יום המלך - מאחורי הקלעים

יום המלך, פעם חמישית, אבל מי סופר ☺

הפעם החלטתי להציג את העובדות שמאחורי הקלעים של יום המלך.

כמה כבר אפשר לספר על השיטוט הארוך במרחבים האינסופיים של המציאות המדהימות?

כמה כבר אפשר לכתוב על האווירה המדהימה ששוררת ברחובות ובכלל ביום הזה?

האמת? אפשר, ואפשר הרבה, אבל כבר כתבתי בעבר איזה פוסט או שניים בנושא, אז נראה לי מספיק, נראה לי שהעניין כבר הובן, אני רואה את זה בטיסות...

אז על מה אני הולכת לכתוב? הולכת לכתוב על החלק שאחרי הקניות. הולכת לכתוב על אריזת התכולה המהממת שקנינו במזוודות.

לכאורה, נשמע פשוט, מה זה לארוז מזוודה בכלל?... אבל!!! זה לא פשוט בכלל!!!

וכן, כל מי שמצקצק עכשיו בלשונו וממלמל בשקט מתחת לשפם "צרות של עשירים" ו/או "אגוזים למי שאין שיניים" ושאר בלה, בלה, בלה, מוזמן לעצור את הקריאה כאן ולעזוב את הפוסט, או, לחילופין, לבוא איתי בשנה הבאה לארוז ☺

(הפנייה, אגב, כתובה אומנם בלשון זכר, אך בהחלט מיועדת גם לעלמות החן המצקצקות...).

אנחנו קראנו לזה "סודוקו אריזות", אבל אפשר בהחלט לקרוא לזה גם "טטריס מזוודות". מיכל, אגב, שותפתי לנסיעה, שזו לה הפעם הראשונה במשחק האריזות הזה, אמרה שלפתור סודוקו זה הרבה יותר קל...

אז מה היה לנו שם??

שתי נשים מהממות וממש מוכשרות בקניית אוצרות (אם אין אני לנו, מי לנו?), מיליון חפצים מהממים (אחרת הם לא היו שם), שש מזוודות (ארבע גדולות ושתיים קטנות) ואחד אלוהינו.

ומה לא היה לנו שם??

מכולה ושני סבלים...

זה התחיל בערב יום המלך. נסענו לאוטרכט כדי להתחיל את החגיגות באווירה מהממת של עיר מקסימה, מוסיקה טובה, אנשים שמחים והמון המון מציאות.

קנינו.
נהנינו.
קנינו ושוב נהנינו.
נהנינו ושוב קנינו.
אה, ועוד קצת קנינו. כמעט שכחתי... ☺.

לאחר כשלוש שעות של קנייה והנאה, כשהיינו כבר עמוסות לעייפה, שמנו פעמינו חזרה לדירה ששכרנו באמסטרדם.

דוגמא קטנה לדוכן...

פרקנו הכל בדירה והלכנו לישון בידיעה שהיום הגדול עוד לפנינו, ושבעצם זה היה רק המתאבן למחר...

למחרת, קמנו השכם בבוקר ויצאנו לרחובות שרק פתחו עיניים. כיתתנו רגלינו בין הרחובות, בתוך ים של מציאות שוות שפרוסות מכל עבר, ונשמנו מלוא ריאותינו את אוויר הקסם של היום המיוחד הזה... אחחחחחחחחחח... זר לא יבין זאת...

דוכנים בשדרה הגדולה

ועוד קצת...

בגלל שלא היה לנו נעים מכל האנשים שמוכרים דברים, אז לא הסתפקנו רק במילוי ריאותינו באוויר שטוח צלול כאמסטרדם, אלא גם קנינו מהם דברים, כי ידענו שזה ממש מבאס לשבת כל היום בדוכן כשאף אחד לא קונה ממך.

ומכיוון שהיה לנו לא נעים מהרבה אנשים, אז קנינו הרבה דברים... ☺

המון דברים.

וכולם יפים וכולם מהממים, וכולם במחירים שאי אפשר להשאיר שם.

ואת כולם פרקנו בדירה, יחד עם קרוביהם מאוטרכט שנקנו בערב הקודם.

קצת דירה...

עוד קצת דירה...

בשעה ארבע אחר הצהריים כשהכל הסתיים, התחלנו לשחק במשחק שלנו, סודוקו אריזות/טטריס מזוודות.

כל אחת החלה לארוז את החפצים שלה ולחלקן בין שלוש המזוודות שברשותה. מהר מאוד (אחרי שעתיים וחצי של נסיונות בערך...) הבנו שלא נוכל להסתדר עם המשקל והנפחים של החפצים והחלטנו לשחק במשחק חדש "מישמש מזוודות", כלומר לערבב הכל יחד ולארוז באופן שיעמוד בתנאי המשקל המותר והנפח האפשרי בכל מזוודה ומזוודה.

אחחחחחחחחחח.... שלוש שעות נוספות אחרי, היינו כמעט מרוצות מהפתרון שהגענו אליו, אבל לא נותר כמעט מקום לקניות נוספות, שזהו, מבחינתנו, מצב בלתי אפשרי בעליל!! הרי לא יעלה על הדעת שיש עוד חמישה ימים לפנינו ולא נוכל לקנות בהם כלום, במיוחד כשיש בתוכנית עוד שוק פשפשים ועוד מכירת Car boot...

אבל זה היה יותר מדי להתמודד איתו בערב אחד, גם נפשית, גם שכלית, גם שעתית וגם משקלית אז הדחקנו והלכנו לישון...

בבוקר קמנו, חדורות מוטיבציה, לא נותנות לפרט השולי הזה להפריע לנו כמעט, ומנסות לחשוב על פתרון יצירתי אחר שהגיע בסופו של דבר לאחר שיחה עם נציג אל על והגדלת המשקל המותר למזוודה בתוספת תשלום.

אין, גאונות זה אנחנו!!!

עכשיו, כשחבל המשקל כבר לא היה מהודק על צווארנו, שמנו פעמינו לשוק הפשפשים שמתקיים בימי שבת בדלפט.

נהנינו מהדרך המקסימה מאמסטרדם לדלפט שהיתה מעוטרת בשדות צבעונים מרהיבים, נהנינו מהשהיה בעיר עצמה ובשווקים שבה (שוק העתיקות והשוק הרגיל), ישבנו בכיכר המרכזית לקפה משובח, ואפילו עזרנו לעובר אורח נזקק... ☺

בהולנד, כך מסתבר, יש מנהג לפיו חתן, לפני החתונה, אוסף על חולצה את שמות הנשים שנתקל בהן בדרך זו אחרת...

הבחור הנחמד שבתמונה ניגש אלינו וביקש שנרשום את שמותינו, וממש ממש לא יכולנו לסרב לו... שאנחנו לא נעזור לבחור במצוקה??
עזרה זה לגמרי אנחנו... 

בערב, אחרי עוד יום מקסים עם עוד קניות, חזרנו לשחק טטריס אריזות. כל קניה אילצה אותנו לשנות את הרכב המזוודות מחדש.

מפעילה גם את הראש, לא רק את הרגליים...

למחרת, שוב קמנו השכם ושמנו פעמינו למכירת Car boot שהתקיימה בפאתי העיר, וכמובן שהיו שם עוד דברים מהממים, במחירים מהממים, אבל כאן כבר נאלצנו לשקול בכובד ראש (תרתי משמע...) כל קניה וקניה היות והגענו גם לקצה היכולת של ההגדלות (כן, יש עוד אפשרויות, אני יודעת, אבל הן לא באו בחשבון הפעם משיקולים אחרים).

וכך נוצר מצב בו נאלצנו לוותר על דברים שבוודאות היינו קונות אם לא הייתה בעיית משקל. קצת מבאס, אבל ממש לא נורא, כי יהיו עוד פעמים, ואני מאמינה בכך שמה שצריך להיות שלי יהיה, ומה שלא, לא, ולגמרי משחררת...

אגב, היו גם חפצים שכבר קנינו במהלך הימים שחלפו והם הושארו בדירה היות ולא היה מקום מבחינת נפח ו/או משקל לקחתם איתנו.

היינו ברמת הגרם, נשבעת! ולכן השארנו שם את כל מה שהיה אפשר להשאיר מבחינת ציוד אישי, וכן, גם פריטים שנקנו והיו פחות חשובים לנו מאחרים.

אין ספק, הפעם התעלינו על עצמנו ונשברו שיאי עבר מפוארים... ☺

רק דוגמא זעירה, נחשו מה היינו קונות...

בערב, לא תאמינו, שוב שיחקנו טטריס אריזות ☺

נהג המונית שבא לאסוף אותנו שאל בעדינות האם השארנו משהו באמסטרדם, והתבייש לשאול את ההמשך המתבקש של השאלה - האם אנחנו בטוחות שאנחנו צריכות מונית או שאולי חברת הובלות... מיכל שחררה אותו מאי הנעימות ואמרה לו שהוא כנראה צודק...

ואם כבר נהג מונית מהמם, ראו המלצה בסוף הפוסט.

באמצע, בין לבין הקניות, היינו גם בשוק העתיקות המקורה De-looier  שבאמסטרדם, מקום מרהיב בפני עצמו, אך מאוד יקר ביחס למחירים של אותם הפריטים בשווקים שבחוץ. שווה ביקור, ולו רק בשביל הנפש.

כתובת השוק המקורה - Elandsgracht 109, Amsterdam מגיעים אליו עם טראם מס' 7 מהליידספליין.

עוד המלצה בשביל הנפש היא ללכת לאיבוד ברחובות היורדן, בין הסמטאות. הרחובות היפים האלה ובהם חנויות קטנות וקסומות, נמצאים במרחק הליכה קצר משוק העתיקות המקורה, כך שניתן בהחלט לשלב בין השניים.

חנות קטנה ומטריפה

ל-ס-י-כ-ו-ם!!

האמת היא שממש קשה לי לסכם את הפוסט הזה.... נהניתי מכל רגע בשבוע המופלא הזה, למרות שברובו היה קר, ואני, כידוע, סובלת מקור.

האוכל היה מעולה, החברה משובחת, והולנד, הייתה טובה אלינו, כמו תמיד ☺

הלכנו קילומטרים על גבי קילומטרים בהנאה גדולה, והיינו חוזרות על זה שוב עכשיו, אנחנו לא צריכות שנה כדי לנוח...

זה, למשל, צילום המסך של מד הצעדים מיום המלך עצמו, לא היו אופניים, ה"אופניים" זה בעצם הקטעים של ההליכה המהירה, והסך הכולל של הצעדים לאותו היום בלבד עומד על 37,500 צעדים, או, 13.9 קילומטר שנצעדו בקלילות המונעת בעזרת אדרנלין... ☺

המלצות -

כדי להתנייד בעיר, קנו כרטיס טראם אחד למספר הימים שבו שאתם שוהים בה. זה הכי זול, ומאפשר לכם גישה כמעט לכל מקום, לא כולל רכבות מחוץ לעיר.

אנחנו קנינו כרטיס ל-6 ימים (144 שעות מרגע הפעלתו) בעלות של 31 יורו בלבד. הוא נוצל עד תום.

שדירת הקניות השווה ביום המלך נקראת - Apollolaan.

בנוסף - מומלץ להגיע גם לוונדלפארק, יש שם הפנינג מטורף ומציאות שוות לא פחות.

נהג מונית ישראלי מהמם שמעבר להסעות משדה התעופה ואליו, עושה גם טיולים אישיים מודרכים בעברית במחירים שפויים לגמרי -

דורון - 31644044110 +

זהו! בערך...

עד לפעם הבאה, Long live the king, או בהולנדית -

מישהו בא לשחק טטריס מזוודות/סודוקו אריזות??

כבר שבוע שלא שיחקתי...

יעלי.

אנגליה (טוב, נו, כמעט...)

כבר המון זמן שאנו רוצים לנסוע לאנגליה, רק שבכל שנה יצא לנו לטוס ליעד אחר, שהיה קסום ומופלא לא פחות, כן? אבל לא היה אנגליה...

זה לא שהמלכה חיכתה לנו, או משהו כזה, פשוט משהו באנגליה נראה לנו קסום קצת יותר מהשאר, והרגשנו שאנחנו  חייבים לבדוק את העניין מקרוב.

השנה החלטנו שאנחנו טסים לאנגליה ויהי מה!

אז החלטנו.

בפועל, כשחיפשנו כרטיסי טיסה לאנגליה, מצאנו כרטיסי טיסה להולנד במחיר אוטובוס הלוך ושוב לאילת בערך, אז שלא נקנה?? ברור שנקנה!

רק אחר כך חשבנו על כך שלא יתכן ששוב לא ניסע לאנגליה בטיול הגדול, אז החלטנו לעשות את הטיול קצת יותר גדול, וקנינו כרטיסי טיסה להמשך הנסיעה מהולנד לאנגליה, ורק אז באמת ישבנו לחשוב מה עושים עם כל זה ☺.

בדרך לטיול הגדול היה לנו יריד גדול לצלוח, פריצת דיסק לצרוח, ועוד כל מיני דברים שגזלו ממני כוח ואנרגיות, ואלו הן הסיבות העיקריות להיעדרותי מכאן.

לא יכולתי להתמודד בכל החזיתות, גם ככה התקופה היתה עמוסה עד כדי הזיה (ואת זה אני אומרת היום, כשחכמת הבדיעבד מציפה אותי...), ולא הייתי פנויה מוחית ומחשבתית לכתיבת פוסטים בנוסף לכל.

אז איפה היינו? אה, בטיול הגדול!

אל הטיול הזה יצאתי חצי נכה. לאחר סדרת זריקות קורטיזון, כמויות אדירות של רעל שנקרא ארקוקסיה בחסות החוק, טיפולי שיאצו ממוקדים והרבה כח רצון, הצלחתי לעמוד על רגלי ולהגיע לשדה התעופה.

הטיסה להולנד עברה יחסית בשלום, הודות למקום המשודרג והמשפחה השמחה מאשדוד שאומנם ישבה לידי במטוס, אבל בעצם היתה בחופשה על חוף בכינרת, על כל המשתמע מכך, חוץ מבגדי הים...

הגענו בלילה, מהשדה נסענו למלון, למקלחת ושינה טובה. ואת הטיול התחלנו בעצם רק למחרת בבוקר, צעירים, רעננים, ומצפים בכיליון עיניים לבאות.

הכיוון הכללי שלנו היה איזור כפרי, ולכן שכרנו בית מהמם לכל השבוע, בכפר שנקרא Polsbroek, וממנו יצאנו בכל יום ליעדים שרצינו לבקר בהם.

זו הרפת שמאחורי הבית...

זה הבית...

זו החצר..

וזה "אמא, תראי מה מצאתי בחצר..."

במצב שבו הייתי, הייתי מסתפקת במנוחה בבית עצמו כל השבוע, אבל היו יעדים ומטרות, לראות ולקנות, ולכן יצאנו בכל יום, לגמרי באיזי, ונשמנו את אויר הולנד עמוק עמוק לריאותינו.

התחלנו באוטרכט. עיר מהממת שתמיד כיף לחזור אליה. הטיול לאורך הגדה בחלק העתיק של העיר, חנויות הוינטאג' המהממות שגודשות אותה והאווירה הכללית בעיר מושכים אותנו אליה שוב ושוב.

הפעם, בנוסף לכל אלה, נכנסנו גם לביקור במוזיאון תיבות הנגינה שנקרא Museum Speelklok, אשר נמצא באחת הסמטאות שמאחורי הגדה המרכזית ונותרנו חסרי מילים לנוכח מה שראינו שם... לדעתי, מוזיאון חובה, ולא, אני לא חובבת מוזיאונים ☺.

רוצה כזה בבית!!! לא נכנס למזוודה...

בשבת נסענו לדלפט. העיירה דלפט ידועה בעיקר בגלל איורי החרסינה בצבעי כחול לבן המפורסמים בכל הולנד, אבל אנחנו נסענו אליה בגלל שוק הפשפשים המתקיים שם מדי שבת, ויסלחו לי אוהבי החרסינה ומוקיריה.

בכיכר המרכזית בחלק העתיק של דלפט יש כנסיה גדולה, ומשני צידיה של הכיכר מתנהלים בו זמנית שני שווקים - האחד שוק ירקות, פירות ושלל מוצרים, והשני, לאורך גדת התעלה, שוק פשפשים גדול ומהמם!!!

בהתחלה רואים דוכנים בודדים, ונראה כי מדובר בשוק די עלוב, אבל ככל שמתקדמים לאורך גדת התעלה, מגלים שמדובר בשוק לא קטן בכלל, ואפילו אחד מהשווים שהייתי בהם! 

יש בו הכל מהכל! והכל במצב מעולה ובמחירים ממש ממש שווים!

כמובן שיצאתי מהשוק עם רכישות שוות, ובידיעה ברורה שאחזור אליו שוב בביקורי הבא בהולנד.

לאחר הסיבוב בשוק הפשפשים עשינו סיבוב שווה גם בשוק השני, ומצאנו שם להפתעתנו את הוופלים ההולנדים המפורסמים בגרסה נטולת גלוטן, דבר ששימח את ליבנו עד מאוד ☺.

את דלפט קינחנו בקפה (שבדיעבד היה הקפה הכי טעים בטיול כולו) ובגלידה בבית קפה הגדול שבכיכר המרכזית.

גאודה - 

הבוקר בו תכננו לנסוע לגאודה היה בוקר גשום, ולמרות זאת, החלטנו שלא לשנות תוכניות בגלל כמה טיפות...

כשהגענו לגאודה והתחלנו לטייל בכיכר המרכזית, הטיפות הפכו לגשם זועף ואמיתי, ואנחנו, כמו כל ההולנדים שהיו ברחוב, הסתתרנו תחת סככות החנויות שברחוב מכיוון שאי אפשר היה לחזור לרכב.

לאחר שגשם הזלעפות פסק, החלטנו להמשיך ולטייל להנאתנו בעיר המקסימה, ואז, בחושים של ציד, אני קולטת חנות יד שניה ופריטי וינטאג', אחת מהשוות שפגשתי מימי!!! 

היא היתה מדוגמת כמו חנות כל בו מפוארת, והיו בה דברים מעלפים, במחירים עוד יותר מעלפים! אוי, איך שאני חגגתי שם...☺

שטוחה אני ורדודה, שזה כל מה שאני מספרת על גאודה, אבל מה לעשות, זה מה שעשה לי את זה, ומי שבאמת אוהב את הדברים האלה, לא ימצא אותם בשום מדריך טיולים שקיים. את תולדות העיר, לעומת זאת, ניתן למצוא בכל מדריך ולכן לא אספר אותן כאן.

אבל, רגע ברצינות, גאודה מקסימה!! ממליצה בחום לטייל בה, גם אם אתם לא מחובבי הפשפשים.

נמצאים מול הבניין? החנות המהממת נמצאת משמאל, מעבר לעיקול

סמל וגאוות העיר - גבינת גאודה

ליידן - 

עוד עיר מקסימה שביקרנו בה, מומלץ לטייל בה במדרחוב שנמצא על גדות התעלה. יש בו שפע של בתי קפה כיפיים ליום שמשי, ושפע של חנויות, מותגים ובכלל, מומלצת למי שבא לערוך קניות.

הבעיה היחידה שמבאסת היא החניה שם... מילא שהיא קצת רחוקה מהמרכז (כעשר דקות הליכה בסמטאות היתה החניה הכי קרובה שמצאנו), היא יקרה יחסית, ואם אין לכם כסף קטן, אתם בבעיה כי אף אחד מבעלי העסקים שם לא מוכן לפרוט אפילו שטר של 5 יורו, ויעידו על כך 2 שקיות הקינמון שקנינו (הדבר הראשון שאיתי ראה בפתח החנות) כדי לקבל כסף קטן כעודף.... ☺.

ואם כבר הזכרנו קניות, אז יש מרכז קניות ענק, כ-20 דקות מאמסטרדם, בעיר Hoofddorp. אם אתם בלי רכב, ניתן להגיע אליה גם ברכבת מהתחנה המרכזית באמסטרדם, וכשיורדים בתחנת hoofddorp לוקחים אוטובוס עד מרכז הקניות (כחמש דקות נסיעה נוספות).

מדובר בקניון ענק, חלקו מקורה וחלקו חיצוני, ויש בו את הרשתות הגדולות בהולנד ובכלל, רק חשוב לזכור שכל החנויות נסגרות בשעה חמש בדיוק! בחמש ודקה, לא תמצאו שם זבוב...

שווקי פשפשים -

מלבד אלה הידועים בכל מדריכי הטיולים, ישנם עוד שווקים שאינם מפורסמים או שידועים רק למקומיים, ולכן כדי לאתר שווקי פשפשים באיזור שלנו, השתמשנו בשירותי האתר הזה, בו מופיע מיקום השוק, אופי השוק, ימי הפעילות ושעות הפתיחה שלו. כך הגענו לשוק פשפשים גדול בעיירה glitz&rizans, ולמרות שהיה שם חם ועמוס, גם משם יצאתי עם שלל מציאות שוות, כך שאני ממליצה תמיד, למי שאוהב כמובן, לא להסתפק במדריכי הטיולים

השלט האהוב עלי בעולם כולו ☺

אטרקציות לילדים -

את חלק האטרקציות לילדים עשינו באגם vlietland ששוכן דרומית לליידן.
בפעם הראשונה הבנות הלכו לפארק החבלים שבו, ובפעם השנייה כל החבורה נכנסה לאיזור המתנפחים ששוכנים על המים, יש שם מתחם סגור שהוא בעצם פארק הרפתקאות שצף על שפת האגם, ובו יש מגוון מגלשות ושאר מתנפחי ענק.
והדבר היחידי שהוציא אותם מהמים בסופו של דבר היה הקור של המים ☺

כמובן שהיינו גם בזאנזה סחאנס (חייבים להראות לילדים איך מייצרים כפכפים הולנדיים, לא?)  ובאמסטרדם, שדי אכזבה הפעם, אבל כנראה שלא באשמתה. אנחנו רגילים לפקוד את אמסטרדם באפריל כל שנה (להלן יום המלך, ישתבח שמו ☺), ולא ביולי, כשמזג האויר חם, והיא מלוכלכת וגדושה בתיירים ברמות שאי אפשר לתאר ו/או ללכת במדרכה בקו ישר...

השבוע בהולנד חלף די מהר למרות שהעברנו אותו בהילוך איטי עד כמה שאפשר.
בתום שבוע הולנד קמנו מוקדם בבוקר ושמנו פעמינו לשדה התעופה בדרך למנצ'סטר לשבועיים נוספים של אנגליה.

סוף סוף אנגליה.... ☺

נחתנו במנצ'סטר, גשם קליל קיבל את פנינו, ולא היו מאושרים מאיתנו. גשם ביולי, גשם ולא קר!

אני לא מאמינה על עצמי שאני אומרת את זה, כי אני שונאת גשם ידועה, אבל נהניתי מכל טיפת גשם שירדה! כל בוקר שהתחיל בטפטוף ומזג אויר סגרירי עשה אותי מאושרת...
בארץ, עם רדת הטיפה הראשונה, אני כמשה עד בוא האביב... אולי אני צריכה לשקול מעבר לאנגליה...

על המשך קורותינו באנגליה אספר בפוסט(ים?) נוסף(ים?), בעיקר כדי לא להלאות.

אבל בינתיים, כדי לפתוח את התיאבון לאנגליה, אשים תמונה אחת, מדהימה בעיני, שהיא כל כך אנגליה, ויסלחו לי כל אוהבי לונדון, אנגליה היא לא לונדון!

המלצות לסיכום הפוסט -

1. שיאצו עושים רק אצל אייל.
2. הבית ב - Polsbroek מהמם, וכך גם המשפחה המארחת, כיף גדול, מומלץ בחום, תגידו לסאסקיה שאנחנו שלחנו ☺.
3. טוסו לאנגליה (טוב, בסדר, אחרי שתקראו את הפוסטים...).

המשך קיץ מעולה לכולנו,
יעלי.

אוי אמסטרדם...

לא, לא נסעתי שוב לאמסטרדם, למרות שבשמחה הייתי עושה זאת, אבל המציאות קוראת לי להישאר כאן ולמלא את מטלותיי הקיומיות מדי יום ביומו...

א-ב-ל, מכיוון שלאמסטרדם יש מקום גדול בלבי, וזו העיר האהובה עלי בעולם (וכן, הייתי בעוד כמה...), החלטתי שאני צריכה שיהיה לי קצת מאמסטרדם גם בביתי.

נכון שבערך חצי מהפריטים הקנויים בביתי מקורם באמסטרדם, אבל עדיין, הם לא השילוב שלי עם העיר, או כמו שאייל שני היה אומר - לא יצקתי עדיין את עצמי לתוך אמסטרדם או משהו כזה...

אז החלטתי לעשות מעשה, ולצבוע את בתי עיסת הנייר שלי בסגנון בתי אמסטרדם המהממים.

התחלתי באחד, וראיתי כי טוב, המשכתי בעוד אחד, וראיתי כי טוב יותר, וכך נולדה סדרת אמסטרדם שלי. אני מאוהבת ♥.

אני עוברת לידה מדי פעם בבית ו"שואפת" את אמסטרדם שלי לקרבי...

לאחר צאת הסדרה, ברור שיהיה לה המשך, כי כל אחד מהם, וכולם יחד, מעלים בי זכרונות טובים וחיוך כשאני מתבוננת בהם. אני מניחה שגם לאלו מכם שיש בלבם פינה חמה לאמסטרדם, זה יעשה משהו, או לפחות, יגרום לחייך...

ואז הייתי צריכה אתנחתא מעיסת הנייר. וכשאני צריכה אתנחתא למי אני פונה?
נכון, למכונת התפירה. היא הרוגע היצירתי שבי. איתה אני לא צריכה לחשוב (טוב, נו, לא תמיד, אבל רוב הזמן...). איתה מספיק להוריד גזרה מהרשת ולהניע את הדוושה...

ומכיוון שהייתי במוד של יצירת בתים, חיפשתי הדרכה על בתים תפורים ומיד מצאתי.

אם התמונות יעשו לכן חשק, תוכלו למצוא את ההדרכה כאן.

את הבתים הראשונים תפרתי לפי המידות המקוריות שבהדרכה. יצאו קטנים אך מהממים:

בהמשך, כשהתלהבתי, הגדלתי, בלי שקל תשעים... ☺

עכשיו, כשהמוזה נרגעה, אני חוזרת לעיסת הנייר שלי ולרעיונות החדשים המתגלגלים לי בראש...

שיהיה שבוע מעולה לכולנו,
יעל.

לא נמאס... טרדם

אמסטרדם, שנה רביעית באותם תאריכים אך בהבדל אחד. הפעם היה זה יום המלך ולא יום המלכה, לאחר שבשנה הקודמת, ביאטריקס המלכה העבירה את השרביט לבנה, וילם אלכסנדר, בעודה בחייה.

והמלך, הוד רוממתו החדש (או, בעברית, כפרעליו...), ממשיך במסורת חגיגות יום ההולדת במסגרתן הופכת הולנד לגראז' סייל אינסופי ליום אחד.

מקור המסורת, למי שלא יודע או לא קרא את הפוסט הראשון שלי על יום המלכה, הוא בחגיגות יום ההולדת של המלכה יוליאנה (1909-2004), אשר העניקה לנתיניה כמתנה ליום הולדתה את האפשרות למכור פריטים מבתיהם ובכלל ללא תשלום מס ביום הזה, וזהו גם מקור השם לגראז' סייל הנערך ביום זה - Free market.

ב - 1980, המלכה ביאטריקס ירשה את יוליאנה והמשיכה את המסורת וחגיגות יום הולדתה נחגגו באפריל למרות שהיא ילידת ינואר (בגלל הקור...), וב - 2013, המלך וילם אלכסנדר ירש את ביאטריקס, וגם הוא ממשיך במסורת ה - Free market, בשינוי אחד - תאריך יום הולדתו שחל ב - 27 לאפריל, ולכן הוזזו החגיגות לתאריך החדש - 27.4.

יום המלך נחשב לחג לאומי בהולנד והוא חל בכל שנה ב - 27 לאפריל, למעט בשנים בהן 27 לאפריל זהו יום ראשון, ואז החגיגות מוקדמות ביום אחד ליום שבת.

אז כמיטב המסורת המשפחתית שלנו, גם אני חוגגת את יום הולדתי באפריל למרות שאני ילידת ינואר (גם לי קר, ואם למלכה מותר להזיז את תאריך החגיגות שלה, גם לי מותר), ונערכנו מבעוד מועד לנסיעה.

הכנו את מיטב מזוודותינו ולא ארזנו את מיטב מחלצותינו היות ומדובר בנסיעת עבודה לכל דבר. בקריצה אפשר לומר אפילו שזו עבודה קשה (ויעידו על כך הבנות שנסעו איתי בשנה שעברה), אבל ממש לא צריך לרחם עלינו, יחד עם זאת זה כיף גדול!!!

לקחנו איתנו את המינימום ההכרחי של הציוד לו נזדקק במהלך השבוע, ובעצת אחת מקוראות הבלוג, לקחתי איתי בגדים שאין לי בעיה להיפרד מהם ולהשאירם במלון במקרה של עודף משקל (עובד מעולה כבר שנה שנייה).

הגענו לאמסטרדם יומיים לפני יום המלך, והיות ואנחנו כבר מכירים את אמסטרדם כמו את כף ידינו, החלטנו לטייל עם הרכב בערים ובכפרים שמחוץ לעיר הגדולה.

להפתעתנו גילינו כי דוכני המכירות נפרסים כבר יום קודם משעות הבוקר המוקדמות, בהרבה כפרים וערים ברחבי הולנד, ולמרות שיש על ההולנדים איסור מכירה רשמי עד לשעה חמש אחה"צ באותו היום, חלקם די גמישים ומוכנים למכור גם קודם, לאחר שבודקים טוב טוב שהפקחים לא בסביבה.

כך מצאתי את הבבושקה הרוסית העתיקה הזו לאוסף שלי, שאני יכולה להגדירה כמציאה המרגשת מבחינתי של הטיול. למרות שהיא לא יפה במונחי הבבושקות, יש בה איזשהו קסם אחר בעיני שאני לא ממש יודעת להסבירו...

באותו רגע הסתבר לי שגם בבושקה מכוערת משנות השישים יכולה לגרום לי אושר גדול, כאילו זכיתי בפיס לפחות (כזו אני, שטוחה ורדודה...), ובמקביל, הייתי מאושרת מהידיעה שיש לנו קדימון ארוך ליום הגדול שמצפה לנו למחרת...

רחובות שלמים עמוסים בכל טוב

ואז הגיע היום למחרת... בשש בבוקר כבר קמנו והתארגנו באופן מבצעי וממוקד ליציאה לרחוב. מזג האויר בשעה זו היה יחסית קריר אבל בהחלט לצידנו, וכל מה שנשאר היה לקוות ליום מוצלח.

והיום היה מדהים! מזג האויר היה מושלם! הלכנו קילומטרים ברגל מבלי להרגיש אותם כמעט. האדרנלין שמציף את הגוף מקהה כל תחושה של עייפות, רעב או צמא, וכל מה שרוצים באותן שעות זה שזה לא יגמר לעולם, או לפחות שהזמן יעצור מלכת...

אז נכון, לא קוראים לי עליסה, אבל הייתי בארץ הפלאות, ובכל זאת לא מצאתי עדיין את הארנב שיעצור לי את השעון...

המציאות שלי כוללות קופסאות פח חדשות לאוסף שלי (וברור שהן ישנות...), בבושקות נוספות לאוסף שלי, שלל פריטי נוי יפים לבית שחלקם שימושיים לגמרי, כמו מכשיר הטלפון שבתמונה שהפך למכשיר הביתי שלנו, כל אמאייל מיוחדים ויפים ועוד הרבה הפתעות לבנות.

מכונת תפירה אמיתית לגמרי שגם עובדת ובבושקה גדולה לאוסף

קופסאות פח, קצת אמאייל, ופריטים ל"בנות"

עגלה קלועה מקש לאמא!!

ואגב, משנה לשנה אני שמה לב לכך שזה בכלל לא הרכישות עצמן ש"עושות לי את זה" ביום המיוחד הזה, אלא זה משהו שמורכב מהשילוב המושלם של האוירה המדהימה באותו היום, השיטוט האינסופי במרחבי הפלאות מבחינתי, ובעיקר מהרגע הזה בו העין קולטת את המציאה הבאה מבחינתי, זו שתבוא איתי הביתה.

ועכשיו כמה טיפים לנוסעים לאמסטרדם -

אם אתם עם רכב, קחו בחשבון שעלות חניה ברחובות העיר יקרה מאוד, 4-5 יורו לשעה. מהשעה תשע בערב עד תשע למחרת בבוקר, החניה חינם.

אם אתם מתכוונים להגיע ליום המלך ושכרתם רכב לפני, עדיף להשאירו ביום זה בחניון "חנה וסע" שנמצא בסמוך לאיצטדיון בדרום העיר (קווי טראם 16, 24). עלות החניה בחניון זה היא 8 יורו בלבד ל - 24 שעות , בתנאי שאתם שומרים את כרטיס הטראם שאתם קונים במכונות שבחניון, וסורקים אותו בעמדת התשלום ביציאה.

ללא כרטיס הטראם הזה תשלמו תעריף מלא ויקר שמחושב לפי 4 יורו לשעת חניה. המידע הזה כתוב אך ורק בהולנדית, ואנחנו כמעט למדנו אותו על בשרנו וארנקנו, אילולא הולנדית יקרה שנתנה לנו את הכרטיס הנוסף שהיה לה לאחר שאנחנו זרקנו את שלנו מחוסר ידיעה.

אם אתם מתנהלים בטראם, שמגיעה לכל מקום בעיר, מומלץ לקנות כרטיסים יומיים לפי מספר הימים בהם אתם מתכוונים לשהות בעיר. עלות נסיעה בודדת היא כ - 2.80 יורו, ואילו כרטיס יומי חופשי הוא כ - 7 יורו. ככל שתקנו כרטיס ליותר ימים, כך המחיר שתשלמו בעבור כל יום ירד.

החנויות בהולנד נסגרות בשעה 18:00. העסקים היחידים שנשארים פתוחים אחרי שעה זו הם בתי קפה, פאבים ומסעדות.

************************************

כשנגמר היום המדהים הזה, היינו מפורקים מעייפות במובן הפיזי של המילה, אבל עם חיוך גדול בלב, בנשמה וגם על הפרצוף.

מקלחת טובה וכוס קפה הגון איפסו את כל המערכות, ואנחנו הזדרזנו לארוז את כל האוצרות שנרכשו למזוודות הגדולות והריקות שחיכו להם, ובמקביל ארזנו לנו שני תיקי נסיעה לקראת הטיסה שחיכתה לנו לוויילס, אנגליה.

את המזוודות הגדולות השארנו באמסטרדם ויצאנו קלילים לשדה התעופה לשלושה ימים של טעימה בממלכה המאוחדת. הטיסה ארכה 50 דקות בלבד, ומזג האויר השמשי של אמסטרדם יום קודם התחלף באפרוריות רטובה של בריסטול, העיר בה נחתנו.

מאוהבת בגגות הרעפים העתיקים...

לקחנו רכב ויצאנו לדרך. המטרה היתה לטייל, לחקור את האיזור החדש, וגם להגיע לשווקי פשפשים ומכירות גראז' ישר מהרכבים (Car boot sale), שניתן למצוא מידע על המיקום והשעות שלהן באינטרנט עוד לפני הנסיעה.

גם בדרכים תוכלו לראות שלטים המודיעים על כך, כמו זה למשל -

מה אגיד ומה אומר, ווילס מדהימה! היא ירוקה והיא יפה והיא אחרת. האנשים בה נעימים וחביבים, ויש בה חנויות של עתיקות על כל צעד ושעל, רק האוכל האנגלי לא טעים... ממממ.... הם לא יודעים מה זה אוכל אמיתי.. כמעט הכל מטוגן או אפוף בשמן בשלל צורותיו, ואם זה לא מספיק הוא גם טבול במיונז...

אפור ומלא כבשים. בכל כר דשא אפשרי ניתן לראות מאות כבשים רועות, והן יפות, כל כך יפות...

המחירים בחנויות העתיקות באנגליה בהחלט סבירים, וניתן למצוא שלל פריטים מיוחדים ומקסימים בכל תחום שניתן להעלות על הדעת.

בזאת תם ונשלם לו עוד טיול מדהים ששילב נופים מקסימים וטבע מרהיב יחד עם האהבה של יניב ושלי - שווקי פשפשים בעולם.

עד הפעם הבאה,
יעל.

נ.ב.
אני יודעת שאומרים מטריושקה...