וואו!

למה וואו? כי אין לי ממש שם לפוסט, ולכן החלטתי לקרוא לו וואו, כי המילה הזו מתארת בדיוק את מה שאני מרגישה לגבי עולם הנקודות החדש שלי.

אומנם לא כתבתי כאן מזמן, אבל לא נטשתי. לא את עולם היצירה ולא את הבלוג. סתם עניין של אין לי זמן לנשום או להסתכל במראה ולא מעבר לכך, וטוב שכך ☺.

מקווה שאתם עדיין כאן, קוראים וגם נהנים.

פתאום, במרחק הזמן, נראה לי שעברתי המון בחודשים האלה, והעבודות שמופיעות בפוסט הקודם נראות לי בוסריות וכל כך התחלתיות...

עם כל מנדלה שיצרתי כאילו גיליתי עולם חדש. אומנם מדובר בנקודות, אבל מסתבר שכל נקודה נחשבת (רגע, זה יכול להיות שם מעולה לפוסט...), ולכל נקודה ולאופן שבו מציירים אותה יש משמעות.

גם לבחירת הצבעים יש משמעות. ויש עוד רבדים ביצירת הנקודות האלה, שכל אחד מהם מוביל לתוצאה שונה.

ואגב תוצאה, כשאני מתחילה מנדלה, הדבר היחידי שאני יודעת כמעט בוודאות, זה רק הגוונים שאני בוחרת להשתמש בהם. לא מעבר. המנדלה לגמרי יוצרת את עצמה, וכאילו בוחרת עבורי מחדש בכל הקפה את הצבע הבא בו אשתמש.

זה נשמע אולי מוזר או מצחיק, אבל כשאני מתחילה יצירה, בחיי שאינני יודעת מה יצא בסוף תהליך היצירה הזה ואיזו מנדלה תצא...

אה, וגם לא הצלחתי לשחזר או ליצור במדוייק אף מנדלה. כל אחת היא דגם אחד, יחיד ומיוחד. אין לי מושג למה, אבל זו עובדה כרגע. אם אצליח לפצח את העניין, אדע לשכפל מנדלות אהובות.

אני מנקדת הכל! קנבסים, קערות, כדורים, סביבונים, וכל מה שאפשר לנקד, וזה גורם לי אושר ♥.

היבט נוסף שמשמח אותי הוא החזרה להנחיית סדנא ליצירה, מה שלא עשיתי בשש השנים האחרונות, ומסתבר שהתגעגעתי כל כך...

המפגש עם הנשים היוצרות ממלא אותי באדרנלין מטורף, ואני חשה תחושת סיפוק נפלאה מעצם העברת הידע והשיתוף עם אחרות.

עד כה קיימתי שני מפגשי סדנאות מרוממי נפש מבחינתי, ואני מקווה להמשיך בהם.

אז מה היה לנו עד כה? אבנים מנוקדות, תמונות קנבס מהממות, קערות, כדורים וסביבונים, וסדנא מושלמת, ואת כל זה ניתן לראות בתמונות, שאני מקווה שמשקפות ולו במעט משמחת הנקודות שלי ☺.

סדנא ליצירת אושר ♥

כך, פחות או יותר, נראה עולם הנקודות שלי בימים אלה, והדבר מסב לי עונג רב.

רוצים לראות עוד תמונות לפני כולם? היכנסו לחשבון האינסטגרם שלי - לחצו כאן.

עיסת הנייר נשארה הרחק מאחור, כזיכרון מתוק ותו לא. מתקשה להאמין שאחזור לעיסת הנייר.

אני צריכה גיוון, תשוקה ולהט בחיי היצירה שלי, וללא תשוקה זו, היצירות מאבדות מערכן. יצירה שנעשתה שלא מתוך תשוקה ולהט, אינה יצירה בעיני...

לחיי יצירות שמחות!
יעלי.

ועכשיו הנדל"ן

אפתח בתודות לכל מי שהגיבה בפוסט הקודם, קראתי הכל ואני מעריכה כל תגובה ותגובה, אך לא הגבתי, בניגוד להרגלי, מסיבות של עומס עבודה וחופש גדול גם יחד...
לאסנת, ששאלה על פרטיו של גדי הרפד - מס' הטלפון שלו - 052-3532405.
____________________________________________________

לפני כחודש וחצי, ממש לפני סיום שנת הלימודים, ערכתי סדנא של כיף לפיסול בעיסת נייר לתלמידי מגמת האדריכלות בביה"ס "העמית" בראשל"צ, אותם פגשתי לראשונה במחלקת הילדים באסף הרופא ביום המעשים הטובים במרץ השנה.

יוזמת הסדנא היתה רחל, רכזת המגמה, שביקשה ממני, בנוסף לכיף, להעביר ולהמחיש לתלמידים את היכולות והאפשרויות של עיסת הנייר, על מנת שאלו ישמשו אותם בדגמים עליהם הם עובדים במהלך לימודיהם במגמת האדריכלות.

בפגישה המקדימה שלי ושל רחל שנערכה כחודש לפני הסדנא העלינו רעיונות לעבודות שאפשר להכין בסדנא עם התלמידים, והשילוב של ציור קיר ענק של רחוב מלא בתים שנמצא במסדרון המגמה יחד עם חזרתי הסמוכה מהולנד, בה בתים מכל הסוגים מופיעים ביצירות בכל תחום, הוביל למסקנה אחת מתבקשת - בתים. הוחלט שאנחנו נכין בסדנא בתים, שאגב, באופן מוזר ומקרי לגמרי (☺), מתחברים נפלא עם הרעיון של בניית דגמים במגמת אדריכלות....

הבטחתי לרחל שאכין דגמים, ואז נקבע מועד לסדנא.

כשהגעתי הביתה התחלתי לחשוב במרץ על "איך להכין בית שתהיה לו משמעות לתלמידי מגמת האדריכלות", ומהר מאוד הבנתי שהדרך שמשרתת את כל המטרות (אם כי לא הקצרה ביותר...) היא בניית דגם מקרטון ביצוע (דבר אלמנטרי במגמת אדריכלות) וציפויו בעיסת נייר.

חתכתי קירות, גגות ורצפה מקרטון ביצוע בשלל גדלים, והתחלתי לבנות בתים...

לאחר הציפוי בעיסת הנייר והצביעה, בתי קרטון הביצוע שלי הפכו ראויים למגורים... ואפילו חתול שיכנתי בהם...

הבתים לדוגמא ובאמצע בית נוסף שהוכן לפי הזמנה

ואז הגיע יום הסדנא... ביום שלפני, יניב ואני הכנו 40 ק"ג עיסת נייר לכבוד המאורע, אירוע מתיש כשלעצמו, ואולי גם שיא גינס באיזו הזיה של מישהו בעולם הזה, אך הייתי חייבת להיות ערוכה למקסימום האפשרי.

בסדנא עצמה חתכנו, בנינו, ציפינו ובעיקר נהנינו, כי כפי שכבר נוכחתי במפגש הקודם עם התלמידים האלה, מדובר בחבורה איכותית ומשובחת של בני נוער מקסימים, ולי אישית היה ממש כיף לבלות את היום במחיצתם.

בסופו של היום, זה היה השלל המרהיב של החבורה, ומה שלא רואים בתמונה זה גם כמה פרחים שהכנו לנוי.

לאחר שבוע של ייבוש, הגעתי למפגש נוסף עם החבורה המקסימה, כדי לצבוע את הבתים והפרחים -

התמונה באדיבות האייפון של אחת התלמידות. תודה!

בסופו של יום הצביעה, הייתה לנו שכונה לתפארת שלא הייתה מביישת אף קבלן גדול, ואני, באופן אישי, הייתי מאוד שמחה לגור בכזו שכונה ססגונית ומרהיבה.

א-ב-ל, אין לי הוכחות מצולמות.... למה? כי שכחתי את המצלמה בבית באותו היום, מכיוון שבית הספר יצא לחופש הגדול, אז תצטרכו כנראה להאמין לי...

כדי לא להשאיר אתכם ללא תמונות של תוצאות מוגמרות, אשתף אתכם בכמה תמונות של הבתים אותם אני מכינה -

אז נכון ששוק הנדל"ן בארץ במצב לא ממש מרהיב, אבל אצלי נושא הנדל"ן בשיא פריחתו. יש עוד, והמון, אבל אני שומרת קצת הפתעות לירידים הקרבים לקראת ובמהלך החגים הבאים עלינו לטובה.

תודה לרחל ולשוש על שני ימי סדנא מהם נהניתי גם אני לא פחות מהתלמידים, תהנו מהחופשה, בהחלט מגיע לכם!

ואם כבר הזכרתי את הירידים למתנות לחגים, יש עוד משהו קטן שאשמח לשתף אתכם בו. לפני כשבוע וחצי הוזמנתי להשתתף בסדנת אריזה בחנות מור-פק למוצרי אריזה אשר נמצאת באיזור התעשיה הישן בראשל"צ.

בסדנא הוסברה לנו חשיבות האריזה כחלק בלתי נפרד מההשקעה במתנה עצמה, והודגמו לנו מבחר אריזות יפיפיות שניתן לעשות בבית, מחומרי אריזה בסיסיים, ולאו דווקא מתוחכמים.

רוצים תמונות לדוגמא?

הצוות במור-פק אדיב ומקסים, המבחר מ-ש-ג-ע, וכמו שאמרתי גם להם, אם היה להם חדר בשבילי, הייתי עוברת לגור אצלם באולם התצוגה.

הכתובת, למי שמעוניין (שווה, שווה...) רח' שלמה בן דוד 5, א.ת. ישן ראשל"צ.

זהו. עד כאן פינת ג. יפית לשירותכם ☺.

ימים יפים לכולנו (כן,למרות החופש הגדול והעובדה שהילדים בבית...),
יעל.

תמונות מחיי הסטודיו

כידוע לרוב קוראי הבלוג, אני עורכת בסטודיו שלי מדי שבוע סדנאות פיסול בעיסת נייר, לאנשים (כן, גם גברים הגיעו לכאן) שרוצים להנות בזמן הפנוי שלהם, וכמובן לצאת עם תוצרת משובחת מעשי ידיהם להתפאר.

אומנם מי שבא לסדנא, בא מראש בהגדרה כדי ליצור ולפסל בעיסת נייר, אך במשך הזמן מתגלה הערך המוסף של הסדנאות הללו לחיי הנפש, שמתבטא בזמן האיכות שמבלים בחברותא משובחת, שמקשיבה, מייעצת, תומכת, מפרגנת, מצחיקה וחכמה.

הקבוצה הראשונה, שכוללת חבורת בנות עליזה ומקסימה, מלווה אותי כבר כשמונה חודשים, ויש להן שלל של יצירות מקסימות שהן עשו במהלך הזמן בסטודיו, והן חושבות שהגיע הזמן לחשוף גם אותן.

וכשהן צודקות, הן צודקות, והפוסט הזה כולו פירגון לבנות המוכשרות שיצרו יצירות מופלאות וצבעוניות המשובבות את הנפש.  וכמובן שאין טוב ממראה עיניים, ולכן הפוסט הזה יהיה מוצף בתמונות מרהיבות בצבעוניותן, שצולמו במהלך הסדנאות השונות שהתקיימו בסטודיו במהלך הזמן. אני מאוהבת...

הקרדיט לחלק מהתמונות מגיע למיכל גלר ששון שצילמה תמונות במהלך סדנא שהיתה בעצם מפגש משפחתי שכלל ארבעה דורות של יוצרות מוכשרות. מיכל, תודה!

ככה זה מתחיל...

מתחילים בצביעה בלבן...

ועכשיו מוסיפים עוד גוון

וזה מתחיל להיראות נחמד

ועכשיו זה כבר ממש מיוחד



הדס מתרכזת...

וזו תוצאת ההתרכזות מאחור

וגם מהחזית

וזה של ה"ילדה" הכי מוכשרת בסטודיו

בלאגן...? כיף גדול!!

הכלבלב של רינת

והרגליים של...

ג'יפה, שם זמני, בתהליך התהוות

ומקרוב...



יעלי עסוקה



פנינית משועשעת


יש עוד המון תמונות, של עבודות ושל הווי מופלא שנרקם ממפגש למפגש, וממלא את הנפש עד הפעם הבאה.

תודה לכל מי שלקח ולוקח חלק פעיל בסדנאות, אתם חלק בלתי נפרד מההנאה שלי.

להתראות בסדנאות,
יעל.

לצחוק כל הדרך אל הבלוג

כמו בכל אתר אינטרנט, גם בבלוג יש אפשרות לבדוק מהן מילות החיפוש שהובילו אנשים לאחר כבוד לבקר בבלוג. מדי פעם, בעיקר כאשר בא לי להשתעשע, אני נכנסת לבדוק מהן מילות החיפוש הללו, והרשימה, כך מסתבר, ארוכה ובחלקה אף קצת הזויה.

אחד השיאים בתחום התרחש באחד מימי השבוע שחלף, בתכתובת SMS ממקור לא ידוע שהתנהלה כך:

SMS: זאת יעל?

אני: כן, מי זאת?

SMS: חיפשתי את הכותב שירים נתן גושן וחיפשתי באינטרנט וזה אוביל אותי אלייך כי ראיתי שפירסמת באתר שלך את השיר שלו, ואני בן ולא בת. בכל מקרה לא משנה. (שגיאות הניסוח והכתיב במקור).

אני (בטוחה לחלוטין): יש לך טעות... לא מכירה את נתן גושן ולא פירסמתי כלום שלו... מאיפה המספר שלי?

SMS (עומד על שלו...): מהאתר שלך הבית של יעלי ופירסמת את השיר של רוני דלומי שאותו נתן גושן כתב.

אני (דופקת לעצמי על המצח...): וואלה, אתה טוב, אחת אפס. נעים מאוד נתן גושן וסליחה...

SMS (מרחם ומסביר...): אני רק בן 13 אבל אני רוצה להיות זמר ואני מחפש את המספר שלו כדי שיכתוב לי שיר :) מצטער על החפירות...

אני (נמסה מהגילוי הנרעש): אתה חמוד, ואני מאחלת לך הצלחה ענקית! כשיהיה לך שיר תכתוב לי?

SMS (מרגיע...): חחח תודה :) תשמעי אותו כנראה ברדיו, ותזכרי שאם תשמעי אורי .... ברדיו, תדעי שזה אני.

אני (מוחלת על הכבוד...): אתה חמוד, ואני כבר סקרנית, בהצלחה!

בסיום ההתכתבות הצטערתי לרגע שאני לא מרגול ואינני יכולה לעשות לו אודישן לכוכב נולד. מי יודע, אולי הכוכב הנולד הבא התחיל מתכתובת SMS איתי...

במקום זה, נכנסתי לגוגל וחיפשתי את נתן גושן. מצאתי את הקישור לפוסט הזה.

נתן גושן, קבל בזאת את התנצלותי על שלא זכרתי שאתה כתבת את השיר שמילותיו הביעו את שחשתי באותה נקודת זמן.

ואם כבר שיחות הזויות שניהלתי בחיי, זה מזכיר לי שיחה אלמותית אחת שניהלתי עם שני ערסים חביבים בדרכים:

לפני מספר שנים, היה בבעלותנו רכב הונדה מדגם קצת שונה מרכבי ההונדה הנפוצים בכבישים. השוני נבע מארץ היצור של הדגם הספציפי הזה, ורק חדי העין הבחינו בו.

יום אחד, כשעמדתי עם הרכב בצומת, בהמתנה לרמזור שמאלה אדום שיהפוך לירוק, עוצרת מימיני בחריקת בלמים הונדה-פשע ובתוכה שני ערסים חביבים שמסמנים לי לפתוח את החלון, וכל זאת בעוד הרמזור בנתיב שלהם היה ירוק. מכאן הסקתי שהם בוודאי במצוקה כלשהי...

ושאני לא אעזור לערסים במצוקה? ברור שאעזור...פתחתי את החלון והשיחה החלה:

הנהג: תגידי, מאיפה הבאת את ההונדה הזאת?
אני (מופתעת מהשאלה, יש לציין): היא בריטית.
הנהג: מה???
אני (בקול רם): בריטית. לא יפנית, בריטית.
הנהג (מוציא את הראש מהחלון): מה????
אני (חושבת שהוא לא שומע טוב): מבריטניה. יוצרה בבריטניה.
הנהג (בטוח שאיני דוברת עברית): מה זה???
אני (מתחילה להבין שזו לא בעיית שמיעה): אנגליה. מכיר?
הנהג (בהרגשה ש"וואלה, הבינה אותי הסתומה"): אההה... אז תגידי אנגליה... למה את לא אומרת אנגליה?
אני: עכשיו נזכרתי שהיא מאנגליה...

ועכשיו, אחרי שיש פה מספיק חומר כדי לצחוק עלי ואיתי, צריך גם קצת אומנות, לא? אז אם כבר הזכרתי מכוניות, אשתף אתכם במכונית החדשה שלי בקטגוריית האספנות: טנדר של פעם עם ארגזי תפוזים, ישר מהפרדס:

אם גם לכם יש סיפור מצחיק, הזוי או סתם שיחה מעניינת שניהלתם פעם, שתפו גם אותי ואת יתר הקוראים, זה רק יעשה טוב לכולנו היום ☺.

ושניה לפני פרידה - אני עורכת סדנת חוויה להורה+ילד במהלך חופשת החג הארוכה הבאה עלינו לטובה, פרטים ניתן למצוא כאן.

ניתן לקבל פרטים נוספים ולהירשם במייל - yaelel@inter.net.il

שתמיד רק נצחק,
יעל.

קערות, קופסאות ומה שביניהן

קערות. יש גדולות, יש קטנות, יש יפות, יש מכוערות, יש מזכוכית ויש מפלסטיק, מלאות בכל טוב, או סתם במסטיק. אבל לא עליהן באתי לדבר, אלא על קערות מחומר אחר. חומר ממוחזר, לא ממש מוכר, טוב, נו - קערות מעיסת נייר.

הכנת קערות מעיסת נייר אינה תורה גדולה, אך על מנת שתתקבל קערה יפה וגם שימושית, יש להקפיד על כמה פרטים בתהליך העבודה. בקערות שעשויות מעיסת נייר לא ניתן להכיל מזון טרי/חשוף, אך בהחלט ניתן לשים בהן פירות (לפני השטיפה וההגשה), סוכריות ושלל פרטי נוי יבשים לתצוגה.

את הקערה הראשונה שלי עשיתי במסגרת ההחלפה המתוקה עליה יש פוסט נפרד בבלוג, ומאז יצרתי עוד קערות, יפות לא פחות, המשמשות אצלי בסטודיו ככלי קיבול לסוכריות. ועכשיו, אחרי שקישקשתי מספיק, הגיע הזמן לתמונות, כי אין טוב ממראה עיניים כדי להמחיש את יופיין של קערות עיסת הנייר:

פריט משלים לקערה יכול להיות בהחלט קופסת איחסון תואמת. לאחרונה יצרתי שלל של קופסאות, בצבעים ובדגמים שונים, ואחת מהן, מיוחדת מאוד, ניתנה באהבה רבה לגלי ליום הולדתה שחל לאחרונה.

ואם כבר קופסאות, אני חייבת להראות לכם את עבודותיהן של בנות סדנת הקופסאות שהתקיימה אצלי לפני כשבועיים, מדהימות אחת אחת:

ולסיום - סדנא להכנת קערות, קופסאות ועוד תתקיים בסטודיו שלי בבאר יעקב (בין ראשל"צ לנס ציונה), ותכלול שני מפגשים בתאריכים 31.12.10, 7.1.11, החל מ - 9:00 בבוקר.

המפגש הראשון - ימשך שעתיים, ובו ניצור את הקערות ונעצב את הקופסאות, כל אחת כראות עיניה וכאוות נפשה.

המפגש השני - ימשך ארבע שעות - ובו נצבע את שלל הפריטים שהכנו במפגש הראשון.

עלות כוללת לשני המפגשים - 340 ש"ח.

העלות כוללת את כל החומרים, לשני המפגשים.

שתיה קרה, קפה ומאפה הבית יהיו זמינים להנאתכם לכל משך הסדנא.

הרשמה במייל - yaelel@inter.net.il
יש לציין שם מלא ופרטים להתקשרות.

להתראות בדברים טובים,
יעל.

הלו? כאן משפצים?

לפני כחודש ימים מצלצל הנייד ומעברו השני של הקו קול נעים שהזדהה בשם ליאת. ליאת ראתה בבלוג את הרהיטים המשופצים שלי ופנתה כדי לברר האם אני עושה סדנאות לשיפוץ רהיטים. אמרתי לה שלא, וגם הסברתי שיש בעיה עם עריכת סדנא כזו לכמה אנשים יחד כשכל אחד מביא את הרהיט הפרטי שלו מהבית, משהו בסגנון של "יש לי רק רהיט אחד שאני רוצה לשפץ, ארון.  קיר.  אבל קיר קטן, את יודעת...".

ליאת לא ויתרה כל כך מהר. אמרה שהן שתיים (הי, מירית  J ), ושאין להן ארון קיר, לא עכשיו לפחות....

אמרתי לה שאחשוב ואחזור אליה בעוד מספר ימים. חשבתי. וחשבתי. וחשבתי.

החלטתי להציע להן להיות סדנת הפיילוט שלי, וביקשתי תמונות של המיועדים לשיפוץ.
תיאמנו ציפיות לגבי התוצאה הרצויה על ידן, קבענו מועד, הגדרנו לו"ז משוער, והכנתי את הבנות לעבודה קשה ומג'ויפת, אבל עם תוצאה מתגמלת בסופה.

אז מה היה לנו?
היו שתי נשים מקסימות עם מוטיבציה אדירה וחיוך שלא ירד גם כשהיה קשה (והיה...).
היו שתי שידות עם מגירות שהיה להן טוב יותר בזמן אחר.
היתה כורסא אחת שראתה ימים טובים יותר.
ו... אחד אלוהינו!

התחלנו בשיוף. עבודה סיזיפית, מונוטונית ומלכלכת, אך עשייתה בצורה הטובה ביותר היא הבסיס לתוצאה הסופית ויש לה חשיבות ניכרת בהמשך העבודה, ולכן עבדנו הרבה, עבדנו קשה.

כשסיימנו לשייף, ניקינו את שאריות האבק ופתחנו את הצבעים שהבנות בחרו והביאו עימן.
שלוש-ארבע שכבות של צבע (תלוי בגוון ובצבע הקודם של הרהיט), ולאחריהן לכה, עשו חסד עם הרהיטים, וקיבלנו רהיטים חדשים.

האדרנלין המטורף של העשייה פיעפע בנו, והיתה תחושה של "אני הולכת לכבוש עכשיו את העולם בשיוף ובצבע", שהדבר היחידי שגרם לה להתפוגג היה כאבי הגב שבאו אחר כך, עם שוך הסערה והאדרנלין...

מירית וליאת, ליאת ומירית - שמחתי להכיר אתכן, אתן מדהימות. אני מצדיעה לכן על העבודה הקשה שעשיתן, ואתן בהחלט יכולות להיות גאות בתוצאותיה. ועכשיו גם אגלה לכם שמירית בהריון, ולמרות זאת, היא לא קיטרה אפילו לרגע, לא ביקשה ולא קיבלה הנחות - שאפו!

מה שכן, מירית, אם היית יולדת בסדנא, הצאצא/ית היה זוכה בסדנאות שיפוץ רהיטים לכל החיים...

אחרי שחפרתי מספיק, צריך גם הוכחות, לא? אז הנה הן - לפני, באמצע ואחרי -

מאז, חלפו תחת ידי עוד כמה רהיטים שהיו זקוקים ליד מלטפת, אך הבמה היום היא של ליאת ומירית ואותם נשאיר לפעם אחרת.

לחיי הסדנאות הבאות,
יעל.