כרית הבית

ינואר. שנה חדשה בפתח. הזמן טס, גם כשנהנים וגם כשלא ☺.

ולמרות שפה אני שקטה יחסית, העשייה בלתי פוסקת. זה משהו שאי אפשר להפסיק, לפחות לא אצלי.

אז מה הפעם באמתחתי? הפעם כרית נוי בצורת בית, והחלטתי שאם כבר אני כותבת רשומה עליה, אז לפחות שתהיה מלווה בהדרכה, כי אחרת, אין טעם לכתוב עליה, לא כן?

אתחיל בתמונה של התוצר הסופי -

גודלה הסופי של הכרית הוא 34X34 ס"מ. היא מבוססת על מילוי כרית שנמכר באיקאה ב - 9 ש"ח.

שנתחיל?

יש לבחור שני בדי בסיס לכרית לצורך תפירת כרית הבית. בד לגג הבית, ובד ל"קירות" הבית.

לאחר שבחרנו את הבדים, יש לגזור אותם לפי המידות המפורטות - 

גג הבית - 

יש לחתוך שני מלבנים בגדלים שונים:

הראשון בגודל 18X36 ס"מ (ישמש אותנו לגג בחלקה האחורי של הכרית)

השני בגודל 13X36 ס"מ ( ישמש אותנו לגג בחזית הכרית)

"קירות" הבית -

יש לחתוך שני מלבנים בגדלים שונים:
 
הראשון בגודל 32X36 ס"מ (ישמש אותנו לחלק האחורי של הכרית)

השני בגודל 25X36 ס"מ (ישמש אותנו לחזית הכרית)

בנוסף, עלינו לגזור דלת וחלון מבדים נבחרים ובמידות שיתאימו למרחב שיש לנו בחזית הכרית.

אני חתכתי חלון בגודל 6.5X10 ס"מ, ודלת ממלבן בגודל 8X11 ס"מ שלאחר מכן עיגלתי את 2 פינותיו העליונות.

ניתן בהחלט לשחק עם מידות החלון והדלת כאוות נפשכן ולהוסיף קישוטים דוגמת הבבושקה שבתמונה כאוות נפשכן☺.

על הדלת, החלון וכל קישוט אחר שנרצה להוסיף יש לגהץ מאחור פליזלין דו צדדי על מנת שבהמשך הם יצמדו היטב לבד הבסיס, ויקלו עלינו את התפירה.

אחרי שהכל חתוך מתחילים בתפירה -

ראשית, אם רוצים פס עיטור כלשהו, מלמלה או תחרה בחזית הבית, בצמוד לגג, גוזרים רצועה באורך של כ-40 ס"מ, ותופרים אותה בחלק העליון, לרוחבה של חזית הבית (המלבן בגודל 25X36 ס"מ), צמוד ככל האפשר לקצה, כמו בתמונה, התפר מסומן באדום - 

בשלב הבא, מניחים מעל הבד עם סרט התחרה את מלבן הגג בגודל 13X36 ס"מ כשפניו כלפי מטה, כך ששני הצצדים היפים פונים זה כלפי זה, ותופרים לאורך כל הפס העליון, כמסומן בתמונה - 

פותחים, מגהצים, ומקבלים ריבוע יפה שמורכב משני חלקים - 

ממקמים את הדלת, החלון ושאר האלמנטים על הריבוע שקיבלנו, באופן שבו יהיו לנו שוליים של כ - 5 ס"מ מצד ימין ומצד שמאל, וכ - 3 ס"מ מהתחתית.

מגהצים אותם לקיבוע (הפליזלין יעשה טוב את העבודה), ועוברים עם המכונה על הכל, רצוי עם חוט בצבע בולט, התפרים הלא מדוייקים בהכרח, עם צבעם השונה, מוסיפים חן בעיני.

מניחים את חזית הכרית בצד ומתפנים לחלקה האחורי.

מכיוון שרציתי שיהיה ניתן לכבס את הכרית, העדפתי לעשות כיסוי נפתח, ולכן החלק האחורי מורכב משני חלקים לא תפורים ביניהם, אלא מחוברים באמצעות כפתור ולולאה.

נתחיל בתפירת המכפלות לכפתור וללולאה.

בכל אחד מחלקיה האחוריים של הכרית, יש לתפור בצד הרוחבי העליון מכפלה כפולה.

בחלק הגג, בו תהיה הלולאה, יש לתפור מכפלה כפולה של 2 ס"מ, ובחלק ה"קיר", עליו ייתפר הכפתור, יש לתפור מכפלה כפולה של 3.5 ס"מ. 

בשלב, הבא, יש לתפור את הלולאה, בדיוק במרכז המכפלת שעשינו בגג - 

וזה מה שקיבלנו - 

ממקמים את החלקים אחד על השני כך שהמכפלות יחפפו, והכפתור שנתפר במרכז ה"קיר" יכנס בדיוק ללולאה, ומקבעים בסיכות משני הצדדים וגם באמצע (או שרוכסים את הכפתור) על מנת שהחלקים לא יברחו בתפירה וישארו מדוייקים.

מניחים את החלק האחורי על החלק החזיתי של הכרית באופן מדוייק, כך ששני הצדדים היפים פונים כלפי פנים, מקבעים עם סיכות בכל ההיקף, ובאמצעות סרגל תפירה וגלגלת, מסירים 2 משולשים זהים בגג, כמודגם בתמונה הבאה - 

טיפ להסרת משולשים זהים בשני הצדדים - לאחר שהורדנו משולש בצד אחד, יש למקם אותו בהיפוך על הצד השני, ולהניח את הסרגל על היתר שלו (הצלע הארוכה) ולחתוך עם הגלגלת.

עכשיו כל שנותר הוא לתפור את כל המסגרת החיצונית של הכרית, כ-8 מ"מ עד ס"מ מהשוליים, לא לשכוח לקטום פינות: 

הופכים באמצעות הפתח מאחור (לא לשכוח לפתוח את הכפתור קודם), וציפוי הכרית מוכן. עכשיו נשאר לטפל במילוי הכרית שנרכש באיקאה, ולחתוך ממנה משולשים בדיוק בגודל של אלה שהסרנו מהגג קודם, ולתפור את הקצוות החתוכים. ניתן לראות את התהליך בתמונה הבאה  - 

מכניסים את המילוי המשופץ לציפית שתפרנו וזהו! הכרית מוכנה!!

טיפ לסיום - אני ממליצה למרוח על הדלת, החלון ושאר האפליקציות שתפרנו בחזית הכרית את החומר למניעת פרימת חוטים מהבד הגזור, אני משתמשת בחומר הזה- 

שיהיה בהצלחה ובהנאה,

יעל!

אוי אמסטרדם...

לא, לא נסעתי שוב לאמסטרדם, למרות שבשמחה הייתי עושה זאת, אבל המציאות קוראת לי להישאר כאן ולמלא את מטלותיי הקיומיות מדי יום ביומו...

א-ב-ל, מכיוון שלאמסטרדם יש מקום גדול בלבי, וזו העיר האהובה עלי בעולם (וכן, הייתי בעוד כמה...), החלטתי שאני צריכה שיהיה לי קצת מאמסטרדם גם בביתי.

נכון שבערך חצי מהפריטים הקנויים בביתי מקורם באמסטרדם, אבל עדיין, הם לא השילוב שלי עם העיר, או כמו שאייל שני היה אומר - לא יצקתי עדיין את עצמי לתוך אמסטרדם או משהו כזה...

אז החלטתי לעשות מעשה, ולצבוע את בתי עיסת הנייר שלי בסגנון בתי אמסטרדם המהממים.

התחלתי באחד, וראיתי כי טוב, המשכתי בעוד אחד, וראיתי כי טוב יותר, וכך נולדה סדרת אמסטרדם שלי. אני מאוהבת ♥.

אני עוברת לידה מדי פעם בבית ו"שואפת" את אמסטרדם שלי לקרבי...

לאחר צאת הסדרה, ברור שיהיה לה המשך, כי כל אחד מהם, וכולם יחד, מעלים בי זכרונות טובים וחיוך כשאני מתבוננת בהם. אני מניחה שגם לאלו מכם שיש בלבם פינה חמה לאמסטרדם, זה יעשה משהו, או לפחות, יגרום לחייך...

ואז הייתי צריכה אתנחתא מעיסת הנייר. וכשאני צריכה אתנחתא למי אני פונה?
נכון, למכונת התפירה. היא הרוגע היצירתי שבי. איתה אני לא צריכה לחשוב (טוב, נו, לא תמיד, אבל רוב הזמן...). איתה מספיק להוריד גזרה מהרשת ולהניע את הדוושה...

ומכיוון שהייתי במוד של יצירת בתים, חיפשתי הדרכה על בתים תפורים ומיד מצאתי.

אם התמונות יעשו לכן חשק, תוכלו למצוא את ההדרכה כאן.

את הבתים הראשונים תפרתי לפי המידות המקוריות שבהדרכה. יצאו קטנים אך מהממים:

בהמשך, כשהתלהבתי, הגדלתי, בלי שקל תשעים... ☺

עכשיו, כשהמוזה נרגעה, אני חוזרת לעיסת הנייר שלי ולרעיונות החדשים המתגלגלים לי בראש...

שיהיה שבוע מעולה לכולנו,
יעל.

יוצרת אני ויוצרת...

מי שעוקב אחרי באופן קבוע בטח שם לב לעובדה שאני שקטה יחסית בתקופה האחרונה.

השקט לא נובע מחוסר עשייה, אלא להיפך, מעשייה מרובה בתחום היצירה, וממיעוט של זמן וחוסר יכולת להגיע להכל.

כן, גם לבלוג...

אז מה אני עושה, אתם בטח שואלים...

עושה הרבה, ובעיקר במקביל, כי אני סקרנית, ויחד עם זאת גם חסרת סבלנות, אז בזמן שאחד מתייבש, מתחילה את השני, ובזמן שהשני בתהליכים, תופרת את השלישי, מתחילה את הרביעי, וחושבת על החמישי...

ווליום או ריטלין היו בהחלט עוזרים פה, כי מי שמכיר אותי יודע שאני לא נחה עד שהתשישות מכריעה ואני קורסת, אבל כל עוד אני נהנית, אני מאחלת לעצמי שימשיך כך כמה שיותר.

אתחיל במגנטים החדשים שלי.

יצרתי קו מגנטים של בבושקות בעיצוב חדש ומתוק, יצרתי סדרה של מגנטי בועה עם כיתובים של מסרים, הכנתי ביסקוויטים ללא קלוריות שכיף למגנט על המקרר, ולקינוח, יצרתי סדרת בולים ממגנטים של בבושקות.

במקביל לכל אלה, יצרתי גם דגם חדש של מגנטים, שדורשים כיתוב, אך מזה כחודשיים הם שוכבים אצלי בסטודיו ומחכים לכיתוב הגואל... לי אין שמץ של רעיון, אולי לאחד/אחת מכם יהיה, ואני ממש אשמח לשמוע.

מי שהכיתוב שלו ייבחר, יקבל ממני מגנט מתנה מאחת הסדרות שלי ☺.

כשרציתי לגוון קצת, החלטתי לתפור. ומה אתפור אם לא בבושקות?

רכשתי פרצופי בבושקות מהממים ממיכל, הלא היא TOOLA, ותפרתי את שתי הבבושקות המקסימות האלה שמשמשות ככריות נוחות (ומהממות) בשל גודלן.

זה הזכיר לי את מצעי הבבושקות שרכשתי לפני מספר חודשים לבנותיי, ומהבד שלהם תפרתי גם את הבבושקות האלה...

בין לבין, הכנתי שלל בתים חדשים ומהממים מעיסת נייר (טוב, אני לא משוחדת בכלל הרי...), ועוד כמה בבושקות על הדרך.

עכשיו, כשהגיע אחרי החגים, הגיע גם הזמן להתכונן לחגים הבאים, ואני כבר עובדת במרץ לקראת חנוכה שרק נראה רחוק, אבל הוא ממש מעבר לפינה...

הנה הצצה קטנה לחנוכה שלי, מבטיחה ששווה לחכות לשאר.. ☺

סביבון סוב, סוב, סוב...

אחרי החגים שמח,
יעל.

גם וגם וגם...

עיסת נייר. עולם ומלואו של חומר מופלא, בעיני לפחות.

בגלל כל מיני תגובות מופתעות שאני מקבלת מלקוחות, אני מניחה שכולם חושבים שאני כל היום מכינה, מציירת וצובעת בבושקות מעיסת נייר.

אז זהו, שלא. אני לא כל היום מכינה רק בבושקות מעיסת נייר. אני עושה עוד כמה דברים, כמו למשל עובדת ב"עבודה של גדולים".

למעשה, אני מנהלת חיים כפולים:

יש אותי של הבוקר, זו שהולכת לעבודה (לא תמיד מרצונה ובהתלהבות יתרה, אבל לגמרי הולכת ועושה את מה שצריך לעשות...), ויש אותי של אחר הצהריים, הערבים, הלילות וסופי השבוע שעושה את הדברים האהובים עליה בעולם כולו, ומודה בכל רגע, קטן כגדול, על היכולת הזו שניתנה לי ליצור, לצבוע את העולם בצבעים משמחים, ולשמח אנשים.

הצבע הוא חלק מחיי, ומי שמכיר אותי ועוקב אחר עבודותי יודע שאני אוהבת צבעים עזים ושמחים, אך לא פוסלת שום גוון או צבע אחר (טוב, אולי למעט סגול מזעזע שלא תמצאו אותו בעבודותי...).

אז מה אני עוד עושה חוץ מבבושקות מעיסת נייר? ממממ.... אני תופרת.

אני תופרת.

שתי מילים שעד לפני כחמש שנים לא חשבתי שאומר אי פעם. נשבעת! הנה ההוכחה...

בעידודן של חברות מופלאות אזרתי אומץ ורכשתי מכונת תפירה ומאז גיליתי עולם חדש ומופלא! זו היתה אחת המתנות השוות שהענקתי לעצמי...

לאחרונה הזדמן לי לתפור מספר מחברות די מכובד שכולן ניתנו במתנה, ולכן בחירת הצבעים היתה כולה שלי. אושר!

האמת היא שבחירת והתאמת הצבעים היתה החלק הכי קשה בעבודה הזו, אבל העבודה הקשה השתלמה והן יצאו מהממות, לא רק בעיני, אלא גם בעיני המקבלים שלהן ☺.

המסדר יעבור לדום!

המסדר יעבור לנוח...

ולא רק בתפירה אני עוסקת, אלא גם בעץ שאני מאוד מאוד אוהבת וחלק מעבודותי כבר נחשפו כאן בעבר, אבל אני לא יכולה שלא להתלהב כל פעם מחדש מכל פריט חדש שאני מכינה, וכמו ילדה בת שלוש (נו, אז מה אם עברו כבר שנתיים מאז??) אני נהנית מכל עבודה שלי כאילו היא הראשונה והיחידה שלי.

וזו כבר סיבה מספיק טובה שמחייבת אותי לשים פה תמונות של בבושקות העץ החדשות שלי -

ושל דמויות עץ בהן השתמשתי בציורי קליפארט שניתן לרכוש ברשת -

ואם כבר אני עפה על עצמי בהתלהבות עצמית, אז אני ממש חייבת גם עיסת נייר, השם השני שלי.

במסגרת העבודות הלא שגרתיות שהכנתי (להלן הבבושקות), פיסלתי את הדמויות של וולדורף וסטאטלר, שני הזקנים הזעפניים והביקורתיים שישבו ביציע של מופע החבובות.

וולדורף וסטאטלר או סטאטלר ווולדורף

למי שלא מכיר (כלומר, לכל הקטינים שקוראים כאן ☺ ), החבובות זו תוכנית סאטירה ששודרה בשנות השמונים וכוכביה היו בובות פרועות ששיקפו מצבים מחיי היום יום בהומור סוער וסוחף.

עם הצוות המורחב: קרמיט, פוזי ומיס פיגי

וזה שאני שקטה כאן בבלוג באופן יחסי לא אומר שאני לא עושה כלום. ההיפך הוא הנכון ☺.

מזה שלושה חודשים אני עובדת סביב השעון בייצור, ציור וצביעה של מוצרים חדשים לקראת היריד הענק בו אשתתף בסוף מאי (אה, אז את כן מכינה בבושקות כל היום, נכון? כי זה לא מה שאמרת בהתחלה... ;-) ).

יניב ואני עובדים במרץ רב על הכנת גלמים מעיסת נייר, ויניב אף שוקל לשנות את שמו למושיק גלאמים עקב ריבוי הגלמים בביתנו בימים אלה...

ליריד נגיע ככל הנראה עייפים אך עם חיוך ענק בלב ועם סיפוק עצום, וכמובן עם המון בבושקות, מוצרי עץ, מוצרי נייר ועוד הפתעה נחמדה ששווה המתנה.

את הפרטים המלאים אפרסם בקרוב.

בינתיים, שיהיה לכולנו רק טוב ☺

יעל.

האושר טמון בתפרים הקטנים

הימים הם ימי החופש הגדול שנצבעו בחודש הראשון שלו בצבע אדום.

מילא אם היה זה אדום עם נקודות לבנות ושמחות אז היה לנו טוב, אבל זה היה אדום מהסוג הלא טוב. לא טוב בכלל...

היות והיינו ספונים בבית או בקרבתו (דקה וחצי לממ"ד, זוכרים?) לא היה הרבה מה לעשות חוץ מלהעסיק את עצמנו ואת הילדים בשלל פעילויות ביתיות.

מלבד הצורך להתעסק במשהו, בעיקר כדי להסיח את הדעת, הרגשתי צורך עז לפרוק את הצורך ליצור שבער בי מאוד בימים אלה.

כשהצורך הזה בוער, איני עוסקת בהכרח בפיסול או בעיסת נייר על צורותיה השונות, אלא פונה דווקא לתחומים אחרים בהם אני פחות עוסקת ביום יום.

הקורבן הפעם היה מכונת התפירה. הרגשתי שדרכה אוכל לפרוק קצת מתחושות המועקה הקשות של הימים ההם, ודרכה אוכל גם לטשטש את רעשי הרקע הבלתי פוסקים של האזעקות והפרשנים המלהגים ללא סוף...

אז תפרתי, ותפרתי, ותפרתי, ותפרתי. עשרות מטרים של תך מכונה זעיר ששיכך במעט את התחושות.

וכמובן שיש תוצרים לתפירה הכפייתית כמעט של ימים אלה, חלקם כבר נמסרו במתנה לידיים אוהבות ☺.

הראשונות לעבור תחת מכונת התפירה שלי היו המגבות של ריבי.

תפרתי שלוש מגבות דובי-גבת מהממות (טוב, נו, לדעתי...) לפי ההנחייה של ריבי, האלופה!

למי שמחפשת סדנא עם תוצר מקסים ושימושי, אני ממליצה בחום לפנות לריבי.

ועכשיו בפעולה "על יבש" -

אחת נמסרה במתנה לליאור המתוק, אחת למאיה שלי, והשלישית מחכה ליומה להימסר גם היא כמתנה אוהבת.

הבאה בתור היתה ארנבת למאיה שלי. הארנבת נתפרה משמיכה שקניתי וגזרתי לצורך העניין, היות ולא מצאתי באף מקום בד פרווה שיתאים לארנבת. בדיעבד, נראה לי שזה השימוש הכי טוב שיכל להיות לשמיכה הזו...

האמת היא שהיה די פשוט לתפור את הארנבת, אך תפירת השמלה הוציאה ממני הרבה מאוד יזע וגם קצת קללות...

בזמן שהשקעתי כדי לתפור את השמלה שלה יכולתי לתפור עוד חמש ארנבות...

אחרי גברת ארנבת (אשר שמה בישראל הוא באנה), הגיע מר כלבלב כתום. הגזרה במקורה היא בכלל גזרה של דובי, שעברה הסבה לכלבלב באמצעות אוזניים "כלביות" ושמוטות.

התכנון היה לתת אותו לליאור, האחיין שלי, אך הילד פסק שהוא מכוער (לכי תביני ילדים, ומזל שהוא לא כותב תגובות בבלוג...). הוא ביקש ארנב בן עם חולצה.

אהממממ... מילא ארנב, אבל חולצה???? במה חטאתי? איך תופרים חולצה לארנב??

כנועה ונרצעת ניגשתי שוב לשמיכה וגזרתי ממנה ארנב נוסף. ומה עם החולצה אתם שואלים? הדחקתי...

הארנב השני נתפר בקלילות, ואת החולצה, שלגביה לא היה לי שום רעיון או מושג בהתחלה, תפרתי על פי חולצה של חומיק, כלבלב מגבת חמוד שגר איתנו כבר כ-12 שנים. אני חושבת שהתוצאה די טובה אפילו.

ארנביו ויוליה

הארנבון התקבל בחיוך רחב ובזרועות אוהבות בביתו החדש. ליאור, אתה יכול עכשיו לכתוב תגובה בבלוג...

אחרי מר ארנב הגיע תורו של דובי כחול. אם יש כלב כתום, למה שלא יהיה דובי כחול, לא? הגיון צרוף לגמרי...

ודובי, כמו דובי, הוא בעיקר חמוד. טוב, נו, גם כחול....

בין כל אלה עוד הספקתי לתפור ארנב טיל-דה חביב, וכשישבתי לחבר את כל חלקיו אלו לאלו חילחלה לתודעתי ההכרה בעובדה שתפרתי ארנבי טילדה רק פעמיים בחיי, ובשתי הפעמים, גם בפעם הזו וגם בפעם הקודמת, החמאס ירה לעברנו טילים...

אני מכירה מישהי שהיתה אומרת על זה "וואי, איזו הצטרפות מקרים..." ☺

ואי אפשר בלי מיצג משפחתי משותף רגע לפני שכל אחד מהם נמסר לביתו החדש -

עכשיו אני רגועה. פרקתי את כל התסכול והמועקה במכונת התפירה. עכשיו נשאר רק לקוות שהמצב כולו ירגע באמת, ולא נחיה על "הפסקות אש" זמניות או לא...

שיהיה לנו רק שקט...
יעל.