יום שני, 26 בנובמבר 2012

ארנבות או לא להיות


לפני כשבועיים, בשעה אחת עשרה בלילה, בעודי גולשת ברשת, גיליתי שהתפנה מקום במפגש בנות לתפירת ארנבות שנערך בביתה של הקיפודה הכי מוכשרת ברשת - יעל בר כשר, או בשמה האמיתי - יעל קיפודים.

המפגש היה אמור להיערך למחרת, כך שלא היה לי זמן רב להתארגן מבחינת בחירת החומרים (או צבעי הבדים, יותר נכון...), ובכל זאת החלטתי שאני מצטרפת.

למחרת, קצת לפני המועד שבו הייתי אמורה לצאת מהבית, רקטה ראשונה הגיעה לאיזורנו, והעלתה התלבטות קלה לגבי היציאה לסדנא. ההתלבטות, כמו שעלתה, ככה ירדה, והיה ברור ששום רקטה או טיל יעצרו אותי מלתפור ארנב טיל-דה.

בספונטניות של טיל גראד ממוצע שיגרתי את עצמי לעבר ביתה של הקיפודה, שאת מיקומו לא אוכל לגלות בשל הנחיות פיקוד העורף, והייתי חמושה במצב רוח טוב ששום טיל לא יוריד.

וכך התייצבתי לי, על בדיי שנבחרו בחופזה ועל מכונת תפירתי האהובה, בשעה היעודה במעוז הקיפודים שהפך לערב אחד למעוז של ארנבים.

מה אגיד ומה אומר? היה זה ערב משובח! היתה חברה מופלאה וכייפית, היו צחוקים ואוירה טובה, ובסיומו אפילו יצאה  לי ארנבת. א-ר-נ-ב-ת!!  שלמה! שלי!!

אף פעם לא תפרתי בובה לפי גזרה, והאמת היא שאפילו די פיקפקתי ביכולותי לתפור ארנבת ועוד עם בגדים, והציפיות שלי מאותו הערב בתחילתו היו לצאת רק עם ארנ. 
לא האמנתי שאצא עם ארנבת, ועוד עם כזו שלבושה במיטב המחלצות...


שנייה לפני שעפתי על עצמי מרוב אושר על ההצלחה המסחררת, המציאות החלה לחזור ולחלחל לתודעתי, והבנתי שאין מצב שהבנות בבית יסתפקו בארנבת אחת, וכי יהיה עלי לשחזר את ההצלחה ולתפור ארנבת נוספת, והפעם לבד...

בדרך חזרה הביתה, בשעה 1:30 לפנות בוקר, כשהכבישים היו ריקים, חלפה בי המחשבה "לילה, שקט, כולם ישנים... רק שמשון ויובב ערים (טוב, נו, גם אני...), ערים ומשגרים טילים לעברנו, ואילו אני חושבת איך אני תופרת עוד ארנבת... כל אחד והבעיות שלו בחיים...


רק אחרי ששני הארנבים היו מוכנים, קלטתי שיש עוד ילדה בבית שלא קיבלה ארנב. אז מה אם כבר מלאו לי ארבעה עשורים? אני בעצם רק בת עשר ויש לי שלושים ושתיים שנות ניסיון, וגם אני רוצה ארנבת... רוצה? חייבת!

הארנבת שהכנתי לעצמי היא בעצם ארנבונת, כי הקטנתי את הפרופורציות בהתאמה, ויצאה לי ארנבת קטנה וחביבה.



עכשיו הבנות גם רוצות ארנבת קטנה, אבל אני לא מתכוונת להכין. אשאיר את הארנבות קצת לבד, ושהטבע יעשה את שלו...בכל זאת, מדובר בארנבות, לא?

תודה ליעל על הסדנה הכייפית, ותודה ליעל יניב על התמונות המקסימות מהסדנא שאני חייבת לשתף גם בהן -




שיהיה לנו שקט תמיד,
יעל.

יום שלישי, 13 בנובמבר 2012

קאפקייקס רחוב סומסום

בעקבות העניין, ההתלהבות והשאלות הרבות שעוררו הקאפקייקס-פלצת שהכנתי, החלטתי לערוך הדרכה מצולמת להכנתם.

את ההדרכה הזו עשיתי עם מיני קאפקייקס, אך ניתן לבצעה בכל גודל קאפקייק שתבחרו, כמו למשל, המגה קאפקייקס שהופיעו בתמונות שבפוסט הקודם.

המצרכים הדרושים:

קאפקייקס - אני מכינה בטעם שוקולד, אך כל סוג וטעם אחר יתקבל בברכה. מתכון מופיע בהמשך.
ממרח שוקולד - נוטלה/שוקולד השחר.
סוכריות צבעוניות בצבע אחיד - כחול ואדום בדוגמאות שהכנתי.
מעט בצק סוכר לבן.
מעט בצק סוכר בצבע כתום.
עוגיות שוקולד צ'יפס - אפשר גם קנויות למי שמתעצל להכין.
מנג'טים גדולים.

הכנת הבלילה לקאפקייקס -
בלילת הקאפקייקס היא בעצם בלילה להכנת עוגת שוקולד בחושה רגילה, אותה אני יוצקת למנג'טים ואופה כקאפקייקס. להלן המתכון בו אני משתמשת -
4 ביצים
1 כוס קמח
1 כוס סוכר
3/4 כוס שמן
5 כפות גדושות של שוקולית
1 אבקת אפייה

לערבב הכל, אפשר גם ידנית, עד שמתקבלת בלילה אחידה.
לצקת למנג'טים עד לגובה של 2/3 מגובהם. להשתדל לא יותר מכך, היות ואחרת הבלילה גולשת וצורת הקאפקייק מתעוותת.


לאפות ב - 180 מעלות עד שקיסם יוצא יבש.

עד כאן החלק הטכני, וזו התוצאה (כאמור, מדובר במיני קאפקייס הפעם ולכן הם קטנים יחסית) -


עכשיו נעבור לחלק הממש כייפי של יצירת עוגיפלצת ואלמו החביבים -

ליצירת עוגיפלצת, מתחילים ביצירת גומה לעוגיית השוקולדצ'יפס. חותכים בקאפקייק, בעזרת סכין, רצועה באורך שיתאים לקוטר עוגיות השוקולדצ'יפס שהכנתם או שקניתם לגמרי לבד, ובעומק של כסנטימטר אחד, כדי שלעוגיה יהיה היכן להיתפס והיא לא תיפול.



מצפים את כל החלק העליון של הקאפקייקס בממרח השוקולד. אין צורך להכניס שוקולד לחריץ.



טובלים את הקאפקייקס בקערת הסוכריות, כך שהן יעטפו אותם היטב, והם יהפכו לצבעוניים וססגוניים.



וזו התוצאה שהתקבלה מטבילת עוגיפלצת בסוכריות

ואלה בדרך להיות אלמו

מכינים כדורי בצק סוכר לעיניים, ומקבעים אותן במיקום המתאים. את האישונים עושים ע"י טוש צבע מאכל שחור, או ע"י כדורי בצק סוכר קטנים יותר, הצבועים בצבע מאכל שחור.



עכשיו, כל שנותר הוא לקבע את העוגיה בחריץ, וזאת עושים על ידי מריחת קצה העוגיה במעט ממרח שוקולד, והכנסתה לחריץ שיצרנו.


מוסיפים את העיניים וגם אף למי שצריך -
(איכות התמונות מטושטשת קצת בגלל ממרח השוקולד שנמרח גם על העדשה, עובדה ששמתי לב אליה רק כשהתמונות עלו למחשב...).



וזו תמונה של מה שנשאר, שצולמה לאחר גילוי הפדיחה וניקוי העדשה...


פשוט, נכון? אגב, זו תעסוקה נפלאה להעביר זמן איכות עם הילדים. את ההדרכה הכנתי יחד עם מאיה הקטנה שלי, והיה כיף גדול לשתינו.
שיהיה בהצלחה,
יעל.