ברלין - טיול של מוזיאונים ושווקי פשפשים

כחובבי טיולי שווקי פשפשים, ברלין תמיד הייתה במחשבה שלנו כאופציה לטיול פשפשים שווה, אבל כלא חובבי טיולי ערים, האופציה הזו תמיד ירדה מהר מסדרי העדיפויות שלנו לטיולים בחו"ל.

אבל, כנראה שלכל דבר יש זמן, וכשההזדמנות נקרית בפניך, אתה לא יכול לסרב לה...

חגיגות יום נישואין, פרק זמן מוקצב לחופשה זוגית וכרטיסי טיסה במחיר מוזל היו סיבות מספיק טובות כדי לטוס לברלין.

אמרו לנו שיהיה קר בברלין בנובמבר, אז נערכנו היטב, ואת כל מה שחסכנו בעלויות של כרטיסי הטיסה, הוצאנו בחנות ציוד הטיולים על ביגוד תרמי הולם לקור שהובטח לנו ☺.

שמחים, עליזים ועטופים במיטב השכבות טסנו אחר הצהריים לברלין, ועם הגעתנו בערב לשטח גרמניה בישר קברניט המטוס שעקב תנאי מזג האוויר המטוס לא יוכל לנחות בשדה התעופה בו הוא אמור לנחות, אלא ינחת בשדה תעופה אחר ליד העיר, הודעה שלא ייחסנו לה חשיבות יתרה עד שנפתחה דלת המטוס וגל הקור העיר אותנו וגרם לנו להבין את משמעותה באמת, ולשנות את תפיסת העולם שהייתה לנו עד אותו הרגע על "מה זה קור אמיתי"...

מכיוון שכבר היה מאוחר, ובעיקר קפוא, נסענו משדה התעופה למלון, מצפים בכליון עיניים להתחיל את הטיול.

מלון הדירות שלקחנו, כך הסתבר אחר כך ובמהלך כל הטיול, נמצא במיקום מושלם! הוא היה נגיש מכל מקום באמצעות כל כלי תחבורה שרק רצינו, אוטובוס ורכבת, גם התחתית וגם העילית.

באותו הרחוב, במרחק של 10 שניות הליכה מדלת המלון, שכן בית קפה כייפי וטעים, ובהמשכו גם היה סופרמרקט למי שרוצה לעשות קניות ולהכין אוכל בדירה ולא להשתמש בשירותי חדר האוכל של המלון.

את פרטי המלון תוכלו למצוא אם תלחצו כאן.
זהו מלון מעולה, ארבעה כוכבים, מיקום מושלם וארוחת בוקר משובחת. אם נהיה בברלין שוב, בוודאות נחזור אליו... אגב, גם הציון שלו ב-Booking הוא 9 מתוך 10...

את הבוקר הראשון שלנו (יום חמישי) התחלנו בנסיעה להאנגר ענק שמתמחה בשיפוץ ומכירה של כלי רכב ישנים, מהממים אחד אחד. יש במקום תצוגה של מאות מכוניות משוחזרות ומשופצות להפליא, וסדנאות שיפוץ בהן ניתן לראות את תהליך השיפוץ כולו. אני יודעת בוודאות שאם הייתי גרה בגרמניה, הייתי רוכשת לעצמי איזו וינטאג' אחת מהממת מאלה שהיו שם...

כתובת - Classic Remise Berlin, wiebestrasse36-37, Berlin

ממתינות מחוץ לסדנא לתורן להשתפץ... קונה גם במצב הזה ☺

משם המשכנו לביקור במוזיאון ה - DDR.

מוזיאון ה - DDR הוא בעצם מנהרת זמן לשנות ה - 70, 80, 90 בגרמניה המזרחית, והביקור בו הוא די אינטראקטיבי כי רוב המוצגים בו "דורשים" הפעלה, מגע או שימוש בכדי לחוותם.

הביקור בו מכניס אותך באופן מוחשי לבתים של פעם, עם אבזור מלא של מטבח, סלון, חדרי שינה, ביגוד וכל מה שעולה על דעתכם.

הייתי מסכמת את הביקור במוזיאון הזה כחוויה חביבה בחזרה לעבר ותו לא.

כתובת - 10178 Rochstrasse 14c, Berlin

רוצה כזה!!!

את הבוקר השני החלטנו להקדיש למוזיאון הטכנולוגי, כי אין כמו יום קפוא כדי לבלות במוזיאון חמים ונעים ☺

חייבת לומר - הופתעתי! המוזיאון הטכנולוגי הוא מוזיאון עצום שדורש כמה שעות טובות בנחת כדי לעבור על כולו או על מרביתו, המוצגים בו מפעימים ונדירים, וזה מה שהופך את החוויה כולה ללא פחות ממדהימה!

בילינו במוזיאון כארבע שעות, ולא סיימנו את כולו, אבל החוויה כולה תויגה בראשנו כמפעימה. שווה ביקור, בטח אם אתם נמצאים שם עם הילדים.

כתובת - Trebbiner strabe 9, Berlin

המוזיאון הבא בו ביקרנו הוא מוזיאון הטבע, שנמצא, כך הסתבר לנו, ממש מול המלון שלנו. גם מוזיאון הטבע שווה ביקור בהחלט, יש בו פריטים שלא רואים בכל יום ובכל מקום, והוא מהווה מפלט כייפי של כשעה מהקור ששורר בחוץ בתקופות החורף.

שפע של מוצגים מרהיבים ומרשימים

כתובת -  Invalidenstr 43, Berlin

מוזיאון נוסף בו היינו הוא המוזיאון לכלי נגינה, ולשם אני דווקא לא ממליצה לכם ללכת. התחושה שם הייתה שזהו בית קברות לכלי נגינה ולא מוזיאון לכלי נגינה!

היו שם כלים מיוחדים ומרהיבים, אבל האווירה הייתה אווירת נכאים, עם שומרים שמסתובבים במן ריטואל שלא ממש עושה טוב, יותר שומרים מכלי נגינה, וכולם חמושים במבטים מזרי אימה שלא מתירים את האפשרות לעשות משהו חוץ מלהסתכל.

ממוזיאון לכלי נגינה הייתי מצפה ליותר שמחת חיים, קצת מוסיקה שמחה ברקע, מישהו שמדגים איך הכלים מנגנים ועוד שלל רעיונות שמישהו כנראה לא חשב עליהם שם...

מה שכן, המוזיאון נמצא בשדרות בן גוריון... ☺

בנוסף לכל אלה, את אחד הערבים בטיול הקדשנו, למרות הקור המקפיא, לסיור בגנים הבוטניים של ברלין שהשנה נפתחו לראשונה בלילה  בתצוגת כריסמס מרהיבה על העצים, באגמי המים הקטנים שם, וברחבות הצמחים הגדולות.

במרכז הגן היו דוכני מזון ומשקה בהם ניתן היה לקנות אוכל מסורתי טעים וחם ויין חם (עם הריח הנורא...) אותו הם נוהגים לשתות כדי להתחמם ☺.

מיצגים מרהיבים של תאורה

כדורי אור ענקיים כפתיתי שלג

ואז הגיע יום שבת!!!

שבת! יום ראשון מתוך שניים שיהיו כולם על טהרת שווקי הפשפשים ☺
הכנתי לי מבעוד מועד דף מסודר עם כתובות ודרכי הגעה לכל שוק, וליד כל שוק שאכתוב עליו כאן, אשים צילום של הפרטים הרלוונטים מתוך הדף שהכנתי.

התחלנו בשוק ה-17 ביוני

זהו שוק שמתקיים בימי שבת וראשון, ונקרא כך על שם הרחוב בו הוא מתקיים.
היה בוקר קפוא במיוחד, שגם שתי שכבות של חולצות תרמיות, שכבת מיקרופליז ומעיל לא הצליחו לחמם...

אבל, כידוע, קור זה לחלשים ולא לנחושים (כן, בטח... )

הפריטים בשוק עצמו לא היו ממש לטעמי, אלה היו בעיקר כלים, פורצלנים ושאר שמטעס, והכל היה יקר יחסית למה שאני מכירה משווקי פשפשים אחרים בגרמניה.
להגיד שהתעלפתי? לא. לא התעלפתי...

טוב, אולי רק מהקור... אבל עדיין יצאתי משם עם פריט אחד מהמם במיוחד ששילמתי עליו מחצית ממה שביקשו, כי זה מה שלדעתי הוא היה שווה, ולמרבה הפתעתי, לא היה בכלל ויכוח או התמקחות רצינית כלשהי, כנראה שגם למוכר היה קר...

משוק ה-17 ביוני המשכנו לשוק שנמצא ב- Rathaus schoneberg בחזית בית העירייה, ומתקיים כל שבת וראשון.

כשהגענו לשם מצאנו שוק קטן ומבולגן, הומה אנשים, סוחרים וסחורה.

אופי הסחורה בו שונה לגמרי משוק ה-17 ביוני, יש בו מציאות שוות, והמחירים בו ממש טובים.

ה"חסרון" לכאורה הוא הצורך לנבור בארגזים של סחורה כי לא הכל פרוש על שולחנות, למרות שבעיני יש כיף גדול בלמצוא מציאות נסתרות.

בקיצור - שווה ביקור.

הוסף כיתוב

משם המשכנו, קפואים אך נחושים, לשוק הבא שנמצא ב - Fehrbelliner Platz ומתקיים בכל שבת וראשון.

השוק מתקיים בכיכר חביבה, הוא מסודר, והפריטים בו מוצגים על שולחנות, יש בו פריטים עממיים ונחמדים, וטווח המחירים בו משתנה בין הסוחרים לבין האנשים הרגילים שבאים למכור פריטים מביתם. שווה סיבוב, מצאנו שם כמה פריטים מיוחדים במחירים ממש טובים.

את יום המחרת, יום ראשון, התחלנו בביקור ב-Mauerpark בו מתקיים שוק פשפשים ענק מדי יום ראשון.

יש בו הכל מכל! וינטאג', יד שנייה, פריטים חדשים בסגנון שוק רמלה-לוד שלנו, והרבה בוץ, אם זה חורף ☺.

בהחלט שווה ביקור.

הכל מכל וכל...

מה-Mauerpark המשכנו ברגל לשוק הבא שנמצא מרחק 500 מטר הליכה ברגל משם ומתקיים ב - Arkonaplatz.
השוק ב-Arkonaplatz הוא שוק ממש חביב וצבעוני, יש בו מציאות שוות, ובהחלט נעים להסתובב בו.

ואיך אפשר בלי בבושקות...?

בדרך לשוק הבא כבר נשברתי מהקור וויתרתי... זה היה יותר מדי עבורי, למרות כל השכבות שהיו עלי... הגוון הכחול שעורי קיבל וחוסר היכולת לדבר בגלל הרעידות מהקור הביאו להחלטה מהירה שאין כמו מקלחת חמה בחדר מחומם עם כוס קפה מהביל ועוגת גבינה טעימה.

לפעמים, כך מסתבר, זה יותר טוב מביקור בשוק פשפשים, אפילו למשוגעת כמוני... ☺

אבל, מסע הוינטאג' שלנו לא נפסק בזאת, וקינחנו אותו בחנות וינטאג' מהממת שלגמרי שווה ביקור אם אתם בברלין.

לחנות קוראים ORANGE והיא כתומה, ואדומה, וירוקה כמו שנות השבעים העליזות, אבל היא בעיקר מהממת!!!
גם ממנה יצאנו עם רכישות נדירות, ולמרות שהיה לי קפוא, אני ממליצה עליה בחום!!

הבעלים של החנות הוא איש חביב ששמח לקשקש, אמרו לו שקיבלתם המלצה מבלוג בישראל ותשמחו אותו מאוד ☺.


בכלל, כל ברלין לובשת חג בנובמבר, ונערכת לכריסמס. הכל מואר, הכל יפה ומפתה, ובכל כיכר כמעט, קטנה כגדולה, מתקיים שוק כריסמס מקסים!

והקניות? מפתות, אין מה לומר! הכל בוהק והכל במהדורות חג מיוחדות, והכל חייב לבוא איתנו הביתה במזוודות ☺

ככה בערך נראינו בדרך לצ'ק אין לטיסה...

תמונה מהמוזיאון הטכנולוגי...

עד הטיול הבא, שיהיה לנו חורף חמים ונעים, ורק רק דברים טובים.

חג חנוכה שמח,
♥♥♥
יעלי.

המכונה שהתחפשה

במסגרת הפינוי הכללי שאני עורכת בימים אלה, החלטתי להיפרד מכמה ממכונות התפירה האהובות שלי, אוסף שטיפחתי בשנים האחרונות. החלטתי להשאיר ברשותי רק שתי מכונות תפירה עתיקות אליהן יש לי סנטימנטים כאלה ואחרים.

אז שיחררתי שלוש מכונות תפירה עתיקות (לא בקלות, אבל הייתי חייבת...), שכל אחת ואחת מהן מצאה לה בית חדש וחם, ונשארתי עם שלי, ועם עוד אחת נטולת הוד והדר, נטולת רגליים ומלאת חלודה שאף אחד לא רצה, אפילו לא במתנה...

הימים עברו, וכך גם המכונה, עברה ממקום למקום בבית, בעיקר למקומות כאלה של "בדרך החוצה", עד שפתאום זה בא.

ההארה (תרתי משמע, במקרה הזה...) הגיעה מהשהות במרחב הוירטואלי (פייסבוק, בואו נודה בזה...), שם ראיתי בנות מוכשרות שהופכות כל מיני חפצים ישנים לגופי תאורה מקסימים.

מרגע שהתקבלה ההחלטה להפוך את המכונה הישנה לגוף תאורה, עמלנו קשות כדי להסיר את החלודה מגוף הברזל הישן, ותודה גדולה מגיעה לגל אהובתי על העזרה הגדולה ועל העבודה הנמרצת שהיא השקיעה בזה.

במקביל אצתי רצתי ורכשתי גוף תאורה, ואז עמדה בפנינו הדילמה הגדולה - איך לחבר בין המכונה לתאורה...

עזרה קטנה של אבא שחשמל זה אהבתו, ופירוק כמה חלקי מתכת מקוריים של המכונה כדי לפנות מקום לחלק החדש, עשו את העבודה היטב, והרי היא לפניכם, בתצורתה המחודשת.

מכונת תפירה בתחפושת מנורת אווירה.

מהממת!

מחשבות לצביעה מחודשת של גוף המכונה ירדו די מהר מהפרק כיוון שהיא מקסימה גם כך, דווקא כשרואים עליה את סימני הגיל והזמן.

אנחנו מאוהבים בה, ובינתיים מדליקים אותה גם סתם באמצע היום כי היופי של המכונה הקשישה כאילו ניעור לחיים באבחת המתג, ובעינינו יש בזה משהו משמח.

חג פורים שמח,
יעל.

לונג ליב דה קווין...

לפני שאתחיל בפוסט הנוכחי, אני חייבת לכם עדכון בנושא גלויית ה"שנה טובה" עליה כתבתי בפוסט הקודם.
חדי העין שביניכם אולי כבר ראו בתגובות הפוסט הקודם את התגובה של תמר שזו לשונה -
הי יעל,
מרים רטי היא דודתו של בעלי. אשה נפלאה וחכמה. העברתי לה את הפוסט.
תמר (רטי)


כשראיתי את התגובה נמלאתי התרגשות. לא חשבתי שהגילוי יתרחש כל כך מהר... 
לאחר מכן, בהתכתבות במייל, תמר אמרה לי שמרים כתבה את הגלויה לחברת ילדות שלה עמה אבד לה הקשר. מרים עדיין גרה בבני ברק, אך לא באותה הכתובת.


כשיהיו לי עדכונים נוספים, אשתף שוב.


~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~


ועכשיו לפוסט הנוכחי....
בשבוע שעבר, לאור התגובות שקיבלתי לפוסט הקודם, כאן ובמייל, החלטתי שהפוסט הזה יעסוק בכלים המיוחדים שאספתי עם השנים.


אבל, כמו שאומרים, תוכניות לחוד ומציאות לחוד, ולכן הפוסט הזה יהיה מעט שונה מהמתוכנן אך בהחלט באותו העניין.


יומיים לאחר פרסום הפוסט הקודם טסנו לחו"ל באופן ספונטני לחלוטין, שנייה לאחר שקיבלנו את הסכמתה של סבתא להישאר עם הצאצאים (הביולוגים והלא...), ושנייה לפני שהיא תתחרט על שהיא הסכימה (אמא, תודה!!), כשהיעד המוגדר הוא חגיגות יום המלכה בהולנד.

מי שעוקב אחרי כבר הרבה זמן, בטח זוכר איך בשנה שעברה הגענו לאמסטרדם בשבוע של חגיגות יום המלכה לגמרי במקרה, וחזרנו הביתה בלילה שלפני החגיגות, אחרי שסבלנו את המולת כל השבוע הזה. מאז, ידעתי שאני חייבת לחזור להולנד לחגיגות יום המלכה.


ואתם בטח שואלים מה יש ביום המלכה שחייב אותי לחזור, נכון? אז ככה - 

יום המלכה נחשב לחג לאומי בהולנד שנחגג ב- 30 לאפריל.

תאריך החג נגזר מיום הולדתה של המלכה יוליאנה (1909 - 2004). כשהמלכה הנוכחית ביאטריקס ירשה את יוליאנה ב- 1980, היא החליטה לשמור על תאריך החג, מכיוון שתאריך לידתה בסוף ינואר, אינו מתאים לחגיגות עקב מזג האוויר החורפי. 

ואיך זה מתקשר אלי אתם בוודאי רוצים לשאול, אז אחסוך לכם את השאלה ואגש ישר לתשובה (לא, אני לא הולנדית ) - 

ביום זה הופכת הולנד כולה, ואמסטרדם במיוחד, לגראז' סייל אחד גדול שנקרא
 Free market.


מה זה גדול? ע-נ-ק. המוני הולנדים מוציאים דוכנים לרחובות ומוכרים מזון, תכשיטים, יצירות אומנות, בגדים משומשים, כלי בית ישנים, צעצועים ומה לא בעצם.


ולמה Free? מכיוון שביום זה ההולנדים לא משלמים מס על מה שהם מוכרים, מנהג ששורשיו בעבר והיה בעצם מתנת יום ההולדת של המלכה לנתיניה.


היריד נפתח רשמית בשעה 8:00 בבוקר, ואנו, למרות הקור המקפיא בבוקר, בשעה 7:00 היינו כבר במרכז העיר והתחלנו ללכת ברחובות. האויר היה נקי וצח, והיריעות וחלק מהדוכנים היו עדיין בתהליכי פריסה, אך מציאות קפצו מכל עבר ודי מהר...

ככל שהמשכנו ללכת, ההכרה וההבנה של מה שקורה החלו לחלחל לתודעה, וכל מה שיכולתי לחשוב עליו הוא שזה לא יאמן... פשוט לא יאמן... רחובות ענק בלתי נגמרים מלאים בכל טוב במחירי רצפה. בחלק מהמקרים אפילו הרגשתי ממש לא נעים לשלם את המחיר המבוקש כי הוא היה נמוך מדי לדעתי...

ביקשתי מיניב לצבוט אותי כדי לוודא שאינני הוזה, אך הוא לא יכל. ידיו היו עמוסות בשלל שקיות עם אוצרות...


אני חושבת שלא ניתן להבין את עוצמת החוויה הזו עד שלא חווים אותה. גם אנחנו, שידענו לכאורה לקראת מה אנחנו הולכים, נדהמנו ממה שראינו. מדרכות עמוסות פריטים, ברחובות שלא נגמרים, קילומטרים של גראז' סייל אחד גדול. זה היה משהו שלא נתפס בכלל במושגי הגראז' סייל ושווקי הפשפשים למיניהם בישראל. 


הרגשתי כמו ילד בחנות ממתקים ענקית, כמו עליסה בארץ הפלאות, כמו ילדה בחנות צעצועים שלא נגמרת, כמו... טוב, נו, בטח כבר הבנתם כמו מה...


לאחר כשעתיים של הליכה ברחובות, נכנסנו לוונדלפארק (Vondelpark), פארק ענק שאורכו כשלושה קילומטרים, שכולו מוקדש ביום זה לגראז' סייל של ילדים. הפארק היה עמוס בהמוני אדם, גם בגלל השעה שהתקדמה לה וגם בגלל החוויה השונה בו ששייכת למשפחות עם ילדים.


היו שם מאות דוכנים של ילדים שמכרו צעצועים ומשחקים במחירים של חצי עד שלושה יורו, שזה היה פשוט בלתי נתפס. כשקנינו בובה חדשה לגמרי מאחד הילדים המתוקים האלה והוא ביקש חצי יורו בלבד, הרגשנו ממש לא נעים ושילמנו לו יותר. הוא הופתע, וזה מה שהיה ממש מוזר בעיני...

מה שהיה הכי מקסים ומרגש בעינינו בוונדל פארק היה דווקא הילדים שהציגו את כשרונם, בשירה, בריקוד, בנגינה, בהתעמלות, קסמים ושלל תחביבים נוספים, והאנשים שחלפו לידם שמו להם מטבעות כהבעת פרגון לכשרונם.

ההולנדים, שלא כמונו, באו ערוכים ליום הזה, והגיעו עם עגלות ענק, אופניים עם ריקשות ותיקים על גלגלים להעמסת ציוד. ככל שנקפו השעות, ראינו יותר ויותר אנשים שנושאים ציוד בכמויות שנראות כאילו הם עוברים דירה הרגע...

חמש שעות שלמות הלכנו קילומטרים של גראז' סייל, וכל הזמן הזה ניסיתי לחשוב על מילים בעברית שיתארו את מה שאנחנו רואים וחווים, וכל מה שעלה לי בראש היה אן-בליבאבל, אמייזינג, אאוטסטנדינג...


מעניין מה אליעזר בן יהודה היה אומר על זה...


גם אנחנו סחבנו משקולות, והיום, שאני חושבת על זה בדיעבד, כוח הרצון וההתלהבות הם שסחבו את הדברים עבורנו באותן שעות. היום, כל עצם ושריר בגופי כואבים, אבל החיוך שנשאר מהחוויה הזו, על הפנים וגם בלב, הוא ענק!


רוצים הצצה קטנה לחלק מהפריטים שסחבנו?

נכון לרגע זה, החלטתי שבשנה הבאה, בלי נדר, אני מגיעה לאמסטרדם לחגוג את יום ההולדת של המלכה שוב. אני חייבת לוודא שהיא חוגגת היטב! יש מצטרפים?


לסיום, תמונה אחת מקסימה שמזכירה שבכל זאת מדובר בהולנד - 

אסיים באיחולים לשנה הבאה באמסטרדם הבנויה,
יעל.

לא לאספנים בלבד

הפוסט הזה "מיועד" לחובבי עתיקות, כמוני. יש כאלה שיאהבו אותו מאוד ויש כאלה שזה ממש לא מעניין אותם, ולמרות זאת, הייתי שמחה אם גם אלו שזה לא ממש מעניין אותם, יקראו את הסוף לפחות, אולי דווקא הם אלה שיובילו לקצהו של חוט שאולי עוד קיים.

בכל מקרה, אני ממש נהניתי לכתוב את הפוסט הזה, ותוך כדי גיליתי עוד דברים מפתיעים.

אחד מהתחביבים שפיתחתי במשך השנים הוא איסוף חפצים עתיקים. זה כבר כמה שנים שאני מחפשת, מוצאת ורוכשת פריטים וחפצים ישנים שפעם, בעבר, שימשו אנשים אחרים והיו חלק מאורח חייהן של משפחות שאינני מכירה.

בדרך כלל, כאשר אני רוכשת פריט או חפץ מיוחד, אני מבקשת מהמוכר לספק לי כמה שיותר מידע על עברו. בעיני, יש איזה שהוא קסם בידיעה למי היה שייך הפריט.

כמובן שאין לי מידע לגבי כל הפריטים שברשותי, היות ולפעמים הפריט נרכש דרך צד שלישי  או דרך רוכל בשוק שהחפץ הגיע אליו במקרה, כמו למשל מכונת התפירה הידנית שרכשתי בשוק "הבוכרים" ברמלה שנראית כאילו הרגע סיימו לעבוד איתה ועוד מעט ישובו אליה. אפילו כרית המחטים עוד עליה....

למכונה גם מצורף ספרון ההדרכה וקבלת הקניה ובה מספרה הסידורי, ספוגים בשמן מכונה שלא מחק את תאריך הקניה מתאריך 8 באפריל, שנת 1964.

מכונה נוספת שיש לי, ישנה קצת יותר, היא הזינגר ממשנת 1890 (את שנת הייצור של המכונה ניתן למצוא באתר העולמי של זינגר לפי מספרה הסידורי של המכונה המוטבע על המתכת), אותה רכשתי לפני כחמש שנים ממשפחה שקנתה בית ברמת חן שבגינתו היו "נטועות" הרבה מכונות כאלה והם בסה"כ רצו לפנותן משם...

אז פיניתי להם אחת, ולאחר שיפוץ היא הפכה לסינדרלה, סליחה, זינגרלה.

גם מכונות כתיבה רכשתי במהלך השנים. אחת בעברית ואחת באנגלית. את מכונת הכתיבה העברית רכשתי כי תמיד רציתי אחת כזו, ואינני יודעת דבר מעברה חוץ מהעובדה שנרכשה ממשפחה חיפאית.

א' אוהל, ב' זה בית....

את מכונת הכתיבה האנגלית רכשתי כי היא הייתה כל כך יפה וכי בעליה היה רופא תל אביבי בשנות החמישים והשישים שנהג להדפיס בה מרשמים לחוליו. היא נראית חדשה לגמרי ושמורה היטב, או, כמו שאומרים, יד ראשונה מרופא....

בתמונה הקטנה שבמסגרת, על הדף, מצולמת החריטה שנמצאת בחזית קופסת מכונת הכתיבה של הד"ר, ובה ראשי התיבות של שמו - Dr F.P. 

ובמעבר חד לעניינים כבדי משקל, יש גם את המשקלים של פעם, של חברת מאזני הארץ... הראשון הגיע אלי במצב רע מאוד, לאחר שאבי מצא אותו כשהלך לשים גזם בערימת הפינוי השכונתית. הוא היה חלוד לתפארת, אך לאחר שיפוץ, הוא הפך ליפה תואר, והיו חסרות לו רק המשקולות, להשלמת המראה האוטנטי שלו.

חיפוש בגוגל אחר משקולות לרכישה, הביא אותי לרכישת משקל נוסף שלא יכולתי לעמוד בקסמו, והיום הוא משמש לאחסון הבצל ותפוחי האדמה במטבחנו.

אחרי שתפרנו, כתבנו ושקלנו, צריך גם לשמוע מוסיקה, לא?

ברור....

אז קבלו אותו - רדיו השפופרות של הורי, שנרכש עם נישואיהם בשנת 1966 - 

עם הזמן הצטרף אליו רהיט המכיל פטיפון ורדיו של גרונדינג, חדש לגמרי אני מוכנה להישבע, שהיה בביתו של קשיש ממוצא גרמני אשר שמר עליו מכל משמר. כשהקשיש נפטר, בני משפחתו הציעו אותו למכירה. לצערי, במשך כשנתיים שהוא אצלנו, בבית עם ילדים, חתולים, כלבה ושאר ירקות, הוא קיבל שריטות שלא קיבל במשך 60 שנות חייו הראשונות, אך אין מה לעשות, הבית אינו מוזיאון והוא מסתגל לחיים אחרים פה... ☺

אגב, הוא תקין לחלוטין ונמצא בשימוש יומיומי אצלנו.

עכשיו, כשאני חושבת על זה, הפוסט הזה יכול מבחינתי להמשיך לנצח, כי כמות הפריטים היא עצומה, ויש כלים רבים שבחלקם אפילו אשמח לעזרה מכם באיתור מקורם. לכן, נראה לי שאת הכלים המיוחדים אפרסם בפוסט נפרד וכאן אמשיך עם "מכשירי החשמל" של פעם.

אז הבא בתור הוא סוס. 

טוב, לא ממש סוס, יותר בכיוון אריה, אבל בשיר לפחות זה סוס.

הרכש האחרון שלי (תיקון - כבר היו עוד מתחילת כתיבת הפוסט...) היה המתנה שלי לעצמי לחג הפסח, והיא שבעצם עוררה את כל פרץ הנוסטלגיה הזה, ולמי שתוהה למה, אספר ואומר שכאשר פירסמתי את תמונתו של הלביא שלי בפייסבוק קיבלתי תגובה אחת מרגשת במיוחד מגברת בשם דפנה אבידור, וזו לשונה - 

Dafna Avidor יעל את התנור הזה ייצרו אבא שלי וסבא שלי. במפעל המשפחתי שלהם בחיפה. כמו טפשים לא שמרנו לעצמנו כלום אז בבקשה גלי לי איפה מצאת אותו ואם שם עוד שם. המפעל לביא ושם נעוריי ציסר אנא תשובתך....

ואז, לאחר כמה ימים, דפנה פרסמה תמונה מדהימה ומרגשת בעיני בקיר שלי בפייסבוק, פיסת נוסטלגיה נדירה -  

בתמונה מופיעים בני משפחתה של דפנה (סבה ודודיה) והפועלים שעבדו במפעל לייצור תנורי האמאייל המקסימים האלה שפעלו בעצם על פתיליה, פרימוס או על כירת גזת למי שהיתה כזו בשנות החמישים. עכשיו דפנה ובנות משפחתה פועלות לארגון מפגש משפחתי ברוח הלביא. בעיני זה ממש מרגש, ואני שמחה בשביל דפנה ובני משפחתה.

ואם הזכרנו פרימוסים, אז יש לי גם את הפרימוס העתיק, שרק במקרה הבחנתי שיש עליו כיתוב עדין בחריטה, ולכן החלטתי לעשות מעשה - מרחתי את כולו במשחה לבנה שמילאה את חריצי הכיתוב, ניגבתי שאריות מלמעלה, וזה מה שקיבלתי - 

מקורו של הפרימוס בחברת PRIMUS משטוקהולם, שוודיה. יש עליו כיתוב באנגלית, ערבית, סינית ורוסית. נכון מקסים?

טוב, התלהבתי מספיק, אז לצינון נראה לי שצריך איזו סודה קרירה ממכשיר הסיפולוקס - המתנה האולטימטיבית של חתונות שנות השישים - מי שלא קיבל שירים את היד... ☺

לסיום, משהו קשור ולא קשור, אני חייבת משהו קטן - לפני כשנתיים, קניתי בשוק קופסת תמונות עתיקה. כשהגעתי הביתה, מצאתי בתוכה מעטפה קטנה עם שמות וכתובות. במעטפה היתה גלוית שנה טובה, שלפי חותמת ובול הדואר נשלחה בשנת תשכ"ה, 1964.

לכבוד: שושנה גרינפלד, מאת: מרים רטי

אלו הם הצילומים של המעטפה ושל הגלויה - אני סקרנית.... מי הן הנשים האלה, האם הן עוד חיות, בנות כמה הן ואיך בכלל הגלויה התגלגלה לשוק. למרות הסקרנות, לא עשיתי עם זה כלום עד עכשיו, אבל כשראיתי איך התגלגל העניין עם תנור הלביא, החלטתי להעלות את זה, ואולי דרככם אמצא את בעלות הגלויה או לפחות מישהו שמכיר אותן.

אשמח אם תשתפו, בפייסבוק או בכל מקום אחר, מי יודע לאן זה יתגלגל....

ואם כבר... מישהו יודע מה זה עמ"ש? זה כתוב בכותרת הטקסט בגלויה ויש לי ניחוש, אך אינני בטוחה בו ואשמח לדעת מה זה בוודאות...

שיהיה לנו יום מלא בהפתעות טובות,
יעל.