יום ראשון, 27 בנובמבר 2011

דרכון, בבקשה?

לאור בקשות שקיבלתי, וכפי שהבטחתי לפני כמה פוסטים, הכנתי הדרכה מצולמת לתפירת כיסוי לדרכון. ההדרכה פשוטה ביותר, ובהחלט יכולה להיות פרוייקט ראשון בתפירה למתחילות.

התמונות צולמו במהלך תפירת כמה כיסויים במקביל, ולכן צבעי הבד השונים בתמונות.

שנתחיל?

לצורך תפירת הכיסוי לדרכון יש צורך בארבע חתיכות בד בגדלים שיפורטו מיד, שתיים זהות למעטפת החיצונית ולבטנה, ושתיים זהות ל"כנפיים" של העטיפה.

מידות המעטפת החיצונית והבטנה: 15.5 * 21 ס"מ.
מידות הכנפיים: 15.5 * 11 ס"מ.

לאחר שחתכנו את ארבע החתיכות הדרושות לנו, יש לסמן בעזרת מגהץ את פס האמצע בשתי הכנפיים לאורכן ע"י קיפולן לחצי כשהצד הימני (היפה) של הבד כלפי חוץ:


לאחר שעשינו זאת, יש לתפור במכונה תפר לאורך כל כנף בצד של הכפל שגיהצנו, כמודגם בתמונה:


בשלב הבא, יש להניח את בד הבטנה כשהצד היפה שלו פונה אלינו, כלפי מעלה, ועליו את שתי הכנפיים, כאשר התפר שתפרנו פונה כלפי פנים העטיפה. להצמיד בסיכות:


תופרים שני תפרים נוספים מצד ימין ושמאל של העטיפה, שמחברים את הכנפיים לבטנה (ראו חיצים):


לסיום, מניחים את בד העטיפה החיצונית על הבטנה עם הכנפיים התפורות, כשצידו החיצוני והיפה פונה כלפי מטה לבטנה:


מצמידים בסיכות:



תופרים מסביב את היקף העטיפה במרחק של כ-1.2 ס"מ מהשוליים, תוך השארת פתח של כ-4 ס"מ בתחתית להיפוך העטיפה, ראו סימון צהוב בתמונה במקביל לתפר:


לא לשכוח לקטום פינות לפני ההיפוך:


זהו. כמעט סיימנו. יש להפוך את העטיפה דרך הפתח שהשארנו, ולאחר ההיפוך העטיפה נראית כך:



לפני סגירת הפתח שהשארנו להיפוך בתפר נסתר או בתפר מכונה חיצוני (זה ממש בסדר, הוא יוצא למטה בצד האחורי ותמיד מהיר יותר), רצוי להעביר גיהוץ קל לעטיפה ולמדוד אותה על הדרכון, לוודא שהיא עוטפת אותו היטב, וכך היא אמורה להיראות:



זהו. עכשיו אפשר לטוס ☺.
מקווה שההדרכה מספיק ברורה, ואשמח לענות על שאלות נוספות, אם יש.

שיהיה בהצלחה,
יעל.

יום שלישי, 15 בנובמבר 2011

תפרנות לשמה ☺

לאחרונה אני מוצאת את עצמי יותר ויותר ליד מכונת התפירה. אני מרגישה תחושה של התמכרות חדשה. לבדים, לצבעים, ליכולת ליצור פריט שימושי מפיסות הבד המרהיבות.

גיליתי גם שאני נהנית לתפור מתנות יחודיות לאנשים הקרובים לי, שיהיו שימושיות עבורם, ובעיקר ישמחו את ליבם מעצם הידיעה שנתפרו במיוחד עבורם.

אז תפרתי הרבה מתנות שניתנו באהבה, והתקבלו בשמחה גדולה, ולכן עכשיו אפשר גם לחשוף אותן. שנתחיל?

הראשונות הן ערכות לטושים של שרון רותם שנתפרו לגל ולשירי.

ערכת הטושים  לשירי


ערכת הטושים לגל

אחריהן, כיסוי המחברת שנתפר באהבה רבה לשיר, האחיינית שלי:


מחברת עם כיסוי לשיר

וזו המגבת עם השם התפור שניתנה במתנה לאופיר, בת כיתתו של איתי ליום הולדתה:


לחני, היקרה לי מאוד, תפרתי תיק איפור קטן, על פי ההדרכה של שרון רותם:



וכדי שתיק האיפור לא יהיה לבד, הוספתי לו תיק תואם, שנתפר על פי ההדרכה הזו, בתוספת כמה פרטים שבעיני נראים חשובים: 


 
וכך הוא נראה בפנים:


ושניהם ביחד:


ועכשיו אוגדן לפנקס ומסמכים שתפרתי לעצמי, כי הייתי חייבת איכשהו לארגן את חיי ואת הפתקים הסובבים אותם.

יצרתי לעצמי מעין אוגדן המכיל בתוכו דפדפת בגודל A5, וכן כיסים לפתקים ומסמכים בגדלים שונים בחלקו הפנימי.

בחלקו החיצוני (המעטפת), יש מקום לכמה כלי כתיבה וכיס לפתקים קטנים ו/או כרטיסי ביקור.

שימושי ביותר, אני חייבת לציין.

אוגדן משולב ל...עצמי


ועוד שתי מחברות...


מחברות לגלית ול...

כיסוי היומן לדפנה, חברתה של אחותי:


והשם של אורן המתוקה, שנועד לתפירה על תיק המנדולינה שלה:



אני מתחילה לחשוב שהתפרנות הולמת אותי... ☺.
שיהיה לנו יום שמח וצבעוני,
יעל.

יום חמישי, 3 בנובמבר 2011

שקט, משפצים...

ההנאה שבשיפוץ רהיט ישן מספקת מוטיבציה והנעה לשיפוץ עוד ועוד רהיטים. בכל פעם שאני מסיימת לשפץ רהיט, אני מיד מחפשת את הקורבן הבא שיעבור תחת ידי, או, ליתר דיוק, תחת המשייפת שלי, וישנה את מראהו לעולמים.

השינויים שאני עושה ברהיטים הם בדרך כלל שינויים קיצוניים, בעיקר בצבע, שנובעים מראייה אחרת של הרהיט, ראייה שעליה הנגר הקונבנציונלי לא חשב. ישנם אנשים, ביניהם חמותי שתחיה, שלא יכולים להעלות על דעתם רהיט שאינו צבוע בחום. סיפור הארון הכחול שלי  ודעתה עליו ממחיש היטב את העמדה הזו, אך המציאות מוכיחה לי אחרת.

מאז שהוצב הארון הכחול בביתנו, אין אחד שמתעלם מקיומו. הארון הזה זוכה להרבה מחמאות בזכות צבעו המיוחד, ואני נשאלת רבות האם הוא עומד למכירה.

לפני כחודשיים הגיע לידי ארון דומה, משנות השמונים, ששימש בביתו הקודם כארון לאחסון משקאות חריפים וכוסות. הארון היה בצבע חום כהה, ובחזוני הוא נראה אחרת לגמרי כמובן.


התחלנו בפירוק כללי של הדלתות, המגירות והזכוכיות, ומיד לאחר מכן בביצוע שיוף מאסיבי להסרת גוון הלכה החום.

תוך כדי התהליך הוחלט שהדלתות העליונות לא יוחזרו, ומקום התצוגה ברהיט יושאר פתוח. לכן, על מנת שזה גם יראה יפה, ניסרתי קרניז מעוצב בסגנון כפרי שהוצמד לחלק העליון של הרהיט.

הצבע שנבחר בסופו של דבר היה שמנת בגוון עדין ביותר, למרות שרציתי צבע בגוון נועז יותר. הלחץ הסביבתי שיכנע אותי לוותר (חוט השדרה שלי היה בחופשה באותו היום, אבל אל דאגה את זממי ביצעתי ברהיט הבא שעדיין בתהליך... ).

וזו התוצאה -



את דלתות הזכוכית שמרתי, ללא הזכוכית, וגם עבורן יש לי תוכנית שנכנסה לרשימת המשימות המתארכת...
J

הארון המהמם נמצא כבר בביתו החדש והאוהב מאוד, וכרגע אני בשלבי סיום של הפרוייקט הבא.

ומשהו קטן נוסף לסיום שנעשה בעיקר לצורך מבחן צבע:


לפני


אחרי

שווה, נכון?
לדעתי הצבע עבר את המבחן בהצלחה יתרה (לא שחשבתי שלא יעבור, כן?), ועכשיו הוא כבר בשימוש בפרוייקטים אחרים בהם אשתף בהמשך.

שיהיה לנו יום צבעוני ושמח,
יעל.