יום חמישי, 14 באוקטובר 2010

הסדנאות באות...

לאור פניות רבות שקיבלתי לפתוח סדנאות יעודיות ליצירות מעיסת נייר, אני פותחת שתי סדנאות קצרות בעיסת נייר, בנות שני מפגשים כל אחת.

סדנא ליצירת משפחת בבושקות עליזה מעיסת נייר:

הסדנא, כאמור, בנויה משני מפגשים של שלוש שעות כל אחד, עם שבוע מרווח ביניהם, היות ויש צורך בפרק זמן לייבוש מלא של העיסה לפני צביעתה.

במפגש הראשון - ניצור את התשתית לבבושקות ונצפה אותן בעיסת נייר. כל אחת תיצור לעצמה בבושקות לפי הספקה האישי - ניתן לעשות חלק מהן כמחזיק מפתחות או כקישוט לתיק.
במפגש השני -נצייר את קווי מתאר של הדמויות על עיסת הנייר שהתייבשה במהלך השבוע, וכל אחת תצבע את הבבושקות שלה לפי טעמה האישי.

ועכשיו לפרטים החשובים:
הסדנא תערך בימי שישי - 29.10.10, 5.11.10, בין השעות 08:30 - 11:30 בבוקר, בסטודיו בבאר יעקב (בין ראשל"צ לנס ציונה).
עלות כוללת לשני המפגשים - 280 ש"ח.
העלות כוללת את כל החומרים, לשני המפגשים.

שתיה קרה, קפה ומאפה הבית יהיו זמינים להנאתכם לכל משך הסדנא.

הרשמה במייל: yaelel@inter.net.il
יש לציין במייל שם וטל' להתקשרות.

וקצת תמונות להתרשמות ממה שאפשר ליצור בסדנא:


סדנא ליצירת קופסאות איחסון מעיסת נייר: 

גם סדנא זו בנויה משני מפגשים של שלוש שעות כל אחד, עם שבוע מרווח ביניהם, היות ויש צורך בפרק זמן לייבוש מלא של העיסה לפני צביעתה.

במפגש הראשון - כל משתתפת תקבל שלוש קופסאות קרטון ממוחזר, אותן נצפה בעיסת נייר וניצור שני דגמים עיקריים:
קופסא אחת רגילה (כמו הקופסא האדומה בתמונות שבהמשך), והקופסא השנייה, קטנה יותר, תעוצב בצורת קאפקייק או בתוספת בבושקה מעל (כמו בתמונות שבהמשך), קופסא שלישית - תעוצב בחופשיות.

במפגש השני - כל אחת תצבע את הקופסאות לפי טעמה האישי. ניתן להביא מפיות מיוחדות לציפוי הקופסא/חלק ממנה, כמו בדוגמא של הקופסא הצהובה בהמשך.

ועכשיו לפרטים החשובים:
הסדנא תערך בימי שישי - 12.11.10, 19.11.10, בין השעות 08:30 - 11:30 בבוקר, בסטודיו בבאר יעקב (בין ראשל"צ לנס ציונה).
עלות כוללת לשני המפגשים - 340 ש"ח.
העלות כוללת את כל החומרים, לשני המפגשים, למעט מפיות לקישוט/הדבקה על הקופסא.

שתיה קרה, קפה ומאפה הבית יהיו זמינים להנאתכם לכל משך הסדנא.

הרשמה במייל: yaelel@inter.net.il
יש לציין במייל שם וטל' להתקשרות.

ועכשיו הדוגמאות לקופסאות שניצור בסדנא:

* הציור על הקופסא האדומה לקוח מצלחת קרמיקה ואינו ציור מקורי
בשאלות לגבי פרטים נוספים ו/או אחרים ניתן לפנות במייל: yaelel@inter.net.il
להתראות,
יעל.

יום ראשון, 10 באוקטובר 2010

משהו מתוק?

עולם ההחלפות די חדש לי. מה זה די? חדש לגמרי..

החלפה, למי שלא יודע, היא משחק חביב בין יוצרות בו נקבע כל פעם נושא אחר, וכל אחת מהמשתתפות יוצרת משהו באותו הנושא.

ההחלפה הראשונה הרשמית אליה הצטרפתי היתה החלפה מתוקה, בה ניתן לעשות כל דבר העולה על הדעת אך נשאר בגדר גבולות המילה מתוק על כל הטיותיה ונגזרותיה...

לא אכחיש שבימים הראשונים די חששתי מההחלפה כי זו הפעם הראשונה, כך שהמתיקות מהפנטזיה נעלמה ודי נהיה לי מריר אפילו, אבל מהר מאוד התעשתתי על עצמי והחלטתי שאעשה את המתוק ביותר שאני יכולה, כמובן שבעיסת נייר.

אז חשבתי מתוק וחשבתי גם קצת פרקטי ומהחשיבה הזאת יצאה קופסה חביבה בצורת קאפקייק עם קצפת ותות מעל. ורודה, קיטשית להפליא, אבל עומדת בהגדרה של מתוק, לא?
ואז חשבתי עוד קצת. ומהעוד קצת חשיבה יצא גם קישוט לתיק / מחזיק מפתחות, גם הוא בצורת קאפקייק עם קצפת ופצפוצי שוקולד. יאמיייי.


וכשאלה היו מוכנים, חשבתי לעצמי שזה לא יפה לשלוח קופסה ריקה, אז הוספתי לקופסא שלושה מגנטים מנגצים עם תמונות של (נו, תנחשו אתם...) שאחי היקר צייר עבורי.

ולכל זה צריך לצרף כרטיס מתוק, לא? אז הכנתי כרטיס מתוק בצורה ההיא שאתם כבר יודעים מהי...

ועכשיו הכל ביחד, לפני אריזה ואחריה, בדרך לדואר המתוק. התחרפנתי, אני יודעת.. נכון שיש כזה דבר הרעלת סוכר?


ועכשיו כשרמות הסוכר בדמי גבוהות מהרגיל, אשב לי כאן, לבד בחושך, ואחכה במתיקות (סליחה, במתינות...) להפתעה המתוקה הראשונה שלי.

** חיכיתי, חיכיתי, הספקתי לכתוב את הפוסט בזמן הזה, ועד לפרסום הפוסט, המתוקה האבטיחית שלי הגיעה אלי היישר מלונדון הרחוקה בחסות זוהר המדהימה, הלא היא Bigmook. זוהר, תודה, את ממש.... מתוקה!
יעל.

יום שלישי, 5 באוקטובר 2010

עיסת נייר - איזור הדמדומים

התמורה לעיצוב כרטיס הביקור החדש והמקסים שלי שולמה בעיסת נייר במקום בשקלים חדשים. סוג של סחר חליפין.

הבקשה (המוזרה משהו...) של המעצב המוכשר היתה פשוטה: שני ראשי דלעת הזויים בסגנון אלו שמככבים בליל כל הקדושים.

נכון שזה לא בדיוק הסגנון של עבודותי, אך זה בהחלט היה אתגר, לי ולעיסת הנייר.

הרמתי את הכפפה ואצתי רצתי לרכוש שני כדורי קלקר ענקיים, בקוטר של 15 ו - 20 ס"מ. תמונה של דלעת בסגנון המבוקש ליוותה את תהליך הפיסול, והתוצאה, איך לומר בעדינות, מכוערת להפליא, או מהממת, תלוי מי מסתכל. בכל מקרה זה מתחיל ב - מ'...

למרות שניסיתי לשוות לראשי הדלעת מראה מפחיד, זה כנראה חזק ממני, וככל שאני מביטה בהם, הם נראים חביבים להפליא ובלתי מזיקים בעליל, כך שגם אני הייתי מסכימה לארח אותם על שולחני.

הנה הראשון:
ועכשיו השני:
ושניהם יחד בתמונה מלבבת:
ובתמונות פחות מלבבות:
ומה אני קיבלתי בתמורה? קיבלתי את כרטיס הביקור המקסים שלי, שעוצב בהשראת הבלוג ואתר הסטודיו כולו:
צד אחד
צד שני
כמובן שמיד הכנתי לכרטיסי הביקור קופסא שהולמת את עיצובם:

 

אוהבת את הכרטיס, ומקווה שהוא יאהב את הדלועים (אם תראו תגובה אנונימית עויינת, אז כנראה שהוא לא...).
אסיים כאן, לפני שאהפוך לדלעת בעצמי.
יום נפלא,
יעל. 

יום שלישי, 28 בספטמבר 2010

לפעמים חלומות מתגשמים

זהו. עשיתי את זה. פתחתי סטודיו. אמיתי. שלי. סטודיו לאומנויות, עם התמחות בפיסול בעיסת נייר.
חלמתי על זה הרבה, רציתי את זה מאוד. בשנה האחרונה זה כבר ביעבע בכל נים בגופי, עד שאי אפשר היה יותר לשאת. זה הפך להיות בגדר להיות או לחדול.

התהליך עד לקבלת ההחלטה היה ארוך, מייגע ומייסר, בעיקר במחשבות של "מה אם...", והיו כאלה המון. מישהי פעם אמרה לי שהתהליך הזה הוא כמו הריון, ודרוש הרבה זמן (ויסורים.. ;-) ) כדי שיבשיל ופירותיו יהיו מוצלחים.
ועכשיו ההריון הזה הסתיים, בשעה טובה, והלידה, באופן מפתיע, כלל לא כאבה.


וכדי שתכירו אותי קצת יותר ותדעו מאיפה אני באה, אז אספר שבהכשרתי המקצועית אני מנתחת מערכות, בעלת תואר ראשון, שעובדת בתחום הזה כבר עשרים שנה (ועכשיו תחשבו בת כמה אני ולמה אני עוד שם...). בין לבין למדתי גם גרפיקה ועיצוב, אך מעולם לא עסקתי בזה באופן ממוסד.

מאז שאני זוכרת את עצמי, אני יוצרת. בחומרי גלם, במזון, ובכל דבר שאפשר ליצור ממנו משהו. בעיסת נייר אני עוסקת כבר שמונה שנים מאתגרות של ניסוי, טעיה, לימוד ומימוש של דברים חדשים עד כדי התמקצעות בתחום.

בנוסף, יש לי אהבה גדולה לרהיטים ישנים, אותם אני משפצת ומחזירה להם את כבודם שאבד בשל הזנחה וחוסר מודעות. אני אוהבת לרכוש רהיטים כאלה, רצוי מהסוג המרוט והחבוט ביותר, ולהחזיר להם את הקסם שאבד.


אהבה נוספת שלי היא צילום. צילום ילדים ומשפחות בעיקר. אולי כי התחום קרוב לליבי, ואולי כי אני אוהבת ילדים.
הסטודיו שלי משלב בין שלוש האהבות שלי. מתקיימות בו סדנאות לפיסול בעיסת נייר, אשפץ בו רהיטים שיועמדו למכירה, וכן רהיטים של לקוחות שהתקבלו בירושה מהדודה ויגיעו לצורך שיפוץ. בין לבין, יערכו בו צילומי סטודיו למשפחות וילדים לפי הזמנה.

כמו כן, בסטודיו ניתן לקנות מתנות ממבחר קיים וניתן להזמין גם מתנה בעיצוב אישי, בהתראה מראש.

סדנאות הפיסול בעיסת נייר מתחילות ביום חמישי, 14.10.10, בשעה 19:30, ויתקיימו אחת לשבוע בשלב זה.

יש לי גם אתר חדש ובו פירוט נרחב על הסטודיו והפעילויות שבו.

הסטודיו שלי

כולם מוזמנים בשמחה, אני בטוחה שיהיה כיף!


ניתן ליצור קשר במייל שמופיע באתר או בטלפון - 050-6299765.

זהו. אני פורשת עכשיו כנפיים ומקווה להמריא הכי רחוק שאפשר, ולסיום אוסיף כמה מילים משיר ששמעתי לאחרונה ברדיו ומאוד דיבר אלי (או אולי עלי?)...

קצת אחרת
מילים: נתן גושן

לאסוף את הדברים שהם שלי,
ואל תפסיקו בגללי.

יכול להיות שזו הרוח ,
שתיקח אותי לאן שהיא תלך,
אולי היא רוצה שאחייך.

ומי יודע כמה הסתובבתי
בעולם שלא נתן לי כוח,
בין קירות שלא נתנו לנשום.

כל כך הרבה ללכת,
והעולם אליו אני נמשכת
מזכיר לי שתמיד הייתי קצת אחרת.

כל כך הרבה ללכת,
והמקום אליו אני נמשכת
יהיה מקום שבו השמש תעלה רק בשבילי.

מאחלת לכולכם שיתגשמו חלומותיכם באשר הם, ואומרת רק מילה אחת נוספת: תעזו.
יעל.

יום שלישי, 21 בספטמבר 2010

אצבעות קוקוס - מתכון לסוכוכוס (טוב נו, לסוכות...)

בתור חובבת קוקוס מושבעת, זה הרי לא הגיוני שלא יהיה לי מתכון לעוגיות שמעורב בו קוקוס. ולא, אני לא מתכוונת לעוגיות קוקוס מהזן שנמכר בפסח ומטרתו בעיקר לחנוק אורחים לא רצויים או להטביע ברווזים חפים מפשע באגם, אלא לעוגיות רכות ונימוחות בארומה של וניל ובציפוי קוקוס. קינשסה יקירתי, אם את לא מתחרטת, זה הזמן להפסיק לקרוא כי תיכף יגיע המתכון.

אגב, בגילי המופלג, הזיכרון כבר לא משהו ואני לא זוכרת מי נתן לי את המתכון הזה, אך יש לי אותו כבר הרבה מאוד שנים, ותמיד תמיד כיף לחזור ולעשות אותו. אז יאללה לעבודה, בערב עם הקפה תגידו שהיה שווה להתאמץ...

לבצק: 1 ק"ג קמח
         2 אבקת אפייה
         2 חמאה/מחמאה מומסת - 200 גר' כל אחת
         2 ביצים
         3/4 כוס שמן
         1 כוס מים רותחים

יש לשים את כל החומרים בקערה וללוש לבצק אחיד. לתת לבצק לנוח קצת, בעיקר כדי שיתקרר מהמים הרותחים ולא יתפרק בעבודה, משהו כמו רבע שעה.

הכנת העוגיות: לרדד את הבצק על משטח העבודה לעובי של כ-3 מ"מ, ולקרוץ עיגולים עם כוס או חותכן, כמו בתמונה.


לגלגל כל עיגול לאצבע (הייתי אומרת לגלגל לסיגר, אבל סיגר זה לא בריא, אז נישאר עם אצבע...) ולהניח בתבנית. לא להצמיד את העוגיות יותר מדי זו לזו היות ויש בבצק אבקת אפייה והן קצת תופחות באפייה.

לאפות ב - 180 מעלות עד שהעוגיות יזהיבו.

ב-י-נ-ת-י-י-ם, עד שהעוגיות יצאו מהתנור, יש להכין סירופ כדי לטבול את העוגיות לאחר אפייתן. את הסירופ מכינים מ - 2 כוסות סוכר, 2 כוסות מים והרבה תמצית וניל (סתם, יש לשים לפי הטעם, אני אוהבת הרבה...).

יש לבשל את הסירופ על האש עד להמסה מוחלטת של הסוכר במים ואז לכבות את הגז.

כשהעוגיות יוצאות מהתנור יש לטבול אותן בסירופ היטב מכל צדדיהן, לא יותר מדי זמן כדי שלא יתפרקו, אך גם לא מעט מדי זמן כדי שבכל זאת יספגו את המתיקות של הסירופ, שהרי בבצק אין סוכר.


ואיפה הקוקוס בכל זה אתם שואלים??

אז זהו, שפה. זהו שלב הקוקוס. יש להכין קערה גדולה עם המון קוקוס, בה יש לגלגל כל עוגיה מיד בצאתה מהטבילה בסירופ. יש לעטוף את העוגיות היטב בקוקוס, ולהניח בקופסה לאחסון אחת על השניה.
יוצאות ה-מון עוגיות. כדי להאריך את "חיי המדף" שלהן מומלץ להחזיקן במקרר היות והלחות מהסירופ מקצרת את חייהן באחסון רגיל בטמפ' החדר.

מצד שני, גם העובדה שהן טעימות מקצרת מאוד את חיי המדף שלהן, אז תחליטו אתם איפה ואם בכלל לאחסן אותן.

נו? מוכן? אפשר לבוא לקפה?
חג סוכות ש-מ-ח,
יעל.

יום שלישי, 14 בספטמבר 2010

יומני היקר...

לקראת השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, החלטתי לנסות משהו חדש עם עיסת נייר, משהו שבעצם לא עשיתי עד כה, וזה שימוש בעיסת הנייר כתבליט על מוצר קיים. בשל הקרבה לראש השנה ופתיחת עונת היומנים לשנה הבאה, החלטתי לנסות את הרעיון על יומן שרכשתי. אחותי היתה הקליינטית הראשונה שהזמינה לעצמה יומן, ובתזמון מקרי ומדוייק הוצעה החלפת יומנים בקומונת אומנות ויצירה בה אני משתתפת, וכך נולד היומן השני.

למעשה, ניתן לראות בפוסט הזה כפוסט הדרכה, היות ואסביר כעת שלב אחר שלב את שלבי ההתעללות שלי ביומנים המקוריים, שלא כך תיארו את תחילת השנה שלהם, אני מניחה.

החומרים הדרושים:

עיסת נייר מוכנה (ואם אין, רוצו עכשיו להכין לפי ההוראות בפוסט המתכון לעיסת נייר, אני אחכה כאן. לבד, בחושך ובלי כוס מים, אבל אחכה, מבטיחה).
יומן אחד קנוי
כוס דבק טפטים מוכן (לא חובה, תראו בהמשך).
צבעי אקריל
סבלנות (כי זה לא מתייבש תוך שעה, אבל יום-יומיים בחום הזה, זה מספיק).
לכה

מתחילים:

לפני שמתחילים בביצוע, חשוב לדעת שעיסת הנייר צריכה בסיס כלשהו להאחז בו, וכריכת עור, כמו שתראו ביומן הראשון, אינה בסיס טוב. גם כריכת לימינציה, כמו שתראו ביומן השני, אינה בסיס טוב לאחיזה.

לכן, מה שעשיתי היה הסרת העור (נשמע רע בקונוטציות אחרות...), והסרת כריכת הלימינציה במקומות בהם רציתי למקם את תבליט עיסת הנייר. בדוגמא של היומן עם ציפוי העור, הסרתי את כל הכריכה והשארתי רק את בסיס הקרטון היות ורציתי ציפוי מלא בדוגמת עיתון, אך ממש לא חייב. אפשר להסיר רק את המקום המדוייק בו רוצים למקם את התבליט.

לחצו על התמונות להגדלה:


למעשה ההתחלה היא בבחירת הציור לתבליט וציורו על פני הכריכה במיקום הרצוי. אני בחרתי בבבושקות, כי אני ממש, אבל ממש אוהבת אותן ואת הצבעוניות שלהן, והחיוך שלהן עושה טוב בלב מדי יום בפתיחת היומן.

יש לקחת מעט מאוד עיסה, לשטחה בין האצבעות למעין פיתה דקה בעובי של כחצי ס"מ, ולהניחה על הציור בתנועות הידוק תוך כדי עיצוב לפי הציור. עם סיום ההנחה של העיסה לשביעות רצונכם, יש לטבול את האצבע בדבק טפטים ולהחליק את התבליט. שלב זה לא הכרחי, אך הטקסטורה יוצאת יותר חלקה עם דבק הטפטים, וכך זה נראה אחרי:


לאחר ייבוש מוחלט, מגיע השלב הכייפי של הצביעה, השלב שמפיח חיים בעיסה:


לאחר שהסתיימה מלאכת הצביעה, יש לצפות את תבליט העיסה בלכה, כדי ליצור גימור יפה,  ובעיקר על מנת  לאפשר אח"כ את היכולת לנקות לכלוך עם מגבון לח מבלי לפגוע בצבעים, שהרי זה יומן בשימוש יומיומי וסביר שיתלכלך.

כדי להגן על היומן שצופה בנייר עיתון, ציפיתי אותו בנוסף במדבקת טפט שקוף על הכריכה, מבפנים ומבחוץ, כמובן שבחיתוך צורת התבליט שיצרתי. יומן עם כריכת לימינציה, לא צריך שכבת הגנה, ואין צורך לעטוף אותו.

ועוד קצת :


ועכשיו התהליך בתמונות ובקיצור נמרץ:

ועכשיו ליומנים שבאו אחר כך:


יעל יניב, אני מקווה שאת אוהבת את היומן ושהוא יחייך אלייך וימלא את תפקידו נאמנה יום יום.

בתום השנה, עם סיום השימוש ביומן, ניתן להסיר את הבבושקה עם סכין יפנית/שפכטל ולהצמיד לה מגנט מאחור.

זהו. פשוט וחביב, ובהחלט משדרג כל יומן שגורלו לא שפר עליו ביום היולדו.
אשמח לענות לשאלות נוספות ולסייע למי שצריך - פה או במייל.
ב-ה-צ-ל-ח-ה,
יעל.

עדכון מכירת שוק הפשפשים למען לביא - המכירה הסתיימה והכורסא נמכרה ב - 1,600 ש"ח לאדווה אליגון. כל הסכום יתרם ללביא בן משה, ילד יקר, ואני מאחלת לו מכאן בריאות ואריכות ימים.
שנה טובה לכולם!

יום שלישי, 7 בספטמבר 2010

פוסט מנוקד

אני טיפוס של נקודות. רצוי נקודות לבנות על רקע אדום, אבל כל רקע אחר יהיה מספיק טוב בשביל לרצות אותי.

כשקיבלתי לידי את הכורסא ששופצה לפרוייקט שוק הפשפשים, היה לי ברור שהריפוד שלה יהיה אדום עם נקודות לבנות. כמובן שלא היה לי שמץ של מושג אם קיים בד ריפוד כזה, אך היה לי ברור שאם אכן קיים כזה דבר, אני אשיג אותו, ויהי מה ובאנרגיות חיוביות..

לאחר מספר בירורים גייסתי את פנינית חברתי הטובה למשימה, ויחד כיתתנו רגלינו לרחוב הרצל בת"א. מהר מאוד הבנו שהבדים שנמכרים שם הם ממש, אבל ממש לא בכיוון, ושאלות על בד ריפוד אדום עם נקודות לבנות גרמו להרמת גבה אחת או שתיים בקרב המוכרים הרציניים בחנויות המפונפנות.

מכיוון שלא רצינו להיעצר בחשד להטרדת מוכרים עייפים בחנויות ריקות מקונים בשאלות על נקודות לבנות, החלטנו להפנות פעמינו למדרחוב נחלת בנימין המוכר והחביב.

מה אגיד ומה אומר - הרגשתי שם כמו עליסה בארץ הפלאות... איזה מבחר, איזה צבעים, איזה שפע, א-ממממאאאאאאא (יש לקרוא את זה בנוסח מאיה בוסקילה, ומאיה, אם את קוראת את זה אל תעלבי, את בחורה נחמדה אבל זה הכי קרוב למה שהרגשתי... ). לא ידעתי לאן להסתכל קודם. רציתי לקנות הכל. שיהיה. אי אפשר לדעת מתי אצטרך את זה, לא?

אז זהו, שלא. היתה מטרה שלשמה באנו ולכן מהר מאוד התעשתנו על עצמנו והתחלנו לחפש את הבד האדום עם הנקודות הלבנות שלי. והבד? הבד חיכה לנו בגליל ביישן שהסתתר בחנות עם המון נצנצים. ולידו עמד אחיו, גליל ירוק עם נקודות לבנות...

א-ממממאאאאאא - שאני אפריד בין אחים?? לא יעלה על הדעת. היה לי ברור באותו הרגע שגם הירוק חוזר איתי הביתה במטרה לרפד שתי כורסאות עתיקות שקניתי עבורנו והן המתינו בשקט לתורן להשתפץ.
היו ימים, אני אותם זוכרת...

מכיוון שדחיית סיפוקים אינה הצד החזק שלי למרות שכבר עברתי את גיל שלוש (בקצת, אז זה לא נחשב...) ,כבר באותו היום כל הנקודות הלבנות הופקדו אצל גדי הרפד עם הוראות ברורות של חלוקה בין אדומות לירוקות. גדי מלמל מתחת לשפם שאין לו משהו שנשמע כמו "עוד יומיים זה יהיה מוכן".

יומיים שלמים!!! א-ממממאאאאאאא.... יומיים שלמים!! אני. צריכה להמתין יומיים. י-ו-מ-י-י-ם...
ניסיתי להסביר לגדי שיומיים זה ה-מון זמן למישהי עם בעיה כמו שלי, אבל הוא רק הנהן והביט בי במבט מזוגג מתובל בקורט רחמים, שלח אותי לדרכי ונשאר להתמודד עם הנקודות שלי שגם כך הוא לא ממש ידע איך לבלוע אותן...

יומיים אחר כך הוא התקשר וקרא לי לבוא לקחת את הכורסאות. ואני, שגם חיכיתי לזה וגם ציפיתי, לא ידעתי את נפשי מרוב אושר, עד ששכחתי ללבוש את שמלת הפייטים המנצנצת שהכנתי לכבוד הפגישה המרגשת עם הכורסאות החדשות שלי...

והיום, אחרי שעברו הרבה ימים מאז היומיים האלה, ואת הכורסא האדומה כבר ראיתם, הגיע הזמן לחשוף את הכורסאות הירוקות שלי שהמתינו בשקט לתורן כמו פולניות טובות.

ועכשיו כשהגיע תורן, הן זכו גם לצילומי סטודיו, והרי הן לפניכם:


וכדי שהמראה המנוקד יהיה מושלם, הוספתי גם כריות נוי מאותו הבד עם שוליים מנוקדים בסרט פונפונים תואם (אמא, תודה!).

נכון שיפה לי בנקודות?

נ.ב.

נשאלתי רבות לגבי זהותו של הרפד - אז קוראים לו גדי, והוא נמצא בשכונת אברמוביץ בראשל"צ. הגעתי אליו במקרה וממש לא הצטערתי (אולי הוא כן, אבל לא שאלתי אותו...). הנייד שלו - 052-3532405. אם אתם מגיעים אליו, תגידו לו שיעל עם הנקודות שלחה אתכם ותקבלו מחיר טוב (כך לפחות הוא הבטיח לי כשנפרדנו..).

והדבר החשוב ביותר - אני רוצה להודות לכולם, לכל אחד ואחת מכם, על הפירגון והתגובות החמות שקיבלתי בעקבות הפוסט על לביא. אני מקווה שאוכל לתרום ולעזור עוד היכן שרק אפשר, ואני מאחלת לכולנו שנה של בריאות, אושר, אהבה, עזרה לזולת וכמובן יצירה.

הפוסט הזה מוקדש באהבה רבה לפנינית, חברתי הטובה, שמלווה אותי באש, במים ובנקודות. אוהבת אותך.

שתהיה לנו שנה טובה,
יעל.
עדכון מכירת שוק הפשפשים למען לביא -

המחיר הנוכחי הוא 1,600 ש"ח - הצעתה המרשימה של אדוה -תודה, תודה!