יום שבת, 12 באוקטובר 2013

שגרה...

אחרי החגים הגיע.

אין ספק שיש משהו מבורך בחזרה לשגרה, למרות שעוד יותר אין ספק שיש משהו מבורך יותר בפסק זמן הזה שהחגים מאפשרים לנו מהשגרה, אותה אחת שאנחנו שמחים תמיד לחזור אליה בסופו של דבר.

סיבכתי אתכם בפילוסופיה מייגעת? טוב, זו לא הייתה הכוונה, אלו סתם מחשבות מהרהורי ליבי.

אז מה היה לנו?

היה חודש מטורף (לטובה כמובן) של עשייה, הנאה, סיום כל מיני דברים שאף פעם אין זמן אליהם בשגרה, ולקינוח, היה טיול ספונטני לגמרי לחו"ל למילוי מצברים, או כמו שניסחה זאת חברה יקרה - אחלה דרך להתמודד עם ההאנגאובר של אחרי החגים...

טסנו למינכן בשבת בבוקר, ויודעי דבר חובבי פשפשים כמוני יודעים שמינכן בשבת בבוקר (טוב, נו, גם בראשון) מחייבת ביקור בשוק הפשפשים הענק באיצטדיון. אין ספק שזהו אחד השווקים הגדולים, היפים והשווים שהייתי בהם בטיוליי בעולם.

יש בשוק מבחר ענק של פריטים יפים וישנים, חלקם אף מרהיבים ביופיים ונדירותם, והמחירים סבירים לגמרי, כנראה בשל העובדה שלא כל המוכרים הם סוחרים אלא אנשים פרטיים שמוכרים חפצים שאין להם עוד צורך בהם. הדבר היחיד המצער בשוק הזה הוא העובדה שאינו בארץ...




רוב זמן הביקור בשוק לווה במלמול בלתי פוסק של "איך ניקח את זה לארץ, לא יתנו לנו להעלות את זה למטוס, למה, למההה....??".

הנה תמונה של למה אחד שעד עכשיו אני מצטערת שהוא לא כאן איתי...


אבל, לא לדאוג לי, לא ייללתי כל הזמן כי בכל זאת הייתי צריכה הפוגות כדי לקנות כמה פריטים מקסימים ומיוחדים שם.

השמאלי העליון חזר איתנו

דבר אחד בטוח -  אני יודעת שעוד אחזור לשם.

ופרטי השוק, למי שאוהב/מתכוון להגיע לשם מתישהו - השוק נמצא מחוץ לעיר בכיוון מזרח במקום שנקרא בשם Daglfing, והכתובת ל-GPS היא - Rennbahnstr35.

עם סיום הביקור בשוק במינכן יצאנו לכיוון שוויץ. מיד עם חציית הגבול, זה השלט שקידם את פנינו -


ואני תהיתי אם יש קשר בין השלט כאן לגן עדן, ההוא מהסיפורים, כיוון שלי, בתור אחת שחיה את חייה ב - 200 קמ"ש תהיה בעיה אם החיים בו הם ב - 60 קמ"ש בלבד.... אולי עדיף הגיהנום? מעניין מהי המהירות המותרת בו...

שוויץ, ללא ספק, מרהיבה בנופי הטבע המתפרץ ועוטף אותה מכל עבר. לאוהבי הטבע והנופים, זו אחת המדינות ששווה לקחת בה רכב ופשוט לטייל בדרכים, בין עיירות וכפרים, ולחוש כך את החיים האמיתיים ולא את אלו התיירותיים בערים הגדולות.






ועזבו את החיים... גם למות צריך לדעת איפה...


בכלל, אנחנו לא אנשי עיר, וזה אולי מסביר את העובדה שציריך ולוצרן היו ממש, אבל ממש מיותרות מבחינתנו...

לאחר שלושה ימים בשוויץ כיוונו את היעד הבא ב-GPS - צרפת.

אחחחחחחח..... מי שאמר ארץ זבת חלב ודבש התכוון כנראה לצרפת. הפעם הקודמת שהיינו בה הייתה ממש מזמן, אבל הטעם הטוב לא נמחק מהזיכרון עד היום, ולכן החלטנו לחזור ולבדוק האם הזיכרון עדיין עובד או שאנחנו כבר סניליים והוזים דברים שלא היו מעולם...

אז לא. אנחנו לא סניליים. צרפת מרהיבה, אנשיה נחמדים (בניגוד לתדמית שיש להם ובניגוד לשוויצרים...), הבאגט אלוהי (בייחוד כשמרוחה עליו חמאה), והלייפסטייל שלהם בדיוק כלבבי.


אפילו פטריות היער התקשטו לכבודי... ;-)


הטיול שלנו התמקד בחבלי הארץ אלזס ולורן (כן, אלה משיעורי ההיסטוריה, כשלמדנו על מלחמת העולם הראשונה), חבלי ארץ מרהיבים ביופיים, שאני ממש סקרנית לדעת האם אלה החיים בהם מודעים לכך שזה ממש לא מובן מאליו החיים האלה בתוך גלויה.

רק כאן הבנתי שלהיות צלם גלויות בצרפת זו לא עבודה מורכבת. איפה שתקליק יש לך גלויה למכור לתיירים בחנויות המזכרות.



ואם כבר חנויות, המחירים בצרפת ממש לא יקרים, גם בחנויות המיועדות לתיירים, וגיליתי שם רשת מעלפת של דברים יפים לבית ובכלל, משהו בסגנון ENTER שלנו רק בהרבה רמות טובות מעל - Maisons du monde. למי שאוהב, מומלץ לחפש סניפים בקרבת המקום בו הוא שוהה. יש גם בארצות נוספות בסביבה, תוכלו למצוא את הפרטים באתר שלהם.

לא מסובך לנחש מה חזר איתי, נכון?

בשבת, איך לא, נסענו לשוק הפשפשים בפריז.

רק לפני, אני חייבת לומר דבר אחד על פריז מהזווית האישית שלי.

בגדול, היא לא ממש עניינה אותנו, הגענו אליה בשביל שוק הפשפשים, אבל אי אפשר היה להתעלם מזה שרחובותיה עולים בעשן הסיגריות. כולם מעשנים שם בטירוף לא הגיוני בכלל, ובמקום להנות מהאויר הצח של אירופה בבקרים הם שואפים לקרבם את העשן הנוראי של הסיגריות. לאסתמטית כמוני זו היתה חוויה קשה ולשם כנראה שלא אחזור...

אז איפה היינו? שוק הפשפשים. שוק הפשפשים נמצא בדרום העיר, בקצה הרובע ה - 14, והוא פעיל בסופ"ש.

שלא כמו בשוק במינכן, השוק בפריז מורכב ברובו הגדול מסוחרים וכמעט לא תראו שם אנשים פרטיים. המחירים, כמובן, בהתאם.

פרטי השוק - השוק נקרא Marche aux puces de vanves, והכתובת שלו היא צומת הרחובות -
Avenue georges lafenestre - Avenue marc sangrier.

למרות המחירים הגבוהים יחסית והעדר העממיות, אני חושבת שאם כבר נמצאים בפריז אז למי שממש אוהב את העניין, זה נחמד לבקר בשוק הפשפשים (ואח"כ לקפוץ למייסונס ולמלא את המזוודה... J) 





עד הפעם הבאה,
אורווואר,
יעל.