יום רביעי, 22 ביוני 2011

חופרת, חופרת ומעכשיו גם תופרת...

מי שעוקב אחר הבלוג, בוודאי יודע שמעולם לא תפרתי במכונת תפירה, ונסיונות התפירה הדלים שלי בתפירה ביד, הסתכמו עד כה בחתולים האלה. אבל המחשבה תמיד היתה קיימת, אי שם בתאי המוח האחוריים ביותר...

ואז הגיעה הנסיעה לאמסטרדם, ושלל הבדים הססגוניים שלא יכולתי לעמוד בפניהם ורכשתי אותם מבלי שהיתה לי מטרה ברורה. קניתי בשביל שיהיה. מכירים את זה?

ההחלטה לתפור, כאן ועכשיו, הגיעה דווקא מכיוון לא צפוי.

בחודש שעבר, פירסמה יעל קיפודים הדרכה לתפירת כרית כיס. אני, באינטואיציות של לא תופרת, החלטתי שההדרכה הזו מעולה כפרוייקט ראשון בתפירה במכונה.

ביקשתי וגם קיבלתי מאמי את מכונת התפירה הישנה שלה, וגם הסבר למאותגרות על איך משחילים את המחט, איך עושים אחורה, קדימה וזיגזג.

קראתי היטב את ההוראות, גזרתי בדים והרחקתי עדים מהבית, בעיקר כדי שלא יהיו ראיות מפלילות, ואם יהיו, שתהיה לי האפשרות להעלימן באין מפריע, והתיישבתי לתפור.

מה אגיד ומה אומר? הופתעתי. בעיקר מעצמי. גם מהמכונה הקשישה שעשתה את העבודה מצויין, אבל בעיקר מהיכולת החדשה שגיליתי...

הרגשתי גאווה  לא מוסברת, שאפילו לא היה לי עם מי לחלוק, כי הרי העלמתי את כל העדים הפוטנציאליים מהסביבה. אז חיכיתי לשובם הביתה, ובינתיים תפרתי עוד כרית. זה כבר היה קצר יותר. תחושת הסיפוק הייתה נעימה, ועשתה חשק לעוד.


ואז הגיעה רותם לסטודיו, ראתה, ומיד אמרה שהיא רוצה כאלה ורודות ליום הולדת שנתיים של מעיין שלה שחל בדיוק עכשיו. ב-רור ששמחתי לתפור את הוורודות , ועוד יותר שמחתי מזה שעוד מישהו חוץ ממני מתלהב מהתפירה שלי. תודה רותם, את חברה יקרה... :-)


ואז, בעודי מתלהבת מהמשחק החדש שלי, פירסמה שרון רותם, הדרכה לתפירת כיסוי בד למחברת, כזה שתמיד חלמתי עליו, ולא יכולתי לעשות, ואפילו קניתי בד במיוחד בשבילו באמסטרדם.
קראתי את ההדרכה, השתנקתי, שתיתי כוס מים קרים, העלמתי שוב את העדים מהבית ודאגתי שחוץ מזוזי החתולה לא יהיה אף אחד שיוכל להעיד על מה שעומד להתרחש בסטודיו בשעות הקרובות.
מכיוון שפחדתי על הבד היפה שרכשתי במיוחד לצורך כך, החלטתי לתפור גירסת ניסיון מבד אחר. התוצאה היתה מקסימה בעיני, ומיד גזרתי גם את הבד היפה שלי, וגם ממנו נתפר כיסוי יפה כמו שתמיד רציתי...

"הטיוטה"


היפה שלי

מאז, תפרתי עוד מחברות כאלה, כמו בסרט נע, למתנות למורות/גננות, וקיבלתי תגובות מפרגנות מקהל הצרכנים (שירן, תודה...).

התעייפתם? אני לא. להיפך! קיבלתי מרץ, ונטשתי את כל עיסוקיי הרגילים למשך שבוע, וכל עולמי התמקד ברצון לתפור ובחיפוש אחר הדרכות תפירה מעניינות ברשת. כשהרגשתי מוכנה לעדים ושותפים לתהליך, הגיעה לכאן אורית (שמיים ירוקים), ועל פי הדרכה שמצאנו ברשת, תפרנו את הסלסילות הבאות:

הימנית שלי, השמאלית של אורית



את התותים המשגעים האלה מלבד תפרה מירי (kontsy), בדיוק מרשים, ובסבלנות אין קץ, והקרדיט עליהם כולו שלה.
כשאורית הלכה הביתה, לא התעצלתי, ותפרתי סלסילה תאומה, בהיפוך צבעים באפליקציה:



אתמול, כשהבנתי שמדובר בהתאהבות חדשה, קניתי לעצמי מתנה מכונת תפירה מצ'וכללת, סוג של חללית ממוחשבת שקוראים לה ינומה, ואין לי מושג איך מפעילים אותה עד שאקבל הדרכה מסודרת בשבוע הבא. בינתיים אני עוברת הדרכה בדחיית סיפוקים, והקרטון של גב' ינומה נשאר סגור...
עד העונג הבא,
יעל. 

יום שבת, 11 ביוני 2011

מגנט מחמד או קישותיק נחמד

בתקופה הזו, בה חג השבועות מאחורינו והחופש הגדול והלא מקוצר לפנינו, חשבתי לעצמי שזה יהיה נחמד לשתף אתכם בהדרכה חביבה, שגם קשורה איכשהו למאכלי חלב וגם תעזור לכם להעביר שעתיים לפחות עם הילדים בחופש הגדול.

אז החלטתי להראות לכם איך מכינים מגנט מחמד או קישותיק נחמד. ואיך זה קשור לשבועות או למאכלי חלב? בחרתי להכין כבשה. גורמה זה מההה, לא?

מגנט מחמד הוא מגנט צמרי וחביב בצורת חיית מחמד. כאמור, אני בחרתי להדרכה בכבשה, אך אפשר להכין כל חיה אחרת.

המגנט/קישותיק מורכב משני חלקים - פונפון צמר שמהווה את הגוף, ופנים שעשויות פימו או כל חומר פיסולי אחר, והוא נראה כך:


שנתחיל?

הכנת הפונפון:

יש לחתוך שני עיגולי קרטון זהים עם חור במרכזם, כך שנוצרת טבעת שעוביה יהיה לפחות סנטימטר אחד:

כל זוג עיגולים = פונפון אחד

לצורך הפרופורציות - קוטר העיגול הגדול שבתמונה - 7.5 ס"מ, קוטר העיגול הקטן שבתמונה - 5 ס"מ.

בשלב הבא מצמידים את שני העיגולים זה לזה, וכורכים ומלפפים את חוט הצמר סביב הטבעת עד שהחור שבמרכזה מלא כולו בצמר ואי אפשר ללפף יותר, ובעצם לא נותר לנו חור, כפי שמופיע בתמונות הבאות:


כשמגיעים לשלב בו אין יותר חור, אוחזים את הטבעת היטב במרכזה בין אצבעות יד אחת, ובמספריים גוזרים את החלק העליון לאורך כל היקף הטבעת, בדיוק באמצע, בין שתי טבעות הקרטון שמסתתרות בפנים, כמודגם בתמונה:



בסיום גזירת כל ההיקף, מקבלים את זה:


לוקחים חוט צמר כפול, ומשחילים אותו בין שתי טבעות הקרטון בעדינות וקושרים קשר כפול ומהודק היטב. לאחר הקשירה ניתן לשלוף את טבעות הקרטון ולסדר לפונפון את הפריזורה ע"י ניעור ועיצוב חוטי הצמר בידיים.


הכנת הפנים:

יש לרדד פימו או כל חומר פיסולי אחר ממשפחת הדאס ולחתוך את צורת הפנים של החיה הנבחרת. שרטוט פני הכבשה:


לאחר אפייה או ייבוש, תלוי בחומר שבחרנו, מתקבלות הפנים:


חיבור כל החלקים:

יש לשטח מעט את הפונפון על ידי סידור שערות הצמר לצדדים כמודגם בתמונה:


יש להדביק את פני החיה לפונפון הצמר במרכזו על ידי דבק חם, ולהדק בלחיצה עד שהדבק מתקרר. זה גם השלב שבו אפשר לקלל את אקדח הדבק על הכוויה שמקבלים כשלא שמים לב לשנייה...

לשימוש כמגנט - יש להדביק את המגנט לפונפון בצידו האחורי, בדיוק במקביל לפנים, ולחתוך את זנב חוט הצמר העודף:




לשימוש כקישותיק - יש להשאיר את חוט הצמר ששימש לקשירת הפונפון, ולהשתמש בו לקשירה לתיק. בחשיבה מוקדמת (שלא כמו אצלי....), ניתן להשתמש בסרט קשירה יפה, ובסיום לחבר לו טבעת כמו של מחזיק מפתחות ע"י תפירה.

וכך זה נראה על המקרר שלנו:


פשוט, נכון? עכשיו כשהילדים יגידו "אמא, אנחנו רוצים חתול/כלב/עז/פרה/משהו שעיר עם זנב" כבר אי אפשר לומר להם שאי אפשר...  J .

בהצלחה,
יעל.