יום שלישי, 22 במרץ 2016

שאני אקפנטר? מתכונים לקונפיטורות שוות!

פורים.

אף פעם לא חיבבתי את חג הפורים. הוא נמצא אצלי בקטגוריית החגים הלא אהובים במיוחד, יחד עם ל"ג בעומר ופסח, או ליתר דיוק, ליל הסדר, שנמתח כמו מסטיק שנגמר לו הטעם כבר מזמן.

לעומתו, את חול המועד פסח אני מאודדדדדד אוהבת ☺.

רוב הקוראים בטח לא יסכימו איתי, כי מי לא אוהב את פורים (אני! אני!), אבל, כל אחד והאהבות שלו...

אני לגמרי שונאת את כל העניין של התחפושות, אך מצד שני, אני לגמרי מתפעלת מאלו שמתחפשים ביצירתיות מרקיעת שחקים ולא מסתפקים בתחפושות הקנויות המופיעות באלפי עותקים בכל צעד ושעל.

גם עניין משלוחי המנות לא גרם לי אף פעם לצאת מגדרי, כי לדעתי אפשר לשלוח כל השנה משהו טוב למישהו אהוב, ולא צריך יום מיוחד בשביל זה.

זו דעתי, ותאמינו לי שאני שולחת לאורך כל השנה, יעידו על כך חבר או שניים... :)

השנה, בתי אהובתי, מחמל נפשי, ביקשה שנכין משלוחי מנות לחבריה הקרובים, שמן הסתם, אנו מכירים גם את הוריהם.

החלטנו להכין משלוחים שמורכבים ברובם מתוצרת ביתית שכללה קונפיטורות, עוגיות ומאפים מיוחדים שכיף לקבל ובריא לאכול, יותר ממארז תפוצ'יפס ודומיו, בכל אופן.

הפוסט הזה יתמקד בקונפיטורות. אם יהיה ביקוש לשאר המתכונים של המאפים שבתמונות, אכתוב גם אותם בשמחה ☺

קונפיטורת גזר ננסי

מצרכים

1 חבילת גזר ננסי קפוא של סנפרוסט (800 גרם).
600 גרם סוכר.
2-3 מקלות קינמון.
כמה גרעיני ציפורן.
כוס מיץ תפוזים.
חצי כוס מים.
ליבה של תפוח עץ גרנד סמית (לא חובה, אך רצוי שתהיה בסיר, היות והיא משחררת פקטין שעוזר להסמכה).
מתחילים יום לפני. 
מפשירים את הגזר, ומניחים בסיר יחד עם הסוכר, מקלות הקינמון וגרעיני הציפורן. מכסים ומשהים לילה במקרר. בטמפרטורות שיש עכשיו אפשר גם מחוץ למקרר.למחרת, מניחים את הסיר ללא המכסה על להבה גבוהה ומביאים לרתיחה. כשתכולת הסיר רותחת, יש להעביר אותו לאש הכי קטנה בכיריים, ולהמשיך את הבישול כשעתיים נוספות תוך כדי ערבוב כל כמה דקות.

לאחר כשעתיים, יש לכבות את האש, ולהניח לקונפיטורה להתקרר.

בינתיים ניתן להכין צנצנות זכוכית נקיות שנשטפו במים רותחים כדי להעבירן עיקור קל, או להכין את הלחם עם החמאה ולהסתער על הסיר ☺



קונפיטורת גזר וחטיפי בריאות

קונפיטורת תאנים ואגוזי מלך

מצרכים - 

1/2 קילו תאנים מיובשות (דבלים).
400 מ"ל מים
40 מ"ל מיץ לימון
80 מ"ל מים (כן, מים מופיעים פעמיים)800 גרם סוכר300-400 גרם אגוזי מלך קצוצים גס
מתחילים בחיתוך הדבלים לקוביות או רצועות קטנות וניקוי ה"עוקצים" שלהן.
לאחר סינון כל הפסולת, שוטפים את קוביות / רצועות הדבלים ומניחים בסיר קטן.
מוסיפים להן 400 מ"ל מים ומשהים בצד כארבע-חמש שעות.


לאחר שעבר פרק זמן ההשריה, לוקחים סיר נוסף ובו שמים את הסוכר, מיץ הלימון, ו-80 מ"ל המים הנוספים.
מניחים את שני הסירים על הגז.
את הסיר עם התאנים מביאים לרתיחה, ומיד לאחר מכן מנמיכים לאש הכי קטנה וממשיכים בבישול כרבע שעה.
את הסיר עם הסוכר מבשלים על אש בינונית, תוך כדי ערבוב, עד לקבלת קרמל עדין (כרבע שעה בישול, רואים שינוי בצבע הנוזל שהוך לזהוב).


הבישול של שני הסירים אמור להסתיים פחות או יותר במקביל (כרבע שעה - עשרים דקות בסך הכל).
מכבים את האש ושופכים את הקרמל לסיר התאנים, ומערבבים היטב, שימו לב לצבע הקרמלי העשיר שהתקבל ביחס לתמונה הראשונה.


לאחר ערבוב הקרמל מוסיפים את האגוזים 


וזהו. מגישים בצלחת ויושבים לאכול. זה טעיםםםםםםםםםםםםםםםםםם......

חמאה וקונפיטורות? שילוב מנצח!!

בתוספת עוגיות תחרה שקדים

שיהיה לכולנו, למתחפשים וגם לאלה שלא, חג שמח!!
יעל.

יום שלישי, 1 במרץ 2016

הבלוג שלי ואני

הבלוג שלי ואני יצאנו לדרך לפני שש שנים.

מי היה מאמין אז שנגיע עד הלום, אני והוא...

מה שעמד מאחורי המחשבה לפתוח בלוג היו הצורך והרצון לתעד את היצירות שלי לעצמי ותו לא. לא חשבתי שהתיעוד הזה יעניין מישהו בכלל, ולא העליתי על קצה דעתי אפילו שהבלוג יהיה עבורי מה שהוא היום - פיסת חיים מלאה בחוויות, שלי ושל הסובבים אותי.

יש בו הכל מכל וכל...

אומנם בהתחלה הגדרתי אותו כבלוג לתיעוד חיי היצירתיים / אומנותיים, אך במשך הזמן הוא הפך להיות מעין יומן משפחתי כזה.

אי אפשר היה להעלים את חיי הלא יצירתיים ממנו. הרי אני לא חיה בואקום (אולי בסרט, אבל לא בואקום ☺ ), וכך, אט אט, בין הפוסטים והשורות התגנבו לפה משפחתי, חברים, חברות וחיות אחרות (בעיקר חתולים ☺).

והיום אני שמחה ומודה על כך.

יש פה תיעוד של חוויות אישיות ומשפחתיות שלא הייתי מעלה על הכתב בשום פורמט אחר, ומדי פעם, כשמישהו מזכיר לנו אירוע מסויים, או אפילו סתם מגעגוע, אנחנו מציצים בבלוג, מתענגים על הפוסט והזיכרון האצור בו, ומודים לו בלבנו על קיומו.

אז נכון, בלוג זו עבודה.

בלוג פעיל זו עבודה רבה.

ובין שאר פעילויות החיים - העבודה, הבית, הבעל, הילדים, החתולים, היצירה והאקסטרות שמגיעות על בסיס הפתעה יומית, זה בהחלט לא פשוט, בעיקר שיש ללוות את הכתוב בצילומים.

מדי פעם עולה בי המחשבה שאין טעם לעדכן פה יותר כי הפייסבוק הפך למקום בו כולם קוראים, רואים ונראים, והבלוגים קצת נזנחו בשל כך (ולראייה ניתן לצפות במספר התגובות שירד עם השנים...), אבל אז מגיע טלפון או מייל מאנשים שאני בכלל לא מכירה, ושאינם עונים על החתך המאפיין של קוראי הבלוג שדמיינתי לעצמי, וכשהם שואלים ומתייעצים לגבי טיול שעשינו, חוויה שחווינו, או כל דבר אחר שכתבתי עליו, זה מרחיב את לבי, ומשמח אותי, ולו במעט, בעצם היכולת לעזור במשהו לאחרים.

וכן, גם אם עזרתי בעצה טובה מניסיון אישי זה משמח אותי.

עם השנים התחוור לי שלבלוג אין חתך קוראים (או קוראות ) אופייני כמו שדמיינתי בעיני רוחי כשהחל השיח עם הקוראים, וכי גם גברים קוראים פה, וזה אחד מהדברים שמשמחים אותי עד מאוד.

בנוסף, הבלוג הוסיף עושר לחיי, במובן החברתי והאנושי אליו נחשפתי עם השנים.

במהלך כל שנות קיומו של הבלוג הרבה קוראות (וגם מעט קוראים ☺), חצו את קווי המסך, והפכו לחברות ולחברים גם בעולם האמיתי.

אני חושבת שלולא הבלוג לא היינו מכירים לעולם, אבל, לעולם גם לא אוכל להוכיח את זה. מה שחשוב באמת זו העובדה הקיימת.

ואם כבר מדברים על עושר - אז לא, אני לא מקבלת כסף על כתיבת הבלוג משום מקום ו/או גורם כזה או אחר, אני כותבת להנאתי בלבד, ובזה אני עונה על שאלה שנשאלתי עשרות פעמים בעבר...

אז מה היה לנו כאן בשש שנים?

הכרתי הרבה נשים מופלאות. דרך סדנאות, דרך ירידים קסומים, דרך הכתיבה.

התנסיתי בחוויות חדשות כמו, למשל, תפירה.

שיתפתי באהבות שלי שאינן קשורות ליצירה, כמו האספנות והטיול בשווקי הפשפשים בעולם.

שיתפתי מתכונים מנצחים במשפחתנו, כמו עוגיות הלוקום והמעמולים.

שיתפתי חוויות אישיות של משפחתי כמו המכתבים בימי ההולדת וטרילוגיית הגבס הידועה לשמצה שידועה גם בשם מאורעות החופש הגדול תשע"א...

חלקתי רעיונות, כמו למשל איך לתפעל ילדים כשאתם בחו"ל, דרכים לשמירת זיכרונות ועוד כמה.

כתבתי יומני מסע מתומצתים לטיולים משפחתיים בחו"ל.

שיתפתי ביצירות חדשות (טוב, בעיקר כי אני גאה בהן, ובעיקר כי זו היתה מטרת הבלוג מלכתחילה...).

כתבתי הדרכות DIY  מהנות ופשוטות כמה תחומים.

ניסיתי.

למדתי.

העזתי.

התפתחתי.

והיו עוד מיליון דברים אחרים שעכשיו אני לא זוכרת, אבל כל אותם הדברים, אלה שברשימה וגם אלה שלא, הם אלה שעושים אותי עשירה באמת, ועל כך אני מודה גם לכם, הקוראים, על חלקכם הגדול בעושר הזה.

אה, רגע, נזכרתי... חפרתי.

גם עכשיו די חפרתי, אבל מה אכפת לי, פרקתי ☺.

מה יהיה בשש השנים הבאות? לא יודעת לומר... מאחלת לי עוד שנים של יצירה משמחת, טיולים שווים (כבר יש תכנונים בקנה ☺), חוויות חדשות ומהנות, היכרויות של אנשים מרחיבי דעת ולב, וזמן לכתיבה ♥.

ואחרי כל זה, אי אפשר בלי תמונות חדשות, נכון? בלוג יצירה או לא בלוג יצירה?









מזל טוב, לי ולבלוג, ברכות על כברת הדרך ואיחולים להמשכה, למרות הכל (ופייסבוק)...
יעל.