרסקה דולינה -

לוגרסקה דולינה היא בעצם שמורת טבע. זהו איזור פחות מתוייר, והוא מיועד לאוהבי הטבע המושבעים.
מי שמחפש קניות או סימן אחר לציוויליזציה בצורת חנויות, זה לא המקום עבורו.
בלוגרסקה דולינה יש הרבה טבע והרבה שקט.

הדרך לשמורה קצת קשה. היא אורכת כשעתיים (מאיזור בלד), ורובה ככולה מתנהלת בפיתולים קשים בכביש צר.
אני חייבת לומר שזה לא היה תענוג גדול, והיו המון עצירות של "בא לי להקיא" בדרך,  א-ב-ל - זה היה שווה!!

השמורה מדהימה! ויש בה משהו שלא חווינו בשום מקום אחר בסלובניה, למרות הטבע המתפרץ בכל מקום ומכל עבר...
יש בה מסלולי הליכה המובילים למפל עצום ויפיפה, ויש בה את יער האגדות, שבעקרון מיועד לילדים, אך מומלץ גם לגדולים חובבי אגדות ילדים.

בפעם הבאה שנגיע לסלובניה, כבר ברור לנו שניקח לנו כמה לילות להשתכן בתוך השמורה.

הכניסה לשמורה

יער האגדות -

כשמו כן הוא. יער האגדות נמצא כשלושה קילומטר מהכניסה לשמורת לוגרסקה דולינה.

במקור הוא מיועד לילדים, אך אני חושבת שאם כבר מגיעים לשמורה, שווה לעשות סיבוב גם ביער האגדות.
בכניסה מקבלים מפה של היער ובה מסומנות 35 נקודות של מקומות ביער שבכל אחד מהם יש אגדת ילדים אחרת.

רוב הדמויות מגולפות שם בעצים מן היער, וניתן למצוא שם את שלגיה ושבעת הגמדים, פינוקיו, בילבי בת גרב ועוד אגדות ילדים מוכרות יותר ומוכרות פחות.




ואיך אפשר בלי שוק פשפשים? אחרי שסבלתי בשקט את כל הנופים והטבע המתפרץ מכל עבר, בדיוק כמו שהספונטני אוהב, מגיע גם לי משהו לנפש, והנפש הפרטית שלי חושבת שאין כמו בילוי רגוע בשוק פשפשים בחו"ל.

בבוקר יום ראשון קמנו השכם ויצאנו לכיוון לובליאנה, עיר הבירה של סלובניה, מרחק של כחצי שעה נסיעה מאיזור בלד.
שוק הפשפשים ממוקם לאורך התעלה המרכזית בעיר, מסודר בדוכנים נאים ומרווחים.

השוק בלובליאנה אינו שוק גדול, אך יש בו פריטים מיוחדים מאוד. אומנם המחירים בו אינם בין הזולים שפגשתי בשווקי פשפשים בחו"ל, אך עדיין הם ריאליים וסבירים למול המחירים בארץ.



כשיוצאים מהשוק, ניתן להסתובב בסמטאות הצרות והיפות בהן חלק מהחנויות פתוחות גם ביום ראשון. בנוסף, יש שדירה של דוכני אומנים ומזכרות בכיכר המרכזית, ששווה בהחלט ביקור ורכישת מזכרות יפות או לפחות גלידה.

גם בלובליאנה יש גשר מנעולים

אם תטיילו בעיירות ובכפרים עצמם, תוכלו גם למצוא בדרך חנויות יד שנייה ועתיקות עם פריטים מיוחדים ומקסימים...


כמובן שחזרתי עם שלל פריטים יפים שהצטרפו כבר לאוספים שלי ולכלי המטבח בבית.

כשחזרנו מהטיול, חזרנו לימים אחרים... מבצע "צוק איתן" החל כמה ימים לאחר נסיעתנו, וכשחזרנו, המציאות בארץ היתה אחרת לגמרי, ואווירת הטיול נעלמה לגמרי במחי אזעקה אחת שאיפסה אותנו לשגרה הזויה...

שקלתי רבות האם זה בכלל מתאים לפרסם פוסט על "הנאות" כאשר אנשים אחרים בארץ הזו נמצאים במצבים קשים הרחוקים מהנאה, אך החיים חזקים מאיתנו, ולכאורה חזרנו לשגרה, ולכן החלטתי להמשיך ולנהוג לפי קו המחשבה שמאחורי כתיבת הבלוג כולו - תיעוד חוויות ויצירה שלי לעצמי, כדי שפעם, כשאהיה זקנה, אשב מול האח ואראה לנכדים, או לפחות, אם הם לא ירצו לראות, יהיה לי מה לקרוא... ☺.

אני חייבת להודות שכתיבת הפוסט עשתה לי די טוב על הלב, ובדיעבד אני שמחה על שהכרחתי את עצמי לכתוב אותו ואף לסיים את כתיבתו.

אני מקווה שקריאת הפוסט תעשה טוב גם למישהו נוסף שאולי נוסע בקרוב או יסע בעתיד למדינה המדהימה הזו ויחווה אותה מקרוב.

שרק יהיה לנו טוב תמיד,
יעל.

יום שלישי, 5 באוגוסט 2014

הדרכה ליצירת קערה מעיסת נייר

ימים לא פשוטים עוברים עלינו, כעם וכמדינה. הימים הם ימי מלחמה קשים לעיכול.

"כשהתותחים רועמים המוזות שותקות" אומר הפתגם הידוע, אך במקרה שלי, אני מעדיפה לשתוק ולתת למוזה לדבר והרבה, ובכך בעצם לשחרר את המועקה הכבדה הרובצת בלב ובגרון.

אני יוצרת בתקופה זו בקצב מטורף, ללא הפסקה כמעט, ובכך אני יוצרת סביבי את השקט המרגיע והמנחם שאנו זקוקים לו כל כך בימים אלה.

ומכיוון שאלו גם ימי החופש הגדול, ויש צורך גם לשבת עם הילדים ולהעסיקם באינספור פעילויות, אתרום כאן את חלקי לעניין, בהדרכה ליצירת קערות מקסימות ושימושיות מעיסת נייר, שניתן לעשותה בקלות עם ילדים.

ההדרכה שלי פורסמה גם במגזין הקיץ של דנה ישראלי שיצא לאור לפני כחודש, והיא מפורסמת גם כאן לטובת קוראי הבלוג.

מוכנים?


אז מה צריך כדי ליצור קערות מקסימות כמו אלו שבתמונה?

עיסת נייר מוכנה - את המתכון שלי לעיסת נייר תוכלו למצוא בלחיצה כאן.

קערות פלסטיק או נירוסטה מהמטבח.

ניילון נצמד.

כוס דבק טפטים מוכן (1 כף אבקה לכוס מים פושרים, לערבב ולהניח בצד כעשר דקות עד שמסמיך).

יוצאים לדרך...

יש להניח את קערת הנירוסטה/פלסטיק על משטח העבודה כשהיא הפוכה, ולצפות אותה היטב בניילון נצמד.


כעת, כשהקערה מוכנה לציפוי בעיסת הנייר, יש לקחת פיסות מהעיסה המוכנה, לשטח אותן לצורת פיתה ולהצמיד לקערה ההפוכה, עד שמגיעים לציפוי מלא שלה, ציפוי בגובה אחיד, בהשתדלות ללא חורים או חסרים.

כאשר הקערה כולה מכוסה בעיסה בעובי אחיד, מחליקים את העיסה עם דבק הטפטים שהוכן מראש, וזו התוצאה שאמורה להתקבל -



להניח את הקערה עם משטח העבודה בשמש לייבוש למשך ארבעה - חמישה ימים.

לאחר הייבוש, יש לשלוף בעדינות את קערת העיסה מקערת הנירוסטה, ניתן להיעזר בשולי הניילון הנצמד למשיכה.

לאחר מכן, יש להניח את הקערה בשמש עוד כמה שעות, עד יום, כאשר צידה הפנימי מופנה כלפי חוץ בכדי להגיע לייבוש מלא.

כאשר הקערה יבשה לגמרי, ניתן לשייף במעט את שוליה החדים בכדי ליצור מגע נעים יותר בעת השימוש.


מכאן, השמיים הם הגבול!

ניתן לצבוע את הקערות בכל צורה וצבע שעולה על רוחכם.

אני צבעתי אותן בצבעי פירות הקיץ האהובים עלי מאוד.

להגדלה, לחצו על התמונה


המלצה - לצביעה השתמשו אך ורק בצבעי אקריל איכותיים, ובסיום, צפו את הקערה בשכבת לכה (ניתן בתרסיס) על מנת לשמור על הצבע ולהגיע לרמת גימור גבוהה ויפה.

בנוסף, הלכה מאפשרת לנו לנגב מדי פעם את הקערה במגבונים לחים ובכך לנקותה מאבק ומשאר מריעין בישין.

בתקווה לימים אחרים במהרה, ימים של צבע ויצירה לשם יצירה (ולא לשם הסחה או פורקן), לימים של שקט ושלווה.

תהנו ותבלו,
יעל.