יום ראשון, 23 בנובמבר 2014

אוצרת את הזמן

עורכת הדין חגגה אחת עשרה שנים להיווסדה.

כיאה למתבגרת שהחלה את גיל ההתבגרות בגיל ארבע בערך, היא הכינה לנו רשימת מתנות מבוקשות לאירוע כבר כחודשיים לפני, בעיקר כדי שיהיה לנו זמן להיערך...

מה שהיא לא ידעה זה שאמא שלה נערכה לכך מהיום שהיא נולדה.

אז נכון שכשהתחלתי עם העניין לא תזמנתי את זה לגיל אחת עשרה דווקא, אבל עכשיו פשוט החלטתי שהילדה מספיק בוגרת כדי לקבל את המתנה הספציפית הזו עכשיו, ומכאן והלאה, היא זו שתמשיך אותה, לעד או עד שימאס לה, מה שיבוא קודם, וכן, יש במקרה הזה גם כפל מבצעים...

אתם בטח תוהים עכשיו על מה אני מדברת. מה זה הדבר הזה שלוקח שנים להכינו והוא עדיין לא שלם...

אז הדבר הזה הוא תיבת עץ שקניתי בחנות יצירה, שייפתי קמעא, ציירתי על המכסה העליון שלה ציור חביב שמתאים לעורכת הדין, והוספתי מתחת כיתוב של שמה ותאריך הלידה.

יצא מקסים, נכון?? אחת המתנות המיוחדות שהכנתי...


נראה לכם????

התיבה היא רק כלי הקיבול של המתנה האמיתית.

תוכן התיבה הופך אותה לקפסולת זמן מדהימה שאוצרת בתוכה פריטים, מסמכים, ציורים, כרטיסים מיוחדים ועוד דברים שמסמלים ציוני דרך, אירועים, שמחות והצלחות שהנערה חוותה מיום היוולדה.

מחזיק המוצץ המיתולוגי, מזכרות מגן הילדים, כרטיסי ברכה מרגשים

כל הדברים שבתיבה נבחרו ונאספו בקפידה לאורך השנים מאז היותה זוג עיני שקד בוהקות עם פה נטול שיניים וחיוך ענק מרוח בין האוזניים (ולראייה, הנה התמונה בדרכון הראשון שלה...).

דרכון ראשון, משקפיים מגיל שש ונעליים סרוגות מגיל דקה...

לאחר שקיבלה את כל המתנות הקונבנציונליות להן ייחלה (למי שממש מתעניין: כסף, כסף, כסף וספר....), הענקנו לה את התיבה הפושטית שהמראה החיצוני שלה לא מסגיר, אפילו לא במעט, את שהולך להתרחש לאחר פתיחתה...

הפריטים שבתיבה סודרו בסדר כרונולוגי, מהיום לאחור, עד לימי הינקות הראשונים בתחתית התיבה.

כשעורכת הדין התחילה להבין מה יש לה ביד, היא ביקשה שקט ושאף אחד לא יגע ולא יפריע.

אומנם עורכת דין, אבל אף אחד לא הקשיב לה, וכולם הקיפו אותה, רוצים גם לראות, לגעת ולחוות את ההתרגשות. שתתבע אותנו...

עיני השקד נפערו והחיוך הענק ההוא שוב נמרח על פניה. היא החלה לעבור על הפריטים, אחד אחד, ובכל אחד מהפריטים היא נזכרה במשהו אחר. היא היתה אחוזת התרגשות וקסם, ואני בעקבותיה, אפילו שאני מכירה את כל התכולה בעיניים עצומות.

לאחר יותר משעה של בהייה, קריאה ומישוש, ושוב בהייה, קריאה ומישוש של כל הפריטים, עורכת הדין ניגשה אלי ואמרה "אמא, זו המתנה הכי יפה שקיבלתי בחיים"....

לא הייתי צריכה יותר מזה, או, בשפה המקצועית של עורכת הדין ...I rest my case.

ושלא תחשבו שהאחרים מקופחים, גם למדען יש תיבה כזו מוכנה, וגם של הקטנה בהתהוות. היא עוד צעירה מדי בכדי לקבלה.


אז אם ילדיכם עדיין צעירים, אני ממליצה בחום לאסוף עבורם פריטים חשובים ומזכרות מכל מיני אירועים ותקופות בחיים, דברים שהיום אנחנו לא מייחסים להם חשיבות ממשית, אך ככל שהזמן חולף, הם הופכים למזכרות משמעותיות ובעיקר מרגשות עבורם ועבורנו.

שיהיה לנו רק בשמחות תמיד,
יעל.

יום ראשון, 9 בנובמבר 2014

מחבבת

יש לי לקוחה מקסימה שאני ממש מחבבת ☺.

מדי פעם היא יוצרת קשר ומציבה בפני אתגר, וכחובבת אתגרים אני תמיד נענית בשמחה, למרות שלא תמיד אני יודעת באותו הרגע איך אכנס לזה, ויותר חשוב מכך, איך אצא... ☺

האתגר שהוצב בפני הפעם היה יצירת דמויות מהחבובות.

מי שעתיק כמוני (סתם, אני לא ממש עתיקה, אולי קצת וינטאג'...), בטח זוכר את המופע של החבובות, סדרה אמריקאית ששודרה בטלויזיה בשעות הערב, פעם בשבוע בערוץ היחיד שהיה קיים אז (ולא ברור לאף אחד למה הוא קיים עד היום...).

למי שצעיר יותר, אספר שכוכבי הסדרה היו בעצם בובות חמודות מאוד אך לגמרי פרועות, ששיקפו מצבים מחיי היום יום בהומור סוער וסוחף, ולמרות שכל גיבורי התוכנית הם בובות, זו ממש לא היתה תוכנית שמיועדת מלכתחילה לילדים.

זהו. תם חלק חובת הקריאה הלימודית בפוסט. אעבור לתמונות, החלק השמח -

לפני כן, אקדים ואומר שהדמויות שנתבקשתי להכין הן של קרמיט הצפרדע - מנחה המופע, של מיס פיגי החזירה שהיתה זמרת שמאוהבת בקרמיט הצפרדע, ושל פוזי הדב שהיה קומיקאי לא מוצלח במיוחד.

בהתחלה חשבתי להכין גלמים של בבושקה ועליהם לצייר את הדמויות, אבל הרעיון התחלף מהר מאוד בתוספת פיסולית מאפיינת של הדמויות לכל גולם, מה שלדעתי נתן בסופו של דבר את התחושה של חבובות אמיתיות ולא מצוירות -


וזה מה שיצא -

קרמיט הצפרדע, אחד ויחיד, מנחה המופע

מיס פיגי הזמרת, כולה נשיות (או שמא חזיריות) מתפרצת...

פוזי הדב, סטנדאפיסט כושל אבל חמווווווד אמיתי

ועכשיו בשלשות ☺

עם המנחה בראש...

ובסידור האמיתי של החיים, כשאישה מובילה...

אוהבת אתגרים ואוהבת עוד יותר את התוצאה, במיוחד הפעם, ועל כך נירית אני מודה לך ♥.
שיהיה לכולנו שבוע שמח ומלא בהומור,
יעל.