טיג'אלה

אחת מאהבותי הגדולות היא המטבח.

אני בטוחה בכך שהעשייה במטבח זו אומנות בפני עצמה, ולא משהו שמסתכם בהכנת אוכל להשבעת התיאבון.

אני אוהבת לנסות מאכלים חדשים ומתכונים מיוחדים, גם כאלה שאינם שגורים במטבח הישראלי.

משפחתי היקרה מהווה שפן ניסיונות לכל גחמותי הקולינריות, ואם אני חושבת על זה לאחור לאורך השנים, הם ממש לא מתלוננים על כך ☺

ככה הגעתי לטיג'אלה. 

לפני כעשר שנים גיליתי את המתכון ללחמניות האלה והייתי, כמובן, חייבת לנסות לעשות אותן.

אלו לחמניות שמקורן בעיר בולוניה שבאיטליה. הלחמניות האלה, בניגוד ללחמניות רגילות, נאפות במקור במחבת ברזל יצוק שמיוצרת במיוחד לשם כך.

מי שאין לו את המחבת יכול לאפות אותן במחבת רגילה או בטוסטר, מבלי להדק את החלק העליון שלו על הלחמניות.

אפייה בשיטה הזו יוצרת לחמניות עם מעטה קשיח וקריספי מבחוץ, ופנים חם ורך כמו של סופגנייה שעכשיו יצאה מהטיגון. 

אחחחחחחחחחחחחחח..... עונג!

המחבת הזו, מחבת הטיג'אלה המקורית היתה בערך הסיבה לכך שנסענו לבולוניה באותה השנה... ☺

היה לי ברור שאני צריכה מחבת כזו. פשוט לגמרי...

אז נסענו.

וכשהגענו לבולוניה, פשטתי על כל חנות כלים אפשרית בעיר, אבל המחבת לא נמצאה. 

כשהגענו לישון באיזו חווה חקלאית נידחת (זו היתה תקופת טיולי החוות שעשינו, בעיקר עבור הילדים, כדי שיחוו את חווית החיים במשק חקלאי, כי זה הרבה יותר כיף מחדר רגיל במלון), החלטתי לאזור אומץ ולשאול את בעלת המקום איפה קונים את המחבת שאופים בה את הלחמניות האופייניות לבולוניה.

אני שמעתי איטלקית מצוין, אבל דיברתי רק אנגלית.

היא שמעה אנגלית מצוין, אבל דיברה רק איטלקית.

זה היה שיח החרשים (חרשות במקרה הזה...) האווילי ביותר בחיי, שכלל גיחות למטבח החווה וחזרה עם כל מיני כלים כדי להבין האם בזה מדובר, פנטומימה וירטואוזית, ושיתוף כל עובר אורח מזדמן שאולי הוא יבין על מה מדובר ויציל אותנו מעצמנו...

ואז, פתאום, נזכרתי שיש ללחמניות האלה גם שם ומילמלתי "טיג'אלה".....

בשנייה אחת האיטלקיה הזדקפה וקראה במלוא גרון (והיה הרבה...) ובמבטא איטלקי מתגלגל: סייייייייייי.... טיג'אלללללללהההה.....!!!

ואני, לא ידעתי את נפשי מרוב אושר. היא הבינה על מה אני מדברת!!! עוד לפני שהספקתי לענות, היא שמה את ידי בידה הענקית וסחבה אותי החוצה למחסן עץ רעוע, ובו היו תלויות מיליון (סתם, אבל לפחות שלושים) מחבתות טיג'אלה, בכל מיני גדלים וצורות!!!

אני רק הזלתי ריר, ואמרתי סי! סי! רוצה כזה!!!

חזרנו לבית החווה והגברת ניגשה לטלפון והחלה לדבר באיטלקית שוטפת, וכשסיימה לדבר לקחה פתק, ציירה לנו מסלול, וכתבה כתובת (השימוש GPS לא היה כל כך נפוץ אז) ושמה לי ביד. הבנו ששם נמצא מחבת של טיג'אלה.

אחרי ארוחת הבוקר יצאנו למחוז טיג'אלתנו. כשהגענו, גילינו שהחנות האמורה היא לא פחות ולא יותר מאשר חנות לכלי עבודה וחומרי בניין בסגנון טמבור, מה שנראה לנו לגמרי מוזר. זו לא היתה חנות לכלי בית...

עמדתי בפתח מהססת, וכל העיניים הופנו אלי. ברגע שאמרתי הלו, מיד ענו לי: "טיג'אלה...?".

בושות! לא יודעת מה האיטלקיה סיפרה להם, אבל עניתי "סי!" ומיד נלקחתי לאגף הטיג'אלות. והיו שם טיג'אלות בכל מיני גדלים, עם פרחים ובלי, מבחר עצום עד כדי כך שכמעט והתקשיתי לבחור אחת, אבל לבסוף בחרתי, שילמתי 31 יורו, ויצאתי עם חיוך על פני וטון של מחבת בידי הענוגות, שמחה ומאושרת על היעד שהושג!

אחרי כל הסיפור הזה, הייתי חייבת להכין גם טיג'אלות בבית, ואכן הכנתי.
יצאו מושלמות. חגיגה לחיך! וכדי שגם אתם תהנו, אני חייבת לכתוב גם מתכון, כדי שלא תרגישו שבזבזתי את זמנכם לריק, גזרו, שמרו ושלפו לפני הנסיעה הבאה לבולוניה - 

מצרכים - 

1 ק"ג קמח רגיל (אני עשיתי עם קמח SHAR ללא גלוטן, יוצא מושלם).

1כוס מים פושרים.

חצי כוס חלב פושר.

3 כפות שמרים יבשים (או שקית שמרית).

1 כף שטוחה מלח.

כף או שתיים של שמן זית (אפשר גם רגיל).

ללוש הכל במיקסר לבצק אחיד, ולהניח אותו לתפיחה עד שיכפיל את נפחו (כארבעים דקות).

אחרי שהבצק תפח, יש ללוש אותו מעט כדי להוציא ממנו את האוויר, ולרדד אותו לעובי של כסנטימטר.

מהמשטח המרודד יש לקרוץ עיגולים בעזרת חותכן.

את העיגולים יש להניח על תבנית אפיה לתפיחה נוספת של כרבע שעה.

כשהעיגולים תפחו, יש להדליק את הלהבה הגדולה בכיריים ולהניח עליה את המחבת שתתחמם.

כשהמחבת חמה, יש להניח עליה את עיגולי הבצק ולסגור. לתת ללחמניות זמן להיאפות בצד אחד, ואז להפוך את המחבת על צידה השני.

הלחמניות מוכנות כשהן זהובות, בעלות ציפוי קשיח, ומשמיעות קול חלול בנקישה.

חותכים את הלחמניות לרוחבן, מורחים בחמאה ומתענגים על כל ביס, טעמו וקולות הפצפוץ שלו.

במקור האיטלקי, יש השמים בטיג'אלות בייקון או נקניק אחר שיש בנמצא.

אנחנו ניסינו את גרסת הסלאמי פה בארץ, שהיא לא רעה בכלל, אבל אין מה להשוות לגרסת החמאה.

זהו. את חלקי עשיתי, עכשיו תורכם ☺

אריוודרצ'י,
יעל.

שאני אקפנטר? מתכונים לקונפיטורות שוות!

פורים.

אף פעם לא חיבבתי את חג הפורים. הוא נמצא אצלי בקטגוריית החגים הלא אהובים במיוחד, יחד עם ל"ג בעומר ופסח, או ליתר דיוק, ליל הסדר, שנמתח כמו מסטיק שנגמר לו הטעם כבר מזמן.

לעומתו, את חול המועד פסח אני מאודדדדדד אוהבת ☺.

רוב הקוראים בטח לא יסכימו איתי, כי מי לא אוהב את פורים (אני! אני!), אבל, כל אחד והאהבות שלו...

אני לגמרי שונאת את כל העניין של התחפושות, אך מצד שני, אני לגמרי מתפעלת מאלו שמתחפשים ביצירתיות מרקיעת שחקים ולא מסתפקים בתחפושות הקנויות המופיעות באלפי עותקים בכל צעד ושעל.

גם עניין משלוחי המנות לא גרם לי אף פעם לצאת מגדרי, כי לדעתי אפשר לשלוח כל השנה משהו טוב למישהו אהוב, ולא צריך יום מיוחד בשביל זה.

זו דעתי, ותאמינו לי שאני שולחת לאורך כל השנה, יעידו על כך חבר או שניים... :)

השנה, בתי אהובתי, מחמל נפשי, ביקשה שנכין משלוחי מנות לחבריה הקרובים, שמן הסתם, אנו מכירים גם את הוריהם.

החלטנו להכין משלוחים שמורכבים ברובם מתוצרת ביתית שכללה קונפיטורות, עוגיות ומאפים מיוחדים שכיף לקבל ובריא לאכול, יותר ממארז תפוצ'יפס ודומיו, בכל אופן.

הפוסט הזה יתמקד בקונפיטורות. אם יהיה ביקוש לשאר המתכונים של המאפים שבתמונות, אכתוב גם אותם בשמחה ☺

קונפיטורת גזר ננסי

מצרכים - 

1 חבילת גזר ננסי קפוא של סנפרוסט (800 גרם).
600 גרם סוכר.
2-3 מקלות קינמון.
כמה גרעיני ציפורן.
כוס מיץ תפוזים.
חצי כוס מים.

ליבה של תפוח עץ גרנד סמית (לא חובה, אך רצוי שתהיה בסיר, היות והיא משחררת פקטין שעוזר להסמכה).

מתחילים יום לפני. 

מפשירים את הגזר, ומניחים בסיר יחד עם הסוכר, מקלות הקינמון וגרעיני הציפורן. מכסים ומשהים לילה במקרר. בטמפרטורות שיש עכשיו אפשר גם מחוץ למקרר.למחרת, מניחים את הסיר ללא המכסה על להבה גבוהה ומביאים לרתיחה. כשתכולת הסיר רותחת, יש להעביר אותו לאש הכי קטנה בכיריים, ולהמשיך את הבישול כשעתיים נוספות תוך כדי ערבוב כל כמה דקות.

לאחר כשעתיים, יש לכבות את האש, ולהניח לקונפיטורה להתקרר.

בינתיים ניתן להכין צנצנות זכוכית נקיות שנשטפו במים רותחים כדי להעבירן עיקור קל, או להכין את הלחם עם החמאה ולהסתער על הסיר ☺

קונפיטורת גזר וחטיפי בריאות

קונפיטורת תאנים ואגוזי מלך

מצרכים - 

1/2 קילו תאנים מיובשות (דבלים).
400 מ"ל מים
40 מ"ל מיץ לימון

80 מ"ל מים (כן, מים מופיעים פעמיים)800 גרם סוכר300-400 גרם אגוזי מלך קצוצים גס

מתחילים בחיתוך הדבלים לקוביות או רצועות קטנות וניקוי ה"עוקצים" שלהן.

לאחר סינון כל הפסולת, שוטפים את קוביות / רצועות הדבלים ומניחים בסיר קטן.

מוסיפים להן 400 מ"ל מים ומשהים בצד כארבע-חמש שעות.

לאחר שעבר פרק זמן ההשריה, לוקחים סיר נוסף ובו שמים את הסוכר, מיץ הלימון, ו-80 מ"ל המים הנוספים.

מניחים את שני הסירים על הגז.

את הסיר עם התאנים מביאים לרתיחה, ומיד לאחר מכן מנמיכים לאש הכי קטנה וממשיכים בבישול כרבע שעה.

את הסיר עם הסוכר מבשלים על אש בינונית, תוך כדי ערבוב, עד לקבלת קרמל עדין (כרבע שעה בישול, רואים שינוי בצבע הנוזל שהוך לזהוב).

הבישול של שני הסירים אמור להסתיים פחות או יותר במקביל (כרבע שעה - עשרים דקות בסך הכל).

מכבים את האש ושופכים את הקרמל לסיר התאנים, ומערבבים היטב, שימו לב לצבע הקרמלי העשיר שהתקבל ביחס לתמונה הראשונה.

לאחר ערבוב הקרמל מוסיפים את האגוזים 

וזהו. מגישים בצלחת ויושבים לאכול. זה טעיםםםםםםםםםםםםםםםםםם......

חמאה וקונפיטורות? שילוב מנצח!!

בתוספת עוגיות תחרה שקדים

שיהיה לכולנו, למתחפשים וגם לאלה שלא, חג שמח!!
יעל.

קאפקייקס רחוב סומסום

בעקבות העניין, ההתלהבות והשאלות הרבות שעוררו הקאפקייקס-פלצת שהכנתי, החלטתי לערוך הדרכה מצולמת להכנתם.

את ההדרכה הזו עשיתי עם מיני קאפקייקס, אך ניתן לבצעה בכל גודל קאפקייק שתבחרו, כמו למשל, המגה קאפקייקס שהופיעו בתמונות שבפוסט הקודם.

המצרכים הדרושים:

קאפקייקס - אני מכינה בטעם שוקולד, אך כל סוג וטעם אחר יתקבל בברכה. מתכון מופיע בהמשך.
ממרח שוקולד - נוטלה/שוקולד השחר.
סוכריות צבעוניות בצבע אחיד - כחול ואדום בדוגמאות שהכנתי.
מעט בצק סוכר לבן.
מעט בצק סוכר בצבע כתום.
עוגיות שוקולד צ'יפס - אפשר גם קנויות למי שמתעצל להכין.
מנג'טים גדולים.

הכנת הבלילה לקאפקייקס -
בלילת הקאפקייקס היא בעצם בלילה להכנת עוגת שוקולד בחושה רגילה, אותה אני יוצקת למנג'טים ואופה כקאפקייקס. להלן המתכון בו אני משתמשת -
4 ביצים
1 כוס קמח
1 כוס סוכר
3/4 כוס שמן
5 כפות גדושות של שוקולית
1 אבקת אפייה

לערבב הכל, אפשר גם ידנית, עד שמתקבלת בלילה אחידה.
לצקת למנג'טים עד לגובה של 2/3 מגובהם. להשתדל לא יותר מכך, היות ואחרת הבלילה גולשת וצורת הקאפקייק מתעוותת.

לאפות ב - 180 מעלות עד שקיסם יוצא יבש.

עד כאן החלק הטכני, וזו התוצאה (כאמור, מדובר במיני קאפקייס הפעם ולכן הם קטנים יחסית) -

עכשיו נעבור לחלק הממש כייפי של יצירת עוגיפלצת ואלמו החביבים -

ליצירת עוגיפלצת, מתחילים ביצירת גומה לעוגיית השוקולדצ'יפס. חותכים בקאפקייק, בעזרת סכין, רצועה באורך שיתאים לקוטר עוגיות השוקולדצ'יפס שהכנתם או שקניתם לגמרי לבד, ובעומק של כסנטימטר אחד, כדי שלעוגיה יהיה היכן להיתפס והיא לא תיפול.

מצפים את כל החלק העליון של הקאפקייקס בממרח השוקולד. אין צורך להכניס שוקולד לחריץ.

טובלים את הקאפקייקס בקערת הסוכריות, כך שהן יעטפו אותם היטב, והם יהפכו לצבעוניים וססגוניים.

וזו התוצאה שהתקבלה מטבילת עוגיפלצת בסוכריות

ואלה בדרך להיות אלמו

מכינים כדורי בצק סוכר לעיניים, ומקבעים אותן במיקום המתאים. את האישונים עושים ע"י טוש צבע מאכל שחור, או ע"י כדורי בצק סוכר קטנים יותר, הצבועים בצבע מאכל שחור.

עכשיו, כל שנותר הוא לקבע את העוגיה בחריץ, וזאת עושים על ידי מריחת קצה העוגיה במעט ממרח שוקולד, והכנסתה לחריץ שיצרנו.

מוסיפים את העיניים וגם אף למי שצריך -
(איכות התמונות מטושטשת קצת בגלל ממרח השוקולד שנמרח גם על העדשה, עובדה ששמתי לב אליה רק כשהתמונות עלו למחשב...).

וזו תמונה של מה שנשאר, שצולמה לאחר גילוי הפדיחה וניקוי העדשה...

פשוט, נכון? אגב, זו תעסוקה נפלאה להעביר זמן איכות עם הילדים. את ההדרכה הכנתי יחד עם מאיה הקטנה שלי, והיה כיף גדול לשתינו.
שיהיה בהצלחה,
יעל.

עוגיות אגוזים וקצת על ירידים

המון זמן עבר מאז שפרסמתי פה מתכון שווה לעוגיות מיוחדות.

זה לא שאין לי מתכונים או שאני לא אופה, אלא שבשל העשייה היומיומית כמעט, המתכונים נדחקים איפהשהוא לירכתי במת העשייה והיצירה ולא מקבלים את המקום הראוי להם.

לפיכך, החלטתי עכשיו שזה זמן מצויין למתכונים מעולים, בעיקר לכל אלה שמנקים את הקמח מהמדפים, ואת המדפים מהקמח וכמובן שגם לכל השאר.

היתרון של עוגיות האגוזים האלה, מלבד היותן טעימות מאודדדדד, הוא שהן קלות ומהירות להכנה. שנתחיל?

המצרכים הדרושים:
250 גר' אגוזי פקאן או מלך קצוצים
2 חבילות חמאה 200 גרם כל אחת
4 כוסות קמח
10 כפות סוכר
2 כפות תמצית וניל

לתשומת לב הרגישים לגלוטן - ניתן להחליף את הקמח הרגיל בקמח תמי. 


ההכנה:
יש להמיס את החמאה (אפשר במיקרו), להוסיף את שאר המרכיבים וללוש לבצק אחיד.

ליצור כדורים קטנים מהבצק (כ-3 ס"מ קוטר), להניחם בתבנית במרחק אחד מהשני.

לאפות כ - 15 דקות ב - 160 מעלות.

לאחר שהעוגיות מתקררות, יש לפזר עליהן אבקת סוכר ולהגיש...

כמה פשוט, ככה גם טעים.
שימו מים לקפה, אני באה...

אה, רגע... לפני כן... כחלק מההכנות לפסח יש להיערך גם בגזרת המתנות, נכון?

רציתי לומר שאני משתתפת בשני ירידים, ביחד עם עוד בנות מוכשרות שיוצרות ומארגנות מבחר רב של מתנות יפות למארחים, למתארחים, לאחיות ולאחים...

אז ככה -

היריד הראשון יערך ביום חמישי הקרוב, בביתה המהמם של מיכל המקסימה ברחוב מבוא הארז 5 בהר אדר, בין השעות 14:00 - 19:00, וכל תושבי הסביבה שקוראים כאן מוזמנים בכיף.

היריד השני בו אני משתתפת יערך בסטודיו של איילה ארבל בנס ציונה, במסגרת יום בתים פתוחים שעורכת עיריית נס ציונה לאומנים, ביום שישי, 30.3.12, בין השעות 9:00 - 14:00.  במכירה ישתתפו בנות מקסימות במגוון תחומים - בגדי ילדים, קרמיקה, עיצובים בנייר, בובות ומוצרים תפורים, וגם אני עם שלל עבודותי.

בין מוצרי הפעם יהיו גם כונניות שעונים לשעבר, כמו זה שממש אתמול סיימתי להכין -

להתראות בשמחות,
יעל.

לחמניות או לא להיות

אחד מתחביביי הרבים הוא המטבח. אני אוהבת לאפות ולבשל, ובעיניי, המטבח הוא חלק טבעי והמשך מתבקש לכל מי שחי חיי יצירה בכל תחום שהוא.

האהבה העיקרית שלי היא האפייה, בייחוד של מאפים טובים, עוגיות מיוחדות, וכמובן מגוון נרחב של תוצרי בצק שמרים, מלוחים ומתוקים.

מי שמתארח אצלי בסטודיו מכיר היטב את הלחמניות שאני אופה ומגישה כחלק מהכיבוד בסדנאות. ישנם כמה סוגים של לחמניות שאני אופה, אך במשך הזמן הבחנתי שהלחמניות האהובות ביותר הן הלחמניות המתוקות, ופעמים רבות אני מתבקשת לתת את המתכון.

לפיכך, החלטתי הפעם לשתף את כולם במתכון הלחמניות המתוקות, מלווה בצילומים של התהליך והתוצאה. ראו הוזהרתם, תמונות קשות לפניכם J.

נתחיל בתמונה מהסוף, סתם בשביל החשק, בעיקר למי שאין כוח למתכונים.. זה לא מסובך, מבטיחה!

החומרים לבצק:

1 ק"ג קמח רגיל, מנופה
3 כפות שמרים יבשים
חצי כוס סוכר
כפית מלח
חצי כוס שמן
3 כוסות מים פושרים

יש לשים את כל החומרים לבצק יחד בקערת המיקסר (או בקערה רגילה, אם לשים את הבצק ביד), וללוש אותם כ - 5 דקות עד לקבלת בצק רך ונעים למגע.

למי שלא מנוסה בשמרים יש לשים לב לשני כללים חשובים בעבודה עם שמרים -

1. אסור שהשמרים יגעו במלח (המלח פשוט הורג אותם והבצק לא יתפח). כדי להימנע ממגע ישיר בין המלח לשמרים, יש לשים את השמרים בקמח המנופה, לערבבם היטב, ואז להוסיף את כפית המלח.

2. המים בהם אנו משתמשים חייבים להיות פושרים או בטמפרטורת החדר. מים חמים מדי או רותחים הורגים את השמרים.

את הבצק שנוצר, אנחנו מניחים בקערה מכוסה בניילון נצמד לתפיחה במקום חמים ונעים.

לפני...

אחרי!

לאחר שהבצק תפח והכפיל את נפחו, מוציאים אותו מהקערה, לשים קלות להוצאת האוויר, ומחלקים ל - 32 חלקים.

ועכשיו אתם בטח שואלים: "איך לעזאזל מחלקים ל - 32 חלקים?"

התשובה די פשוטה: מחלקים את הבצק לחצי, ושוב לחצי, וכל חצי לעוד חצי, ועוד אחד, עד שנוצרות 32 חתיכות נאות.

חצי, רבע, שמינית...

...שלושים, שלושים ואחת, שלושים ושתיים!

מגלגלים כל חתיכה לכדור נאה, ומניחים את הכדורים בתבניות שטוחות במרווח מספיק האחד מן השני, כדי לאפשר ללחמניות מקום לתפיחה.

מכסים את התבנית במגבת רכה ומניחים אותה במקום חמים כ - 20 דקות כדי לתת ללחמניות זמן לתפוח. בינתיים, מפעילים את התנור ומכוונים לטמפרטורה של 180 מעלות.

הלחמניות לאחר תפיחה, שימו לב למרווחים שהצטמצמו בתבנית

 שנייה לפני הכנסתן לתנור, מושחים את הלחמניות בביצה טרופה, ומפזרים מעל שומשום או סוכר גבישי, אותו ניתן לקנות בחנויות מתמחות.

כשהלחמניות מזהיבות, לאחר אפייה קצרה (כעשר דקות, פלוס מינוס, תלוי בעוצמת התנור), מוציאים אותן ומניחים להתקרר, רצוי על רשת, אך לא חובה.

בהגשתן, מומלץ לצרף אליהן חמאה רכה וריבה משובחת (טוב, נו, גם צלחת אדומה עם נקודות לבנות...).

מאותו הבצק ניתן להכין חלות מתוקות, ומי שאוהב, יכול להוסיף גם צימוקים (לא אומרים איכס על אוכל, לא אומרים איכס על אוכל....) בשלב לישת הבצק.

נכון פשוט?

לסיום, עוד הצצה צבעונית קטנטונת ל"בקרוב פה בסטודיו", פרטים מלאים בפוסט הבא!

בתאבון!!!

יעל.

אצבעות קוקוס - מתכון לסוכוכוס (טוב נו, לסוכות...)

בתור חובבת קוקוס מושבעת, זה הרי לא הגיוני שלא יהיה לי מתכון לעוגיות שמעורב בו קוקוס. ולא, אני לא מתכוונת לעוגיות קוקוס מהזן שנמכר בפסח ומטרתו בעיקר לחנוק אורחים לא רצויים או להטביע ברווזים חפים מפשע באגם, אלא לעוגיות רכות ונימוחות בארומה של וניל ובציפוי קוקוס. קינשסה יקירתי, אם את לא מתחרטת, זה הזמן להפסיק לקרוא כי תיכף יגיע המתכון.

אגב, בגילי המופלג, הזיכרון כבר לא משהו ואני לא זוכרת מי נתן לי את המתכון הזה, אך יש לי אותו כבר הרבה מאוד שנים, ותמיד תמיד כיף לחזור ולעשות אותו. אז יאללה לעבודה, בערב עם הקפה תגידו שהיה שווה להתאמץ...

לבצק: 1 ק"ג קמח
         2 אבקת אפייה
         2 חמאה/מחמאה מומסת - 200 גר' כל אחת
         2 ביצים
         3/4 כוס שמן
         1 כוס מים רותחים

יש לשים את כל החומרים בקערה וללוש לבצק אחיד. לתת לבצק לנוח קצת, בעיקר כדי שיתקרר מהמים הרותחים ולא יתפרק בעבודה, משהו כמו רבע שעה.

הכנת העוגיות: לרדד את הבצק על משטח העבודה לעובי של כ-3 מ"מ, ולקרוץ עיגולים עם כוס או חותכן, כמו בתמונה.

לגלגל כל עיגול לאצבע (הייתי אומרת לגלגל לסיגר, אבל סיגר זה לא בריא, אז נישאר עם אצבע...) ולהניח בתבנית. לא להצמיד את העוגיות יותר מדי זו לזו היות ויש בבצק אבקת אפייה והן קצת תופחות באפייה.

לאפות ב - 180 מעלות עד שהעוגיות יזהיבו.

ב-י-נ-ת-י-י-ם, עד שהעוגיות יצאו מהתנור, יש להכין סירופ כדי לטבול את העוגיות לאחר אפייתן. את הסירופ מכינים מ - 2 כוסות סוכר, 2 כוסות מים והרבה תמצית וניל (סתם, יש לשים לפי הטעם, אני אוהבת הרבה...).

יש לבשל את הסירופ על האש עד להמסה מוחלטת של הסוכר במים ואז לכבות את הגז.

כשהעוגיות יוצאות מהתנור יש לטבול אותן בסירופ היטב מכל צדדיהן, לא יותר מדי זמן כדי שלא יתפרקו, אך גם לא מעט מדי זמן כדי שבכל זאת יספגו את המתיקות של הסירופ, שהרי בבצק אין סוכר.

ואיפה הקוקוס בכל זה אתם שואלים??

אז זהו, שפה. זהו שלב הקוקוס. יש להכין קערה גדולה עם המון קוקוס, בה יש לגלגל כל עוגיה מיד בצאתה מהטבילה בסירופ. יש לעטוף את העוגיות היטב בקוקוס, ולהניח בקופסה לאחסון אחת על השניה.

יוצאות ה-מון עוגיות. כדי להאריך את "חיי המדף" שלהן מומלץ להחזיקן במקרר היות והלחות מהסירופ מקצרת את חייהן באחסון רגיל בטמפ' החדר.

מצד שני, גם העובדה שהן טעימות מקצרת מאוד את חיי המדף שלהן, אז תחליטו אתם איפה ואם בכלל לאחסן אותן.

נו? מוכן? אפשר לבוא לקפה?
חג סוכות ש-מ-ח,
יעל.