מתכון לעוגיות מרוקאיות

באחד מימי השבוע שחלפו עורכת הדין באה בדרישה לעוגיות מרוקאיות לתה. מכיוון שלא היו עוגיות כאלה באותו הרגע בבית, הצעתי לה עוגיות רגילות עם ליטופים של אמא מרוקאית, כי מיד נזכרתי בבדיחה על האיש שהזמין מהתפריט במסעדה אורז עם נגיעות בטטה, וקיבל צלחת עם אורז רגיל לשולחן. כששאל את המלצר איפה נגיעות הבטטה, המלצר השיב לו ש"תיכף הבטטה תבוא ותיגע בך.." (הקרדיט על הבדיחה כולו למדען).

כמובן שתשובתי לא סיפקה את עורכת הדין, והדרישה נשארה בעינה שהביטה בי במבט של "טוב, תיכף אני מכינה את כתב התביעה...".

הפעוטה, שפית בהתהוות, שעד עכשיו הסתכלה במתרחש מהצד, התנדבה מיד להוסיא (=להוציא, ההגיה ב-ס' במקור) קמח וסוכר כדי שאכין את העוגיות המבוקשות.

מכיוון שסירוב לא בא באותו הרגע בחשבון מבחינתי, בעיקר מחשש לתביעה משפטית בגין הפרת זכויות הילד, כמובן שהסכמתי, וכל המצרכים נשלפו ממקומם.

גם המכונה ה"מרוקאית", שזו בעצם מטחנת בשר שלא טחנה אצלי בשר מימיה ולא יודעת שזהו בעצם יעודה המקורי, נשלפה מהארון ומוקמה לאחר כבוד על השיש.

ידיים נשטפו, שרוולים הופשלו, והתחלנו במלאכת האפייה המשותפת. אחת את הבצק לשה, השנייה את המכונה מסובבת, השלישית את העוגיות קצת מחרבת, והיתה שם גם כלבה אחת שקצת התלהבה מחתיכות הבצק הרבות שנפלו לכיוונה.

אפשר היה להגדיר את האירוע כסוג של פוגרום, אך בסך הכל הכללי, כולנו יצאנו מרוצות מהתהליך, כל אחת בדרכה. אחת מרוצה מהתוצאה, אחת מרוצה מהבלאגן, ואחת שממש ממש מרוצה שהבלאגן הסתיים והכל שב על מקומו בשלום. עכשיו נותר לכם לנחש מי מרוצה ממה ואיפה אבא מסתתר...

ועכשיו, אחרי כל ההקדמה הזו, המעט שאני יכולה לעשות זה לשתף במתכון שאינני יודעת ממש את מקורו (מרוקו...?), אך קיבלתי אותו מחברה לפני ה-מון שנים.

המצרכים לבצק:

2 מחמאה מומסת (זה במקור, אני משתמשת בחמאה, 2 חב' של 200 גר' כל אחת)
1 כוס קוקוס
1 וחצי כוסות סוכר
1 כוס מים
2 אבקת אפייה
3 סוכר וניל
1 ק"ג קמח
תוספת שלי שממש משדרגת את הטעם - מעט תמצית בטעם רום של אפיכל.

ללוש את כל החומרים ולעבד לבצק אחיד, ליצור איתו את צורת העוגיות המקובלת בעזרת מטחנת הבשר, כמו זו שבתמונה:

וכך הן נראות אחרי אפייה קצרה ב - 180 מעלות, עד שהן מזהיבות:

ויפות יפות בהגשה:

עכשיו נותר רק להכין כוס תה טוב עם נענע ולהיאנח אנחת רווחה במבטא מרוקאי...
בתאבון,
יעל.

ועוד משהו קטן  אבל חשוב לפני שאתם יושבים עם כוס התה והעוגיות.

בוודאי שמתם לב שהבאנר של הבלוג הוחלף, וכעת יש בו תמונה חדשה של בבושקות מהדור החדש.

הסיבה לכך היא שהיום חל יום הולדת שנה לבלוג. מדהים איך שהזמן טס כשנהנים... ☺.

בשנה הזו קרו לי הרבה דברים טובים ופגשתי המון אנשים נפלאים, ולכן החלטתי לציין את יום ההולדת של הבלוג במעשה טוב מהסוג של "תעבירו את זה הלאה...", בעיקר כי אני רוצה להעביר את הטוב הזה הלאה למישהו אחר שזקוק לו.

ואם אתם תוהים למה אני מתכוונת ויש לכם עוד טיפה סבלנות אלי, אז אפרט:

בעיתון השבת התפרסמה מודעה שתפסה את עיני ובה תמונה של ילד קטן וכיתוב גדול "חלומות של חיים". חקרתי קצת ומצאתי שמדובר בילד בן ארבע המונשם באופן קבוע, ואינו יכול לצאת מביתו מכיוון שלהוריו אין כסף לרכוש עבורו כסא גלגלים שמתאים לשאת אותו ואת ציוד ההנשמה אליו הוא מחובר בכל שעות היממה.

עמותת "חסדי נעמי" עורכת בימים אלה מבצע התרמה בכדי לרכוש את הכסא המיוחל.

מה אני רוצה מכם? - אני תרמתי, אך ברור לי שזה לא מספיק, ולכן אני מבקשת את עזרתכם בגיוס התרומות לחיים, היות וסיפורו נגע לליבי מאוד.

לתרומת 10 ש"ח, יש לשלוח מסרון (SMS) עם המספר 10 אל 9600.
כמובן שניתן לתרום יותר, בטלפון או באתר שבקישור המצורף, כל אחד וכמה שהוא מרגיש.

ומכיוון שמדובר בכל זאת ביום הולדת, מישהו צריך לקבל מתנה, נכון?

בין כל מי שיתרום ויכתוב לי על כך בתגובה לרשומה בבלוג, תערך הגרלה, והזוכה יקבל ממני ממו-שקה, בבושקת הממו שלי, שניתן לתלות אותה גם כקישוט, ולא רק כמחזיק פתקי ממו.

מי שלא מגיב/ה בבלוג ורוצה בכל זאת לתרום ולהשתתף בהגרלה, יכול/ה לשלוח מייל לכתובת  yaelel@inter.net.il  , ולציין בכותרת "תרומה". אין צורך לציין סכומי תרומה, כל אחד יתרום כפי יכולתו ורצונו.

מי שיפיץ את הרשומה בכדי להרחיב את מעגל התרומות, יקבל זכות השתתפות נוספת בהגרלה.

ההגרלה תערך תחת פיקוח של עורכת דין, מדען ושפית בתהווות, ותוצאותיה יפורסמו בעוד עשרה ימים.

תעבירו את זה הלאה ואני מאחלת לכם שתמיד תהיו בצד הנותן.

תודה,
יעל.

קאפקייקמאניה

כחובבת אפיה מושבעת, נראה לי מאוד הגיוני להעביר את תחום האפייה, או לפחות את החלק הויזואלי שבו, לפיסול בעיסת הנייר.

אני אוהבת לראות עוגות יפות. פחות אוהבת לאכול אותן, כי אני מעדיפה דווקא עוגיות עם הקפה שלי, וזה מה שמזכיר לי שמזמן לא נתתי איזה מתכון טוב לעוגיות שוות.

כבר הצהרתי פה שאני במתקפה של אפייה בעיסת נייר. הקופסאות האלה הפכו ללהיט ויש ביקוש, ואני, כמו כל מאפיה טובה, אופה אותן בקצב מוגבר.

מכיוון שאין יותר מדי מה לומר עליהן, אתן לתמונות את הבמה הפעם:

פרט חשוב ששכחתי לציין זה שהקאפקייקס האלה מצויינים לדיאטה. עד כמה שידוע לי, בעיסת נייר אין קלוריות, ואני ממש ממש בטוחה בזה שאין בהם בכלל כולסטרול. בפוסט הבא אני מבטיחה מתכון לעוגיות טעימות עם כולסטרול וקלוריות שלא תגידו שרק סובלים כאן... ☺.

לחיי הדברים היפים,

יעל.

אחת עשרה

המדען בן אחת עשרה שנים. כבר לא ילד קטן, אבל גם לא ממש איש. משהו באמצע, ילד-איש. בוגר, חכם, איש שיחה לכל דבר. מהרגע שנולד כתבתי לו יומן שתיעד את חיינו יחד מהרגע שבקע לאויר העולם, ובכל יום הולדת כתבתי לו מכתב שתימצת את השנה שחלפה. גם השנה כתבתי מכתב, אך החלטתי לפרסם פה דווקא את המכתב שכתבתי לו לפני עשר שנים בדיוק, בגיל שנה, מכתב שסיכם את שנת חייו הראשונה ואת השנה הראשונה שלנו כהורים, שנה מדהימה, שנה רצופה בחוויות חדשות:

איתי שלי, בן יקר,

שנה שאנו ביחד. מדהים איך שהזמן טס, אני עוד זוכרת את הפחד. הפחד של לפני, של מה יהיה ואיך, הפחד שהיום גורם לי לגחך. כי מהרגע שהגעת הכל פתאום נראה כה מובן מאליו, טבעי כמו שלכת באמצע הסתיו. כמו השמש בבוקר, כמו הפריחה באביב, ואנחנו כבר לא סתם יעל ויניב…

בתפקיד ובתואר הפכנו הורים, וגילינו בעצם את מהות החיים: אהבה ללא גבולות, מדהימה בעוצמתה, תחושה של אושר עילאי, שלא חווינו עוד כמותה.

שנה תמימה חלפה מאז אותו היום, היום בו התגשם אצלנו החלום. היה זה יום האם, היום שבו הגעת, מתנה של החיים לאמך נתת. בן שלי יקר, עכשיו תורי לתת, ללמד אותך הכל על דרך האמת. לתת לך כלים להתמודד עם העולם, למצוא את מקומך בקרב בני אדם. ללמדך מה טוב, ללמדך מה רע, ולהשאיר בידיך את זכות הבחירה. ללמדך לתת, ללמדך לקבל, ובין השניים איך לא להתבלבל.

ילד שלנו, תמצית האהבה, התגשמות הווייתנו, מקור לגאווה. שינית את חיינו כמעט ללא היכר, ואם תשאל מה היה לפני, ספק אם בכלל ניזכר.

יום הולדת ראשון, כבר ילד גדול, רוצה להבין ולדעת הכל. רוצה ללחוץ, לגעת, לבדוק, להבין איך עובד השלט הרחוק. אז לאט לך ילדי, אין מה למהר, הסבלנות, כך תגלה, היא הדרך המהירה ביותר.

רגליים קצרות וראש חכם, שבעים ושישה ס"מ של פלא מושלם. עיניים קורנות ומבט טהור, שגורם לליבנו לפעום כשיכור. תשעה ק"ג של אושר וטוב לב, הרבה אהבה, לעיתים עד כאב. מגלה את העולם מגובה מטר כמעט, מדי יום ביומו, כל יום בפני עצמו. איך ציפור מצייצת, איך כלב נובח, איפה טס אוירון, איך הפרח פורח. איפה הכדור, הנה הבלון, תיק תיק תק מתקתק לו השעון...

אור בכל מקום, אתה אומר וגם מצביע, וכשאנו מאשרים, חיוך כובש של ניצחון בפניך מפציע. ילדנו הקט, האור שבחיינו, תמיד אותך נאהב בכל מאודנו. אהבה ללא גבולות, ללא מיצרים, ללא הקלות, ללא עירעורים. אהבה טהורה של הורים לילדם, כזו שזורמת בעורקינו כדם.

זו ילדותי השנייה אני לדעת נוכחת, כל מה שתיתן אני מיד לוקחת - חיוך שובבי, מבט מלטף, חיבוק ענקי, אהבה מהלב. תמורתם אתן הכל, כן, גם את הלב…

נושמת אותך, אוהבת אותך, מכורה כמו לסם. כשאתה לא לצידי, אני חצי בן אדם. ילד שלי, כל עולמי, בדמותך אני רואה גם קצת מעצמי. גם אבא משתקף, וזהו כל הכיף, לראות את עצמנו באפרוח קטן, עם דעות משלו, טעם ועניין.

ועכשיו אגש לשלב הברכות, שכאלה עבורך יש לי במאות. ילדי שלי הקט, שתהיה בריא תמיד, גם בהווה וגם בעתיד. שהשמש תמיד תזרח בליבך, ואושר ושמחה יפעמו בקרבך. שהצלחה תלווה אותך בכל הדרכים, ובכל מעשיך יברכך אלוהים. שתמיד תדע רק טוב, ואף פעם לא מכאוב, שתמיד תהיה אהוב ותדע גם לאהוב, שהמזל אף פעם אותך לא יעזוב. שתדע שאנחנו פה בשבילך, שתאיר לך הדרך ותראה ברכה לעמלך.

ילד שלי יקר, אוכל להמשיך כך עד אין קץ, כי מרוב רגשות ליבי כבר מתפוצץ. אבל כדי שלא מעייפות תתחיל לקטר, את המכתב הזה כאן אקצר. רק אומר עוד "שתי מילים" לסיומה של הברכה - שאנחנו תמיד נהיה איתך ולצידך.

אוהבים עד כלות,
אמא ואבא.

השבוע בחרמון, בהפוגה  ממלחמות כדורי השלג

ולסיום, בחזרה למציאות, פרט טכני קטן  - גם אני התקדמתי סוף סוף למאה העשרים ואחת, ופתחתי (טוב, נו, על מי אני עובדת, פתחו לי...) חשבון בפייסבוק. אז הבית של יעלי יתעדכן מעכשיו גם בפייסבוק, וכולם מוזמנים, וכמו שאודטה אומרת - "וגם אני אהיה שם...".
להתראות,
יעל.

בבושקות. שוב.

בבושקה. בובה אחת, הרבה פנים. אין סוף של דוגמאות, שלל של צבעים והרבה שמחת חיים. כששאלו אותי מה בדיוק אני אוהבת בבובה הזאת עניתי מיד, באופן אינסטנקטיבי כמעט, שהכי אני אוהבת את הצבעים ואת שמחת החיים שהיא משדרת. מסתבר שגם ליוצרת בבושקות סדרתית כמוני זה אף פעם לא נגמר, בדיוק בגלל זה. שילובי הצבעים הם אינסופיים, ומגוון האפשרויות רחב, החל מבבושקות שטוחות, דרך תלת מימדיות ועד שלושת רבעי מימדיות.

אתם בטח תוהים (כן, יש פה גם קוראים...) מה זה שלושת רבעי מימדיות. אז כדי לחסוך לכם את השאלה, אומר ששלושת רבעי מימדיות עלה לי כרעיון לאחר שהוחלט על החלפת בבושקות.

כמשתתפת בהחלפת בבושקות היה די צפוי וברור שאכין עוד בבושקה מעיסת נייר, בסגנון הרגיל שלי וזהו, לא?

לא! החלטתי לא לעשות את הרגיל והמובן מאליו, וחשבתי על כיוון של תמונה תלת מימדית של משפחת בבושקות עליזה.

לצורך כך, נסעתי לאיקאה חביבתנו ע"מ לרכוש מסגרת מלבנית עם עומק וציפוי זכוכית, שבתוכה תוצג משפחת הבבושקות שאצור.

הפכתי את מחלקת המסגרות, ושיגעתי את הבחור הנחמד שהיה שם, ולמרות זאת לא מצאתי את מבוקשי. מה שמצחיק הוא, שבסוף הוא עוד הודה לי על חשיבה יצירתית בנושא "מה אפשר לעשות עם המסגרות הקיימות" שהוא יכול להציע בהמשך ללקוחותיו העתידיים...

מסתבר שמסגרות בפורמט שחיפשתי יש להם רק בריבועים ולא במלבנים. מאוכזבת במעט, רכשתי את המסגרת המרובעת בכל זאת.

התחלתי לעבוד על הרעיון שהיה לי, ולא הייתי שלמה עם העובדה שבשל המסגרת המרובעת אצטרך לוותר על הרעיון של משפחת בבושקות ולהסתפק בבבושקה אחת בלבד.

בסופו של דבר, החלטתי לא לוותר על משפחת הבבושקות, אך כן לוותר על המסגרת עם כיסוי הזכוכית, ולעבור למסגרת מלבנית מעץ.

את משפחת הבבושקות שלי פיסלתי מדודי ולא מעיסת נייר, וכאן מגיע עניין ה"שלושת רבעי מימדיות" כיוון שבכדי להניח אותן על המשטח הישר של המסגרת הייתי צריכה לפסל רק שלושת רבעי בבושקה, ולא בבושקה שלמה, כך שהחלק האחורי שלה יהיה בעצם שטוח.

צבעתי אותן בצבע האהוב ביותר על המקבלת - הצבע הכתום.

ללא קשר לכך, קראתי פעם בהקשר של צבעים שהצבע הכתום הוא צבע בעל אנרגיות חיוביות מאוד, ומומלץ שלכל אחד יהיה בסביבתו משהו כתום.

את מסגרת העץ צבעתי בגוון שמנת מצידה החיצוני, ובצבע כתום בדפנות הפנימיות, וכרקע הדבקתי דף משובץ, איך לא, כתום.

הנה הן, החבורה העליזה, שמיועדת ליעל קיפודים, הקיפודה הכי כתומה שיש:

ניתן ללחוץ על התמונות להגדלה

ולמי שתוהה מה עשיתי עם המסגרת המרובעת, הסירו דאגה מליבכם, היא לא נותרה בדד. פיסלתי עבורה בבושקה אחת (שלושת רבעי בבושקה ליתר דיוק..), והיום היא מקשטת את הסטודיו שלי.

את ההפתעה שלי קיבלתי משרון רותם המדהימה, חובה להיכנס לפליקר שלה ולהתפעל מהיצירות. שרון, תודה!

וכן, אני יודעת שקוראים להן מטריושקות, אבל זה אבוד. לפחות אצלי...

שחיינו יצבעו בצבעי הבבושקות,

יעל.

כובע קסמים

מכירים את השיר על כובע הקסמים שכתבה לאה גולדברג? "כובע קטן מקושט נוצה, העושה כל מה שאני רוצה...". טוב, אז עוד אין לי כובע כזה, אך כאמא לילדות עם שיער הנאסף לקוקו, הייתי חייבת סוג של כובע קסמים שאפשר יהיה לשים אותו על הראש גם כשיש קוקו גבוה מאחור, מבלי למעוך את הקוקו, והכי חשוב שיראה נורמלי בלי בליטות מוזרות מאחור...

כשחשבתי על זה, הבנתי שהפתרון הוא די פשוט, וצריך פשוט כובע עם פתח לקוקו. אז שינסתי את מסרגותי, רכשתי חוטי צמר צבעוניים ועליזים, והתחלתי לסרוג.

סרגתי מלבן שחלקו התחתון הוא "פטנט" רחב מספיק שיאפשר אחר כך קיפול, גם ליופי וגם לעטיפה חמה של איזור האוזניים והמצח, וההמשך הוא סריגה רגילה, שורה ימין ושורה שמאל, עד כמעט סוף הכובע שבו חזרתי על דוגמת ה"פטנט" בחלק שבו יושחל השרוך שתיכננתי לפתח למעלה.

כשהמלבן היה מוכן, קיפלתי את ה"פטנט" העליון לחצי, ו"תפרתי" אותו עם מסרגה אחת, כמו מכפלת של מכנס, כך שנוצר לי פתח להשחלת שרוך.

עכשיו, כל שנותר היה לקפל את המלבן לשניים ולתפור בצד לכל האורך, כך שנוצר בעצם שרוול עם מכפלת יפה בחלקו העליון. התמונה הבאה ממחישה את כל הפרטים המוסברים עד כאן: המכפלת העליונה עם השרוך המושחל בתוכה, והמלבן הסרוג מקופל לשניים לכל אורכו ותפור בצידו.

ניתן ללחוץ על התמונות להגדלה

 

עכשיו נשאר רק ליצור את השרוך, ואת זה עשיתי באמצעות הכלי שתראו בתמונה. אין לו שם (או שאולי יש ואני לא יודעת...?), אך הוא מורכב מגליל פלסטיק של חוט תפירה ומארבעה מסמרים. ניתן לרכוש מכשיר כזה בחנויות היצירה, ויש לי גם אותו, אך אני חייבת לומר שהעבודה עם המכשיר תוצרת בית הרבה יותר נוחה ומהירה.


מכשיר תוצרת בית

המכשיר שמוכרים בחנויות היצירה

וכך נראה הכובע כשהוא מוכן:

ועוד אחד:

ועכשיו, הכי חשוב, תמונה של איך זה עובד (או, "איפה הקסם שהבטיחו לי בהתחלה..?"), באדיבות עורכת הדין, המשמשת דוגמנית בעת הצורך:

אההה! נכון שזה נחמד?

אגב, גם בנים יכולים לחבוש את הכובע הזה, למרות שאין להם קוקו, סתם כי הוא יפה כשלעצמו.

שיהיה לנו חמים ונעים,

יעל.

קאפקייק

החלפה שלישית, והנושא הפעם הוא קאפקייק. למי שנדמה שכבר ראה משהו כזה אצלי בבלוג, אציין שאכן היה קאפקייק שהכנתי ונתתי באהבה רבה במסגרת ההחלפה הראשונה שלי - ההחלפה המתוקה.

האמת היא שאין הרבה מה לומר על קאפקייק, מעבר לזה שהם יפים (טוב, נו, וגם טעימים ברוב המקרים...), ולכן גם הכי קל היה להכין קישוט בצורת קאפקייק יפה מעיסת נייר ולסיים עם העניין די מהר. אבל אני התלבטתי, האם לעשות את המובן מאליו ולהכין קישוט יפה בצורת קאפקייק מעיסת נייר ובזה לסיים את העניין, או להתאמץ קצת יותר ולהכין משהו פרקטי שיהיה לו גם שימוש בשעת צורך.

מי שמכיר אותי ודאי ידע שבחרתי להכין משהו שימושי, יפה גם כקישוט, אך שיהיה גם פרקטי. החלטתי ליצור קופסת איחסון בגווני קאפקייק קלאסיים - ורוד, עוד ורוד, חום ואדום א-לה דובדבן. הקופסא, כמובן, עגולה.

בנוסף, וכדי שיהיה ברור שמדובר בחלפת קאפקייק, החלטתי להכין ספרון קטן אשר בחזיתו יצרתי תבליט מעיסת נייר בצורת קאפקייק. בספרון יש דפים ריקים אותם ניתן למלא בכל הדברים המתוקים שעולים על הדעת - מתכונים, תמונות של הילדים, מחשבות ורעיונות. גודלו של הספרון 13X18 ס"מ וניתן למלא את דפיו בכל טוב.

לקינוח, הכנתי מגנט קטן בצורת קאפקייק, מתקתק וסאכריני.

ועכשיו אני בהתקפת קאפקייק רצינית ביותר היות ואלה שהכנתי לעצמי נמכרו עוד לפני שריח הלכה הספיק להתאדות מהם... מבטיחה פוסט נפרד על הקאפקייק החדשים.

נהניתי להכין את ההחלפה הזו, ואני מקווה שפיצ'ולה היקרה תהנה ממנה לפחות כמו שאני בזמן הכנתה.

תודה למדהימיה שאירגנה את ההחלפה.

שתמיד יהיה לנו ורוד ומתוק,
יעל.

הנה מה טוב ומה נעים

הפעם אני חייבת לשתף אתכם בחוויה חדשה עבורי בה נטלתי חלק לפני כשבועיים. השתתפתי בסדנת היכרות להכנת קישוטונים מקרמיקה שערכה פוגי נעים המוכשרת בסטודיו שלה, אשר נמצא במושב רמת רזיאל במבואות ירושלים.

נתחיל מזה שהנסיעה למושב בבוקרו של יום היא חוויה בפני עצמה, שמרגיעה ומרנינה את הנפש בו זמנית. הדרך המתפתלת במעלה ההר, דרך ציורית ברובה, הנופים שאנו, תושבי הכרך הגדול (ע"ע איזור המרכז), לא רואים כל יום, והשקט הבתולי הזה של יום חדש, כמוהם כרוח טובה המנשבת במפרשי אוניה, ומניעה אותה קדימה למחוז חפצה הטוב והנעים.

ואני, כמו האוניה, שייטתי עם הסובארו שלי במעלה ההר, והתענגתי על פיתולי הדרך שהובילו אותי למקום שכולו קסם - הסטודיו של פוגי.

ניחוחות האפייה של העוגות שפוגי אפתה לכבודנו קידמו את פניי, וכבר אי אפשר היה לטעות. ידעתי שהגעתי למקום הנכון.

על שולחן העבודה בסטודיו הונחו שלל תבניות וחותמות, בהן הטבענו את החימר ויצרנו מגוון רב של קישוטונים. זה הזמן לצרף תמונה או שתיים כדי שתדעו על מה מדובר. בתמונה הראשונה רואים את הקישוטונים מיד לאחר יצירתם. החימר עוד טרי, ומכאן צבעו האפור, אך זהו בעצם חימר לבן, והם מונחים על מגש כדי שיתייבשו.

ניתן ללחוץ על התמונות להגדלה

טרי, טרי

במפגש השני, בשבוע שלאחר מכן, המתינה לכל אחת ואחת מהמשתתפות קערת חרס מלאה בקישוטונים שהיא יצרה, לאחר יבוש ושריפה שפוגי עשתה במהלך השבוע שחלף.

לאחר יבוש ושריפה ראשונה

המפגש השני היה בעצם מפגש של צביעה, בו צבענו את הקישוטונים בגלזורה צבעונית או שקופה, או בצבעים המיועדים לקרמיקה (אנגובים, למי שמתעניין) אותם ציפינו בגלזורה שקופה. האמת שאחרי הצביעה הקישוטונים לא נראים משהו, כיוון שהטקסטורה כאילו נעלמת מתחת לגלזורה, אבל זהו שלב זמני בלבד, היות ומכאן הקישוטונים עוברים לשריפה נוספת בתנור של פוגי (לא זה של העוגות...), ואז בעצם מתרחש הקסם.

לאחר צביעה ולפני שריפה שנייה

מזהים?? אם תסתכלו טוב, תזהו את אותם הקישוטונים בתמונה שמעל, כפי שהם נראים בסיום הצביעה. אכן קסם!

אני עדיין בהשראת הקסם של פוגי, ופתאום אני שמה לב לכל אובייקט ופריט שאפשר להטביע את צורתו בחימר ובכלל, כי מי יודע מתי אזדקק לו. קצת מסוכן להסתובב לידי עכשיו עם מעילים וסריגים בעלי כפתורים מיוחדים בצורתם, כי עכשיו אני רואה אותם כפוזיטיב ונגטיב, ומתייחסת אליהם קצת אחרת... J

בקישוטונים הללו אפשר לעשות שימוש כחלקים לפסיפס, ובהחלט אפשר ליצור מהם תכשיטים, סיכות לבגד, שלטים לבית ועוד שלל רעיונות שיעלו על דעתכם.

מי שרוצה לטעום מהקסם ולהנות ממנו גם, מוזמן/ת לפנות לפוגי ישירות במייל  fuggi@zahav.net.il

אני ממליצה מכל הלב ♥.

פוגי - תודה על הסדנא הכייפית ועל האירוח המושלם.

יעל.