חזרה לשגרה

נעלמתי.

סתם, לא באמת. הייתי כאן כל הזמן, פשוט היה לי קר, וכשקר לי אני נובלת וכמשה. כל מה שאני עושה בחורף מסתכם בערך בחישוב קיצי לאחור, או, יותר נכון, חישוב קיצו של החורף לאחור...

בכל יום שעובר אני מעודדת את עצמי בכך שכל יום שמסתיים מקרב אותי אל ימי האביב והקיץ, הימים האהובים עלי ביותר במהלך בשנה.

האות לחזרה לחיים מבחינתי הוא יום המעבר לשעון הקיץ. היום הכי שמח לדעתי בשנה, אפילו יותר מיום ההולדת שלי, שחל בשיא החורף...

בחורף אני עושה רק את מה צריך. רק מה שחייבים לעשות ותו לא. עבודה, בישול ואפיה (טוב, זו לא חובה, זו בעצם ה-הנאה), מטלות שונות בענייני הילדים והבית וזהו.

גם המוזה שלי עושה את אותו הדבר כנראה, ומתחבאת עמוק עמוק מתחת לפוך. היא, לפחות, נחה. אני אנוח אתם יודעים איפה (יניב טוען שגם שם לא, אני לא מתחייבת שכן...).

היצירה בחיי מצטמצמת למינימום ההכרחי, ורוב היצירות והרעיונות שמתגלגלים בראשי מחכים לימים חמים יותר.

ועכשיו זה הגיע!!! שעון קיץ - יש, ימים חמים ונעימים - יש, מוזה - יש, כל שנשאר זה לפרוח, וכשזה קורה, זה קורה כמעט מעצמו.

בימים יפים אני פורחת, והמוזה איתי, וכנראה שגם היקום משתף פעולה, אחרת אין לי דרך להסביר איך הוא שלח לי את האוצר הזה בדיוק עכשיו, ובעיני אין דרך מושלמת יותר מזו לחגוג את פתיחת עונת היצירה...

טוב, אני יודעת שזה לא נראה ממש כמו שהייתם מצפים מאוצר להיראות, אבל ברגע שראיתי את זה מונח על המדרכה מול ביתנו, ראיתי בעיני רוחי איך בדיוק זה יראה אחרי שיעבור לחזקתי.

בעוד אני מוקסמת מהמציאה שנפלה לידי, יניב הביט בה במבטי סלידה לא מוסתרים ומלמל משהו בסגנון "יעלי, למה את צריכה את זה? חסר לך משהו? הרי ברור שזרקו את זה כי זה הדבר היחידי הראוי לעשות במקרה הזה...".

עבר מאוזן אחת, יצא מהשנייה, במהירות האור כמעט, או בעצם, יותר מהר ממנה ☺

כל מה שהקסם היה צריך כדי להתרחש זה שיוף הגון, ניקוי מסמרים מיותרים וסתימת חורים פה ושם, צבע מהמם (אני בתקופה ירוקה כרגע...), טפט תואם, ושלושה מדפי עץ שהותאמו במיוחד במחסן העצים החביב עלי.

אה, והרבה אהבה... ♥

וזה מה שיצא ממנו...

אפילו פינוקיו מתפעל... ☺

בדיוק כפי שראיתי בעיני רוחי עוד כשהיה על המדרכה.

ועכשיו ותנחשו מי תלה אותו על הקיר ואף הודה ביפיופיותו ☺

שיהיה לכולנו חג אביב וקיץ שמח!!
יעלי.

היריד הגדול, ההכנות ואני...

יריד.

ארבעה חודשי עבודה מטורפים מתרכזים ומתנקזים לארבעה ימי יריד מטריף חושים שהולך להתרגש עלינו בקרוב.

כמה קרוב? קרוב מאוד עד כמעט מלחיץ...

בשבוע הבא, מיום רביעי עד שבת, אני, יניב וכל דיירי הבית של יעלי, ניקח חלק בהפקת ענק ובה 120 מציגים מתחומים שונים - הלבשה, הנעלה, תכשיטים, אקססוריז לבית, כלים, פריטי נוי, פריטי וינטאג', צמחים ועוד המון המון דברים יפים.

בכל ארבעת החודשים האחרונים עבדנו במרץ רב.

יניב הכין עיסת נייר בכמויות מסחריות, ואני פיסלתי בעיסת נייר בכמויות מסחריות.

ציירנו, צבענו, ניגרנו, שייפנו, הדבקנו, עטפנו, ארזנו ולרגע לא נחנו. גם כשהגוף נח, הגלגלים בראש לא הפסיקו לעבוד.

אבל, וזה האבל הגדול -  בעיקר נהננו!

העייפות המורגשת בימים האלה עצומה, אבל הסיפוק עצום ממנה שבעתיים.

אם היה אפשר לעוף מרוב אושר וסיפוק על עשייה, אני חושבת שהייתם צריכים להביט עכשיו למעלה כדי לראות אותי ☺.

אז מה עשיתי בארבעת החודשים האלה אתם בטח שואלים... אי אפשר לשים כאן תמונות של הכל כי זה כשלעצמו יקח עוד ארבעה חודשים, אבל אשים כאן מדגם חינני ומייצג של עבודותי, ובנוסף אשים תמונות של מציגות נוספות, חברות אהובות שמשתתפות גם הן ביריד, וכדאי לכם לעבור גם בדוכן שלהן.

שנתחיל?

אתחיל בחברות המהממות שלי -

ראשונה היא יעל קיפודים המהממת, עם עבודותיה הססגוניות והמרהיבות ששובות כל עין ולב ♥

נכון שאני לא צריכה לכתוב שום דבר?

מהמממממממת!

מיד אחריה, מהממת לא פחות, ייחודית בנוף בדיוק כמו הפריטים שהיא מביאה לנו ליריד - אוסנת מכך היינו .

תעשו לייק לדף שלה, תראו שרק תרוויחו מזה -

תמונות וינטאג' מהממות

מראה מראה שעל הקיר...

ומעניין לעניין באותו עניין, יש את טלי ועדית, סבתא מרים בשבילכם, מהממות לא פחות -

קערות או לא להיות

שומרי משקל?

ואחרונה חביבה, מוכשרת בטירוף ואהובה עלי מאוד - אורי רייזנר מ - What about -

זה רק קצה קצהו של הכשרון, תיכנסו לדף שלה ותראו...

תיכנסו לדף שלה, לייק יעשה לכם רק טוב ♥.

ועכשיו אני ☺...

בראש ובראשונה עיסת הנייר -

כל משפחת הברביונים תהיה בדוכן

ואי אפשר בלי מתנה לבנים שבחבורה

בתים, בתים - דיור בר השגה ☺

מהממות ושות'

עוגי אוהב עוגיות ואוהב להגיע לירידים

מתנה לסבתא ולסבא?

בתים ללא צורך במשכנתא מורחבת...

הכי טוב בשלשות...

מיד לאחריה, בובות העץ החדשות שלי -

בובות וינטאג' בגרסת עץ...

בבושקות אהובות מעץ, למדף או לתלייה על קיר

מתלים מעץ בשלל דוגמאות וצבעים

עוגיות ללא קלוריות ☺

יהיו מגנטים בשלל צבעים וצורות, וגם שלטים לשירותים בסגנון של פעם -

וכמובן ניירות המכתבים והגלויות החדשות שהפקתי, ובנוסף מחברות עם כריכת בד תפורה -

טעימה מחותמות הסיליקון שיצאו במהדורה מיוחדת ליריד -

וכמובן הקערות המהממות של יעל קיפודים שציירתי עליהן, ולהן יוקדש פוסט מרגש נפרד בהמשך, אבל אני ממש חייבת שתראו ממה אני ממש ממש מתלהבת - 

אז נכון שתבואו? נכון שתעברו אצל כוללללללללםםםם ותבואו לקבל חיבוק וחיוך גם אצלי?

כתובת, ימים ושעות -

היריד יתקיים במרכז עסקים עזריאלי בחולון,  רח' הרוקמים פינת הלהב.

20/5/15  - 00: 12:00-22
21/5/15  - 00: 10:00-22
22/5/15 - 00: 10:00-17
23/5/15  - 00: 10:00-15 ערב חג שבועות

אישור הגעה לאירוע - כאן - 

https://www.facebook.com/events/375422075979402/

כל הפרטים, הימים והשעות מופיעים גם כאן -

וכמעט שכחתי פרט חשוב -

כל מי שיקנה אצלנו בדוכן בסכום של 100 ש"ח ומעלה ישתתף בהגרלה על מארז מפנק של כל ערכת המכתביות והגלויות שלי בשווי כולל של 175 ש"ח.

מתנה!!!

נתראה,
יעל.

גם וגם וגם...

עיסת נייר. עולם ומלואו של חומר מופלא, בעיני לפחות.

בגלל כל מיני תגובות מופתעות שאני מקבלת מלקוחות, אני מניחה שכולם חושבים שאני כל היום מכינה, מציירת וצובעת בבושקות מעיסת נייר.

אז זהו, שלא. אני לא כל היום מכינה רק בבושקות מעיסת נייר. אני עושה עוד כמה דברים, כמו למשל עובדת ב"עבודה של גדולים".

למעשה, אני מנהלת חיים כפולים:

יש אותי של הבוקר, זו שהולכת לעבודה (לא תמיד מרצונה ובהתלהבות יתרה, אבל לגמרי הולכת ועושה את מה שצריך לעשות...), ויש אותי של אחר הצהריים, הערבים, הלילות וסופי השבוע שעושה את הדברים האהובים עליה בעולם כולו, ומודה בכל רגע, קטן כגדול, על היכולת הזו שניתנה לי ליצור, לצבוע את העולם בצבעים משמחים, ולשמח אנשים.

הצבע הוא חלק מחיי, ומי שמכיר אותי ועוקב אחר עבודותי יודע שאני אוהבת צבעים עזים ושמחים, אך לא פוסלת שום גוון או צבע אחר (טוב, אולי למעט סגול מזעזע שלא תמצאו אותו בעבודותי...).

אז מה אני עוד עושה חוץ מבבושקות מעיסת נייר? ממממ.... אני תופרת.

אני תופרת.

שתי מילים שעד לפני כחמש שנים לא חשבתי שאומר אי פעם. נשבעת! הנה ההוכחה...

בעידודן של חברות מופלאות אזרתי אומץ ורכשתי מכונת תפירה ומאז גיליתי עולם חדש ומופלא! זו היתה אחת המתנות השוות שהענקתי לעצמי...

לאחרונה הזדמן לי לתפור מספר מחברות די מכובד שכולן ניתנו במתנה, ולכן בחירת הצבעים היתה כולה שלי. אושר!

האמת היא שבחירת והתאמת הצבעים היתה החלק הכי קשה בעבודה הזו, אבל העבודה הקשה השתלמה והן יצאו מהממות, לא רק בעיני, אלא גם בעיני המקבלים שלהן ☺.

המסדר יעבור לדום!

המסדר יעבור לנוח...

ולא רק בתפירה אני עוסקת, אלא גם בעץ שאני מאוד מאוד אוהבת וחלק מעבודותי כבר נחשפו כאן בעבר, אבל אני לא יכולה שלא להתלהב כל פעם מחדש מכל פריט חדש שאני מכינה, וכמו ילדה בת שלוש (נו, אז מה אם עברו כבר שנתיים מאז??) אני נהנית מכל עבודה שלי כאילו היא הראשונה והיחידה שלי.

וזו כבר סיבה מספיק טובה שמחייבת אותי לשים פה תמונות של בבושקות העץ החדשות שלי -

ושל דמויות עץ בהן השתמשתי בציורי קליפארט שניתן לרכוש ברשת -

ואם כבר אני עפה על עצמי בהתלהבות עצמית, אז אני ממש חייבת גם עיסת נייר, השם השני שלי.

במסגרת העבודות הלא שגרתיות שהכנתי (להלן הבבושקות), פיסלתי את הדמויות של וולדורף וסטאטלר, שני הזקנים הזעפניים והביקורתיים שישבו ביציע של מופע החבובות.

וולדורף וסטאטלר או סטאטלר ווולדורף

למי שלא מכיר (כלומר, לכל הקטינים שקוראים כאן ☺ ), החבובות זו תוכנית סאטירה ששודרה בשנות השמונים וכוכביה היו בובות פרועות ששיקפו מצבים מחיי היום יום בהומור סוער וסוחף.

עם הצוות המורחב: קרמיט, פוזי ומיס פיגי

וזה שאני שקטה כאן בבלוג באופן יחסי לא אומר שאני לא עושה כלום. ההיפך הוא הנכון ☺.

מזה שלושה חודשים אני עובדת סביב השעון בייצור, ציור וצביעה של מוצרים חדשים לקראת היריד הענק בו אשתתף בסוף מאי (אה, אז את כן מכינה בבושקות כל היום, נכון? כי זה לא מה שאמרת בהתחלה... ;-) ).

יניב ואני עובדים במרץ רב על הכנת גלמים מעיסת נייר, ויניב אף שוקל לשנות את שמו למושיק גלאמים עקב ריבוי הגלמים בביתנו בימים אלה...

ליריד נגיע ככל הנראה עייפים אך עם חיוך ענק בלב ועם סיפוק עצום, וכמובן עם המון בבושקות, מוצרי עץ, מוצרי נייר ועוד הפתעה נחמדה ששווה המתנה.

את הפרטים המלאים אפרסם בקרוב.

בינתיים, שיהיה לכולנו רק טוב ☺

יעל.

שנה חדשה

שנה חדשה. ינואר 2015, הטוב עוד לפנינו.

ומה יכול להיות יותר טוב מאשר לפתוח שנה חדשה עם מוצרים חדשים?

הכל התחיל מהרצון לעשות משהו חדש ושונה. זה לא שאני לא אוהבת להכין בבושקות, אני אוהבת מאוד אפילו, אבל אחרי למעלה משש מאות בבושקות שהכנתי עד כה באהבה רבה, אני צריכה גיוון.

מה שנקרא בלשון העם והקפה הנמס: "רפי, תרגש אותי...".

אז פניתי לעץ שהוא חומר הגלם השני האהוב עלי אחרי עיסת הנייר.

והעץ, כך נראה לי לפחות, אוהב אותי לפחות כמו שאני אותו, והוא מתמסר ונענה לי בקלות, ואני נהנית, כל כך נהנית, וזה הרי מה שחשוב בחיים האלה, לא?

אז התחלתי מבבושקות. לגמרי מקורי, אני יודעת, אבל לא יכולתי אחרת.

והכנתי אותן שטוחות ויפות, גדולות וקטנות, עם מתלים וסתם לנוי, ואני אוהבת, כל כך אוהבת אותן....

אח"כ פניתי לגזרת הדמויות האהובות על כולנו (טוב, עלי לפחות... ).

תמיד רציתי את פופאי ואוליב אצלי בסטודיו, ועכשיו נפלה לידי ההזדמנות ☺

את הברביונים לא צריך להציג -

ואת מפלצות רחוב סומסום בטוח שלא צריך להציג...

הם כולם, אגב, ניתנים לתליה על קיר, וניתן להוסיף להם מתלה לתיקים/מפתחות/מגבות/מעיל, או ניתן פשוט להניחם על מדף לנוי ולהעלאת המורל הכללי והחיוך בכל פעם שמביטים בהם.

אחרי כל אלה, הגעתי לביקור בחנות המהממת של אוסנת בשוק הפשפשים ביפו. שם ראיתי בובה שממש אהבתי, אך היא כבר היתה שמורה לחובבת בובות גומי אחרת.

יומיים אחרי, כשתמונת בובת הגומי לא יצאה מראשי, פניתי לבעלים החדשה והמהממת של הבובה וביקשתי ממנה תמונה ורשות לעשות את דמותה על עץ.

זו התוצאה -

יש רופא בקהל??

אחריה, התחילו להגיע בובות גומי נוספות שעברו הסבה לעץ... והן מהממות, אחת אחת, ואני אוהבת את כולן ☺

פעמיים סוכר בבקשה...

חתן-כלה

תמונת מחזור דצמבר 2014

זהו. עכשיו שיש גם תיעוד וגם הוכחות, נותר רק לאחל לכולנו שתהיה זו שנה אזרחית מעולה, מלאה בצבע, בשמחת חיים, באושר ובדברים יפים.

מכל הלב,

יעל.