יום שלישי, 9 במאי 2017

יום המלך - מאחורי הקלעים

יום המלך, פעם חמישית, אבל מי סופר ☺

הפעם החלטתי להציג את העובדות שמאחורי הקלעים של יום המלך.

כמה כבר אפשר לספר על השיטוט הארוך במרחבים האינסופיים של המציאות המדהימות?

כמה כבר אפשר לכתוב על האווירה המדהימה ששוררת ברחובות ובכלל ביום הזה?

האמת? אפשר, ואפשר הרבה, אבל כבר כתבתי בעבר איזה פוסט או שניים בנושא, אז נראה לי מספיק, נראה לי שהעניין כבר הובן, אני רואה את זה בטיסות...

אז על מה אני הולכת לכתוב? הולכת לכתוב על החלק שאחרי הקניות. הולכת לכתוב על אריזת התכולה המהממת שקנינו במזוודות.

לכאורה, נשמע פשוט, מה זה לארוז מזוודה בכלל?... אבל!!! זה לא פשוט בכלל!!!

וכן, כל מי שמצקצק עכשיו בלשונו וממלמל בשקט מתחת לשפם "צרות של עשירים" ו/או "אגוזים למי שאין שיניים" ושאר בלה, בלה, בלה, מוזמן לעצור את הקריאה כאן ולעזוב את הפוסט, או, לחילופין, לבוא איתי בשנה הבאה לארוז ☺

(הפנייה, אגב, כתובה אומנם בלשון זכר, אך בהחלט מיועדת גם לעלמות החן המצקצקות...).

אנחנו קראנו לזה "סודוקו אריזות", אבל אפשר בהחלט לקרוא לזה גם "טטריס מזוודות". מיכל, אגב, שותפתי לנסיעה, שזו לה הפעם הראשונה במשחק האריזות הזה, אמרה שלפתור סודוקו זה הרבה יותר קל...

אז מה היה לנו שם??

שתי נשים מהממות וממש מוכשרות בקניית אוצרות (אם אין אני לנו, מי לנו?), מיליון חפצים מהממים (אחרת הם לא היו שם), שש מזוודות (ארבע גדולות ושתיים קטנות) ואחד אלוהינו.

ומה לא היה לנו שם??

מכולה ושני סבלים...

זה התחיל בערב יום המלך. נסענו לאוטרכט כדי להתחיל את החגיגות באווירה מהממת של עיר מקסימה, מוסיקה טובה, אנשים שמחים והמון המון מציאות.

קנינו.
נהנינו.
קנינו ושוב נהנינו.
נהנינו ושוב קנינו.
אה, ועוד קצת קנינו. כמעט שכחתי... ☺.

לאחר כשלוש שעות של קנייה והנאה, כשהיינו כבר עמוסות לעייפה, שמנו פעמינו חזרה לדירה ששכרנו באמסטרדם.

דוגמא קטנה לדוכן...

פרקנו הכל בדירה והלכנו לישון בידיעה שהיום הגדול עוד לפנינו, ושבעצם זה היה רק המתאבן למחר...

למחרת, קמנו השכם בבוקר ויצאנו לרחובות שרק פתחו עיניים. כיתתנו רגלינו בין הרחובות, בתוך ים של מציאות שוות שפרוסות מכל עבר, ונשמנו מלוא ריאותינו את אוויר הקסם של היום המיוחד הזה... אחחחחחחחחחח... זר לא יבין זאת...

דוכנים בשדרה הגדולה

ועוד קצת...

בגלל שלא היה לנו נעים מכל האנשים שמוכרים דברים, אז לא הסתפקנו רק במילוי ריאותינו באוויר שטוח צלול כאמסטרדם, אלא גם קנינו מהם דברים, כי ידענו שזה ממש מבאס לשבת כל היום בדוכן כשאף אחד לא קונה ממך.

ומכיוון שהיה לנו לא נעים מהרבה אנשים, אז קנינו הרבה דברים... ☺

המון דברים.

וכולם יפים וכולם מהממים, וכולם במחירים שאי אפשר להשאיר שם.

ואת כולם פרקנו בדירה, יחד עם קרוביהם מאוטרכט שנקנו בערב הקודם.

קצת דירה...

עוד קצת דירה...

בשעה ארבע אחר הצהריים כשהכל הסתיים, התחלנו לשחק במשחק שלנו, סודוקו אריזות/טטריס מזוודות.

כל אחת החלה לארוז את החפצים שלה ולחלקן בין שלוש המזוודות שברשותה. מהר מאוד (אחרי שעתיים וחצי של נסיונות בערך...) הבנו שלא נוכל להסתדר עם המשקל והנפחים של החפצים והחלטנו לשחק במשחק חדש "מישמש מזוודות", כלומר לערבב הכל יחד ולארוז באופן שיעמוד בתנאי המשקל המותר והנפח האפשרי בכל מזוודה ומזוודה.

אחחחחחחחחחח.... שלוש שעות נוספות אחרי, היינו כמעט מרוצות מהפתרון שהגענו אליו, אבל לא נותר כמעט מקום לקניות נוספות, שזהו, מבחינתנו, מצב בלתי אפשרי בעליל!! הרי לא יעלה על הדעת שיש עוד חמישה ימים לפנינו ולא נוכל לקנות בהם כלום, במיוחד כשיש בתוכנית עוד שוק פשפשים ועוד מכירת Car boot...

אבל זה היה יותר מדי להתמודד איתו בערב אחד, גם נפשית, גם שכלית, גם שעתית וגם משקלית אז הדחקנו והלכנו לישון...

בבוקר קמנו, חדורות מוטיבציה, לא נותנות לפרט השולי הזה להפריע לנו כמעט, ומנסות לחשוב על פתרון יצירתי אחר שהגיע בסופו של דבר לאחר שיחה עם נציג אל על והגדלת המשקל המותר למזוודה בתוספת תשלום.

אין, גאונות זה אנחנו!!!

עכשיו, כשחבל המשקל כבר לא היה מהודק על צווארנו, שמנו פעמינו לשוק הפשפשים שמתקיים בימי שבת בדלפט.




נהנינו מהדרך המקסימה מאמסטרדם לדלפט שהיתה מעוטרת בשדות צבעונים מרהיבים, נהנינו מהשהיה בעיר עצמה ובשווקים שבה (שוק העתיקות והשוק הרגיל), ישבנו בכיכר המרכזית לקפה משובח, ואפילו עזרנו לעובר אורח נזקק... ☺

בהולנד, כך מסתבר, יש מנהג לפיו חתן, לפני החתונה, אוסף על חולצה את שמות הנשים שנתקל בהן בדרך זו אחרת...

הבחור הנחמד שבתמונה ניגש אלינו וביקש שנרשום את שמותינו, וממש ממש לא יכולנו לסרב לו... שאנחנו לא נעזור לבחור במצוקה??
עזרה זה לגמרי אנחנו... 



בערב, אחרי עוד יום מקסים עם עוד קניות, חזרנו לשחק טטריס אריזות. כל קניה אילצה אותנו לשנות את הרכב המזוודות מחדש.


מפעילה גם את הראש, לא רק את הרגליים...

למחרת, שוב קמנו השכם ושמנו פעמינו למכירת Car boot שהתקיימה בפאתי העיר, וכמובן שהיו שם עוד דברים מהממים, במחירים מהממים, אבל כאן כבר נאלצנו לשקול בכובד ראש (תרתי משמע...) כל קניה וקניה היות והגענו גם לקצה היכולת של ההגדלות (כן, יש עוד אפשרויות, אני יודעת, אבל הן לא באו בחשבון הפעם משיקולים אחרים).

וכך נוצר מצב בו נאלצנו לוותר על דברים שבוודאות היינו קונות אם לא הייתה בעיית משקל. קצת מבאס, אבל ממש לא נורא, כי יהיו עוד פעמים, ואני מאמינה בכך שמה שצריך להיות שלי יהיה, ומה שלא, לא, ולגמרי משחררת...

אגב, היו גם חפצים שכבר קנינו במהלך הימים שחלפו והם הושארו בדירה היות ולא היה מקום מבחינת נפח ו/או משקל לקחתם איתנו.

היינו ברמת הגרם, נשבעת! ולכן השארנו שם את כל מה שהיה אפשר להשאיר מבחינת ציוד אישי, וכן, גם פריטים שנקנו והיו פחות חשובים לנו מאחרים.

אין ספק, הפעם התעלינו על עצמנו ונשברו שיאי עבר מפוארים... ☺

רק דוגמא זעירה, נחשו מה היינו קונות...

בערב, לא תאמינו, שוב שיחקנו טטריס אריזות ☺

נהג המונית שבא לאסוף אותנו שאל בעדינות האם השארנו משהו באמסטרדם, והתבייש לשאול את ההמשך המתבקש של השאלה - האם אנחנו בטוחות שאנחנו צריכות מונית או שאולי חברת הובלות... מיכל שחררה אותו מאי הנעימות ואמרה לו שהוא כנראה צודק...

ואם כבר נהג מונית מהמם, ראו המלצה בסוף הפוסט.

באמצע, בין לבין הקניות, היינו גם בשוק העתיקות המקורה De-looier  שבאמסטרדם, מקום מרהיב בפני עצמו, אך מאוד יקר ביחס למחירים של אותם הפריטים בשווקים שבחוץ. שווה ביקור, ולו רק בשביל הנפש.

כתובת השוק המקורה - Elandsgracht 109, Amsterdam מגיעים אליו עם טראם מס' 7 מהליידספליין.

עוד המלצה בשביל הנפש היא ללכת לאיבוד ברחובות היורדן, בין הסמטאות. הרחובות היפים האלה ובהם חנויות קטנות וקסומות, נמצאים במרחק הליכה קצר משוק העתיקות המקורה, כך שניתן בהחלט לשלב בין השניים.

חנות קטנה ומטריפה


ל-ס-י-כ-ו-ם!!

האמת היא שממש קשה לי לסכם את הפוסט הזה.... נהניתי מכל רגע בשבוע המופלא הזה, למרות שברובו היה קר, ואני, כידוע, סובלת מקור.

האוכל היה מעולה, החברה משובחת, והולנד, הייתה טובה אלינו, כמו תמיד ☺

הלכנו קילומטרים על גבי קילומטרים בהנאה גדולה, והיינו חוזרות על זה שוב עכשיו, אנחנו לא צריכות שנה כדי לנוח...

זה, למשל, צילום המסך של מד הצעדים מיום המלך עצמו, לא היו אופניים, ה"אופניים" זה בעצם הקטעים של ההליכה המהירה, והסך הכולל של הצעדים לאותו היום בלבד עומד על 37,500 צעדים, או, 13.9 קילומטר שנצעדו בקלילות המונעת בעזרת אדרנלין... ☺


המלצות -

כדי להתנייד בעיר, קנו כרטיס טראם אחד למספר הימים שבו שאתם שוהים בה. זה הכי זול, ומאפשר לכם גישה כמעט לכל מקום, לא כולל רכבות מחוץ לעיר.

אנחנו קנינו כרטיס ל-6 ימים (144 שעות מרגע הפעלתו) בעלות של 31 יורו בלבד. הוא נוצל עד תום.

שדירת הקניות השווה ביום המלך נקראת - Apollolaan.

בנוסף - מומלץ להגיע גם לוונדלפארק, יש שם הפנינג מטורף ומציאות שוות לא פחות.

נהג מונית ישראלי מהמם שמעבר להסעות משדה התעופה ואליו, עושה גם טיולים אישיים מודרכים בעברית במחירים שפויים לגמרי -

דורון - 31644044110 +

זהו! בערך...

עד לפעם הבאה, Long live the king, או בהולנדית -


מישהו בא לשחק טטריס מזוודות/סודוקו אריזות??
כבר שבוע שלא שיחקתי...

יעלי.

יום שני, 3 באפריל 2017

חזרה לשגרה

נעלמתי.

סתם, לא באמת. הייתי כאן כל הזמן, פשוט היה לי קר, וכשקר לי אני נובלת וכמשה. כל מה שאני עושה בחורף מסתכם בערך בחישוב קיצי לאחור, או, יותר נכון, חישוב קיצו של החורף לאחור...

בכל יום שעובר אני מעודדת את עצמי בכך שכל יום שמסתיים מקרב אותי אל ימי האביב והקיץ, הימים האהובים עלי ביותר במהלך בשנה.

האות לחזרה לחיים מבחינתי הוא יום המעבר לשעון הקיץ. היום הכי שמח לדעתי בשנה, אפילו יותר מיום ההולדת שלי, שחל בשיא החורף...

בחורף אני עושה רק את מה צריך. רק מה שחייבים לעשות ותו לא. עבודה, בישול ואפיה (טוב, זו לא חובה, זו בעצם ה-הנאה), מטלות שונות בענייני הילדים והבית וזהו.

גם המוזה שלי עושה את אותו הדבר כנראה, ומתחבאת עמוק עמוק מתחת לפוך. היא, לפחות, נחה. אני אנוח אתם יודעים איפה (יניב טוען שגם שם לא, אני לא מתחייבת שכן...).

היצירה בחיי מצטמצמת למינימום ההכרחי, ורוב היצירות והרעיונות שמתגלגלים בראשי מחכים לימים חמים יותר.

ועכשיו זה הגיע!!! שעון קיץ - יש, ימים חמים ונעימים - יש, מוזה - יש, כל שנשאר זה לפרוח, וכשזה קורה, זה קורה כמעט מעצמו.

בימים יפים אני פורחת, והמוזה איתי, וכנראה שגם היקום משתף פעולה, אחרת אין לי דרך להסביר איך הוא שלח לי את האוצר הזה בדיוק עכשיו, ובעיני אין דרך מושלמת יותר מזו לחגוג את פתיחת עונת היצירה...


טוב, אני יודעת שזה לא נראה ממש כמו שהייתם מצפים מאוצר להיראות, אבל ברגע שראיתי את זה מונח על המדרכה מול ביתנו, ראיתי בעיני רוחי איך בדיוק זה יראה אחרי שיעבור לחזקתי.

בעוד אני מוקסמת מהמציאה שנפלה לידי, יניב הביט בה במבטי סלידה לא מוסתרים ומלמל משהו בסגנון "יעלי, למה את צריכה את זה? חסר לך משהו? הרי ברור שזרקו את זה כי זה הדבר היחידי הראוי לעשות במקרה הזה...".

עבר מאוזן אחת, יצא מהשנייה, במהירות האור כמעט, או בעצם, יותר מהר ממנה ☺

כל מה שהקסם היה צריך כדי להתרחש זה שיוף הגון, ניקוי מסמרים מיותרים וסתימת חורים פה ושם, צבע מהמם (אני בתקופה ירוקה כרגע...), טפט תואם, ושלושה מדפי עץ שהותאמו במיוחד במחסן העצים החביב עלי.

אה, והרבה אהבה... ♥

וזה מה שיצא ממנו...

אפילו פינוקיו מתפעל... ☺


בדיוק כפי שראיתי בעיני רוחי עוד כשהיה על המדרכה.

ועכשיו ותנחשו מי תלה אותו על הקיר ואף הודה ביפיופיותו ☺

שיהיה לכולנו חג אביב וקיץ שמח!!
יעלי.