יום שלישי, 23 באוגוסט 2016

אנגליה (טוב, נו, כמעט...)

כבר המון זמן שאנו רוצים לנסוע לאנגליה, רק שבכל שנה יצא לנו לטוס ליעד אחר, שהיה קסום ומופלא לא פחות, כן? אבל לא היה אנגליה...

זה לא שהמלכה חיכתה לנו, או משהו כזה, פשוט משהו באנגליה נראה לנו קסום קצת יותר מהשאר, והרגשנו שאנחנו  חייבים לבדוק את העניין מקרוב.

השנה החלטנו שאנחנו טסים לאנגליה ויהי מה!

אז החלטנו.

בפועל, כשחיפשנו כרטיסי טיסה לאנגליה, מצאנו כרטיסי טיסה להולנד במחיר אוטובוס הלוך ושוב לאילת בערך, אז שלא נקנה?? ברור שנקנה!
רק אחר כך חשבנו על כך שלא יתכן ששוב לא ניסע לאנגליה בטיול הגדול, אז החלטנו לעשות את הטיול קצת יותר גדול, וקנינו כרטיסי טיסה להמשך הנסיעה מהולנד לאנגליה, ורק אז באמת ישבנו לחשוב מה עושים עם כל זה .
בדרך לטיול הגדול היה לנו יריד גדול לצלוח, פריצת דיסק לצרוח, ועוד כל מיני דברים שגזלו ממני כוח ואנרגיות, ואלו הן הסיבות העיקריות להיעדרותי מכאן.
לא יכולתי להתמודד בכל החזיתות, גם ככה התקופה היתה עמוסה עד כדי הזיה (ואת זה אני אומרת היום, כשחכמת הבדיעבד מציפה אותי...), ולא הייתי פנויה מוחית ומחשבתית לכתיבת פוסטים בנוסף לכל.
אז איפה היינו? אה, בטיול הגדול!
אל הטיול הזה יצאתי חצי נכה. לאחר סדרת זריקות קורטיזון, כמויות אדירות של רעל שנקרא ארקוקסיה בחסות החוק, טיפולי שיאצו ממוקדים והרבה כח רצון, הצלחתי לעמוד על רגלי ולהגיע לשדה התעופה.
הטיסה להולנד עברה יחסית בשלום, הודות למקום המשודרג והמשפחה השמחה מאשדוד שאומנם ישבה לידי במטוס, אבל בעצם היתה בחופשה על חוף בכינרת, על כל המשתמע מכך, חוץ מבגדי הים...
הגענו בלילה, מהשדה נסענו למלון, למקלחת ושינה טובה. ואת הטיול התחלנו בעצם רק למחרת בבוקר, צעירים, רעננים, ומצפים בכיליון עיניים לבאות.
הכיוון הכללי שלנו היה איזור כפרי, ולכן שכרנו בית מהמם לכל השבוע, בכפר שנקרא Polsbroek, וממנו יצאנו בכל יום ליעדים שרצינו לבקר בהם.
במצב שבו הייתי, הייתי מסתפקת במנוחה בבית עצמו כל השבוע, אבל היו יעדים ומטרות, לראות ולקנות, ולכן יצאנו בכל יום, לגמרי באיזי, ונשמנו את אויר הולנד עמוק עמוק לריאותינו.
התחלנו באוטרכט. עיר מהממת שתמיד כיף לחזור אליה. הטיול לאורך הגדה בחלק העתיק של העיר, חנויות הוינטאג' המהממות שגודשות אותה והאווירה הכללית בעיר מושכים אותנו אליה שוב ושוב.
הפעם, בנוסף לכל אלה, נכנסנו גם לביקור במוזיאון תיבות הנגינה שנקרא Museum Speelklok, אשר נמצא באחת הסמטאות שמאחורי הגדה המרכזית ונותרנו חסרי מילים לנוכח מה שראינו שם... לדעתי, מוזיאון חובה, ולא, אני לא חובבת מוזיאונים .
רוצה כזה בבית!!! לא נכנס למזוודה...

בשבת נסענו לדלפט. העיירה דלפט ידועה בעיקר בגלל איורי החרסינה בצבעי כחול לבן המפורסמים בכל הולנד, אבל אנחנו נסענו אליה בגלל שוק הפשפשים המתקיים שם מדי שבת, ויסלחו לי אוהבי החרסינה ומוקיריה.
בכיכר המרכזית בחלק העתיק של דלפט יש כנסיה גדולה, ומשני צידיה של הכיכר מתנהלים בו זמנית שני שווקים - האחד שוק ירקות, פירות ושלל מוצרים, והשני, לאורך גדת התעלה, שוק פשפשים גדול ומהמם!!!
בהתחלה רואים דוכנים בודדים, ונראה כי מדובר בשוק די עלוב, אבל ככל שמתקדמים לאורך גדת התעלה, מגלים שמדובר בשוק לא קטן בכלל, ואפילו אחד מהשווים שהייתי בהם! 
יש בו הכל מהכל! והכל במצב מעולה ובמחירים ממש ממש שווים!
כמובן שיצאתי מהשוק עם רכישות שוות, ובידיעה ברורה שאחזור אליו שוב בביקורי הבא בהולנד.
לאחר הסיבוב בשוק הפשפשים עשינו סיבוב שווה גם בשוק השני, ומצאנו שם להפתעתנו את הוופלים ההולנדים המפורסמים בגרסה נטולת גלוטן, דבר ששימח את ליבנו עד מאוד .
את דלפט קינחנו בקפה (שבדיעבד היה הקפה הכי טעים בטיול כולו) ובגלידה בבית קפה הגדול שבכיכר המרכזית.
גאודה
הבוקר בו תכננו לנסוע לגאודה היה בוקר גשום, ולמרות זאת, החלטנו שלא לשנות תוכניות בגלל כמה טיפות...
כשהגענו לגאודה והתחלנו לטייל בכיכר המרכזית, הטיפות הפכו לגשם זועף ואמיתי, ואנחנו, כמו כל ההולנדים שהיו ברחוב, הסתתרנו תחת סככות החנויות שברחוב מכיוון שאי אפשר היה לחזור לרכב.
לאחר שגשם הזלעפות פסק, החלטנו להמשיך ולטייל להנאתנו בעיר המקסימה, ואז, בחושים של ציד, אני קולטת חנות יד שניה ופריטי וינטאג', אחת מהשוות שפגשתי מימי!!! 
היא היתה מדוגמת כמו חנות כל בו מפוארת, והיו בה דברים מעלפים, במחירים עוד יותר מעלפים! אוי, איך שאני חגגתי שם...
שטוחה אני ורדודה, שזה כל מה שאני מספרת על גאודה, אבל מה לעשות, זה מה שעשה לי את זה, ומי שבאמת אוהב את הדברים האלה, לא ימצא אותם בשום מדריך טיולים שקיים. את תולדות העיר, לעומת זאת, ניתן למצוא בכל מדריך ולכן לא אספר אותן כאן.
אבל, רגע ברצינות, גאודה מקסימה!! ממליצה בחום לטייל בה, גם אם אתם לא מחובבי הפשפשים.
סמל וגאוות העיר - גבינת גאודה
ליידן
עוד עיר מקסימה שביקרנו בה, מומלץ לטייל בה במדרחוב שנמצא על גדות התעלה. יש בו שפע של בתי קפה כיפיים ליום שמשי, ושפע של חנויות, מותגים ובכלל, מומלצת למי שבא לערוך קניות.
הבעיה היחידה שמבאסת היא החניה שם... מילא שהיא קצת רחוקה מהמרכז (כעשר דקות הליכה בסמטאות היתה החניה הכי קרובה שמצאנו), היא יקרה יחסית, ואם אין לכם כסף קטן, אתם בבעיה כי אף אחד מבעלי העסקים שם לא מוכן לפרוט אפילו שטר של 5 יורו, ויעידו על כך 2 שקיות הקינמון שקנינו (הדבר הראשון שאיתי ראה בפתח החנות) כדי לקבל כסף קטן כעודף.... .

ואם כבר הזכרנו קניות, אז יש מרכז קניות ענק, כ-20 דקות מאמסטרדם, בעיר Hoofddorp. אם אתם בלי רכב, ניתן להגיע אליה גם ברכבת מהתחנה המרכזית באמסטרדם, וכשיורדים בתחנת hoofddorp לוקחים אוטובוס עד מרכז הקניות (כחמש דקות נסיעה נוספות).

מדובר בקניון ענק, חלקו מקורה וחלקו חיצוני, ויש בו את הרשתות הגדולות בהולנד ובכלל, רק חשוב לזכור שכל החנויות נסגרות בשעה חמש בדיוק! בחמש ודקה, לא תמצאו שם זבוב...

שווקי פשפשים -

מלבד אלה הידועים בכל מדריכי הטיולים, ישנם עוד שווקים שאינם מפורסמים או שידועים רק למקומיים, ולכן כדי לאתר שווקי פשפשים באיזור שלנו, השתמשנו בשירותי האתר הזה, בו מופיע מיקום השוק, אופי השוק, ימי הפעילות ושעות הפתיחה שלו. כך הגענו לשוק פשפשים גדול בעיירה glitz&rizans, ולמרות שהיה שם חם ועמוס, גם משם יצאתי עם שלל מציאות שוות, כך שאני ממליצה תמיד, למי שאוהב כמובן, לא להסתפק במדריכי הטיולים

השלט האהוב עלי בעולם כולו ☺

אטרקציות לילדים -
את חלק האטרקציות לילדים עשינו באגם vlietland ששוכן דרומית לליידן.
בפעם הראשונה הבנות הלכו לפארק החבלים שבו, ובפעם השנייה כל החבורה נכנסה לאיזור המתנפחים ששוכנים על המים, יש שם מתחם סגור שהוא בעצם פארק הרפתקאות שצף על שפת האגם, ובו יש מגוון מגלשות ושאר מתנפחי ענק.
והדבר היחידי שהוציא אותם מהמים בסופו של דבר היה הקור של המים

כמובן שהיינו גם בזאנזה סחאנס (חייבים להראות לילדים איך מייצרים כפכפים הולנדיים, לא?)  ובאמסטרדם, שדי אכזבה הפעם, אבל כנראה שלא באשמתה. אנחנו רגילים לפקוד את אמסטרדם באפריל כל שנה (להלן יום המלך, ישתבח שמו ☺), ולא ביולי, כשמזג האויר חם, והיא מלוכלכת וגדושה בתיירים ברמות שאי אפשר לתאר ו/או ללכת במדרכה בקו ישר...

השבוע בהולנד חלף די מהר למרות שהעברנו אותו בהילוך איטי עד כמה שאפשר.
בתום שבוע הולנד קמנו מוקדם בבוקר ושמנו פעמינו לשדה התעופה בדרך למנצ'סטר לשבועיים נוספים של אנגליה.

סוף סוף אנגליה.... ☺

נחתנו במנצ'סטר, גשם קליל קיבל את פנינו, ולא היו מאושרים מאיתנו. גשם ביולי, גשם ולא קר!

אני לא מאמינה על עצמי שאני אומרת את זה, כי אני שונאת גשם ידועה, אבל נהניתי מכל טיפת גשם שירדה! כל בוקר שהתחיל בטפטוף ומזג אויר סגרירי עשה אותי מאושרת...
בארץ, עם רדת הטיפה הראשונה, אני כמשה עד בוא האביב... אולי אני צריכה לשקול מעבר לאנגליה...

על המשך קורותינו באנגליה אספר בפוסט(ים?) נוסף(ים?), בעיקר כדי לא להלאות.

אבל בינתיים, כדי לפתוח את התיאבון לאנגליה, אשים תמונה אחת, מדהימה בעיני, שהיא כל כך אנגליה, ויסלחו לי כל אוהבי לונדון, אנגליה היא לא לונדון!


המלצות לסיכום הפוסט -

1. שיאצו עושים רק אצל אייל.
2. הבית ב - Polsbroek מהמם, וכך גם המשפחה המארחת, כיף גדול, מומלץ בחום, תגידו לסאסקיה שאנחנו שלחנו ☺.
3. טוסו לאנגליה (טוב, בסדר, אחרי שתקראו את הפוסטים...).

המשך קיץ מעולה לכולנו,
יעלי.

יום שני, 2 במאי 2016

טיג'אלה

אחת מאהבותי הגדולות היא המטבח.

אני בטוחה בכך שהעשייה במטבח זו אומנות בפני עצמה, ולא משהו שמסתכם בהכנת אוכל להשבעת התיאבון.
אני אוהבת לנסות מאכלים חדשים ומתכונים מיוחדים, גם כאלה שאינם שגורים במטבח הישראלי.
משפחתי היקרה מהווה שפן ניסיונות לכל גחמותי הקולינריות, ואם אני חושבת על זה לאחור לאורך השנים, הם ממש לא מתלוננים על כך ☺
ככה הגעתי לטיג'אלה. 
לפני כעשר שנים גיליתי את המתכון ללחמניות האלה והייתי, כמובן, חייבת לנסות לעשות אותן.
אלו לחמניות שמקורן בעיר בולוניה שבאיטליה. הלחמניות האלה, בניגוד ללחמניות רגילות, נאפות במקור במחבת ברזל יצוק שמיוצרת במיוחד לשם כך.
מי שאין לו את המחבת יכול לאפות אותן במחבת רגילה או בטוסטר, מבלי להדק את החלק העליון שלו על הלחמניות.
אפייה בשיטה הזו יוצרת לחמניות עם מעטה קשיח וקריספי מבחוץ, ופנים חם ורך כמו של סופגנייה שעכשיו יצאה מהטיגון. 
אחחחחחחחחחחחחחח..... עונג!
המחבת הזו, מחבת הטיג'אלה המקורית היתה בערך הסיבה לכך שנסענו לבולוניה באותה השנה... ☺
היה לי ברור שאני צריכה מחבת כזו. פשוט לגמרי...

אז נסענו.
וכשהגענו לבולוניה, פשטתי על כל חנות כלים אפשרית בעיר, אבל המחבת לא נמצאה. 
כשהגענו לישון באיזו חווה חקלאית נידחת (זו היתה תקופת טיולי החוות שעשינו, בעיקר עבור הילדים, כדי שיחוו את חווית החיים במשק חקלאי, כי זה הרבה יותר כיף מחדר רגיל במלון), החלטתי לאזור אומץ ולשאול את בעלת המקום איפה קונים את המחבת שאופים בה את הלחמניות האופייניות לבולוניה.
אני שמעתי איטלקית מצוין, אבל דיברתי רק אנגלית.
היא שמעה אנגלית מצוין, אבל דיברה רק איטלקית.
זה היה שיח החרשים (חרשות במקרה הזה...) האווילי ביותר בחיי, שכלל גיחות למטבח החווה וחזרה עם כל מיני כלים כדי להבין האם בזה מדובר, פנטומימה וירטואוזית, ושיתוף כל עובר אורח מזדמן שאולי הוא יבין על מה מדובר ויציל אותנו מעצמנו...
ואז, פתאום, נזכרתי שיש ללחמניות האלה גם שם ומילמלתי "טיג'אלה".....
בשנייה אחת האיטלקיה הזדקפה וקראה במלוא גרון (והיה הרבה...) ובמבטא איטלקי מתגלגל: סייייייייייי.... טיג'אלללללללהההה.....!!!

ואני, לא ידעתי את נפשי מרוב אושר. היא הבינה על מה אני מדברת!!! עוד לפני שהספקתי לענות, היא שמה את ידי בידה הענקית וסחבה אותי החוצה למחסן עץ רעוע, ובו היו תלויות מיליון (סתם, אבל לפחות שלושים) מחבתות טיג'אלה, בכל מיני גדלים וצורות!!!
אני רק הזלתי ריר, ואמרתי סי! סי! רוצה כזה!!!
חזרנו לבית החווה והגברת ניגשה לטלפון והחלה לדבר באיטלקית שוטפת, וכשסיימה לדבר לקחה פתק, ציירה לנו מסלול, וכתבה כתובת (השימוש GPS לא היה כל כך נפוץ אז) ושמה לי ביד. הבנו ששם נמצא מחבת של טיג'אלה.
אחרי ארוחת הבוקר יצאנו למחוז טיג'אלתנו. כשהגענו, גילינו שהחנות האמורה היא לא פחות ולא יותר מאשר חנות לכלי עבודה וחומרי בניין בסגנון טמבור, מה שנראה לנו לגמרי מוזר. זו לא היתה חנות לכלי בית...
עמדתי בפתח מהססת, וכל העיניים הופנו אלי. ברגע שאמרתי הלו, מיד ענו לי: "טיג'אלה...?".

בושות! לא יודעת מה האיטלקיה סיפרה להם, אבל עניתי "סי!" ומיד נלקחתי לאגף הטיג'אלות. והיו שם טיג'אלות בכל מיני גדלים, עם פרחים ובלי, מבחר עצום עד כדי כך שכמעט והתקשיתי לבחור אחת, אבל לבסוף בחרתי, שילמתי 31 יורו, ויצאתי עם חיוך על פני וטון של מחבת בידי הענוגות, שמחה ומאושרת על היעד שהושג!

אחרי כל הסיפור הזה, הייתי חייבת להכין גם טיג'אלות בבית, ואכן הכנתי.
יצאו מושלמות. חגיגה לחיך! וכדי שגם אתם תהנו, אני חייבת לכתוב גם מתכון, כדי שלא תרגישו שבזבזתי את זמנכם לריק, גזרו, שמרו ושלפו לפני הנסיעה הבאה לבולוניה - 

מצרכים

1 ק"ג קמח רגיל (אני עשיתי עם קמח SHAR ללא גלוטן, יוצא מושלם).
1כוס מים פושרים.
חצי כוס חלב פושר.
3 כפות שמרים יבשים (או שקית שמרית).
1 כף שטוחה מלח.
כף או שתיים של שמן זית (אפשר גם רגיל).

ללוש הכל במיקסר לבצק אחיד, ולהניח אותו לתפיחה עד שיכפיל את נפחו (כארבעים דקות).

אחרי שהבצק תפח, יש ללוש אותו מעט כדי להוציא ממנו את האוויר, ולרדד אותו לעובי של כסנטימטר.

מהמשטח המרודד יש לקרוץ עיגולים בעזרת חותכן.
את העיגולים יש להניח על תבנית אפיה לתפיחה נוספת של כרבע שעה.
כשהעיגולים תפחו, יש להדליק את הלהבה הגדולה בכיריים ולהניח עליה את המחבת שתתחמם.
כשהמחבת חמה, יש להניח עליה את עיגולי הבצק ולסגור. לתת ללחמניות זמן להיאפות בצד אחד, ואז להפוך את המחבת על צידה השני.
הלחמניות מוכנות כשהן זהובות, בעלות ציפוי קשיח, ומשמיעות קול חלול בנקישה.

חותכים את הלחמניות לרוחבן, מורחים בחמאה ומתענגים על כל ביס, טעמו וקולות הפצפוץ שלו.
במקור האיטלקי, יש השמים בטיג'אלות בייקון או נקניק אחר שיש בנמצא.
אנחנו ניסינו את גרסת הסלאמי פה בארץ, שהיא לא רעה בכלל, אבל אין מה להשוות לגרסת החמאה.


זהו. את חלקי עשיתי, עכשיו תורכם ☺

אריוודרצ'י,
יעל.

יום רביעי, 20 באפריל 2016

איך יודעים שבא אביב?

איך יודעים שבא אביב?

אני פורחת. באמת! ולא סתם פריחה, פריחה יצירתית.

אני אדם של קיץ, אני. בחורף אני קפואה, נבולה וכמושה, וכך גם המוזה שלי.

מבחינה יצירתית, אני עושה רק את מה שצריך. מכינה את ההזמנות בשמחה כי את זה אני ממש אוהבת ונהנית מזה בדיוק כמו בקיץ, אבל אני לא יוזמת, והמעוף שלי קבור עמוק מתחת לשמיכות, בעיקר כי קר לו.

אבל!!! ביום הראשון בו השמש זורחת "על אמת", אני מתעוררת עם רשימת מטלות ורעיונות שהתבשלו בי כל החורף, וכעת הגיע הזמן להוציאם לפועל ולאוויר העולם...

כך היה ביום שישי לפני כשלושה שבועות, שהיה גם היום הראשון לשעון הקיץ. היה לי ברור שאני לא נותנת ליום הזה לחלוף כך סתם...

היה לי ברור שהיום הזה הולך להצבע בגוון ירוק מהמם!

לפני כחודשיים, קנינו ביד2 ארון כלים מהמם, זהה לגמרי לארון הכלים הכחול שכבר יש לנו במטבח, כדי שישמש כארון הכלים בסטודיו שלי.


מיד שקנינו אותו, היה לי ברור שהוא יהיה ירוק.

יום למחרת הקניה, קנינו גם את הצבע הירוק שראיתי בחזוני המתפרץ.

בגלל ענייני המוזה הכמושה שפורטו לעיל, הארון לא נצבע בירוק, ועמד גלמוד במשך חודש אצלנו בחניה, ערום ועריה.

גם הוא, כמוני, חיכה לשמש האמיתית שתגיע.

וכשהיא הגיעה....

אנחנו לבשנו את מדי השיופים שלנו, המשייפת הוצאה מהקופסא, והארון נשלף ממקומו בחניה והובא, כלאחר כבוד, לפינת העבודה.

דקות ספורות לאחר מכן הוא פורק לגמרי, והשיופים החלו.



לאחר עבודת שיוף מסיבית של הלכה שציפתה אותו, ניקינו אותו היטב מכל שארית אבק שיוף, והתחלנו לצבוע.

מה אגיד??? ירוק זה הכחול החדש! כל גלגול של הרולר גרם לי להתאהב בו יותר...


תראו מי מציץ ברקע...



ועכשיו הוא עומד גאה במקומו החדש ליד המטבחון הצהוב והמהמם בסטודיו שלי, מוכן ומזומן לשרת אותנו נאמנה כמו אחיו הכחול.


 אני מאוהבת!!!
שיהיה לכולנו חג אביב שמח!!
יעל.

יום שלישי, 22 במרץ 2016

שאני אקפנטר? מתכונים לקונפיטורות שוות!

פורים.

אף פעם לא חיבבתי את חג הפורים. הוא נמצא אצלי בקטגוריית החגים הלא אהובים במיוחד, יחד עם ל"ג בעומר ופסח, או ליתר דיוק, ליל הסדר, שנמתח כמו מסטיק שנגמר לו הטעם כבר מזמן.

לעומתו, את חול המועד פסח אני מאודדדדדד אוהבת ☺.

רוב הקוראים בטח לא יסכימו איתי, כי מי לא אוהב את פורים (אני! אני!), אבל, כל אחד והאהבות שלו...

אני לגמרי שונאת את כל העניין של התחפושות, אך מצד שני, אני לגמרי מתפעלת מאלו שמתחפשים ביצירתיות מרקיעת שחקים ולא מסתפקים בתחפושות הקנויות המופיעות באלפי עותקים בכל צעד ושעל.

גם עניין משלוחי המנות לא גרם לי אף פעם לצאת מגדרי, כי לדעתי אפשר לשלוח כל השנה משהו טוב למישהו אהוב, ולא צריך יום מיוחד בשביל זה.

זו דעתי, ותאמינו לי שאני שולחת לאורך כל השנה, יעידו על כך חבר או שניים... :)

השנה, בתי אהובתי, מחמל נפשי, ביקשה שנכין משלוחי מנות לחבריה הקרובים, שמן הסתם, אנו מכירים גם את הוריהם.

החלטנו להכין משלוחים שמורכבים ברובם מתוצרת ביתית שכללה קונפיטורות, עוגיות ומאפים מיוחדים שכיף לקבל ובריא לאכול, יותר ממארז תפוצ'יפס ודומיו, בכל אופן.

הפוסט הזה יתמקד בקונפיטורות. אם יהיה ביקוש לשאר המתכונים של המאפים שבתמונות, אכתוב גם אותם בשמחה ☺

קונפיטורת גזר ננסי

מצרכים

1 חבילת גזר ננסי קפוא של סנפרוסט (800 גרם).
600 גרם סוכר.
2-3 מקלות קינמון.
כמה גרעיני ציפורן.
כוס מיץ תפוזים.
חצי כוס מים.
ליבה של תפוח עץ גרנד סמית (לא חובה, אך רצוי שתהיה בסיר, היות והיא משחררת פקטין שעוזר להסמכה).
מתחילים יום לפני. 
מפשירים את הגזר, ומניחים בסיר יחד עם הסוכר, מקלות הקינמון וגרעיני הציפורן. מכסים ומשהים לילה במקרר. בטמפרטורות שיש עכשיו אפשר גם מחוץ למקרר.למחרת, מניחים את הסיר ללא המכסה על להבה גבוהה ומביאים לרתיחה. כשתכולת הסיר רותחת, יש להעביר אותו לאש הכי קטנה בכיריים, ולהמשיך את הבישול כשעתיים נוספות תוך כדי ערבוב כל כמה דקות.

לאחר כשעתיים, יש לכבות את האש, ולהניח לקונפיטורה להתקרר.

בינתיים ניתן להכין צנצנות זכוכית נקיות שנשטפו במים רותחים כדי להעבירן עיקור קל, או להכין את הלחם עם החמאה ולהסתער על הסיר ☺



קונפיטורת גזר וחטיפי בריאות

קונפיטורת תאנים ואגוזי מלך

מצרכים - 

1/2 קילו תאנים מיובשות (דבלים).
400 מ"ל מים
40 מ"ל מיץ לימון
80 מ"ל מים (כן, מים מופיעים פעמיים)800 גרם סוכר300-400 גרם אגוזי מלך קצוצים גס
מתחילים בחיתוך הדבלים לקוביות או רצועות קטנות וניקוי ה"עוקצים" שלהן.
לאחר סינון כל הפסולת, שוטפים את קוביות / רצועות הדבלים ומניחים בסיר קטן.
מוסיפים להן 400 מ"ל מים ומשהים בצד כארבע-חמש שעות.


לאחר שעבר פרק זמן ההשריה, לוקחים סיר נוסף ובו שמים את הסוכר, מיץ הלימון, ו-80 מ"ל המים הנוספים.
מניחים את שני הסירים על הגז.
את הסיר עם התאנים מביאים לרתיחה, ומיד לאחר מכן מנמיכים לאש הכי קטנה וממשיכים בבישול כרבע שעה.
את הסיר עם הסוכר מבשלים על אש בינונית, תוך כדי ערבוב, עד לקבלת קרמל עדין (כרבע שעה בישול, רואים שינוי בצבע הנוזל שהוך לזהוב).


הבישול של שני הסירים אמור להסתיים פחות או יותר במקביל (כרבע שעה - עשרים דקות בסך הכל).
מכבים את האש ושופכים את הקרמל לסיר התאנים, ומערבבים היטב, שימו לב לצבע הקרמלי העשיר שהתקבל ביחס לתמונה הראשונה.


לאחר ערבוב הקרמל מוסיפים את האגוזים 


וזהו. מגישים בצלחת ויושבים לאכול. זה טעיםםםםםםםםםםםםםםםםםם......

חמאה וקונפיטורות? שילוב מנצח!!

בתוספת עוגיות תחרה שקדים

שיהיה לכולנו, למתחפשים וגם לאלה שלא, חג שמח!!
יעל.

יום שלישי, 1 במרץ 2016

הבלוג שלי ואני

הבלוג שלי ואני יצאנו לדרך לפני שש שנים.

מי היה מאמין אז שנגיע עד הלום, אני והוא...

מה שעמד מאחורי המחשבה לפתוח בלוג היו הצורך והרצון לתעד את היצירות שלי לעצמי ותו לא. לא חשבתי שהתיעוד הזה יעניין מישהו בכלל, ולא העליתי על קצה דעתי אפילו שהבלוג יהיה עבורי מה שהוא היום - פיסת חיים מלאה בחוויות, שלי ושל הסובבים אותי.

יש בו הכל מכל וכל...

אומנם בהתחלה הגדרתי אותו כבלוג לתיעוד חיי היצירתיים / אומנותיים, אך במשך הזמן הוא הפך להיות מעין יומן משפחתי כזה.

אי אפשר היה להעלים את חיי הלא יצירתיים ממנו. הרי אני לא חיה בואקום (אולי בסרט, אבל לא בואקום ☺ ), וכך, אט אט, בין הפוסטים והשורות התגנבו לפה משפחתי, חברים, חברות וחיות אחרות (בעיקר חתולים ☺).

והיום אני שמחה ומודה על כך.

יש פה תיעוד של חוויות אישיות ומשפחתיות שלא הייתי מעלה על הכתב בשום פורמט אחר, ומדי פעם, כשמישהו מזכיר לנו אירוע מסויים, או אפילו סתם מגעגוע, אנחנו מציצים בבלוג, מתענגים על הפוסט והזיכרון האצור בו, ומודים לו בלבנו על קיומו.

אז נכון, בלוג זו עבודה.

בלוג פעיל זו עבודה רבה.

ובין שאר פעילויות החיים - העבודה, הבית, הבעל, הילדים, החתולים, היצירה והאקסטרות שמגיעות על בסיס הפתעה יומית, זה בהחלט לא פשוט, בעיקר שיש ללוות את הכתוב בצילומים.

מדי פעם עולה בי המחשבה שאין טעם לעדכן פה יותר כי הפייסבוק הפך למקום בו כולם קוראים, רואים ונראים, והבלוגים קצת נזנחו בשל כך (ולראייה ניתן לצפות במספר התגובות שירד עם השנים...), אבל אז מגיע טלפון או מייל מאנשים שאני בכלל לא מכירה, ושאינם עונים על החתך המאפיין של קוראי הבלוג שדמיינתי לעצמי, וכשהם שואלים ומתייעצים לגבי טיול שעשינו, חוויה שחווינו, או כל דבר אחר שכתבתי עליו, זה מרחיב את לבי, ומשמח אותי, ולו במעט, בעצם היכולת לעזור במשהו לאחרים.

וכן, גם אם עזרתי בעצה טובה מניסיון אישי זה משמח אותי.

עם השנים התחוור לי שלבלוג אין חתך קוראים (או קוראות ) אופייני כמו שדמיינתי בעיני רוחי כשהחל השיח עם הקוראים, וכי גם גברים קוראים פה, וזה אחד מהדברים שמשמחים אותי עד מאוד.

בנוסף, הבלוג הוסיף עושר לחיי, במובן החברתי והאנושי אליו נחשפתי עם השנים.

במהלך כל שנות קיומו של הבלוג הרבה קוראות (וגם מעט קוראים ☺), חצו את קווי המסך, והפכו לחברות ולחברים גם בעולם האמיתי.

אני חושבת שלולא הבלוג לא היינו מכירים לעולם, אבל, לעולם גם לא אוכל להוכיח את זה. מה שחשוב באמת זו העובדה הקיימת.

ואם כבר מדברים על עושר - אז לא, אני לא מקבלת כסף על כתיבת הבלוג משום מקום ו/או גורם כזה או אחר, אני כותבת להנאתי בלבד, ובזה אני עונה על שאלה שנשאלתי עשרות פעמים בעבר...

אז מה היה לנו כאן בשש שנים?

הכרתי הרבה נשים מופלאות. דרך סדנאות, דרך ירידים קסומים, דרך הכתיבה.

התנסיתי בחוויות חדשות כמו, למשל, תפירה.

שיתפתי באהבות שלי שאינן קשורות ליצירה, כמו האספנות והטיול בשווקי הפשפשים בעולם.

שיתפתי מתכונים מנצחים במשפחתנו, כמו עוגיות הלוקום והמעמולים.

שיתפתי חוויות אישיות של משפחתי כמו המכתבים בימי ההולדת וטרילוגיית הגבס הידועה לשמצה שידועה גם בשם מאורעות החופש הגדול תשע"א...

חלקתי רעיונות, כמו למשל איך לתפעל ילדים כשאתם בחו"ל, דרכים לשמירת זיכרונות ועוד כמה.

כתבתי יומני מסע מתומצתים לטיולים משפחתיים בחו"ל.

שיתפתי ביצירות חדשות (טוב, בעיקר כי אני גאה בהן, ובעיקר כי זו היתה מטרת הבלוג מלכתחילה...).

כתבתי הדרכות DIY  מהנות ופשוטות כמה תחומים.

ניסיתי.

למדתי.

העזתי.

התפתחתי.

והיו עוד מיליון דברים אחרים שעכשיו אני לא זוכרת, אבל כל אותם הדברים, אלה שברשימה וגם אלה שלא, הם אלה שעושים אותי עשירה באמת, ועל כך אני מודה גם לכם, הקוראים, על חלקכם הגדול בעושר הזה.

אה, רגע, נזכרתי... חפרתי.

גם עכשיו די חפרתי, אבל מה אכפת לי, פרקתי ☺.

מה יהיה בשש השנים הבאות? לא יודעת לומר... מאחלת לי עוד שנים של יצירה משמחת, טיולים שווים (כבר יש תכנונים בקנה ☺), חוויות חדשות ומהנות, היכרויות של אנשים מרחיבי דעת ולב, וזמן לכתיבה ♥.

ואחרי כל זה, אי אפשר בלי תמונות חדשות, נכון? בלוג יצירה או לא בלוג יצירה?









מזל טוב, לי ולבלוג, ברכות על כברת הדרך ואיחולים להמשכה, למרות הכל (ופייסבוק)...
יעל.

יום שני, 4 בינואר 2016

כרית הבית

ינואר. שנה חדשה בפתח. הזמן טס, גם כשנהנים וגם כשלא .

ולמרות שפה אני שקטה יחסית, העשייה בלתי פוסקת. זה משהו שאי אפשר להפסיק, לפחות לא אצלי.

אז מה הפעם באמתחתי? הפעם כרית נוי בצורת בית, והחלטתי שאם כבר אני כותבת רשומה עליה, אז לפחות שתהיה מלווה בהדרכה, כי אחרת, אין טעם לכתוב עליה, לא כן?

אתחיל בתמונה של התוצר הסופי -


גודלה הסופי של הכרית הוא 34X34 ס"מ. היא מבוססת על מילוי כרית שנמכר באיקאה ב - 9 ש"ח.

שנתחיל?
יש לבחור שני בדי בסיס לכרית לצורך תפירת כרית הבית. בד לגג הבית, ובד ל"קירות" הבית.
לאחר שבחרנו את הבדים, יש לגזור אותם לפי המידות המפורטות - 

גג הבית
יש לחתוך שני מלבנים בגדלים שונים:

הראשון בגודל 18X36 ס"מ (ישמש אותנו לגג בחלקה האחורי של הכרית)
השני בגודל 13X36 ס"מ ( ישמש אותנו לגג בחזית הכרית)


"קירות" הבית -

יש לחתוך שני מלבנים בגדלים שונים:
 
הראשון בגודל 32X36 ס"מ (ישמש אותנו לחלק האחורי של הכרית)

השני בגודל 25X36 ס"מ (ישמש אותנו לחזית הכרית)


בנוסף, עלינו לגזור דלת וחלון מבדים נבחרים ובמידות שיתאימו למרחב שיש לנו בחזית הכרית.
אני חתכתי חלון בגודל 6.5X10 ס"מ, ודלת ממלבן בגודל 8X11 ס"מ שלאחר מכן עיגלתי את 2 פינותיו העליונות.
ניתן בהחלט לשחק עם מידות החלון והדלת כאוות נפשכן ולהוסיף קישוטים דוגמת הבבושקה שבתמונה כאוות נפשכן☺.


על הדלת, החלון וכל קישוט אחר שנרצה להוסיף יש לגהץ מאחור פליזלין דו צדדי על מנת שבהמשך הם יצמדו היטב לבד הבסיס, ויקלו עלינו את התפירה.

אחרי שהכל חתוך מתחילים בתפירה -
ראשית, אם רוצים פס עיטור כלשהו, מלמלה או תחרה בחזית הבית, בצמוד לגג, גוזרים רצועה באורך של כ-40 ס"מ, ותופרים אותה בחלק העליון, לרוחבה של חזית הבית (המלבן בגודל 25X36 ס"מ), צמוד ככל האפשר לקצה, כמו בתמונה, התפר מסומן באדום - 

בשלב הבא, מניחים מעל הבד עם סרט התחרה את מלבן הגג בגודל 13X36 ס"מ כשפניו כלפי מטה, כך ששני הצצדים היפים פונים זה כלפי זה, ותופרים לאורך כל הפס העליון, כמסומן בתמונה - 


פותחים, מגהצים, ומקבלים ריבוע יפה שמורכב משני חלקים - 


ממקמים את הדלת, החלון ושאר האלמנטים על הריבוע שקיבלנו, באופן שבו יהיו לנו שוליים של כ - 5 ס"מ מצד ימין ומצד שמאל, וכ - 3 ס"מ מהתחתית.
מגהצים אותם לקיבוע (הפליזלין יעשה טוב את העבודה), ועוברים עם המכונה על הכל, רצוי עם חוט בצבע בולט, התפרים הלא מדוייקים בהכרח, עם צבעם השונה, מוסיפים חן בעיני.

מניחים את חזית הכרית בצד ומתפנים לחלקה האחורי.

מכיוון שרציתי שיהיה ניתן לכבס את הכרית, העדפתי לעשות כיסוי נפתח, ולכן החלק האחורי מורכב משני חלקים לא תפורים ביניהם, אלא מחוברים באמצעות כפתור ולולאה.

נתחיל בתפירת המכפלות לכפתור וללולאה.

בכל אחד מחלקיה האחוריים של הכרית, יש לתפור בצד הרוחבי העליון מכפלה כפולה.
בחלק הגג, בו תהיה הלולאה, יש לתפור מכפלה כפולה של 2 ס"מ, ובחלק ה"קיר", עליו ייתפר הכפתור, יש לתפור מכפלה כפולה של 3.5 ס"מ. 
בשלב, הבא, יש לתפור את הלולאה, בדיוק במרכז המכפלת שעשינו בגג - 


וזה מה שקיבלנו - 


ממקמים את החלקים אחד על השני כך שהמכפלות יחפפו, והכפתור שנתפר במרכז ה"קיר" יכנס בדיוק ללולאה, ומקבעים בסיכות משני הצדדים וגם באמצע (או שרוכסים את הכפתור) על מנת שהחלקים לא יברחו בתפירה וישארו מדוייקים.
מניחים את החלק האחורי על החלק החזיתי של הכרית באופן מדוייק, כך ששני הצדדים היפים פונים כלפי פנים, מקבעים עם סיכות בכל ההיקף, ובאמצעות סרגל תפירה וגלגלת, מסירים 2 משולשים זהים בגג, כמודגם בתמונה הבאה - 

טיפ להסרת משולשים זהים בשני הצדדים - לאחר שהורדנו משולש בצד אחד, יש למקם אותו בהיפוך על הצד השני, ולהניח את הסרגל על היתר שלו (הצלע הארוכה) ולחתוך עם הגלגלת.

עכשיו כל שנותר הוא לתפור את כל המסגרת החיצונית של הכרית, כ-8 מ"מ עד ס"מ מהשוליים, לא לשכוח לקטום פינות: 


הופכים באמצעות הפתח מאחור (לא לשכוח לפתוח את הכפתור קודם), וציפוי הכרית מוכן. עכשיו נשאר לטפל במילוי הכרית שנרכש באיקאה, ולחתוך ממנה משולשים בדיוק בגודל של אלה שהסרנו מהגג קודם, ולתפור את הקצוות החתוכים. ניתן לראות את התהליך בתמונה הבאה  - 

מכניסים את המילוי המשופץ לציפית שתפרנו וזהו! הכרית מוכנה!!
טיפ לסיום - אני ממליצה למרוח על הדלת, החלון ושאר האפליקציות שתפרנו בחזית הכרית את החומר למניעת פרימת חוטים מהבד הגזור, אני משתמשת בחומר הזה- 



שיהיה בהצלחה ובהנאה,
יעל!