סוגרת פינות - עיצוב הבית, פוסט אחרון בטרילוגיה

לאחר ששתי קומות הבית הוצגו בפוסטים הקודמים, אי אפשר להתעלם מהחלק המחבר ביניהן - המדרגות.

מכיוון שהקירות נראו לי לבנים מדי ולא יכולתי להשאירם כך, גם מדרגות הבית קיבלו עיצוב משל עצמן והפכו לפינה יפה ונעימה. עיצוב חדר המדרגות היה תהליך שהתגלגל, ודבר אחד בו הוביל לאחר, ובסופו של התהליך אני מאוהבת בסימטה שלי...

הכל התחיל בתריס שאבי הביא לי והחלטתי להפוך למראה כדי לתלות במדרגות בירידה מהקומה השנייה, סמוך ל"פנס הרחוב" שתלינו  עם כניסתנו לבית ועמד לו שם בדד.

כשהתריס נתלה, ממש, אבל ממש התבקשה מרקיזה תלויה מעליו.
בעיני רוחי, ראיתי מיד את המרקיזה שאני רוצה, רק הייתי צריכה למצוא את האחד שיסכים לעשות לי אחת כזו בגודל הזעיר שרציתי. לאחר תהליך חיפוש מייגע, הוא נמצא ואפילו עשה את העבודה מהר ולשביעות רצוננו המלאה.

לאחר שהמרקיזה נתלתה, חלפה מחשבה בראשי שעכשיו, כשיש לי ממש סמטה משלי במדרגות, חסרה לי תיבת דואר. אדומה כמובן. עוד באותו הערב הוזמנה תיבה כזו, ויחד איתה גם השלט POST.

כשהותקנה התיבה בקיר חיפשתי שלט ישן של רחוב בכדי שישלים את מראה הסימטה שלי. לא מצאתי שום דבר שהתלהבתי ממנו, והמחירים של מה שמצאתי היו הזויים, כך שלא היתה לי כל סיבה להתפשר. החלטתי ללכת על מדבקת קיר, והיום אני חושבת שזו היתה החלטה מוצלחת ביותר.

אין ספק שלמרות שלא הייתה לי תוכנית מוגדרת מראש לעיצוב המדרגות נוצרה לה, בסופו של דבר, פינת חמד נעימה.

ובמעבר חד, כמו שאומרת מיקי, נצא החוצה לחצר. מה שעשינו בחצר היה בעיקר להוסיף פריטים צבעוניים ומשמחים כדי שיהפכו את השהות בה לנעימה יותר.

קירות הגדר הפונים לתוך החצר נצבעו מחדש, ובכל אחד מהם נתלה משהו אחר.

קיר אחד מגדרות הבית קיבל את המדף שיצרנו מרגלי השולחן הישן וציור צללית של חתול. אין ספק שהקיר המקורי נראה פחות טוב קודם  -

על קיר אחר נתלה תריס ישן שקיבלתי מתנה מחברה ואני מאוד אוהבת אותו ומייחסת לו חשיבות מיוחדת כיוון שאני יודעת את מקורו - הוא היה תריס המקלחת בבית סבתה. התריס היה במצב די גרוע מפאת גילו, ואנו הדבקנו אותו, שייפנו וציפינו אותו בלכה מחודשת עמידה במים. הוא מקסים בעיני במראהו והולם מאוד את מיקומו החדש. קשת, תודה רבה!!

עוד מתנה שקיבלתי מחברה היא תיבת הדואר הישנה. היא הגיעה אלי בצבע זהב (מזעזע...) שמישהו צבע פעם על הצבע הכחול המקורי. שני הצבעים, בכל מקרה, לא התאימו לי. בעזרת תרסיס צבע פשוט, התיבה קיבלה צבע חדש ומקסים ונתלתה בכניסה לבית ליד התריס הצהוב. סיון, את אלופה, תודה, היא מושלמת!!

פריטים נוספים שהונחו בכניסה הם מספר הבית מאמאייל שנקנה בשוק הפשפשים, עששית (איקאה...) ופסלים שפעם פיסלתי, בעוונותי הרבים...

ואי אפשר בלי קצת עתיקות על הדרך...

העששית החלודה, הישנה והמהממת (גם היא מסיון) מצאה מקום של כבוד על עץ הזית -

ובסמוך לפינת הספסל הצבנו את פינת הישיבה מפסיפס שעשיתי פעם, ממש מזמן...

בחרתי לשים תמונה דווקא מימי הסערה כשכל גינתנו הפכה לבנה, בכדי שפעם, כשאהיה זקנה ואסתכל בגעגוע בבלוג, אזכור גם את זה...

 

תם, אך לא נשלם. תמיד יהיה מה להוסיף, לחדש ולשנות, סומכת על עצמי שלא אנוח ולא אשקוט.

עד הבית הבא,

יעל.