יום ראשון, 22 בדצמבר 2013

סוגרת פינות - עיצוב הבית, פוסט אחרון בטרילוגיה

לאחר ששתי קומות הבית הוצגו בפוסטים הקודמים, אי אפשר להתעלם מהחלק המחבר ביניהן - המדרגות.

מכיוון שהקירות נראו לי לבנים מדי ולא יכולתי להשאירם כך, גם מדרגות הבית קיבלו עיצוב משל עצמן והפכו לפינה יפה ונעימה. עיצוב חדר המדרגות היה תהליך שהתגלגל, ודבר אחד בו הוביל לאחר, ובסופו של התהליך אני מאוהבת בסימטה שלי...

הכל התחיל בתריס שאבי הביא לי והחלטתי להפוך למראה כדי לתלות במדרגות בירידה מהקומה השנייה, סמוך ל"פנס הרחוב" שתלינו  עם כניסתנו לבית ועמד לו שם בדד.


כשהתריס נתלה, ממש, אבל ממש התבקשה מרקיזה תלויה מעליו.
בעיני רוחי, ראיתי מיד את המרקיזה שאני רוצה, רק הייתי צריכה למצוא את האחד שיסכים לעשות לי אחת כזו בגודל הזעיר שרציתי. לאחר תהליך חיפוש מייגע, הוא נמצא ואפילו עשה את העבודה מהר ולשביעות רצוננו המלאה.


לאחר שהמרקיזה נתלתה, חלפה מחשבה בראשי שעכשיו, כשיש לי ממש סמטה משלי במדרגות, חסרה לי תיבת דואר. אדומה כמובן. עוד באותו הערב הוזמנה תיבה כזו, ויחד איתה גם השלט POST.


כשהותקנה התיבה בקיר חיפשתי שלט ישן של רחוב בכדי שישלים את מראה הסימטה שלי. לא מצאתי שום דבר שהתלהבתי ממנו, והמחירים של מה שמצאתי היו הזויים, כך שלא היתה לי כל סיבה להתפשר. החלטתי ללכת על מדבקת קיר, והיום אני חושבת שזו היתה החלטה מוצלחת ביותר.


אין ספק שלמרות שלא הייתה לי תוכנית מוגדרת מראש לעיצוב המדרגות נוצרה לה, בסופו של דבר, פינת חמד נעימה.

ובמעבר חד, כמו שאומרת מיקי, נצא החוצה לחצר. מה שעשינו בחצר היה בעיקר להוסיף פריטים צבעוניים ומשמחים כדי שיהפכו את השהות בה לנעימה יותר.
קירות הגדר הפונים לתוך החצר נצבעו מחדש, ובכל אחד מהם נתלה משהו אחר.
קיר אחד מגדרות הבית קיבל את המדף שיצרנו מרגלי השולחן הישן וציור צללית של חתול. אין ספק שהקיר המקורי נראה פחות טוב קודם  -


על קיר אחר נתלה תריס ישן שקיבלתי מתנה מחברה ואני מאוד אוהבת אותו ומייחסת לו חשיבות מיוחדת כיוון שאני יודעת את מקורו - הוא היה תריס המקלחת בבית סבתה. התריס היה במצב די גרוע מפאת גילו, ואנו הדבקנו אותו, שייפנו וציפינו אותו בלכה מחודשת עמידה במים. הוא מקסים בעיני במראהו והולם מאוד את מיקומו החדש. קשת, תודה רבה!!

עוד מתנה שקיבלתי מחברה היא תיבת הדואר הישנה. היא הגיעה אלי בצבע זהב (מזעזע...) שמישהו צבע פעם על הצבע הכחול המקורי. שני הצבעים, בכל מקרה, לא התאימו לי. בעזרת תרסיס צבע פשוט, התיבה קיבלה צבע חדש ומקסים ונתלתה בכניסה לבית ליד התריס הצהוב. סיון, את אלופה, תודה, היא מושלמת!!


פריטים נוספים שהונחו בכניסה הם מספר הבית מאמאייל שנקנה בשוק הפשפשים, עששית (איקאה...) ופסלים שפעם פיסלתי, בעוונותי הרבים...



ואי אפשר בלי קצת עתיקות על הדרך...


העששית החלודה, הישנה והמהממת (גם היא מסיון) מצאה מקום של כבוד על עץ הזית -

ובסמוך לפינת הספסל הצבנו את פינת הישיבה מפסיפס שעשיתי פעם, ממש מזמן...
בחרתי לשים תמונה דווקא מימי הסערה כשכל גינתנו הפכה לבנה, בכדי שפעם, כשאהיה זקנה ואסתכל בגעגוע בבלוג, אזכור גם את זה...
 
תם, אך לא נשלם. תמיד יהיה מה להוסיף, לחדש ולשנות, סומכת על עצמי שלא אנוח ולא אשקוט.
עד הבית הבא,
יעל.

יום ראשון, 8 בדצמבר 2013

בחדרי חדרים - פוסט שני על עיצוב הבית


ראשית, תודה רבה על התגובות האוהבות והמפרגנות לפוסט הקודם. לא הרבה אנשים אוהבים צבעוניות רבה, בעיקר כאשר היא מככבת ברהיטים. לא אחת נתקלנו בתגובות משתאות לנוכח ארון כחול וכסאות צהובים, אבל זה מי שאנחנו. אוהבים צבע ושמחת חיים, וקצת משתעממים מהצבע החום על כל חמישים גווניו, הצבע הכל כך בנאלי ומובן מאליו.

הפרוייקט הבא היה עיצוב חדרי הילדים.

רצינו שלכל אחד ואחת מהם תהיה פינה משלו, עם החפצים המתאימים והדרושים לכל אחד ואחת, וכמובן, מה שהיה חשוב, לנו לפחות, זה שהחדרים יהיו גם אסטתיים ונעימים למראה וגם פרקטיים לשימוש.

אותם, כמובן, זה פחות עניין.

התחלנו בחדר של מאיה שהיה, לפחות מבחינתי, הכי קל לביצוע. היא עוד לא בגיל שקובע ומחליט מה הוא רוצה, ובעיקר מה הוא לא רוצה (ע"ע עורכת הדין שלחדרה נגיע בהמשך...).

זו פינה מהחדר ביום שקיבלנו את הבית. לא צריך תמונת נוספות כדי להבין את המראה הכולל -


לאחר צביעת הקירות בגוון שמנת בהיר, החלפת הפרקט לצבע בהיר יותר עם פנלים לבנים, סילוק מאוורר התקרה, התקנת גוף תאורה רגיל במקומו, והדבקת טפט ורוד עם נקודות לבנות בחצי התחתון של קירות החדר, קיבלנו חדר חדש, מקסים ומתוק, שמתאים לא רק לילדות בנות חמש אלא גם לאמא שלהן שהיתה שמחה עד מאוד לגור באחד כזה (טוב, אני מכירה אישית אחת כזו... ).

כך הוא נראה כעת -




החדר הבא היה של עורכת הדין. פשוט זה לא היה...

כל ניסיון לסדר בו משהו נתקל בהתנגדות על גבול הסירוב המוחלט של בעלת המקום.

אני רציתי טפט בקיר אחד, היא לא (ואני מצטערת עד עכשיו שויתרתי לה עליו...). רציתי את הכוננית בקיר אחד, היא רצתה באחר (והצלחתי בסוף לשכנע). רציתי מראה על הקיר  הסמוך לארון, היא רצתה אותה מונחת על הרצפה (גם בזה בסוף הצלחתי, יש!), בקיצור - לא היה פשוט, אבל בסופו של דבר הגענו לסידור בו שתינו מרוצות, וזה הכי חשוב. יש לה חדר כייפי ונעים והיא ואני אוהבות אותו מאוד.

כך הוא נראה כשקיבלנו את הבית -



החלפנו את הארון החום (והלא יפה לטעמנו) בארון חדש בגוון שמנת שתואם לצבע הקירות החדש, הוספנו פרקט בצבע טבעי חם למראה ונעים למגע, תלינו כוננית כפרית על הקיר ומתחתיה מיקמנו את שולחן הכתיבה שהיה פעם מכונת תפירה. אגב, המכונה עדיין בתוך השולחן.

החדר, מיותר לציין, נראה אחרת לגמרי.





החדר השלישי היה של המדען. החדר הכי פשוט לביצוע.

מבחינתו של המדען המתבגר, כל מה שעניין אותו (ועדיין...) היה שהמחשב שלו יהיה שם מחובר לחשמל. לא היו לו דרישות נוספות. מבחינתו, יכולתי לצבוע את החדר בפסים סגולים כתומים עם נקודות ירוקות ולבבות ורודים ולו זה לא היה משנה כל עוד המחשב היה מחובר לחשמל.

אבל.... בגלל שאני אמא מתחשבת החלטתי לוותר על הפסים, הנקודות והלבבות, והחדר נצבע בגוון שמנת בהיר כמו כל השאר, הוספנו גם בו פרקט בגוון חמים, החלפנו את גוף התאורה, והחדר כבר נראה יותר טוב.

מיקמנו את שולחן הכתיבה הגדול אל מול המיטה ועליו הצבנו את "מכונת החמצן" של הילד, ובגדול נהיה לנו חדר נחמד, רק שהיה חסר בו צבע.

הגוונים ששלטו בחדר הם גווני הריהוט והפרקט - שמנת ועץ טבעי. בחיפוש אחר צבע שישתלב עימם היטב ויחד עם זאת ייתן קצת שמחת חיים בחדר הוחלט על ירוק דשא (והתודה על כך לסטפני שהעלתה את הירוק כאופציה. מודה שאני לא בטוחה שהייתי בוחרת בירוק לבדי כי הוא מזכיר לי את חולצות בית הספר שלנו...).

את הירוק החלטתי להוסיף באביזרים שבחדר. האהיל שהותקן בתקרה נצבע בירוק שנבחר (ותודה לספריי של קפזולה...), מנורת השולחן שנרכשה נבחרה כמובן באותו גוון ירוק, ולפינאלה, סרגתי שטיח מחוטי טריקו בגווני שמנת-חום-ירוק.



החדר של המתבגר לגמרי פשוט ובעל קווים נקיים, אך בהחלט נעים לשהות בו.

גם בחדר השינה שלנו ערכנו כמה שינויים, ביניהם החלפת פרקט העץ הכהה לפרקט בגוון בהיר יותר וחמים כמו בשאר החדרים, הורדת מאוורר התקרה (המזעזע לטעמנו... ) והחלפתו בגוף תאורה פשוט בצבע צהוב משמח. עוד נגיעות צהוב הוספנו בשטיח הטריקו שסרגתי במיוחד, ולא ויתרתי על שתי תמונות שאחותי ציירה לנו כמתנה לבית הקודם ואהובות עלי מאוד, אחת מהן היא בעצם האולטרסאונד של המדען...

חדר לפני...

חדר אחרי...

גם במבואה שבין החדרים הונח פרקט זהה, נתלתה תמונה שציירתי, וכסאות הקולנוע האהובים עלי עד מאוד קיבלו אף הם מקום של כבוד.



בזאת הושלמה גם הקומה השנייה. הרעיונות לעיצוב לא נגמרו לי אבל אני אוהבת לגוון ולכן אני בטוחה שאשתמש בהם בעתיד. בסופו של תהליך, אני ממש מרוצה מהתוצאה ואוהבת מאוד כל פינה בבית ואת היחוד שבה.

את הפוסט הבא אקדיש לחדר המדרגות שלנו ולפריטים הקטנים והמיוחדים שהצבנו בחצר ובכניסה החיצונית לבית.

שיהיה לנו שבוע נפלא,
יעל.

יום ראשון, 24 בנובמבר 2013

בית

בית. מילה אחת קצרה מאוד, אך פרשנויות לה אין סוף. גם מילוליות וגם גשמיות, מוחשיות יותר, ויזואלית לפחות.

אם נעזוב לרגע את כל הקלישאות שכולנו מכירים ("אין כמו בבית", "Home sweet home" ועוד סיסמאות בסגנון), ונחשוב על הבית האישי והפרטי שלנו ומשמעותו בחיים שלנו, נגלה (טוב, נו, זה מה שאני לפחות גיליתי...) שאת רוב חיינו אנו מבלים בין הקירות האלה שנקראים בית (ולא, לא בעבודה כפי שזה נדמה לפעמים...), והבית הוא בעצם מראה שלנו, של חיינו, של אהבותינו, ושל צרכינו המשתנים בתקופות החיים השונות.

מי שקורא אותי והגיע עד לכאן בטח תוהה למה אני חופרת לכם ובכלל בעניין הזה... טוב. אז כדי לחסוך את השאלה המתבקשת, אסביר גם למה.

את הבית הראשון שלנו, דירת גן יפיפיה, אהבנו מהרגע הראשון, עוד כשהיתה תוכנית מודפסת על נייר ופרדס המיועד לעקירה בשטח. אהבנו כל בלוק  וכל מרצפת, ובכל פרט שבחרנו הושקעה מחשבה רבה, הן בהיבט הפרקטי והן בהיבט האסתטי.

לאחר עשר שנים, כשהמקום נהיה קצת קטן עבורנו, נפרדנו מהדירה שליוותה אותנו בתקופות משמעותיות בחיים שלנו ברגשות מעורבים. החיפוש אחר התחליף המושלם בעינינו לא היה קל כלל וכלל. לאחר תקופה ארוכה של חיפוש ללא תוחלת, החלטנו שלא קונים בית בלחץ ולכן בחרנו לשכור בית עד שימצא הבית שלנו, שאגב, היה ברור לי לגמרי שהוא קיים, רק שלא ידעתי את הכתובת שלו...

שכרנו בית מדהים. חדש מהאריזה, יפה ונוח כמו בית מלון, גדול, כייפי ומרווח כמו שאנחנו אוהבים. שלוש שנים כמעט גרנו בו, ובכל אותה תקופה רצינו לרכוש אותו, אך הבעלים התבצר בעמדתו ואמר שהבית לא למכירה.

בכל אותה תקופה חיפשנו בית אחר. בית שיהיה שלנו, למרות שיניב גרס וגורס עדיין שבית אינו השקעה כלכלית נכונה, ושבראייה כלכלית לטווח הרחוק, השכירות עדיפה. אבל אני הייתי צריכה את הבית שלי. את המשמעויות האלה שמעבר לארבעה קירות בנויים. את היכולת לעשות בו כרצוני ולהפוך אותו לשלי בהוויה, ולאו דווקא במובן הקנייני שפחות מעניין אותי.

ראינו בתים מכל הסוגים. חדשים, ישנים, יפים, מכוערים, גדולים, קטנים, פרקטיים, ממש לא פרקטיים, כאלה שאפילו לא נכנסנו אליהם כי כבר מבחוץ היה לנו ברור שזה לא זה, עם תיווך ובלי תיווך, ובקיצור - תקצר היריעה מלפרט את כל חוויותינו בתקופת חיפוש הבית. לזה צריך פוסט שלם ונפרד.

ואז הגענו אליו. לבית שידעתי שהוא קיים, זה שלא ידעתי את כתובתו. יניב היה הראשון שאמר שהוא מבחינתו מצא. אותי זה הכניס לבעיה, כי גם אני מיד זיהיתי את הפוטנציאל בבית הזה, אך הטרידה אותי המחשבה שאולי יש אחר יותר מתאים.

לא הייתי נעולה כמו יניב על כך שזה הבית שחיכה לנו. בנוסף, ההתנהלות השחצנית והמתנשאת של המוכרים די הרתיעה אותי, וזה בעצם מה שגרם לי לומר שאני לא רוצה אותו. יומיים החזקתי ב"לא" שלי, אבל יניב, המתון מבין שנינו, אמר שעלינו להתעלם מהתנהלות כזו או אחרת. שיש לנו מטרה, ולא צריך להתייחס למכשולים (ולאנשים) קטנים שבדרך, מה שבעצם הביא אותנו עד הלום...

רכשנו את הבית, והאבסורד הגדול מכולם היה ששלושה שבועות אחרי שעברנו אליו, התקשר אלינו הבעלים של הבית השכור ושאל אם אנחנו עדיין רוצים לרכוש אותו... אגב, הוא עדיין עומד ריק ולנו נחמץ הלב על כך כי היתה לנו בו תקופה מדהימה עם זכרונות יפים.

אז איפה היינו? אה, רכשנו את הבית. כשקיבלנו אותו, ערום ועריה, הרגשתי כאילו קיבלנו פאזל שמישהו פירק ושעכשיו עלינו להרכיב מחדש בדרך שלנו.

הדברים שהתבקשו במיידית היו צביעה של כל הבית בגוון בהיר ונעים במקום הגוון האפרפר החולה בו היה צבוע, והריסת "מודעת האבל" מגבס שעמדה במרכז קיר הסלון כאנדרטה לטלויזיה עם אורות לד מסביב. הכי אייטיס שאפשר...

ברור לגמרי שזה לא נגמר בזה. על הדרך החלפנו את הפרקטים המכוערים בשניים מחדרי השינה, הוספנו פרקט בכל הקומה העליונה, הורדנו את קולט האדים המכוער שהיה במטבח (עוד אייטיס אחד...), העפנו את מאווררי התקרה לכל הרוחות, הקמנו קיר לבנים יפיפה ונכנסנו לגור בו.

ועדיין, למרות השינויים שעשינו, לא יכולתי לומר שהרגשתי בבית בחודשים הראשונים.

התגעגעתי לבית הקודם. גם כשהייתי בדרך הביתה, מהעבודה או מכל מיני מקומות אחרים, טעיתי לא פעם אחת בפנייה והמשכתי בנסיעה, כמו על אוטומט, לבית הקודם. אגב, זה קרה גם ליניב...

הימים חלפו, ובכל פעם שהיה לנו קצת זמן פנוי, טיפלנו בפינה אחרת בבית ונתנו לה את המגע שלנו. בריהוט, בסידור ובפריטים משלימים. לאט לאט, ובהרבה עבודה והשקעה.

ואז, ארבעה חודשים אחרי שעברנו, בוקר אחד זה קרה. קמתי מוקדם לפני כולם וירדתי למטבח. משהו גרם לי להרגיש פתאום בבית. הרגשה אמיתית כזו שעושה נעים בגוף ובלב. הרגשה של בית, הבית שלי, שאין תיאור יותר טוב עבורה מאשר שימוש בקלישאה "אין כמו בבית"...

ועכשיו, אחרי שהעברתי לכתב את משנתי ואת שעל ליבי בעניין הבית, אני חייבת קצת תמונות, להוכחת הכתוב. יהיו פה קצת תמונות לפני ואחרי וגם קצת תמונות של פינות יפות שיצרנו בבית.

נתחיל בקיר הסלון שקיבלנו עם מודעת האבל שנבנתה במיוחד לטלויזיה. זוועת עולם בעיני...


וכך זה נראה כמה שעות אחרי שקיבלנו את המפתח...


תמיד חלמתי על קיר לבנים, והיום זה נראה כך...




מול הקיר מיקמנו את הכורסאות הישנות שפעם קנינו ושיפצנו, ולהם הוספנו ספה בגוון קפה שחור שתשלים את המראה הכללי ותשתלב בנוף הירקרק למשעי.


גם הכונניות ששיפצנו קיבלו מקום כבוד במרחבי הסלון, והן משמשות בעיקר לנוי עם אפשרויות אחסון. זו אחת מהן...


ונעבור למטבח, בו הייתה זוועת עולם נוספת בדמוי קולט אדים שלא ברור לנו מה הייתה מטרתו בכלל כי נראה היה שלא השתמשו בו מעולם  -


בעשר דקות עבודה וכמה מאות שקלים פחות בכיס גם הזוועה הזו הוסרה וקיבלנו קיר חלק למשעי מוכן לטיפולנו.

הדבקנו מדבקות לאריחים שרכשנו במיוחד, ותלינו מדף כפרי מעץ המשמש גם לאחסון וגם לנוי, והתוצאה לפניכם.



ואם לא התפרענו עד עכשיו, בפינת האוכל החלטנו להתפרע לגמרי. היו לנו שישה כסאות עץ עתיקים שקנינו לפני כמה שנים כסט משוק הפשפשים. החלטנו שהצבע החום כבר משעמם וכבד למראה ולכן בחרנו לצבוע אותם בצבעים שמחים. למי שתוהה איך נבחרו הצבעים, ההסבר פשוט למדי... הכחול נבחר בשל ארון הכלים הכחול שהחלטנו שמגיע לו מקום של כבוד במטבח, הירוק נבחר בשל צבע הוילון שהוזמן לחלונות פינת האוכל, והצהוב סתם כי יש בו משהו משמח והוא על אותה סקאלה של צבעים.

כיסא משעמם לפני

כיסאות מהממים אחרי

הארון הכחול והמהמם שלנו, קיבל סוף סוף מקום של כבוד, והוא נמצא במטבח ומשמש כארון לכוסות שלנו וכפינת התה, סמוך לפינת האוכל.


פריטים נוספים שניתן למצוא במטבח -



חדש וישן יחד, כולם בשימוש יום יומי

בפינות הנוספות שנמצאות בקומה הראשונה ניתן למצוא פריטים נוספים, חדשים וישנים, חלקם לנוי, חלקם שימושיים, אבל כולם נעשו או שופצו באהבה רבה ומגיע להם מקום של כבוד -



זוהי פחות או יותר המציאות העכשווית, הצבעונית והמשמחת שלנו בקומה הראשונה של הבית. בפוסט הבא, אשתף בתמונות החדרים בקומה שמעל ואיך הם נראים היום לאחר טיפולנו המסור. נתראה בפוסט הבא...


שיהיה לנו שבוע צבעוני ושמח,
יעל.

יום ראשון, 3 בנובמבר 2013

דרך כל מדף - הדרכה לבניית מדף מיוחד

לפני כחודשיים החלטתי לשחרר רגלי שולחן שעמדו אצלי כבר זמן רב וחיכו לתורם כדי לקבל התייחסות כלשהי ממני. לאחר זמן, כשהבנתי שהם כנראה לא יקבלו ממני כל התייחסות, החלטתי לעבירן הלאה למישהו שכן יתן להן את היחס הנאות. פרסמתי תמונה בפייסבוק עם הכותרת "למסירה".

לילך הייתה הראשונה לבקש, אך ביקשה לשמור אותן לעוד שבוע. כמובן שהסכמתי. לאחר שהשבוע חלף, לילך הודיעה שלא תוכל לקחתן, ולי לא היה כוח להתעסק עם זה שוב, אז הן נשארו עוד קצת בחצר.

ואז זה בא. ככה, פתאום. החלטתי להפוך את רגלי השולחן למדף. לשני מדפים יותר נכון, ומכיוון שזה ממש ממש פשוט, החלטתי לשתף בתהליך, כך שתהיה כאן הדרכה ליצירת מדף מיוחד מרגלי שולחן ישן.

אז מה אנחנו צריכים בעצם?

בראש ובראשונה - רגליים של שולחן ישן, שלכם או שמצאתם ברחוב (וזה הכי כיף...).


פלטת עץ אורן ברוחב 20 ס"מ ובאורך שחורג ב - 20 ס"מ מרוחב רגלי השולחן, כך שיהיו לנו "שוליים" של 10 ס"מ מכל צד.

(לגבי עץ האורן ברוחב 20 ס"מ - לא צריך חיתוך מיוחד. קיימת פלטה ברוחב זה בנגריות, צריך לחתוך רק את האורך לפי רצונכם).

צבע ולכה לעץ. אני משתמשת אך ורק במוצרים על בסיס מים, ממליצה גם לכם.

איך מתחילים?

יש לחתוך את רגלי השולחן ברוחב של 15 ס"מ. בציור הבא (או מה שזה לא יהיה, השתדלתי לפחות...), מיקום החיתוך מסומן בצבע אדום.


החלקים המושחרים הם בעצם חלקים מיותרים, ולאחר החיתוך במקומות המסומנים יש להשליכם, ובעצם נשארים לנו בסיסים לבניית שני מדפים.

יש לשייף היטב את הרגליים ולנקותן מלכלוך, שומן שהצטבר לאורך השנים ושיירי צבע ולכה קודמים.


מיד לאחר מכן, יש לשייף גם את פלטת עץ האורן, לנקותה מסיבים, אם יש, ולעגל אותה במעט בקנטים, כדי שהמדף יהיה נעים למראה וכמובן למגע.

השלב הבא הוא חיבור הרגליים לפלטת העץ.


את החיבור אפשר לעשות בתחתית בצורה נסתרת לגמרי על ידי זוית 90 מעלות מפלסטיק שנמכרת בחנויות טמבור המיועדת לכך, ויש בה חורים לברגים.


למי שמתעצל ללכת לקנות, אפשר לחבר בפשטות עם בורג מלמעלה שייצבע בהמשך עם כל השאר. פחות אסתטי, אבל בהחלט אפשרי.

ועכשיו, כשהכל משוייף ומחובר, נשאר שלב הכיף - הצבע!!


לאחר הצביעה רצוי למרוח לכה לשמירה על הצבע ולגימור יפה יותר.

שלב זה אינו הכרחי בצביעה מלאה, אך אם אתם עושים למדף שיופים לאחר הצביעה בכדי להקנות לו מראה מיושן, מומלץ למרוח בלכה שמשמרת את המראה.

ניתן להניח את המדף בסמוך לקיר ללא צורך בקיבוע מיוחד, כל עוד לא יושבים עליו או מניחים דברים ממש כבדים, וניתן גם לתלותו באויר עם מתלים המיועדים לתליית מדפים.

וכן, הפרוייקט הבא הוא צביעת הקיר בחצר...


עכשיו אפשר לשבת מול המדף, לבהות בו ולהשמין מעודף נחת וגאווה ממעשה ידיכם...



את התריס הישן, אגב, אבי קנה לי בשוק ב - 20 ש"ח (כן, עשרים, אין לי מושג איך הוא מוצא אותם...), ואחרי ניקוי יסודי ושיוף חלקי, הלכנו לזגג שהתקין לנו מראה שתלויה במדרגות הבית.

שיהיה לנו שבוע שמח!!
יעל.