כובע קסמים

מכירים את השיר על כובע הקסמים שכתבה לאה גולדברג? "כובע קטן מקושט נוצה, העושה כל מה שאני רוצה...". טוב, אז עוד אין לי כובע כזה, אך כאמא לילדות עם שיער הנאסף לקוקו, הייתי חייבת סוג של כובע קסמים שאפשר יהיה לשים אותו על הראש גם כשיש קוקו גבוה מאחור, מבלי למעוך את הקוקו, והכי חשוב שיראה נורמלי בלי בליטות מוזרות מאחור...

כשחשבתי על זה, הבנתי שהפתרון הוא די פשוט, וצריך פשוט כובע עם פתח לקוקו. אז שינסתי את מסרגותי, רכשתי חוטי צמר צבעוניים ועליזים, והתחלתי לסרוג.

סרגתי מלבן שחלקו התחתון הוא "פטנט" רחב מספיק שיאפשר אחר כך קיפול, גם ליופי וגם לעטיפה חמה של איזור האוזניים והמצח, וההמשך הוא סריגה רגילה, שורה ימין ושורה שמאל, עד כמעט סוף הכובע שבו חזרתי על דוגמת ה"פטנט" בחלק שבו יושחל השרוך שתיכננתי לפתח למעלה.

כשהמלבן היה מוכן, קיפלתי את ה"פטנט" העליון לחצי, ו"תפרתי" אותו עם מסרגה אחת, כמו מכפלת של מכנס, כך שנוצר לי פתח להשחלת שרוך.

עכשיו, כל שנותר היה לקפל את המלבן לשניים ולתפור בצד לכל האורך, כך שנוצר בעצם שרוול עם מכפלת יפה בחלקו העליון. התמונה הבאה ממחישה את כל הפרטים המוסברים עד כאן: המכפלת העליונה עם השרוך המושחל בתוכה, והמלבן הסרוג מקופל לשניים לכל אורכו ותפור בצידו.

ניתן ללחוץ על התמונות להגדלה

 

עכשיו נשאר רק ליצור את השרוך, ואת זה עשיתי באמצעות הכלי שתראו בתמונה. אין לו שם (או שאולי יש ואני לא יודעת...?), אך הוא מורכב מגליל פלסטיק של חוט תפירה ומארבעה מסמרים. ניתן לרכוש מכשיר כזה בחנויות היצירה, ויש לי גם אותו, אך אני חייבת לומר שהעבודה עם המכשיר תוצרת בית הרבה יותר נוחה ומהירה.


מכשיר תוצרת בית

המכשיר שמוכרים בחנויות היצירה

וכך נראה הכובע כשהוא מוכן:

ועוד אחד:

ועכשיו, הכי חשוב, תמונה של איך זה עובד (או, "איפה הקסם שהבטיחו לי בהתחלה..?"), באדיבות עורכת הדין, המשמשת דוגמנית בעת הצורך:

אההה! נכון שזה נחמד?

אגב, גם בנים יכולים לחבוש את הכובע הזה, למרות שאין להם קוקו, סתם כי הוא יפה כשלעצמו.

שיהיה לנו חמים ונעים,

יעל.

קאפקייק

החלפה שלישית, והנושא הפעם הוא קאפקייק. למי שנדמה שכבר ראה משהו כזה אצלי בבלוג, אציין שאכן היה קאפקייק שהכנתי ונתתי באהבה רבה במסגרת ההחלפה הראשונה שלי - ההחלפה המתוקה.

האמת היא שאין הרבה מה לומר על קאפקייק, מעבר לזה שהם יפים (טוב, נו, וגם טעימים ברוב המקרים...), ולכן גם הכי קל היה להכין קישוט בצורת קאפקייק יפה מעיסת נייר ולסיים עם העניין די מהר. אבל אני התלבטתי, האם לעשות את המובן מאליו ולהכין קישוט יפה בצורת קאפקייק מעיסת נייר ובזה לסיים את העניין, או להתאמץ קצת יותר ולהכין משהו פרקטי שיהיה לו גם שימוש בשעת צורך.

מי שמכיר אותי ודאי ידע שבחרתי להכין משהו שימושי, יפה גם כקישוט, אך שיהיה גם פרקטי. החלטתי ליצור קופסת איחסון בגווני קאפקייק קלאסיים - ורוד, עוד ורוד, חום ואדום א-לה דובדבן. הקופסא, כמובן, עגולה.

בנוסף, וכדי שיהיה ברור שמדובר בחלפת קאפקייק, החלטתי להכין ספרון קטן אשר בחזיתו יצרתי תבליט מעיסת נייר בצורת קאפקייק. בספרון יש דפים ריקים אותם ניתן למלא בכל הדברים המתוקים שעולים על הדעת - מתכונים, תמונות של הילדים, מחשבות ורעיונות. גודלו של הספרון 13X18 ס"מ וניתן למלא את דפיו בכל טוב.

לקינוח, הכנתי מגנט קטן בצורת קאפקייק, מתקתק וסאכריני.

ועכשיו אני בהתקפת קאפקייק רצינית ביותר היות ואלה שהכנתי לעצמי נמכרו עוד לפני שריח הלכה הספיק להתאדות מהם... מבטיחה פוסט נפרד על הקאפקייק החדשים.

נהניתי להכין את ההחלפה הזו, ואני מקווה שפיצ'ולה היקרה תהנה ממנה לפחות כמו שאני בזמן הכנתה.

תודה למדהימיה שאירגנה את ההחלפה.

שתמיד יהיה לנו ורוד ומתוק,
יעל.

הנה מה טוב ומה נעים

הפעם אני חייבת לשתף אתכם בחוויה חדשה עבורי בה נטלתי חלק לפני כשבועיים. השתתפתי בסדנת היכרות להכנת קישוטונים מקרמיקה שערכה פוגי נעים המוכשרת בסטודיו שלה, אשר נמצא במושב רמת רזיאל במבואות ירושלים.

נתחיל מזה שהנסיעה למושב בבוקרו של יום היא חוויה בפני עצמה, שמרגיעה ומרנינה את הנפש בו זמנית. הדרך המתפתלת במעלה ההר, דרך ציורית ברובה, הנופים שאנו, תושבי הכרך הגדול (ע"ע איזור המרכז), לא רואים כל יום, והשקט הבתולי הזה של יום חדש, כמוהם כרוח טובה המנשבת במפרשי אוניה, ומניעה אותה קדימה למחוז חפצה הטוב והנעים.

ואני, כמו האוניה, שייטתי עם הסובארו שלי במעלה ההר, והתענגתי על פיתולי הדרך שהובילו אותי למקום שכולו קסם - הסטודיו של פוגי.

ניחוחות האפייה של העוגות שפוגי אפתה לכבודנו קידמו את פניי, וכבר אי אפשר היה לטעות. ידעתי שהגעתי למקום הנכון.

על שולחן העבודה בסטודיו הונחו שלל תבניות וחותמות, בהן הטבענו את החימר ויצרנו מגוון רב של קישוטונים. זה הזמן לצרף תמונה או שתיים כדי שתדעו על מה מדובר. בתמונה הראשונה רואים את הקישוטונים מיד לאחר יצירתם. החימר עוד טרי, ומכאן צבעו האפור, אך זהו בעצם חימר לבן, והם מונחים על מגש כדי שיתייבשו.

ניתן ללחוץ על התמונות להגדלה

טרי, טרי

במפגש השני, בשבוע שלאחר מכן, המתינה לכל אחת ואחת מהמשתתפות קערת חרס מלאה בקישוטונים שהיא יצרה, לאחר יבוש ושריפה שפוגי עשתה במהלך השבוע שחלף.

לאחר יבוש ושריפה ראשונה

המפגש השני היה בעצם מפגש של צביעה, בו צבענו את הקישוטונים בגלזורה צבעונית או שקופה, או בצבעים המיועדים לקרמיקה (אנגובים, למי שמתעניין) אותם ציפינו בגלזורה שקופה. האמת שאחרי הצביעה הקישוטונים לא נראים משהו, כיוון שהטקסטורה כאילו נעלמת מתחת לגלזורה, אבל זהו שלב זמני בלבד, היות ומכאן הקישוטונים עוברים לשריפה נוספת בתנור של פוגי (לא זה של העוגות...), ואז בעצם מתרחש הקסם.

לאחר צביעה ולפני שריפה שנייה

מזהים?? אם תסתכלו טוב, תזהו את אותם הקישוטונים בתמונה שמעל, כפי שהם נראים בסיום הצביעה. אכן קסם!

אני עדיין בהשראת הקסם של פוגי, ופתאום אני שמה לב לכל אובייקט ופריט שאפשר להטביע את צורתו בחימר ובכלל, כי מי יודע מתי אזדקק לו. קצת מסוכן להסתובב לידי עכשיו עם מעילים וסריגים בעלי כפתורים מיוחדים בצורתם, כי עכשיו אני רואה אותם כפוזיטיב ונגטיב, ומתייחסת אליהם קצת אחרת... J

בקישוטונים הללו אפשר לעשות שימוש כחלקים לפסיפס, ובהחלט אפשר ליצור מהם תכשיטים, סיכות לבגד, שלטים לבית ועוד שלל רעיונות שיעלו על דעתכם.

מי שרוצה לטעום מהקסם ולהנות ממנו גם, מוזמן/ת לפנות לפוגי ישירות במייל  fuggi@zahav.net.il

אני ממליצה מכל הלב ♥.

פוגי - תודה על הסדנא הכייפית ועל האירוח המושלם.

יעל.

אות ועוד

אותיות. מה כבר אני יכולה לחדש על אותיות שלא ידעתם? כלום.  טוב, נו, כמעט. אני יכולה לשתף באותיות החדשות שלי שנוצרו בהשראת עוגות יום ההולדת הרבות שהכנתי עד כה מבצק סוכר. חשבתי לעצמי שזה יהיה נחמד אם לשם שינוי לא יאכלו אותן. הרי הן כל כך יפות וכל כך מושקעות, אז למה שלא ישארו קצת יותר מעבר לחגיגת יום ההולדת?

אז החלטתי לנסות וליצור אותיות עם Do&Dry (או בקיצור - דודי), חומר פיסולי ממשפחת הדאס.

עכשיו, כשהיה כבר רעיון וההחלטה התקבלה, הייתי צריכה גם סיבה. ולא בעיה למצוא סיבה כשרוצים אחת כזו, נכון? נכון.

דלתות העץ החומות של חדרי הילדים ממש התחננו לקצת צבע (לא להיות קטנוניים, אז מה אם הן לא יכולות לדבר?). קצת, לא הרבה, וגם קצת נקודות, אם כבר...

ראה המשקוף כי טוב, זעק גם הוא לקצת צבע. אז מה אם רק אני שמעתי אותו, הרי בחיים לא צריך יותר מאחד שבאמת יקשיב לך, לא? נכנעתי. לא היתה לי ברירה. כאלה זעקות שבר, הייתי חייבת לעשות משהו גם עבורו, אז הכנתי מזוזות יפות שיתאימו לאותיות העליזות. מכיוון שהיה לי קשה להחליט מה אני באמת רוצה, אז הכנתי כמה דוגמאות. כמה הרבה דוגמאות...

הגזמתי קצת, אני יודעת, אבל רוב המזוזות כבר מצאו בית חם ואלו שלא, ימתינו לתורן.

ואז, בדיוק כשאני בשיא ההתלהבות מהחומר הפיסולי החדש שנתגלגל לידי, הגעתי לביקור בסטודיו של פוגי נעים (עליו כתבתי בפוסט הזה), וקיבלתי ממנה מפית ובו ציור של בבושקה אשר בהשראתו היא יוצרת את בבושקות הקרמיקה המדהימות שלה.

ביקשתי יפה את רשותה ליצור בבושקות משלי מהדודי שלי, ונעניתי בחיוב.

החלטתי ליצור מגנטים חביבים בצורת בבושקה. מה אגיד ומה אומר? זה ממכררררר... אחת יותר יפה מהשנייה, ולמרות העובדה שהן נעשו ברצף, כל אחת קיבלה אישיות שונה, ואין שתיים זהות.

את הגדולות יותר אפשר לתלות, ולהן הענקתי אחריות לפנקס ממו קטן בו ניתן לכתוב מסרים, תזכורות וכל העולה על הדעת. השילוב בין פנקס הממו לבבושקה יצר את הממו-שקה, או בקיצור הממושקה:

עכשיו אני עובדת על משהו חדש עם הדודי, לא שטוח אלא תלת מימד, ועדיין איני יודעת לאן זה יוביל או מה יצא מזה, אבל הכיוון מסתמן כחיובי עד כה J. מבטיחה לשתף בהמשך.

רק שמחות ודברים טובים,

יעל. 

סיפור לידה

צילומי הריון הם דבר ידוע ומקובל כבר זמן רב. צילום לידה הוא משהו חדש יחסית שטרם נכנס לתודעה הישראלית כמו צילומי ההריון, אך מקובל מאוד ונפוץ ברחבי העולם.

מכיוון שהנושא התגלה לי רק לאחר לידת בתי השלישית, עלו בי הרהורים על הרביעי, אך המחשבה על הלילות הלבנים, העיניים הטרוטות, החולצות המוכתמות בדרגות פליטה שונות והיונק שתלוי עלי קבוע החזירו אותי מיד לחשיבה שעדיף להמשיך ולצפות בסרטים של אחרים ולהתרגש איתם מצידו השני של המסך.

הסרט הראשון שראיתי העלה בי דמעות של התרגשות וגעגוע, וכאמור, גרם להרהורי כפירה במנטרה ששיננתי לעצמי כל הזמן "שלושה זה מספיק".

הסרט השני כבר הבהיר לי שיש פה משהו שצריך לפרסם שכולם ידעו, ולכן אני כותבת את הפוסט הזה שמטרתו בעיקר לפרגן, לפרגן, לפרגן.

הצלמת המוכשרת היא דנה אופז, אמא לשלושה וחברה טובה, שמלווה את הלידה מהרגע שמודיעים לה על תחילתה, ועד לאחר בקיעת הצאצא לאויר העולם.

דנה נמצאת בחדר הלידה, אך אינה מפריעה למהלך הלידה אלא צופה מהצד ומתעדת בשקט, משהו כמו סופר נני בשלב הצפייה. היו לה כבר כמה מקרים בהם הבעל נתקף חולשה או שלא עמד בכאבי הצירים (כי זה קשה, אין מה לומר, צריך להבין אותו...), ודנה נדרשה למלא את מקומו, אך היא עשתה זאת בקור רוח ובצורה הטובה ביותר שניתן להעלות על הדעת.

מה שבטוח זה שבמקום שהבעל יתעסק בכל תחמושת הצילום שהוא הביא עימו לחדר הלידה, ויעבור מהוידאו לסטילס ובחזרה, יחליף בטריות, יטעין חדשות, יגבה בצילום בפלאפון, יבחן זויות צילום מעניינות, ומדי פעם ימלמל "תיכף ממי, רק עוד תמונה אחת", הוא יהיה פנוי במאת האחוזים לרעייתו שתחייה וללידה הממשמשת ובאה. (ואולי יש בעלים שדווקא בגלל זה יעדיפו שדנה לא תהיה שם?).

הצילומים הם בעצם צילומי סטילס שצולמו לפני הלידה, במהלכה ולאחריה, ועובדו לקליפ שמתאר את החוויה כולה במספר דקות מרגשות ביותר, ללא פרטים חושפניים. כל הפרטים החשובים מופיעים בקליפ, כמו שעת הלידה, משקל הלידה והודעת ה - SMS המבשרת על בוא הצאצא לעולם, כך שלא צריך להתמקד בפרטים ולנסות לזכור הכל תוך כדי, אלא רק ללדת...

הערך המוסף של הצילומים, מעבר למזכרת המרגשת,  הוא היכולת לשתף את כל העולם ואישתו בחוויה המדהימה, מבלי צורך לחזור על סיפור הלידה שוב ושוב לכל אורח ואורחת שבאים לבקר ושואלים מתוך נימוס איך היה ולא ממש בא להם לשמוע את התיאורים הפלסטיים שאנחנו כל כך רוצים לספר...

אני, באופן אישי, חושבת שהצילומים יכולים לשמש בעתיד גם כראיה למול הצאצא/ית  כוכב/ת הקליפ במקרה בו יחליטו להגיש תביעה על יכולות ההורות שלנו, ולהראות להם איך הכל התחיל בעצם....

לדנה יש הסכם שיתוף עם כמה בתי חולים לגבי צילומי הלידה, כמו איכילוב ואסף הרופא, ונוכחותה מתקבלת בברכה גם על ידי הצוות הרפואי.

ועכשיו, אחרי שקישקשתי מספיק, אין טוב ממראה עיניים, ואני מצרפת קישורים לשני קליפים מדהימים שדנה עשתה. תכינו טישו, זה מרגש. לא כמו סרט טורקי, אבל העיניים מתלחלחות. שלא תגידו שלא אמרתי...

הלידה של עדי

הלידה של מיכל

ועוד הצצה קטנה לאתר של דנה, תמצאו כאן.
 
אז שיהיה במזל ושנתראה בשמחות תמיד,
יעל.

קערות, קופסאות ומה שביניהן

קערות. יש גדולות, יש קטנות, יש יפות, יש מכוערות, יש מזכוכית ויש מפלסטיק, מלאות בכל טוב, או סתם במסטיק. אבל לא עליהן באתי לדבר, אלא על קערות מחומר אחר. חומר ממוחזר, לא ממש מוכר, טוב, נו - קערות מעיסת נייר.

הכנת קערות מעיסת נייר אינה תורה גדולה, אך על מנת שתתקבל קערה יפה וגם שימושית, יש להקפיד על כמה פרטים בתהליך העבודה. בקערות שעשויות מעיסת נייר לא ניתן להכיל מזון טרי/חשוף, אך בהחלט ניתן לשים בהן פירות (לפני השטיפה וההגשה), סוכריות ושלל פרטי נוי יבשים לתצוגה.

את הקערה הראשונה שלי עשיתי במסגרת ההחלפה המתוקה עליה יש פוסט נפרד בבלוג, ומאז יצרתי עוד קערות, יפות לא פחות, המשמשות אצלי בסטודיו ככלי קיבול לסוכריות. ועכשיו, אחרי שקישקשתי מספיק, הגיע הזמן לתמונות, כי אין טוב ממראה עיניים כדי להמחיש את יופיין של קערות עיסת הנייר:

פריט משלים לקערה יכול להיות בהחלט קופסת איחסון תואמת. לאחרונה יצרתי שלל של קופסאות, בצבעים ובדגמים שונים, ואחת מהן, מיוחדת מאוד, ניתנה באהבה רבה לגלי ליום הולדתה שחל לאחרונה.

ואם כבר קופסאות, אני חייבת להראות לכם את עבודותיהן של בנות סדנת הקופסאות שהתקיימה אצלי לפני כשבועיים, מדהימות אחת אחת:

ולסיום - סדנא להכנת קערות, קופסאות ועוד תתקיים בסטודיו שלי בבאר יעקב (בין ראשל"צ לנס ציונה), ותכלול שני מפגשים בתאריכים 31.12.10, 7.1.11, החל מ - 9:00 בבוקר.

המפגש הראשון - ימשך שעתיים, ובו ניצור את הקערות ונעצב את הקופסאות, כל אחת כראות עיניה וכאוות נפשה.

המפגש השני - ימשך ארבע שעות - ובו נצבע את שלל הפריטים שהכנו במפגש הראשון.

עלות כוללת לשני המפגשים - 340 ש"ח.

העלות כוללת את כל החומרים, לשני המפגשים.

שתיה קרה, קפה ומאפה הבית יהיו זמינים להנאתכם לכל משך הסדנא.

הרשמה במייל - yaelel@inter.net.il
יש לציין שם מלא ופרטים להתקשרות.

להתראות בדברים טובים,
יעל.

סטייל? אני?

אתחיל בתודה. תודה ענקית לכל מי שתמך וניחם, הגיב ושלח מייל בימים הקשים השבוע. תודה לכם על החיבוק החם והעוצמתי שהענקתם לי בשעות הקשות.

החיים חזקים מכולנו, ועכשיו ההכרה שזהו טבע העולם תפסה את מקומו של הכאב (שלא נעלם, רק קהה במעט), ועימה באה ההשלמה, ואני כאן בכוחות מחודשים.

ועכשיו לפוסט עצמו:

זה התחיל בתגובה שקיבלתי בבלוג ממישהי בשם חנה, שהזמינה אותי לבלוג שלה באומרה שהיא חושבת שאני אשמח לראות שהיא כתבה עלי בבלוג שלה, חיים של יצירה.

כמובן שמיד נכנסתי לבלוג שלה, וגיליתי, להפתעתי הרבה, שהיא המליצה על הבלוג שלי כאחד מהבלוגים שראויים לכינוי המפרגן "בלוג עם סטייל".

"בלוג עם סטייל" הוא מעין אות שבח לבלוג מושקע בתחום היצירה, שמועבר בין הבלוגריות שמפרגנות האחת לשניה.

ואני, שהדבר הכי קרוב לסטייל שאני מכירה באופן אישי הוא כרטיס הלייף סטייל שלי, הסמקתי קשות... טוב, אם לא אני, אז לפחות הבלוג שלי  J.

שניה אחר כך, גיליתי שהבלוג שלי קיבל את האות פעם נוספת, והפעם מליאת, מהבלוג תכלת עם נקודות.

עוד לא סיימתי לכתוב את השורה, וגיליתי שגם יעל יניב המדהימה העניקה לי את התואר, ואני כאן, שלולית של עצמי ממבוכה ואושר כאחד.

ואז, כמעט ברגע אחד ובמקביל, קיבלתי את ההמלצה גם מיונית החמודה מהבלוג פיצו'להלוג, הילה המקסימה מהבלוג אל הפילים, תמי המפרגנת תמיד מהבלוג טה טה טם, כרמל המתוקה מהבלוג אומנות ועוד, ד"ר מירי שתמיד זוכרת מהבלוג Sticky Fingers, וליאת שאוהבת מהבלוג מציאות מתאוררת .

וואו! אני נפעמת מגודל הפירגון ועוצמתו, ממש ממש מסמיקה פה, ואת הסיבה לכך תראו בסעיפים 1 ו - 2 בהמשך, בשמונה דברים שלא ידעתם עלי.

אז הנה הוא, הלוגו של הבלוג עם סטייל:

 

ועכשיו, אני צריכה להעביר את השרביט הלאה לשמונה בלוגים שאני אוהבת (אני אוהבת יותר, וזה ממש קשה להחליט רק על שמונה, אז השתדלתי להעניק לבלוגים שטרם קיבלו או לפחות לא ראיתי שפירסמו...), ובנוסף, אני צריכה לספר על עצמי שמונה דברים שלא ידעתם (למה שמונה? זה ממש קשה...).

 אתחיל בבלוגים:

1. כמו אויר לנשימה - בלוג חדש יחסית, אבל אני אוהבת את הכתיבה של סיגל.
2. בית למחשבה יצירתית - את יעל גיליתי כשעשתה מנוי לבלוג שלי ואהבתי מאוד.
3. יצירה זו רק עוד דרך לנהל יומן - הבלוג של יאמה, כנסו כנסו.
4. BigMook - תקראו ותראו בעצמכם.
5. קיפודים - הבלוג המקסים של הקיפודה הכי לא דוקרת בעולם.
6. יצירה בין נמשים - שלא תגידו אח"כ שלא אמרתי...
7. Loola - הבלוג של סמדר המוווווווכשרת.
8. רחלי גזית - כגודל הכישרון כך הצניעות, והבלוג שלה טומן בחובו הפתעות.

  

שמונה דברים עלי שלא ידעתם:

1. את הבלוג הזה פתחתי בעיקר לעצמי כדי לתעד את יצירותי, ולא חשבתי שמישהו פעם יקרא אותו אם לא אגיד לו לעשות זאת... נשבעת.
2. מה שעוד יותר ישמע לכם מוזר זו העובדה שאפילו פחדתי שיקראו את הבלוג ויגידו משהו בסגנון של: "מה היא רוצה מאיתנו, המעפנה הזו עם העבודות האלה, כדאי שתמצא לעצמה חיים ומהר...". אולי נשמע מוזר, אבל ממש אמיתי.
3. "הבית של יעלי" נכתב כשם זמני עד שימצא שם אחר לבלוג. מאז הוקם גם סטודיו שנושא בגאווה את אותו השם, והוא כמובן ישאר קבוע.
4. אני חנונית. הייתי בכיתה של חננות (קראו לזה מצטיינים, עאלק), מעולם לא הברזתי מבי"ס, אף פעם לא רימיתי כדי להוציא גימלים בצבא, ובחיים לא שתיתי אלכוהול.
5. אני אוהבת ליצור במטבח. אוהבת לאפות, לבשל ולרקוח. בעיני, המטבח הוא ממלכה בפני עצמה ליצירות אומנות.
6. אין לי סבלנות לטיפשים ולכאלה שעושים את עצמם טיפשים. בעיה, אני יודעת, אבל כמעט ולא שולטת בזה.
7. לא יכולה לשבת בשקט לרגע אחד. תוך כדי עשיית דבר אחד, חושבת כבר על הבאים בתור...
8. רשימת הבאים בתור שלי כוללת כשבעת אלפים שמונה מאות עשרים וחמש משימות שהצבתי לעצמי...  והראשונה מהן היא לחזור למסלול ולפרסם פוסט על יצירה.

אז תודה לכל המפרגנים והמפרגנות, אני מאוד מעריכה את זה, ויודעת שאתם פה, גם אם אנחנו לא מכירים באופן אישי, לחבק, לאהוב, וגם לנחם כשצריך.

שיהיה לנו תמיד רק טוב,
יעל.