יום שלישי, 14 ביולי 2015

בת מצווש - גירסת הבית

עורכת הדין חגגה מצוות.

היא עדיין לא בת 12 היות והיא ילידת אוקטובר, אבל מכיוון שהיא סיימה השנה את בית הספר היסודי ורצתה לחגוג עם חבריה הנוכחיים, הקדמנו את חגיגות בת המצווש ליוני.

מכיוון שהוריה של עורכת הדין (להלן יניב ואני) לא ממש חובבי מסיבות נוצצות באולמות אירועים עם מסוקים, סוסים ופסנתרים שרוכבים על גבם או ההיפך, ומאידך אנחנו גם לא חובבי מועדוני בת מצווש אפלים עם הסעות מאורגנות, החלטנו לחגוג אחרת.

החלטנו לחגוג בבית.

בת מצווש בבית? יש שירימו גבה עכשיו... כן! בת מצווש בבית!

ולא כי אנחנו עניים (לכל מי שדואג לשלומה של הילדה, ובעיקר לערסים מהשכבה ששאלו אותה אם היא ענייה ובגלל זה עושים לה בת מצווה בבית ולא במועדון...), אלא כי זה מה שאנחנו אוהבים.

אנחנו אוהבים את הפשטות הזו של פעם... פשטות שלא כוללת הפקות ענק עם מטאורים, תצוגות ראווה ושאר ירקות.

אנחנו אוהבים את הכיף של מסיבה שמרגישים בה חופשי ונוח, בדיוק כמו בבית, ואין צורך להגיע אליה בהופעות מרשימות, בבגדי חג מעונבים או בשמלות פייטים נוצצות.

ההזמנה שעוצבה על ידי מוטי, אחי המוכשר, לפי בקשתנו

המיקום שנבחר הוא גינה קסומה ויפה בביתם של חברים טובים שפתחו את ליבם ואת ביתם, ונתנו לנו לעשות ככל העולה על רוחנו, כאילו היה זה הבית שלנו.

הדשא שלפני הסערה... ☺

הכל תוכנן והוכן מבעוד מועד. בדרך היו לנו יריד וטיול משפחתי לחו"ל שדרשו תכנונים ועבודה משלהם, אבל היי, הספקנו גם את זה ☺.

כשלושה חודשים קודם לתאריך שנקבע כיום לחגיגת הבת מצווה התחלתי לעבוד על קליפ בת מצווש לנערה, קליפ שיתמצת את כל תולדותיה ותולדותינו מיום היווסדה ועד היום, כי הורים צריכים לפדח, וקליפ זו דרך נהדרת לעשות את זה, ובגדול.

בתחילה נבחרו השירים ולאחר מכן נבחרו התמונות, אחת אחת, כמו בפינצטה, כדי שיתאימו למילים ולרוח הכללית של המסרים שבהם.


לאחר סיום העבודה על הקליפ (שארכה שלושה חודשים תוך כדי עבודה במשרה מלאה, הכנות ליריד, בית, בעל, חתולים וילדים...), התחלתי בעבודה על צרור מפתחות לחיים.

הכנתי כל כך הרבה צרורות לילדי בר ובת מצווה אחרים, שלא היה מצב לאפשרות שלא אכין צרור כזה לעורכת הדין, מה גם שבמקרה שלה אני חשופה לתביעת נזיקין, אז העדפתי לשבת ולהכין לה צרור שהוא רק שלה.


ביום המסיבה בבוקר הבאנו למקום מכונות של פופקורן ושערות סבתא, מקרן ומסך ששכרנו, וכן רמקול ענק שלא היה מבייש שום מסיבת מועדון נוצצת, והתחלנו בפריסה בשטח. לאט לאט, הגינה לבשה חג.



ההכנות נמשכו עד שעות אחר הצהריים, בהן חזרנו הביתה למקלחת והתארגנות.

הבנות לבשו שמלות יפיפיות שנקנו על ידי סבתא (כי "בנות צריכות ללבוש שמלה בבת מצווה"... אהממממ...), השיער והטיפוח היו באחריות הדודה, ולי לא נותר אלא ללבוש את שמלת הפייטים שלי ולדפוק כניסה מרשימה בערב...

דיימנו אותי בשמלת פייטים, ועל הדרך את יניב חנוט בחליפה.

יופי! 

עכשיו תשכחו מכל מה שדמיינתם.

אנחנו באנו לעבוד! באנו להכין ולהגיש ולנקות, ולמלא את כל מחסורם של העוללים החוגגים, העיקר שיהיו מאושרים.

ובאופן מפתיע (אולי אחרים, לא אותנו...), הם נהנו! והם היו חופשיים ומאושרים, וראו זאת עליהם.

ומדי פעם הגיח מישהו מהם מרחבת הריקודים ואמר לי שזו המסיבה הכי כייפית שהוא/היא הייתה בה, וזה, בשבילי, היה שווה הכל! שווה את כל העבודה הקשה לפני ותוך כדי ☺.

הבסנו את התפיסה הרווחת לפיה בת מצווה חייבת להתקיים באולם או מועדון וחייבת לכלול גם שמלת פייטים לאמא ;-)

אחד אפס לטובתנו ולטובת נערת בת המצווה הפרטית שלנו, שעמדה יפה מול כל שאלות התמהון בנוסח "בת מצווה בבית?" והיתה שלמה לגמרי עם אופן חגיגות בת המצווה שלה ♥.

בסוף הערב, כשהיינו כבר מרוטים מעייפות, היא ניגשה אלינו, ובחיבוק גדול אמרה שזה הערב המאושר בחייה.

במילה אחת: אושר!

בשתיים: אושר גדול!

במשפט שלם: את חגיגת בת המצווה הבאה שלה נעשה באולם. שיפנקו גם אותנו כמו שאנחנו פינקנו אותם... ;-)

שנדע רק שמחות תמיד,
יעל.