יום ראשון, 25 בספטמבר 2011

חוויות מהכפר - עלילות יעלי ביריד הגדול

זהו. אני אחרי...!
היריד הכפרי הגדול במתחם מעצבים ביקב בטל שחר, אליו רוכזו כל המאמצים והכוחות בשבועות האחרונים, התקיים בשישי ובשבת, למרות מזג האויר שעשה קצת קולות של גשם...

מה אומר ומה אגיד? היה מדהים, ומי שלא בא, הפסיד!

היו שפע של דוכני יצירה ועבודות יד מרהיבות ומשובבות את העין והלב, היתה אוירה של קרנבל שמח, והיה מזג אויר מעולה. כאילו הוזמן מראש ותואם עם מישהו מלמעלה... J.

נכון, השעות היו רבות וארוכות, אך במהלכן זכיתי להכיר נשים מקסימות, יוצרות מוכשרות, כל אחת בתחומה היא, ונהניתי מהמפגש והחשיפה לתחומים אחרים.

אבל הדבר ששימח את ליבי יותר מכל (לא, לא המכירות... טוב, נו, גם זה, אי אפשר להכחיש) הוא קוראי הבלוג הנאמנים שהגיעו במיוחד בשבילי ליריד, כדי להכיר אותי וכדי לרכוש מתנות מעשה ידי להם או לחבריהם.

בכל פעם שמישהי הציגה את עצמה כקוראת עקבית של הבלוג, וציינה בפניי שזה בעצם מה שגרם לה לבוא ליריד, התרגשתי מאוד, אפילו אם לא ראיתן את זה עלי. זה שימח את ליבי כל כך לשמוע מאנשים שאני לא מכירה איך נראה הבלוג מהצד השני של המסך...

אז מה אני רוצה מכם היום?

אני רוצה בעיקר להודות לכם על הקריאה העקבית, גם אם אתם לא תמיד מגיבים (למרות שזה יכול להיות נחמד.. J), ורוצה להודות על הבעת התמיכה והאמון בעצם ההגעה ליריד כדי לקנות את מוצריי.

בנוסף, בעיקר למי שלא הגיע, אני רוצה לשתף בתמונות של חלק מהדוכנים היפים שהיו, כדי שתדעו שכדאי לבוא בפעם הבאה:


השמיכות המטריפות של טלטליקה
כלי הפימו המשגעים של אורלי רבין

הכלים המדהימים של חנית הטמן

התפורים של שושה-שוש נחמני
הבובות המקסימות של ענת זך
הדוכן של... מממ... עייפה מכדי לזכור
זו רק טעימה של חלק מהדוכנים שהיו בקרבתי. אם אתם רוצים לראות עוד ולהיכנס לאוירה, היכנסו לאלבום התמונות של היריד שפורסם בפייסבוק.

תודה ענקית לשירן סבוראי על האירוח המושלם, ולחן קרופניק על הארגון והתפעול של כל ההפקה הזו, אין כמוכן!

ועוד משהו קטן לסיום - ביום רביעי הקרוב, ערב החג, בין השעות 9:00 - 13:00, הסטודיו יהיה פתוח למי שלא הספיק לרכוש מתנות ורוצה ברגע האחרון לפנק את עצמו או מישהו אחר אהוב.
אתם מוזמנים בכיף, הקפה והעוגה עלי ☺.  

כתובת הסטודיו - רח' הירמוך 11, באר יעקב. טל' - 054-6260062, ניתן לתאם/לוודא זמינות מוצרים מראש.

ועכשיו, ממש לסיום, אני רוצה לאחל לכל קוראי הבלוג ובני משפחותיהם שנה טובה ומופלאה, שנה של בריאות, אושר, אהבה, והמון המון יצירה ושמחת חיים.
מכל הלב,
יעל
♥♥♥

יום ראשון, 18 בספטמבר 2011

פעם שלישית גלידה?

אז זהו, שלא, ומי שיגיד לכם את המשפט הזה אי פעם, תשלחו אותו אלי, אני אוכיח לו שלא גלידה ולא נעליים.

האמת היא שהתלבטתי רבות האם בכלל לכתוב את הפוסט הזה, הרי ברור שלא תאמינו לי.

ואם כבר אמת, אז האמת היא, שגם אני, אם לא הייתי מכירה את עצמי כל כך טוב, לא הייתי מאמינה לעצמי. בחיי.

אפילו מרפי לא מאמין לי, ובכלל, נראה לי שלאור מאורעות החופש הגדול הזה אצלנו בבית, הוא כותב את מכתב ההתפטרות שלו ברגעים אלה. מה לעשות, יש רגעים בהם אתה צריך להודות שיש טובים ממך, ונראה לי שמרפי מבין שעכשיו זה אחד מהרגעים האלה...

אז למה בכל זאת אני כותבת את הפוסט הזה? בשביל התיעוד.

מאורעות החופש הגדול תשע"א חייבים להיות מתועדים בדפי ההיסטוריה המשפחתיים (והבלוג הוא אחד מהם...), בעיקר כדי שכאשר אספר אותם לנכדים יום אחד תהיה לי הוכחה כתובה ומצולמת, אחרת הם יסתכלו עלי במבט מרחם, ינידו את ראשם בחמלה וימלמלו משהו בסגנון של: "מסכנה סבתא, הזיכרון שלה כבר לא משהו אז היא מדמיינת סיפורים שאפילו הסטטיסטיקה לא סובלת...".

אז על מה לעזאזל אני מדברת אתם שואלים?

אז זהו, אני מדברת על ה... נו, הדבר הזה שכבר פעם שלישית ומתחיל ב - ג', אבל הוא לא גלידה.

הוא אפילו לא טעים, ובימים הראשונים אחרי הפעם השלישית (שבוע לאחר הסרת הפעם השנייה) זה היה תקוע לי בגרון מבלי שיכולתי אפילו לנקוב בשמו המלא.

גבס. כן, גבס.

אותו מוצר, ילד אחר, שהפעם הלך על כל הקופה, וקיבל טיפול הכל כלול במיון: צילומים, הרדמה מלאה וגבס לבן ביד ימין עד הכתף.

אפילו האורתופד הודה בפניי שלא נתקל בכזה צירוף מקרים אומלל, ואמר שהוא בהחלט שוקל להעניק לנו את התואר "יקירי המרפאה".

נכון לעכשיו הוא עדיין מגובס. כבר שישה שבועות מלאים, ויש עוד שבוע לפחות לפנינו.

בינתיים, יניב ואני מבלים את שעות אחר הצהריים בהשלמת חומר לימודי של כיתה ו' כדי שלא יהיו לו פערים כאשר יוסר הגבס, בהעתקת החומר ממחברות של ילדים אחרים ופענוח כתבי יד שלא היו מביישים אף רופא בכיר, ובעיקר בכתיבת תשובות לשיעורי הבית כשהצאצא הוא זה שמכתיב את התשובות ואת לוחות הזמנים.

בסיטואציה אחרת הייתי אומרת שקם המלפפון על הגננים...

ואיפה היצירה בכל העניין, אתם בטח שואלים, נכון? אז ברור שיש יצירה, והיא גם צולמה לשם התיעוד (כן, העניין הזה עם הנכדים מאוד מטריד, אתם יודעים, שלא תהיה להם עילה לאשפז אותי בכפייה בבית אבות מוקדם מהצפוי...).


המקור


אחרי סדנת היצירה
זהו. הפעם אני באמת מקווה שבזאת חתמנו את טרילוגיית הגבס שלנו לכל החיים. מיצינו את נושא הגבס בביתנו בכל היבט אפשרי, ואנו מעדיפים שמעתה ועד עולם ישמש החומר הזה בביתנו לאיטום חורים בקירות בלבד.

מרפי, שמעת?
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ובמעבר חד, כמו שאומרת מיקי ליעקב, אני רוצה לספר לכם על היריד הגדול במושב טל שחר שיתקיים בשישי ושבת הקרובים, 23-24.9.11, בין השעות 10:00 - 16:00 בשישי, ו - 10:00 - 18:00 בשבת.

זהו יריד מתנות ענק לקראת החגים בו יתארחו יוצרים רבים ומוכשרים אשר נבחרו בקפידה רבה, ויציגו מוצרים ויצירות ממגוון תחומים רב, וכמובן שגם אני אהיה שם.

למעשה זה יהיה הפנינג ענק, עליז ושמח עם מוסיקה ואוירה טובה, שיתארח אצל שירן סבוראי המדהימה במתחם "מעצבים ביקב" שבבעלותה, אשר נמצא בכניסה למושב טל שחר (ליד לטרון).

אני שם. אתם באים?


להתראות,
יעל.

יום ראשון, 11 בספטמבר 2011

התקף שיפוצים

התקף שיפוצים חדש בעיצומו. זה מתחיל בדגדוג באצבעות, ובתחושה כללית של "מזמן לא שיפצתי משהו לעצמי...". אם הייתי הולכת לרופא, קרוב לוודאי שהיה אומר שזה וירוס שיעבור תוך כמה ימים, אבל מה הוא מבין? אני יודעת שזה לא עובר עד שאני משפצת משהו.

כשזה מתחיל להסתובב לי במערכת, אני משתפת את יניב ואומרת לו שאני חייבת למצוא משהו לשפץ בשבילנו. כתגובה ראשונית, יניב מתחיל לחשב במטרים מרובעים את המקום שישאר לו בבית אחרי שההתקף הנוכחי יעבור, וכשהוא מבין שישאר לו עוד קצת מרחב תנועה בבית, הוא בודק עם חברות ההובלה בסביבה מי תהיה מוכנה להעביר אותנו דירה אי פעם עם כמות הרהיטים והציוד שלנו...

הניסיון עם מנשה מהשנה שעברה והמחשבה על עוד פעם אחת כזו בחיים, לא ממש עושה לו טוב בלב...

אחד מסימני ההתקף הוא שיטוט מאסיבי בנבכי יד2, לאיתור המשופץ הבא. סבלנות, התמדה וחשיבה חיובית הן חלק בלתי נפרד מהתהליך שיכול להימשך ימים ארוכים, ולעיתים אף להיות מאוד מייגע.

אבל, כשזה מגיע זה מגיע. את המשופץ הבא שלי אני מיד מזהה. לא קרה לי כמעט (טוב, קרה רק פעם אחת) שהגעתי לבית המוכרים וגיליתי משהו אחר ממה שהוצג בתמונה.

באופן מוזר ובלתי מוסבר, את המציאות השוות באמת אני תמיד מוצאת בשעות הקטנות של הלילה, שעות שבהן על פי רוב לא ממש מקובל להתקשר למוכרים, ובד"כ גם אין את מי לשתף בהתלהבות. נסיונות לשתף את הישן לצידי בהתלהבות מניבים במכסימום מלמול רדום ולא ברור...

לפיכך, כל מה שיש לי לעשות בשעות שנותרו עד הזריחה (שאז כבר אפשר להתקשר למוכרים, לא?), הוא לקוות שאכן המודעה אקטואלית ולדמיין איך הרהיט יראה אחרי השיפוץ...

גם הפעם זה היה כך. בסביבות השעה אחת בלילה מצאתי את המשופץ שלי, והיה לי ברור שאותו בדיוק חיפשתי. מרפק מתלהב בצלעות של יניב לא הניב שום תגובה המורה על סימני חיים ובטח ובטח שלא על התנגדות, וזה היה בדיוק השלב בו היה אפשר להחתים אותו על הסכמה להכניס עוד רהיט הביתה...

בבוקר, כשהוא כבר היה בהכרה מלאה, הוא לא יכל להכחיש את טענת ה"אבל אתמול הסכמת...", ונאלץ לרתום את העגלה לסוסים. סליחה, לסובארו...

וכך הוא נראה כשהבאנו אותו הביתה:

בראש שלי הוא נראה אחרת לגמרי, וכדי להגיע לכך היה צריך לעבוד קצת. קצת הרבה, ליתר דיוק...









ואחרי ששייפנו, ניקינו, הדבקנו, צבענו וגם לכה מרחנו, ושהגב כבר כאב אבל המבט ממש אהב, ידענו שסיימנו:







וכך הוא נראה ביריד שנערך בסטודיו ביום שישי האחרון כשהוא עמוס בכל טוב:



לא יודעת מה אתם חושבים, אבל אני מאוהבת ...
♥♥♥♥♥

ואם כבר הזכרתי את היריד שנערך ביום שישי האחרון, אני רוצה להודות לכל מי שתמך, ועודד, ועזר ופרגן ועמל יחד איתי כדי להפיק את היריד הזה בענק. היה מדהים, ולא הייתי עושה זאת לבד, ללא עזרת בעל נפלא וחברות טובות. רינת ופנינית - תודה לכן, אתן נפלאות, ואני מקווה שאתן יודעות זאת.

תודה גם לכל הפנים המוכרות וגם לפנים החדשות שהכרתי, היה לי כיף גדול ואני מקווה שגם לכם היה נעים וכיף, לפחות כמו שהיה לי.

להתראות בפעמים הבאות,
יעל.

יום חמישי, 1 בספטמבר 2011

זוכרים???

אוטוטו זה מגיע...!

השבועות האחרונים אופיינו בעבודה מטורפת מסביב לשעון, בכל דקה אפשרית פנוייה שהיתה לי ביממה, עד לשעות הקטנות ביותר של הלילה, שלא לומר שחר...

זו הפעם הראשונה שאני פותחת את שערי הסטודיו, להיכרות ומכירות בצורת יריד, ואני חייבת לומר שאיני יודעת למה לצפות, ולכן אני נערכת למכסימום שאני יכולה. כמות הבבושקות שהוכנה בשבועות האחרונים מצדיקה פנייה לביטוח לאומי לקבלת קצבה בעבור משפחה מרובת ילדים. מזל שלא צריך להאכיל אותן כל שלוש שעות...





אבל, כאמור, לא רק בבושקות יהיו כאן, אלא גם חברים ומוצרים נוספים, כמו למשל הציפורים חמומות המוח, השיגעון החדש במדינה: 

יהיו גם תמונות בבושקה תלת מימדיות על קנבס:


מחברות מעוצבות בעיסת נייר:


מגנטים בשלל צורות וצבעים:


ועוד המון המון דברים יפים....

ולמרות המירוץ סביב השעון, ולמרות העבודה הרבה, כל אחד מהפריטים שתמצאו כאן נעשה באהבה רבה ובקפדנות יתרה, ומתוך חשיבה שמה שנוצר מאהבה ובאהבה גם יגיע לידיים שאוהבות ויודעות להעריך.

רוב הפריטים כאן הם יחידים, אני כמעט ולא חוזרת על אותה יצירה פעמיים, למעט הסופר בבושקה שכמעט כולן כבר מוזמנות וממתינות ליום היריד כדי שיבואו לקחתן לבתיהן החדשים.

הנה הפרטים המלאים של היריד:


תודה ענקית מעומק הלב לכל מי שמפרגן, תומך, מעודד ועוזר.
♥♥♥.

עכשיו אני צריכה לאפות עוגות אמיתיות. מעיסת נייר כבר אפיתי מספיק...

זהו. אני מוכנה! ואתם??

להתראות ביריד,
יעל.