קוביית הקסמים

בהמשך לפוסט הקודם ובו ההדרכה המפורטת לשיפוץ רהיטים, זה היה ממש מתבקש לכתוב עכשיו איזה פוסט בנושא שיפוץ רהיטים.

השיפוץ האחרון שעשיתי היה לרהיט קטן ששימש במקור כשולחן קפה קטן ומרובע שבחלקו העליון הייתה מותקנת זכוכית חומה ועבה, ממש כמו שהיה נהוג פעם, ברהיטים המסיביים והישנים.

קוביית השולחן התגלגלה לידי כבר לפני כשנתיים, והייתה מונחת במחסן הרבה זמן. זה לא שלא ראיתי את הפוטנציאל שבה, אלא פשוט לא היה לי צורך בה, וגם לא היה לי זמן מיותר, שני דברים שגרמו לה להעלות אבק במחסן זמן רב.

ואז, כמו בכל סיפורי האגדות הטובים, יום אחד זה קרה. זה היה מין שילוב של צורך, זמן וקורטוב של געגוע למשייפת ולשאר הכלים שחיכו בסבלנות לצאתי מתרדמת החורף ההזוי הזה שעובר עלינו.

על הזכוכית העליונה כמובן שויתרתי (למען האמת ויתרתי כבר ביום הראשון שהשולחן הגיע אלי...), ובמקומה התקנתי לוח עץ בגודל מתאים, ואותו ריפדתי בספוג עבה ובבד מקסים, וכך נוצרה לי תיבת אחסון דו שימושית - משמשת גם לישיבה וגם כמקום לאחסון בפנים.

ההתחלה כבר היתה טובה.

בשלב הבא שייפנו היטב (טוב, נו, יניב שייף..) את כל שאריות הלכה וצבע הונגה העז שכיסה את הקוביה, עד לקבלת משטח נקי ומוכן לצביעה.

הצבע שנבחר היה תכלת עדין ונעים לעין, צבע שיהווה קונטרס הולם לבד הריפוד שנבחר לכסות את המושב.

לאחר השלמת הצביעה, וכדי שלא ישעמם בעין ממרבדי התכלת, החלטתי לעטר את דפנות הקוביה במדבקות ראב-און תואמות לסקאלת הצבעים הכוללת של הרהיט המחודש.

לסיום, מרחנו לכה לגימור יפה ולשימור המדבקות, המושב הונח במקומו, והקוביה הועברה כלאחר כבוד לחדרה של גל, והיא תשמש אותה לשתי מטרות עיקריות -

האחת - לדחוף לתוכה את כל הבלאגן כשאנחנו מבקשים ממנה לסדר את החדר.

השנייה - להניח עליה את הבלאגן כשאנחנו לא מבקשים לסדר את החדר.

אופציה שלישית - לשבת, לא קיימת בכלל בגלל השתיים הראשונות...

ולמי שתוהה למה קראתי לקובייה קוביית הקסמים, שיקרא שוב את האופציה הראשונה...

החדר של גל באחד מרגעיו הנדירים... ;-)

שיהיה לכולנו שבוע קסום,
יעל.