יום שני, 7 בדצמבר 2015

חותמות או לא להיות

הן חזרו למלאי!

אחרי תקופה של חוסר וודאות לגבי המשך יצורן של החותמות המהממות (כמובן, בלי להיות משוחדת...) מבית היוצר של "הבית של יעלי", התעשתתי על עצמי, לקחתי את המושכות לידיים, ולמדתי את כל התהליך הכרוך בהפקה עצמאית של חותמות סיליקון איכותיות בחו"ל.

על הדרך, מההתלהבות כמובן, הפקתי עוד חמישה סטים חדשים, מהממים אחד אחד, וכל אחד מהם מיוחד ומוקדש לנושא אחר.

ועכשיו הן כאן. סיליקוניות יותר מתמיד, יפות ומרגשות (אותי, כן אותי ☺).

לא אחפור הרבה, למרות שתמיד יש לי מה לומר ;-) ואתחיל ישר בתמונות שלהן, כי הן פה העיקר...

אתחיל בסטים החדשים:

סט הספרים מאפשר לנו שיוך ושיום ספרים וחפצים שלנו, בתוספת ברכה נחמדה עם איחולים ל...

ספרים

סט המשפטים מכיל משפטים שתמיד נחמד להגיד ולשמוע -

משפטים

סט המסגרות מתאים כמעט לכל הכיתובים והמשפטים שמופיעים בסט הברכות ובסט המשפטים -

מסגרות

סט הקיץ, כי אין כמו קיץ בעולם -

קיץ

יש רופא בקהל? סט משחקי ילדות 2, מתוק יותר מסוכר -

משחקי ילדות 2

ועכשיו לסטים המהממים שהופקו כבר במהדורות קודמות -


סט הברכות והאיחולים -


סט חיות וחיוכים. לא צריך כלום יותר כדי לחייך ☺


סט הבתים - מחפשים נדל"ן בר השגה? זו ההזדמנות עבורכם -


מתחתנים? סט החתונה הוא הסט עבורכם ועבור כרטיסי הברכה לחתונה שתכינו -


פולניות? כן בבית ספרנו! סט פולניות מרוכז -


משפחה לא בוחרים - נכון, אבל סט חותמות כזה, כן ☺


יום הולדת? יום בבושקה? זה הסט בשבילכם -


סט גיבורי העל - מיועד לכל גיבורי העל שבינינו - 


סט הנבחרת - נבחרת של בבושקות


משחקי ילדות 1 - מתיקות במיטבה -


אוהבים? מעולה! עכשיו הפרטים הטכניים -

כל החותמות מיוצרות בארה"ב, והן מסיליקון איכותי ביותר.

גודל כל סט הוא 10X10 ס"מ, ובכל סט יש 6-11 חותמות, בגדלים שונים.

עלות כל סט - 70 ש"ח,  א-ב-ל....

לרגל ההשקה המחודשת ולכבוד חג החנוכה הבא עלינו לטובה, כל הסטים ימכרו במהלך כל שבוע החנוכה במחיר של 60 ש"ח לסט.

הזמנות בטל' - 050-6299765

שלא תגידו שלא אמרתי ☺

שיהיה לכולנו חג שמח!!
יעלי.

יום ראשון, 15 בנובמבר 2015

אוי אמסטרדם...

לא, לא נסעתי שוב לאמסטרדם, למרות שבשמחה הייתי עושה זאת, אבל המציאות קוראת לי להישאר כאן ולמלא את מטלותיי הקיומיות מדי יום ביומו...

א-ב-ל, מכיוון שלאמסטרדם יש מקום גדול בלבי, וזו העיר האהובה עלי בעולם (וכן, הייתי בעוד כמה...), החלטתי שאני צריכה שיהיה לי קצת מאמסטרדם גם בביתי.

נכון שבערך חצי מהפריטים הקנויים בביתי מקורם באמסטרדם, אבל עדיין, הם לא השילוב שלי עם העיר, או כמו שאייל שני היה אומר - לא יצקתי עדיין את עצמי לתוך אמסטרדם או משהו כזה...

אז החלטתי לעשות מעשה, ולצבוע את בתי עיסת הנייר שלי בסגנון בתי אמסטרדם המהממים.

התחלתי באחד, וראיתי כי טוב, המשכתי בעוד אחד, וראיתי כי טוב יותר, וכך נולדה סדרת אמסטרדם שלי. אני מאוהבת ♥.

אני עוברת לידה מדי פעם בבית ו"שואפת" את אמסטרדם שלי לקרבי...




לאחר צאת הסדרה, ברור שיהיה לה המשך, כי כל אחד מהם, וכולם יחד, מעלים בי זכרונות טובים וחיוך כשאני מתבוננת בהם. אני מניחה שגם לאלו מכם שיש בלבם פינה חמה לאמסטרדם, זה יעשה משהו, או לפחות, יגרום לחייך...

ואז הייתי צריכה אתנחתא מעיסת הנייר. וכשאני צריכה אתנחתא למי אני פונה?
נכון, למכונת התפירה. היא הרוגע היצירתי שבי. איתה אני לא צריכה לחשוב (טוב, נו, לא תמיד, אבל רוב הזמן...). איתה מספיק להוריד גזרה מהרשת ולהניע את הדוושה...

ומכיוון שהייתי במוד של יצירת בתים, חיפשתי הדרכה על בתים תפורים ומיד מצאתי.

אם התמונות יעשו לכן חשק, תוכלו למצוא את ההדרכה כאן.

את הבתים הראשונים תפרתי לפי המידות המקוריות שבהדרכה. יצאו קטנים אך מהממים:


בהמשך, כשהתלהבתי, הגדלתי, בלי שקל תשעים... ☺




עכשיו, כשהמוזה נרגעה, אני חוזרת לעיסת הנייר שלי ולרעיונות החדשים המתגלגלים לי בראש...

שיהיה שבוע מעולה לכולנו,
יעל.

יום רביעי, 28 באוקטובר 2015

זמן ילדים

כשחשבתי על הפוסט הזה, חשבתי לעצמי שאולי הוא לא קשור ישירות ביצירה, אך במחשבה מעמיקה יותר הגעתי לתובנה שגם כתיבה תיעודית היא סוג של יצירה, בטח כתיבה כזו שמתעדת פרטים חשובים בחיי היום יום שלנו בתקופות מסויימות.

מעט לפני שכל אחד מהילדים נולד, התחלתי לכתוב יומן. לכל אחד מהילדים נכתב יומן נפרד ופרטי שנכתב עבורם, ואולי, בדיעבד, גם עבורי...

ביומן של כל אחד מהם יש את סיפור ההריון, הגילוי, החוויות שעברנו בדרך, וכמובן את סיפור הלידה.


בהמשך, לאחר הלידה, השתדלתי לכתוב לכל אחד ואחת מהם חוויות מהיום יום שלנו יחד, חוויות שלנו כהורים, וחוויות שלהם, כאנשים חדשים שלומדים להכיר את העולם הזה ☺.

עכשיו בטח תגידו: למי בכלל יש זמן, כוח וסבלנות לכתוב משהו עם תינוק קטן ותובעני בבית...

לזה אני עונה שאם ממש רוצים, יש זמן גם לזה.

נכון שעם איתי זה היה הרבה יותר פשוט מכיוון שזה היה רק הוא ואנחנו, כך שיכולתי למצוא זמן בהזדמנויות שונות, כמו למשל כשיצאנו לגינה והוא נרדם בעגלה, כשיניב היה בבית והתחלקנו בנטל, או סתם ברגעים של שקט ממטלות, במקום לקרוא ספר...


כשגל נולדה, זה היה כבר קצת יותר מורכב. לוחות הזמנים הצטמצמו, הילדה לא ירדה מהידיים (שלי, אך ורק שלי...),  והיה עוד ילד בבית שצריך לטפל בו מדי פעם... ☺.

אז אולי כתבתי לה במרווחים קצת יותר גדולים ולא בכל שבוע, אבל עדיין לא ויתרתי, וישבתי וכתבתי. והיום, במרחק הזמן, אני ממש שמחה על כך.

כשמאיה נולדה, זה כבר היה הרבה יותר מורכב. בית, שלושה ילדים, שאחת מהם היא תינוקת שצורחת כל יום וכל היום בלי סיבה נראית לעין במשך שלושה חודשים (ובטוח הייתה לה סיבה, רק שאנחנו, בכל האמצעים העומדים לרשותנו, לא מצאנו אותה...), היו עילה מספיק טובה שלא לכתוב.

ואכן, עד גיל 7 חודשים בערך לא כתבתי לה, ואז בבת אחת, כשסערת הילדה השלישית נרגעה, שפכתי הכל על הכתב, ומשם המשכתי לכתוב הלאה....



והיום יש להם יומנים המתעדים את שנותיהם הראשונות.

אירועים כמו צמיחת שיניים, שמחות, מחלות, הצלחות, מילים ראשונות ושיבושי לשון מתועדים למשעי ☺


מה שכיף בזה, זה היכולת להיזכר באירועים שונים שחווינו ונשכחו מפאת קצב החיים, חוסר הזמן ושלל המטלות שאיתן אנו מתמודדים כל יום.

אז נכון שאני לא יושבת וקוראת את היומנים האלה בוקר וערב, וגם לא פעם בשנה, אבל אני בטוחה שהם יסבו לילדים הנאה כשיקראו אותם ויהיו גדולים, ובעיקר כשיהיו להם ילדים משלהם... ☺

בפוסט הבא - אלבומי יום הולדת, לא מה שאתם חושבים...

***********************************************************

ולפני סיום, למי שממש אוהב פריטי וינטאג' מיוחדים, אעדכן גם כאן שמחר ומחרתיים, חמישי ושישי, אנו עורכים בביתנו מכירה של שלל פריטי וינטאג' יחודיים ויפים שאספנו מטיולינו בעולם, וכעת צריך לשחרר כי יש יותר מדי ☺.

בנוסף, במכירה יהיו גם פריטי גראז' סייל במחירים שווים.

את כל הפרטים על המכירה (שעות וכתובת) תוכלו למצוא בדף האירוע, שנמצא כאן -

משחררות אוספים - מכירה שנייה.

מי שרוצה גם לקבל עדכונים שיצטרף לאירוע וכך יתעדכן בכל הפרטים, ובעיקר לגבי מזג האוויר מחר - פרט חשוב לקיום המכירה.

נתראה רק בשמחות,
יעלי.

יום שלישי, 13 באוקטובר 2015

יוצרת אני ויוצרת...

מי שעוקב אחרי באופן קבוע בטח שם לב לעובדה שאני שקטה יחסית בתקופה האחרונה.

השקט לא נובע מחוסר עשייה, אלא להיפך, מעשייה מרובה בתחום היצירה, וממיעוט של זמן וחוסר יכולת להגיע להכל.

כן, גם לבלוג...

אז מה אני עושה, אתם בטח שואלים...

עושה הרבה, ובעיקר במקביל, כי אני סקרנית, ויחד עם זאת גם חסרת סבלנות, אז בזמן שאחד מתייבש, מתחילה את השני, ובזמן שהשני בתהליכים, תופרת את השלישי, מתחילה את הרביעי, וחושבת על החמישי...

ווליום או ריטלין היו בהחלט עוזרים פה, כי מי שמכיר אותי יודע שאני לא נחה עד שהתשישות מכריעה ואני קורסת, אבל כל עוד אני נהנית, אני מאחלת לעצמי שימשיך כך כמה שיותר.

אתחיל במגנטים החדשים שלי.

יצרתי קו מגנטים של בבושקות בעיצוב חדש ומתוק, יצרתי סדרה של מגנטי בועה עם כיתובים של מסרים, הכנתי ביסקוויטים ללא קלוריות שכיף למגנט על המקרר, ולקינוח, יצרתי סדרת בולים ממגנטים של בבושקות.









במקביל לכל אלה, יצרתי גם דגם חדש של מגנטים, שדורשים כיתוב, אך מזה כחודשיים הם שוכבים אצלי בסטודיו ומחכים לכיתוב הגואל... לי אין שמץ של רעיון, אולי לאחד/אחת מכם יהיה, ואני ממש אשמח לשמוע.

מי שהכיתוב שלו ייבחר, יקבל ממני מגנט מתנה מאחת הסדרות שלי ☺.


כשרציתי לגוון קצת, החלטתי לתפור. ומה אתפור אם לא בבושקות?

רכשתי פרצופי בבושקות מהממים ממיכל, הלא היא TOOLA, ותפרתי את שתי הבבושקות המקסימות האלה שמשמשות ככריות נוחות (ומהממות) בשל גודלן.


זה הזכיר לי את מצעי הבבושקות שרכשתי לפני מספר חודשים לבנותיי, ומהבד שלהם תפרתי גם את הבבושקות האלה...



בין לבין, הכנתי שלל בתים חדשים ומהממים מעיסת נייר (טוב, אני לא משוחדת בכלל הרי...), ועוד כמה בבושקות על הדרך.







עכשיו, כשהגיע אחרי החגים, הגיע גם הזמן להתכונן לחגים הבאים, ואני כבר עובדת במרץ לקראת חנוכה שרק נראה רחוק, אבל הוא ממש מעבר לפינה...

הנה הצצה קטנה לחנוכה שלי, מבטיחה ששווה לחכות לשאר.. ☺

סביבון סוב, סוב, סוב...

אחרי החגים שמח,
יעל.

יום חמישי, 24 בספטמבר 2015

ברדרי - טייק 2

שנה חיכיתי לטיול הזה.

שנה שלמה.

ולא שלא טיילנו בינתיים, טיילנו בהחלט, ונהנינו עוד יותר בהחלט, אבל זה היה טיול שונה.

מטרת הטיול הזה הייתה הברדרי שמתקיים בצרפת פעם בשנה.

אחרי הכיף שהיה לנו בשנה שעברה, החלטנו שאנחנו לא מוותרים על החוויה גם השנה, והזמנו כרטיסי טיסה מבעוד מועד כדי להיות סגורים שאנחנו שם.

השנה, למודי לקחים מהשנה הקודמת, הזמנו מלון שאינו נמצא במרכז ההמולה, ובאנו ערוכים כנדרש לכל מה שנצטרך ליומיים אינטנסיביים של קניות בשוק פשפשים ענק.

כשהגענו לעיר לראשונה, מצב התנועה והחנייה בה היה זוועתי. שלט החניון הציבורי הענק הראה על 30 מקומות חניה אחרונים פנויים, וכשהגענו לכניסת החניון גם הם אזלו...

אנשים החנו מכוניות בכל פיסת קרקע אפשרית, אם זה במקומות המיועדים לחניה, אם זה באיי תנועה, ואם זה על מדרכות ושבילים לאופניים ולהולכי רגל.

אם היה אפשר לחנות על העצים, אני מניחה שהיו עושים גם את זה...

הסתובבנו כחצי שעה הלוך ושוב, חוזרים כל הזמן לאותו איזור יחיד שפתוח לתנועה, ולבסוף הבנו שאין ברירה אלא לצאת קצת מהעיר ולחנות רחוק מההמולה, וזה מה שעשינו.

ברגע ששוחררנו מעולו של הרכב, הרגשנו קלים כאיילה ושעטנו לעבר מוקד ההתרחשות... אחחחחחחח... איזו הרגשה מופלאה זו!

זר לא יבין זאת, אבל אם הייתי צריכה לתאר את ההרגשה במילים אז הייתי אומרת שזה מין ריגוש כזה שעובר בגוף ומקורו בידיעה שהנה הכיף הגדול מתחיל, וכל הטוב עוד לפנינו...

התחלנו לצעוד, והמראות המוכרים והאהובים כל כך החלו לצוץ מכל עבר. האדרנלין החל לפעפע, והאושר זרם בעורקים.

והלכנו. והלכנו. והלכנו. והלכנו.

קילומטרים.

מרבדים של אוצרות נקרו בדרכנו, ואנחנו, כמו ילדים בחנות ממתקים אינסופית צועדים כשכל החושים עירניים ומחודדים.


היה מדהים!! וקנינו המון, כי בכל פעם ראינו עוד משהו שאהבנו.


ומיד לאחריו עוד משהו שאהבנו יותר...



ומיד לאחריו עוד משהו שאהבנו עוד יותר...


וזה נמשך יומיים רצופים וארבע מזוודות מלאות עד אפס מקום.

יומיים שלמים של חווית חושים מטרפת. הייתי יכולה להמשיך ככה גם שבוע. למרות העייפות המצטברת, למרות הכאבים בכתפיים מהסחיבות, ולמרות הגשם שירד ביום השני...

כשהברדרי הסתיים לאחר יומיים, יצאנו לכיוון נורמנדי.

היעד הראשון היה אטרטה - Etretat. עיירת חוף חביבה שעל חופה צוקים מרהיבים המזכירים מאוד את צוקי מוהר באירלנד.


השקט, השלווה והנוף הרגוע שנשקף ממרומי הצוקים לא הזכירו במאומה את סערת היומיים הקודמים והיו בדיוק בזמן ובמקום עבורנו. היינו צריכים זמן לעכל את החוויה.


במרחק נגיעה ממש...

שם גם גילינו לראשונה חנות, אחת מיני רשת, כפי שיסתבר לנו אחר כך, שכל מרכולתה היא סרדינים ודגים בקופסאות שימורים, בטעמים שלא דמיינו שקיימים אפילו.

ושלא תטעו לרגע ותדמיינו חנות דגים בישראל... החנות מעוצבת למשעי, נראית כמו חנות ממתקים, וקופסאות הפח והאריזות של הדגים והסרדינים יפיפיות ומפתות כשלעצמן ללא קשר לתכולתן. יכולתי להסתובב בה שעות ורק להתלהב מהקופסאות...




ואם במקרה אתם מגיעים לשם - הטונה עם החצילים והקישואים - שוס אמיתי!

לקראת ערב המשכנו לאונפלור - HONFLEUR. עיירה מקסימה הממוקמת בשפך נהר הסיין, אשר במרכזה יש נמל.

גשר כבלים עצום חוצה את התעלה בדרך לאונפלור, והוא אחד מהיפים והמרשימים שקיימים, זו בהחלט חוויה לנסוע עליו.

המכסימום שאפשר כשמצלמים מהרכב תוך כדי נסיעה...

שכרנו לאותו הערב בית חביב בסביבה, עם זוג מארחים חביבים עוד יותר שגרים בבית שליד, ולמי שנמצא באיזור, אני בהחלט ממליצה על המקום.

בבוקר יצאנו למרכז העיירה אונפלור, ושם, סביב המזח יש מגוון ענק של מסעדות ובתי קפה, רחובות ציוריים וסמטאות צרות בהן ניתן למצוא חנויות קטנות ומטריפות עם דברים עוד יותר מטריפים, כמו למשל, קופסאות פח יחודיות, שכמובן שלא יכולתי להימנע מלרכשן, למרות הקניות המוטרפות יומיים קודם...

בכל שבת מתקיים שוק איכרים חביב סביב מגדל הפעמון והכנסייה שבמרכז העיירה.

במעגן הסירות היתה גם ספינה ספרדית ענקית ועתיקה מ - 1550, שנראתה ממש כאילו נשלפה מתוך סרט פיראטים, ולא יכולתי שלא לצלמה.


ממליצה בחום שלא לפספס את אונפלור. היא פשוט ממתק ☺.

מאונפלור המשכנו לעיר הגדולה של האיזור - קון - Caen.

במרכזה יש מצודה גדולה ומרשימה, ובהמשך יש מדרחוב חדש ויפהפה ובו מגוון חנויות ובתי קפה, כך שנעים להסתובב בה.


ושם, בחיפוש אחר שירותים, מצאנו קניון קטן ובו אחת מחנויות הרשת האהובה עלי בצרפת - מייסונס (כך אנחנו קוראים לה.. ☺ ) רשת מעלפת של דברים יפים לבית ובכלל, משהו בסגנון ENTER שלנו רק בהרבה רמות טובות מעל - Maisons du monde


וממש מיותר לשאול, כמובן שלא יצאתי ממנה בידיים ריקות...
אחרי שסיפקנו את יצר הקניות שהיה רגוע כמה שעות, המשכנו לאיזור הנקרא שוויץ הנורמנדית, איזור ירוק שופע נחלים ומים, לכיוון הכפר קלסי - Clecy בו יש אתר מגלשות הרים בשם Clecy gliss, מומלץ לחובבי העניין. אנחנו נהנינו ☺.

את הלילה הזה לנו באיזור, בבית חווה עתיק על גדות נחל מהמם, שזה בערך הדבר היחידי הטוב שאני יכולה לומר על המקום.

שתיים מדיירות הבית...

למחרת, התחלנו את היום בטיול טבע שיניב ארגן לנו (וזה אחד מהרגעים בהם את מתחרטת שיש מחוייבות הדדית בנישואין...).

הוא גרר אותי ואת עצמותיי העייפות מקניות בברדרי לטיול רומנטי לאורך הנחל בפארק La roche d'oetre.


יניב אומר שהפארק מקסים, ולראייה, אני מצרפת תמונה של המצוק שם שנראה כמו תמונת פרופיל של אדם...


ארוחת הצהריים הכייפית בביסטרו צרפתי מקומי בעיירה Domfront פיצתה על הצעדה בבוקר, ולמרות שכל החנויות היו כבר סגורות כשהגענו, התאוששתי מחווית הבוקר המעלפת (תרתי משמע...).

אבל הסיוט (שלי, כן? פדלאה עלובה שכמוני...) לא נגמר.

יניב החליט על יום טבעי וירוק (ירוק זה צבע חביב, אך מה רע בלראות אותו בתמונות, מה?), ולכן היעד הבא היה המפל הקטן - Ptittie cascaid שנמצא בעיירה החביבה מורטיין - Mortain.



אז זה הזמן לומר, גם לך יניב, למקרה שלא שמעת בטיול בגלל הרעש של המים הניתכים, שקטן זה יחסי, וטיול של חצי שעה לכל כיוון רק בשביל לראות מפל, זה לא כזה קטן לפדלאות...

לאחר שפגשנו גם בשיכור המקומי ומילאתי את חובי ליום הירוק, המשכנו לכיוון סן מישל - Mont-Saint-Michel.

(ולא אספר לכם שביציאה מהמפל הקטן ראינו שלט "המפל הגדול"... כאן תצטרכו לנחש מי אמר למי ולמה... ☺ ).

סן מישל הוא בעצם אי שנמצא במרחק של כקילומטר מהחוף, ופעמיים ביום הוא הופך לחלק מהיבשה כחלק מתהליך הגאות והשפל. במרכז האי יש עיירה קטנה, תיירותית להחריד, בעלת אותו השם, ובראש ההר שבשולי העיירה מזדקר לו מנזר עתיק.



במילה אחת - חביב.
בשתי מילים - מלכודת תיירים.
בארבע - לכו לראות, למה לא?

לאותו הערב לא סגרנו מקום ללון, היות והתאכזבנו ממה שקיבלנו דרך בוקינג בערב קודם (התמונות היו מהממות, המציאות הרבה פחות, אבל לא נורא, קורה...) ולכן החלטנו לזרום עם הדרך.

מה שקרה בהמשך היום הפתיע גם אותנו, ורק חידד לנו את ההבנה ששום דבר לא קורה סתם.

כנראה שבאמת לכל דבר יש סיבה, גם אם אתה מתאכזב ממנו...

בדרך לסן מישל ראיתי שלט בצידי אחד הכבישים עליו כתובה המילה Brocante.

היות וזו לא הפעם הראשונה שלי בצרפת, ידעתי לזהות שמדובר במילה עתיקות (ולא, אין לי שמץ ומושג בשפה הצרפתית, וחבל שכך...), ומיד אמרתי ליניב להסתובב וללכת בכיוון החץ שעל השלט.

החץ הוביל לבית עצום ועתיק, שלצידו מחסני ענק שכפי הנראה היו פעם אורוות או משהו בסגנון, והכל היה  מ-ל-א  בחפצי ורהיטי וינטאג' מדהימים.

חלום!

אני התחלתי להסתובב בבית, ויניב החל לדבר עם בעלת המקום והתעניין לגבי מקומות לינה באיזור.

תוך כדי שיחה שלהם הגיע זוג מבוגר שבא לרכוש רהיט, ובעלת המקום אמרה להם שהיא מסייעת לנו למצוא מקום לינה ללילה.

הם אמרו שיש אצלם חדרים. הם לא דוברים מילה באנגלית, ואנחנו לא דוברים צרפתית, והיחידה שהבינה את שני הצדדים הייתה בעלת בית העתיקות המרהיב.

מפה לשם, אני קניתי קופסת פח ישנה ומהממת והם קנו רהיט ונסענו אחריהם לביתם.

היה מוזר, ובכל זאת, משהו בהרגשה אמר שזה נכון, וכמובן שהייתה בידינו האופציה להגיד שזה לא מתאים לנו וללכת לחפש מלון.

לאחר כרבע שעה של נסיעה הגענו לבית  מ-ה-מ-ם  ומרהיב ביופיו, בית של אספנית משובחת, עם שני חדרי אירוח מדוגמים ברמות שלא נתקלים בהם כל יום, בטח בלי הזמנה מראש...

בחרנו בחדר הגדול, שהיה כנראה חדרה של מרי אנטואנט בגלגול הקודם... ☺.



שימו לב לפרחים על הכלים הסניטריים...

ומבלי לדבר מילה אחת בשפה משותפת, רק עם מילון צרפתי אנגלי שנשלף מספריית הבית על ידי הבעלים, חווינו אירוח מושלם.

היא פתחה את ביתה ואת ליבה בפנינו, הרבה מעבר למה שנדרש ממנה בעבור הסכום שגבתה, ונתנה לנו להרגיש בבית באמת.

למי שמגיע לאיזור סן מישל, אני ממליצה בחום רב על הבית של אניק ואנדריי שלא מופיע בבוקינג, אך יש לו אתר עצמאי.

זה היה פיצוי ענק על ערב קודם, והוכחה שכלום לא קורה במקרה ☺

למחרת בבוקר, אחרי ארוחת בוקר מדהימה, מעשה ידיה של אניק, ופרידה מרגשת מהזוג, התחלנו בנסיעה חזרה לכיוון בריסל, שם חיכה לנו שוק פשפשים ענק יומיים אחרי.

בדרך עצרנו בעוד עיירות יפות, וראינו נופים משגעים, אכלנו, קנינו, נהנינו, ובעיקר נסענו... 300 קילומטר ביום אחד מתיש, ובסופו הגענו לבית מפנק ונעים עם בעלים דוברי אנגלית, עם ארוחה טובה מתוצרת מקומית, ובעיקר עם חדר מפנק ומקלחת שווה.

הבית נמצא כאן.

בבוקר למחרת, יפים ואמיצים, המשכנו בנסיעה לכיוון בריסל. עצרנו ברואן - Rouen,  עיר גדולה ויפה שמומלץ לטייל בחלק העתיק שלה, יש שם מדרחוב עם בתים עתיקים וחנויות מודרניות, ובקצה יש כיכר שוק שהכל בו יפה, ונראה כמו מוכן לצילום במגזין.

הוסף כיתוב

אחה"צ הגענו לבריסל, עיר די מכוערת לדעתי האישית, אך המלון שאותו הזמנו ערב קודם דרך בוקינג הפתיע אותנו ברמה מטורפת. המלון נקרא Hotel vintage, ולמרות שהוא חדש לגמרי, הכל בו וינטאג' מהמם!!

הריהוט, הטפטים שבקירות, חדר האוכל, פריטי הנוי והאספנות שמוצגים בו, ואפילו הטלפונים שנמצאים בחדרים הם פריטי וינטאג' מהממים.



השירות מעולה ולמעלה מכך, האוכל ממש טוב, ובקיצור - זה היה המקום המושלם לסיים 9 ימים של טיול.

בשבת בבוקר קמנו מוקדם, ולאחר ארוחת בוקר שווה, יצאנו לשוק הפשפשים שנמצא במרחק של 10 דקות הליכה מהמלון, בכיכר דה ז'ו דה באל (Place du Jeu de Balle). השוק מתקיים שם בכל יום בין השעות 6:00 - 14:00.





כשחזרנו מהשוק עם שלל שווה, הלכנו להתקלח והוזמנו לסבב קפה וקרואסון נוסף ליד הקראוון שבכניסת המלון - ולזה אני קוראת שירות שווה! ממליצה בחום, ויודעת שאם אגיע לאיזור שוב, אזמין מקום במלון הזה שוב.



תם ונשלם עוד טיול מושלם.

למי שהגיע עד לכאן - אני מקווה שנהנית לטייל איתנו, אנחנו בטוח נהנה לקרוא פה מדי פעם ולהיזכר... ♥

יעל ויניב.

נ.ב.

תוך כדי כתיבת הפוסט, מופיע לי בדואר הנכנס מייל עם הכותרת -

 Yael, Lille is calling your name...

הפנמתי, ואני מתכוונת להתייחס לבקשה בשיא הרצינות, בעוד שנה בדיוק.

רק מניחה את זה כאן -