יום ראשון, 18 בספטמבר 2016

אנגליה (הפעם באמת...)

אנגליה.
סוף סוף אנגליה!

כמו שכתבתי  בסוף הפוסט הקודם, בתום השבוע בהולנד קמנו מוקדם בבוקר ושמנו פעמינו לשדה התעופה בדרך למנצ'סטר לשבועיים נוספים של טיול באנגליה.

נחתנו במנצ'סטר. מזג האוויר האנגלי שלרוב ידוע לשמצה קיבל אותנו ממש יפה.
הטיול באנגליה תוכנן בעיקרו להתמקד בחבל האגמים (Lake District ) ובאזור יורקשייר שנמצאים בצפון מערב אנגליה, ולכן משדה התעופה יצאנו לדרך עם הרכב לכיוון העיר קנדל (Kendal), בה שכרנו בית ליומיים הראשונים, עד לקבלת הבית השווה ששכרנו בכפר Rathmell למשך רוב התקופה. וכשאני אומרת שווה, אני יודעת מה אני אומרת ☺.

את הפוסט הזה אכתוב לאו דווקא לפי סדר התרחשותם של האירועים או לפי המסלול שעשינו במדויק, מכיוון שאין לזה כל כך משמעות בתכנון היומי. כמעט הכל נמצא באותו האיזור, או במרחק נסיעה קצרה, למעט לונדון, הדרך אליה ופרבריה, וחלק זה היה בימים האחרונים של הטיול כך שיפורט עליו רק בפוסט הבא, וכל אחד יכול לבחור מה ומתי לעשות כרצונו ובהתאם לתוכניותיו.

סקיפטון (Skipton) -

עיר חביבה בהחלט, ויש בה הכל מכל וכל. יש חנויות יוקרה, בתי כל בו מפוארים, חנויות רגילות, חנויות בשנקל, והחנויות הכי שוות בעיני - כל חנויות ה"ישועה" למיניהן (כך קראנו להן לאורך כל הטיול..).
סקיפטון מלאה בחנויות צדקה לכל מיני גופים: למלחמה בסרטן, לצלב האדום הבריטי, למען הקשיש, למען הקשישה, וכן, בטח הבנתם את העיקרון...
כל הפריטים בחנויות הללו הם תרומה שמתקבלת מהקהילה, ומתורגמת לכסף על ידי מכירתם. הכסף מועבר כתרומה לאגודה שאת שמה החנות נושאת.
בחנויות האלה ניתן למצוא הכל! בגדים, ספרים, צעצועים והכי חשוב - פריטי וינטאג' במחירי רצפה! בחנויות האלה מצאתי כמה מציאות וינטאג' משובחות במיוחד.

בשבת מתקיים בסקיפטון שוק איכרים נחמד, ובימי ראשון, מתקיימת בה (כמו כמעט בכל מקום באנגליה...) מכירת CAR BOOT חביבה, וגם בה אפשר למצוא מציאות במחירי רצפה.
לחובבי השיט בתעלות, ולילדים בעיקר, ניתן לעשות שיט חביב של חצי שעה או שעה לפי בחירתכם בתעלה שמקיפה את העיר.


סטל (Settle)  -

עיר חביבה ביותר, נמצאת ממש בסמוך לכפר בו התגוררנו במהלך כל השבוע ( Rathmell, חמש דקות נסיעה ברכב). יש במרכז העיר סופרמרקט שפתוח עד שעות הערב המאוחרות יחסית (באנגליה הכל נסגר בחמש...), וסופרמרקט נוסף בכניסה אליה, פרט מידע שימושי ביותר למי ששוכר בית למגורים באיזור, ונדרש לצייד אותו לתקופת השהות.

בשבתות יש שוק איכרים קטן וחביב בכיכר המרכזית, ואיך אפשר בלי? כמובן שיש חנות"ישועה" ממש במרכז ☺.

ביציאה מסטל, על הכביש הראשי לכיוון kendal, אם תסתכלו טוב, תראו שלט עץ קטן בשולי הכביש שעליו כתוב בכתב יד - Vintage Shop עם ציור קטן של חץ שמוביל לירידה מהכביש הראשי...

שאני לא אלך בעקבות החץ? אלך גם אלך... החץ הקטן הזה הוביל אותנו לקלפהאם - Clapham, כפר קטן וחביב, שבכניסה אליו שוכנת חנות וינטאג' מעלפת!!! אין דברים כאלה בארץ, ויסלחו לי בעלי החנויות בארץ...
אתן לתמונות לדבר:

אפשר לארוז את החתול בבקשה?

פינת חמד, רוצה הכל!
מבט מלמעלה, וזה עוד כלום...
שתי לחיצות יגדילו את התמונה.

נכנסתי לחנות ונשימתי נעתקה. לא ידעתי לאיפה לגשת קודם או על מה להסתכל... נדמה היה שנכנסתי לממלכה קסומה, חנות ממתקים לאוהבי הפשפשים (איזו מילה מעליבה זו לחפצים האנגלים...).
לאחר שנשימתי שבה אלי, החלטתי שאני קונה רק פריטים שאין או שקשה להשיגם בארץ, והצטיידתי בשלב ראשון במשקל מכתבים בריטי מהמם, ובסיפון אדום במצב חדש. את החתולה סירבו בנימוס לארוז לי...
בערב, אחרי שעיכלתי את המראות הקשים להם הייתי עדה בחנות, החלטתי שאת הבוקר הבא אני פותחת שם, כי אני חייבת, אבל ממש חייבת שם סיבוב נוסף. בטוח פספסתי כמה דברים שווים...

וכמו תמיד, כשאני צודקת, אני צודקת! למחרת בבוקר מצאתי שם עוד כמה פריטים נדירים ומהממים, שכמובן לא יכולתי להשאירם בארץ נכר, ולכן הם עשו עליה עמי לארץ הקודש...
משיחה קצרה עם בעלות החנות המקסימות, עולה כי יש לחנות דף פייסבוק, והן עושות משלוחים לישראל, 15 פאונד למשלוח.

מוזיאונים -

בתור "לא חובבי מוזיאונים", אני חייבת להמליץ פה על שני מוזיאונים, מעלפים במיוחד, ולגמרי שווים ביקור -

המוזיאון הראשון הוא מוזיאון קטן למכוניות עתיקות - Lakeland Motor Museum -
הגענו אליו ביום ממש גשום, כשאין כל כך מה לעשות בחוץ, והחוויה היתה מושלמת!
זהו מוזיאון למכוניות עתיקות ולכלי תחבורה בכלל (אופנועים, אופניים), הבנוי בצורת עיר קטנה של פעם...   מעל פתח הכניסה יש שעון שלידו כתוב משהו בסגנון "התכוננו לחזרה בזמן", וזה, בדיעבד, כל כך נכון...
הטיול במוזיאון הוא בצורת מסלול מובנה (מי אמר איקאה ולא קיבל?), שמוביל אותך אחורה בזמן עם שלל פריטים מרתקים בנוסף למכוניות ולכלי התחבורה המהממים שמקיפים אותך מכל עבר. יש שם רחוב שלם עם חנויות מזון, צעצועים, בגדים, סניף דואר ומוסך, והכל של פעם... למות!!!
הייתי עוברת לגור שם היום! כלומר, לפני חודש, כבר בטיול...
לקינוח המקום המהמם הזה שלא רציתי לעזוב, ישבנו בבית הקפה הכייפי של המוזיאון, לקפה מהביל ושוקו חם, וכל זאת כשהגשם ניתך על חלונות הזכוכית הגדולים, והאווירה פשוט מושלמת!!

דוגמיות... תרתי משמע...

מהמם!!! לא יאומן שזה לגמרי אמיתי!!

המוזיאון השני הוא מוזיאון הרכבות הלאומי - National Railway Museum -
מוזיאון ענק לרכבות שנמצא בעיר יורק, ובו תמצאו קטרים מרהיבים וקרונות מיוחדים מתקופות שונות בהיסטוריית הרכבות.
יש שם קרונות נוסעים, קרונות ששימשו כאמבולנס במלחמת העולם, קרונות משא, קרונות פאר ועוד, ומגוון של קטרים מהממים ביופיים.
מה שיפה במוזיאון הזה הוא שמשלמים על החנייה 9 פאונד, והכניסה אליו היא חינם. את זה גילינו רק כשנכנסנו.
חונים בחניון שמול המוזיאון, כאשר יש שלט שמורה על תשלום עבור החניה במוזיאון עצמו. כשנכנסנו, נאמר לנו שזה התשלום היחיד שיש לשלם, עבור החניה, כך שגם אם יש התלבטות בשל עלויות כניסה, כאן המחיר שווה לכל נפש, ובהחלט שווה כניסה.
אגב, מהשעה שלוש אחה"צ, אם זיכרוני אינו מטעה אותי, עלות החנייה יורדת ל - 5 פאונד בלבד.


האיש להמחשת הגודל...

ועכשיו קצת ירוק בעיניים. בכל זאת, אנגליה...
כל המקומות שכתבתי עליהם עד כה מאוד נחמדים, אבל אין כמו מראות הטבע המרהיבים אליהם נחשפנו בטיול הזה.
יש בטבע האנגלי הרבה עוצמה שנובעת בעיקר מהשקט שבו... מהטבעיות ומה"פראיות" שבו. ולא, אני לא מדברת על מפלים ומסעות כומתה ביערות (למרות שגם על זה אכתוב כי היו כמה...), אני מדברת על נסיעה פשוטה בדרכים בין הכפרים, בדרכים פשוטות עוד יותר. המראות פשוט מרהיבים, עוצרי נשימה ומרחיבי לב...
תקנו אותי אם אני טועה - 






מפלי מים
בטיול שעשינו ביקרנו בשישה מפלים שדרשו מאמץ הליכה של מעבר לשלושה צעדים, אחד מהם די זניח, שני סביר, שלישי רק למיטיבי לכת בעלי כוח סבל ומוטיבציה (לא לי, בקיצור, כי מבחינתי ראיתי אחד, ראיתי את כולם...), רביעי, חמישי ושישי - למרות מה שכתבתי בסוגריים לעיל, הלכתי אותם כמו גדולה, מודה.
הסדר של המפלים שמופיע כאן ברשימה אינו קשור לדרגת קושי כזו או אחרת אלא סדר אקראי בלבד - 
המפל הראשון - Stock Ghyll Force - נמצא בעיירה אמבלסייד Ambieside שבכניסה לחבל האגמים. מצריך מעט הליכה בעלייה, לא משהו שאי אפשר לשרוד, בהחלט נחמד. בדרך, תראו גזעים של עצים שטמונים בתוכם המון מטבעות. אין לנו מושג מה פשר המנהג, אם מישהו יודע, אשמח אם מישהו יוכל להאיר את עינינו בעניין...


המפל השני - Aira Force - נמצא ליד הכפר Penrith. נהר ומפל מקסימים באמצע של האמצע של הטבע. אין תמונה, תצטרכו להאמין לי...
המפל השלישי - Janet's Foss - נמצא ליד העיירה מלהם Malham, מסלול הליכה של רבע שעה לאורך גדת נחל שבסופה מפל מרהיב שיורד מצוקים שנמצאים בקצה המסלול.



המפל הרביעי - Hardraw Gorce - נמצא ליד העיירה Hawes - עיירה מקסימה כשלעצמה, עם רחוב ראשי ששווה טיול בין חנויותיו ואנשיו החביבים. המפל נמצא כחמש דקות מהעיירה, והמסלול בו קל, נעים להליכה, ויפה... בעיקר יפה. מומלץ!

ניתן ללכת אל מאחורי המפל...

המפל החמישי - Aysgarth Falls - נמצא ליד הכפר Aysgarth - החנייה מעט רחוקה מהכניסה למפל, וממנה מגיעים לכניסה למפל דרך מדרכה בירידה תלולה בעיקול הכביש, אבל זה בהחלט שווה!!! מרגע הכניסה הולכים כחמש דקות ומיד רואים רחבה גדולה וירוקה שפרושה על גדות הנהר של מימי המפל, ובה ספסלי קק"ל שניתן לשבת בהם לפיקניק נחמד.
אפשר, אם יש אומץ כמובן, להשתכשך במימי הנהר הקפואים ☺


המפל השישי, הגדול והקשה מכולם - Ingelton Waterfalls Trail - מסלול הליכה מעגלי של כ-7 קילומטרים  לאורך הנחל בו חולפים על פני 16 מפלים בגבהים שונים, כולל אפשרות רחצה בנהר. משך ההליכה הוא כשלוש שעות.
ועכשיו הזמן לנחש מי לא הלכה אותו... ☺



גם פה היו מטבעות, בטוח יש בזה משהו...

פעילויות לילדים צעירים יותר -

כשחיפשנו אחר פעילויות אתגריות עבור הבנות, מצאנו בקנדל מקום ובו קירות טיפוס ושלל מתקני טיפוס שונים ומיוחדים. זה היה מקום מושלם לבלות בו יום גשום היות וכל המתקנים נמצאים בבניין סגור בן 3 או 4 קומות (כבר לא זוכרת...), ומי שרוצה, יכול לקנח את הפעילויות שבו בקפיצה מהקומה האחרונה לקומה התחתונה דרך פיר שנמצא בתוך הבניין. גל האמיצה עשתה זאת כמו גדולה! המקום נקרא Kendal climbing wall.

מאיה בטיפוס על גלגלים

פעילות נוספת היתה פארק חבלים גדול באיזור האגמים שנקרא Treetop Trek שנמצא ליד העיירה והאגם Windemere - מומלץ מאוד לכל הגילאים, ניתן לעשות גם שיט באגם.
יש בפארק הזה גם מתחם לילדים קטנים יותר, וגם גינת משחקים ובה מתקני עץ ללא תשלום. ניתן לעשות גם אומגה מגובה רב, ובמרכז הפארק, במעלה הגבעה יש בית קפה נחמד בו אפשר לשבת לאתנחתא בזמן שממתינים להרפתקנים הצעירים.


פארק הטרמפולינות בעיר יורק - גם בו ביקרנו, הוא נקרא Energy Trampoline Park York - מקום מושלם להוצאת מרץ לבני המשפחה הקופצניים שבינינו.

פעילות נוספת היתה פשוט הליכה לבריכה הציבורית המקומית בכפר אינגלטון Ingelton - חוויה מאלפת!!!

ולא, לא כי לא הייתי בבריכה מימי, אלא כי לא הייתי בבריכה באנגליה מימי...

בזמן שהבנים עשו את טרק 16 המפלים, אני הלכתי לבריכה באינגלטון עם הבנות. בכניסה נשאלתי האם אני גם אכנס למים או שבאתי רק כמלווה. כשאמרתי שאני רק מלווה ואין לי כוונות להיכנס, התבקשתי לשלם 0.50 פאונד בלבד (!!!) עבורי היות ואני רק מלווה. אצלנו, תמיד משלמים מחיר מלא, גם אם לא נוגעים בקצה המים...

בנוסף, קיבלנו צמידי גומי בצבע כחול, ובהמשך גילינו שכל מי שנכנס מקבל צמיד גומי בצבע כלשהו, ועל מנת שלא יהיה עומס, המציל מכריז כל 10 דקות על צבע אחד שיוצא מהמים להפסקה... וזה היה מדהים ומרשים!!!

כל צבע שהתבקש לצאת, יצא מהמים בשנייה, בלי למצמץ או לערער, גם אם נכנס למים חצי דקה קודם, וגם אם הצמיד לא היה עליו ובעצם אף אחד לא יודע אם הוא צריך לצאת או לא...

הייתי בהלם!! המשמעת, האמון, האמינות... מושגים שנעלמו מזמן מהחיים פה בארץ שרירים וקיימים בבריכה באינגלטון ובאנגליה כולה, ולי לא נותר אלא להצדיע להם!

בישראל, הרהרתי ביני לבין עצמי, כולם היו הופכים לחרשים ולעיוורי צבעים מיד עם כניסתם לבריכה, ולא, אני לא צוחקת, אני כותבת את זה בעצב רב...

ועכשיו אני חייבת לעצור! הפוסט כבר ענק ובטח מייגע (אבל את זה יקרא רק מי שיגיע עד לכאן... ;-) ).

על לונדון שלא חיכתה לנו, על פורטובלו, על מכירות וינטאג', Car boot ועוד פעילויות לילדים אספר כבר בפוסט הבא.

בהרגשה האופטימית והמחוייכת שעולה בי עם כתיבת ועריכת הפוסט הזה, בעיקר בשל ה"חזרה" למקומות המופלאים הללו, אאחל לכולנו בשנה הבאה באנגליה הבנויה ☺

♥♥♥
יעלי.

יום שלישי, 23 באוגוסט 2016

אנגליה (טוב, נו, כמעט...)

כבר המון זמן שאנו רוצים לנסוע לאנגליה, רק שבכל שנה יצא לנו לטוס ליעד אחר, שהיה קסום ומופלא לא פחות, כן? אבל לא היה אנגליה...

זה לא שהמלכה חיכתה לנו, או משהו כזה, פשוט משהו באנגליה נראה לנו קסום קצת יותר מהשאר, והרגשנו שאנחנו  חייבים לבדוק את העניין מקרוב.

השנה החלטנו שאנחנו טסים לאנגליה ויהי מה!

אז החלטנו.

בפועל, כשחיפשנו כרטיסי טיסה לאנגליה, מצאנו כרטיסי טיסה להולנד במחיר אוטובוס הלוך ושוב לאילת בערך, אז שלא נקנה?? ברור שנקנה!
רק אחר כך חשבנו על כך שלא יתכן ששוב לא ניסע לאנגליה בטיול הגדול, אז החלטנו לעשות את הטיול קצת יותר גדול, וקנינו כרטיסי טיסה להמשך הנסיעה מהולנד לאנגליה, ורק אז באמת ישבנו לחשוב מה עושים עם כל זה .
בדרך לטיול הגדול היה לנו יריד גדול לצלוח, פריצת דיסק לצרוח, ועוד כל מיני דברים שגזלו ממני כוח ואנרגיות, ואלו הן הסיבות העיקריות להיעדרותי מכאן.
לא יכולתי להתמודד בכל החזיתות, גם ככה התקופה היתה עמוסה עד כדי הזיה (ואת זה אני אומרת היום, כשחכמת הבדיעבד מציפה אותי...), ולא הייתי פנויה מוחית ומחשבתית לכתיבת פוסטים בנוסף לכל.
אז איפה היינו? אה, בטיול הגדול!
אל הטיול הזה יצאתי חצי נכה. לאחר סדרת זריקות קורטיזון, כמויות אדירות של רעל שנקרא ארקוקסיה בחסות החוק, טיפולי שיאצו ממוקדים והרבה כח רצון, הצלחתי לעמוד על רגלי ולהגיע לשדה התעופה.
הטיסה להולנד עברה יחסית בשלום, הודות למקום המשודרג והמשפחה השמחה מאשדוד שאומנם ישבה לידי במטוס, אבל בעצם היתה בחופשה על חוף בכינרת, על כל המשתמע מכך, חוץ מבגדי הים...
הגענו בלילה, מהשדה נסענו למלון, למקלחת ושינה טובה. ואת הטיול התחלנו בעצם רק למחרת בבוקר, צעירים, רעננים, ומצפים בכיליון עיניים לבאות.
הכיוון הכללי שלנו היה איזור כפרי, ולכן שכרנו בית מהמם לכל השבוע, בכפר שנקרא Polsbroek, וממנו יצאנו בכל יום ליעדים שרצינו לבקר בהם.

זו הרפת שמאחורי הבית...
זה הבית...
זו החצר..

וזה "אמא, תראי מה מצאתי בחצר..."
במצב שבו הייתי, הייתי מסתפקת במנוחה בבית עצמו כל השבוע, אבל היו יעדים ומטרות, לראות ולקנות, ולכן יצאנו בכל יום, לגמרי באיזי, ונשמנו את אויר הולנד עמוק עמוק לריאותינו.
התחלנו באוטרכט. עיר מהממת שתמיד כיף לחזור אליה. הטיול לאורך הגדה בחלק העתיק של העיר, חנויות הוינטאג' המהממות שגודשות אותה והאווירה הכללית בעיר מושכים אותנו אליה שוב ושוב.
הפעם, בנוסף לכל אלה, נכנסנו גם לביקור במוזיאון תיבות הנגינה שנקרא Museum Speelklok, אשר נמצא באחת הסמטאות שמאחורי הגדה המרכזית ונותרנו חסרי מילים לנוכח מה שראינו שם... לדעתי, מוזיאון חובה, ולא, אני לא חובבת מוזיאונים .
רוצה כזה בבית!!! לא נכנס למזוודה...

בשבת נסענו לדלפט. העיירה דלפט ידועה בעיקר בגלל איורי החרסינה בצבעי כחול לבן המפורסמים בכל הולנד, אבל אנחנו נסענו אליה בגלל שוק הפשפשים המתקיים שם מדי שבת, ויסלחו לי אוהבי החרסינה ומוקיריה.
בכיכר המרכזית בחלק העתיק של דלפט יש כנסיה גדולה, ומשני צידיה של הכיכר מתנהלים בו זמנית שני שווקים - האחד שוק ירקות, פירות ושלל מוצרים, והשני, לאורך גדת התעלה, שוק פשפשים גדול ומהמם!!!
בהתחלה רואים דוכנים בודדים, ונראה כי מדובר בשוק די עלוב, אבל ככל שמתקדמים לאורך גדת התעלה, מגלים שמדובר בשוק לא קטן בכלל, ואפילו אחד מהשווים שהייתי בהם! 
יש בו הכל מהכל! והכל במצב מעולה ובמחירים ממש ממש שווים!
כמובן שיצאתי מהשוק עם רכישות שוות, ובידיעה ברורה שאחזור אליו שוב בביקורי הבא בהולנד.
לאחר הסיבוב בשוק הפשפשים עשינו סיבוב שווה גם בשוק השני, ומצאנו שם להפתעתנו את הוופלים ההולנדים המפורסמים בגרסה נטולת גלוטן, דבר ששימח את ליבנו עד מאוד .
את דלפט קינחנו בקפה (שבדיעבד היה הקפה הכי טעים בטיול כולו) ובגלידה בבית קפה הגדול שבכיכר המרכזית.
גאודה
הבוקר בו תכננו לנסוע לגאודה היה בוקר גשום, ולמרות זאת, החלטנו שלא לשנות תוכניות בגלל כמה טיפות...
כשהגענו לגאודה והתחלנו לטייל בכיכר המרכזית, הטיפות הפכו לגשם זועף ואמיתי, ואנחנו, כמו כל ההולנדים שהיו ברחוב, הסתתרנו תחת סככות החנויות שברחוב מכיוון שאי אפשר היה לחזור לרכב.
לאחר שגשם הזלעפות פסק, החלטנו להמשיך ולטייל להנאתנו בעיר המקסימה, ואז, בחושים של ציד, אני קולטת חנות יד שניה ופריטי וינטאג', אחת מהשוות שפגשתי מימי!!! 
היא היתה מדוגמת כמו חנות כל בו מפוארת, והיו בה דברים מעלפים, במחירים עוד יותר מעלפים! אוי, איך שאני חגגתי שם...
שטוחה אני ורדודה, שזה כל מה שאני מספרת על גאודה, אבל מה לעשות, זה מה שעשה לי את זה, ומי שבאמת אוהב את הדברים האלה, לא ימצא אותם בשום מדריך טיולים שקיים. את תולדות העיר, לעומת זאת, ניתן למצוא בכל מדריך ולכן לא אספר אותן כאן.
אבל, רגע ברצינות, גאודה מקסימה!! ממליצה בחום לטייל בה, גם אם אתם לא מחובבי הפשפשים.

נמצאים מול הבניין? החנות המהממת נמצאת משמאל, מעבר לעיקול
סמל וגאוות העיר - גבינת גאודה
ליידן
עוד עיר מקסימה שביקרנו בה, מומלץ לטייל בה במדרחוב שנמצא על גדות התעלה. יש בו שפע של בתי קפה כיפיים ליום שמשי, ושפע של חנויות, מותגים ובכלל, מומלצת למי שבא לערוך קניות.
הבעיה היחידה שמבאסת היא החניה שם... מילא שהיא קצת רחוקה מהמרכז (כעשר דקות הליכה בסמטאות היתה החניה הכי קרובה שמצאנו), היא יקרה יחסית, ואם אין לכם כסף קטן, אתם בבעיה כי אף אחד מבעלי העסקים שם לא מוכן לפרוט אפילו שטר של 5 יורו, ויעידו על כך 2 שקיות הקינמון שקנינו (הדבר הראשון שאיתי ראה בפתח החנות) כדי לקבל כסף קטן כעודף.... .

ואם כבר הזכרנו קניות, אז יש מרכז קניות ענק, כ-20 דקות מאמסטרדם, בעיר Hoofddorp. אם אתם בלי רכב, ניתן להגיע אליה גם ברכבת מהתחנה המרכזית באמסטרדם, וכשיורדים בתחנת hoofddorp לוקחים אוטובוס עד מרכז הקניות (כחמש דקות נסיעה נוספות).

מדובר בקניון ענק, חלקו מקורה וחלקו חיצוני, ויש בו את הרשתות הגדולות בהולנד ובכלל, רק חשוב לזכור שכל החנויות נסגרות בשעה חמש בדיוק! בחמש ודקה, לא תמצאו שם זבוב...

שווקי פשפשים -

מלבד אלה הידועים בכל מדריכי הטיולים, ישנם עוד שווקים שאינם מפורסמים או שידועים רק למקומיים, ולכן כדי לאתר שווקי פשפשים באיזור שלנו, השתמשנו בשירותי האתר הזה, בו מופיע מיקום השוק, אופי השוק, ימי הפעילות ושעות הפתיחה שלו. כך הגענו לשוק פשפשים גדול בעיירה glitz&rizans, ולמרות שהיה שם חם ועמוס, גם משם יצאתי עם שלל מציאות שוות, כך שאני ממליצה תמיד, למי שאוהב כמובן, לא להסתפק במדריכי הטיולים

השלט האהוב עלי בעולם כולו ☺

אטרקציות לילדים -
את חלק האטרקציות לילדים עשינו באגם vlietland ששוכן דרומית לליידן.
בפעם הראשונה הבנות הלכו לפארק החבלים שבו, ובפעם השנייה כל החבורה נכנסה לאיזור המתנפחים ששוכנים על המים, יש שם מתחם סגור שהוא בעצם פארק הרפתקאות שצף על שפת האגם, ובו יש מגוון מגלשות ושאר מתנפחי ענק.
והדבר היחידי שהוציא אותם מהמים בסופו של דבר היה הקור של המים

כמובן שהיינו גם בזאנזה סחאנס (חייבים להראות לילדים איך מייצרים כפכפים הולנדיים, לא?)  ובאמסטרדם, שדי אכזבה הפעם, אבל כנראה שלא באשמתה. אנחנו רגילים לפקוד את אמסטרדם באפריל כל שנה (להלן יום המלך, ישתבח שמו ☺), ולא ביולי, כשמזג האויר חם, והיא מלוכלכת וגדושה בתיירים ברמות שאי אפשר לתאר ו/או ללכת במדרכה בקו ישר...

השבוע בהולנד חלף די מהר למרות שהעברנו אותו בהילוך איטי עד כמה שאפשר.
בתום שבוע הולנד קמנו מוקדם בבוקר ושמנו פעמינו לשדה התעופה בדרך למנצ'סטר לשבועיים נוספים של אנגליה.

סוף סוף אנגליה.... ☺

נחתנו במנצ'סטר, גשם קליל קיבל את פנינו, ולא היו מאושרים מאיתנו. גשם ביולי, גשם ולא קר!

אני לא מאמינה על עצמי שאני אומרת את זה, כי אני שונאת גשם ידועה, אבל נהניתי מכל טיפת גשם שירדה! כל בוקר שהתחיל בטפטוף ומזג אויר סגרירי עשה אותי מאושרת...
בארץ, עם רדת הטיפה הראשונה, אני כמשה עד בוא האביב... אולי אני צריכה לשקול מעבר לאנגליה...

על המשך קורותינו באנגליה אספר בפוסט(ים?) נוסף(ים?), בעיקר כדי לא להלאות.

אבל בינתיים, כדי לפתוח את התיאבון לאנגליה, אשים תמונה אחת, מדהימה בעיני, שהיא כל כך אנגליה, ויסלחו לי כל אוהבי לונדון, אנגליה היא לא לונדון!


המלצות לסיכום הפוסט -

1. שיאצו עושים רק אצל אייל.
2. הבית ב - Polsbroek מהמם, וכך גם המשפחה המארחת, כיף גדול, מומלץ בחום, תגידו לסאסקיה שאנחנו שלחנו ☺.
3. טוסו לאנגליה (טוב, בסדר, אחרי שתקראו את הפוסטים...).

המשך קיץ מעולה לכולנו,
יעלי.

יום שני, 2 במאי 2016

טיג'אלה

אחת מאהבותי הגדולות היא המטבח.

אני בטוחה בכך שהעשייה במטבח זו אומנות בפני עצמה, ולא משהו שמסתכם בהכנת אוכל להשבעת התיאבון.
אני אוהבת לנסות מאכלים חדשים ומתכונים מיוחדים, גם כאלה שאינם שגורים במטבח הישראלי.
משפחתי היקרה מהווה שפן ניסיונות לכל גחמותי הקולינריות, ואם אני חושבת על זה לאחור לאורך השנים, הם ממש לא מתלוננים על כך ☺
ככה הגעתי לטיג'אלה. 
לפני כעשר שנים גיליתי את המתכון ללחמניות האלה והייתי, כמובן, חייבת לנסות לעשות אותן.
אלו לחמניות שמקורן בעיר בולוניה שבאיטליה. הלחמניות האלה, בניגוד ללחמניות רגילות, נאפות במקור במחבת ברזל יצוק שמיוצרת במיוחד לשם כך.
מי שאין לו את המחבת יכול לאפות אותן במחבת רגילה או בטוסטר, מבלי להדק את החלק העליון שלו על הלחמניות.
אפייה בשיטה הזו יוצרת לחמניות עם מעטה קשיח וקריספי מבחוץ, ופנים חם ורך כמו של סופגנייה שעכשיו יצאה מהטיגון. 
אחחחחחחחחחחחחחח..... עונג!
המחבת הזו, מחבת הטיג'אלה המקורית היתה בערך הסיבה לכך שנסענו לבולוניה באותה השנה... ☺
היה לי ברור שאני צריכה מחבת כזו. פשוט לגמרי...

אז נסענו.
וכשהגענו לבולוניה, פשטתי על כל חנות כלים אפשרית בעיר, אבל המחבת לא נמצאה. 
כשהגענו לישון באיזו חווה חקלאית נידחת (זו היתה תקופת טיולי החוות שעשינו, בעיקר עבור הילדים, כדי שיחוו את חווית החיים במשק חקלאי, כי זה הרבה יותר כיף מחדר רגיל במלון), החלטתי לאזור אומץ ולשאול את בעלת המקום איפה קונים את המחבת שאופים בה את הלחמניות האופייניות לבולוניה.
אני שמעתי איטלקית מצוין, אבל דיברתי רק אנגלית.
היא שמעה אנגלית מצוין, אבל דיברה רק איטלקית.
זה היה שיח החרשים (חרשות במקרה הזה...) האווילי ביותר בחיי, שכלל גיחות למטבח החווה וחזרה עם כל מיני כלים כדי להבין האם בזה מדובר, פנטומימה וירטואוזית, ושיתוף כל עובר אורח מזדמן שאולי הוא יבין על מה מדובר ויציל אותנו מעצמנו...
ואז, פתאום, נזכרתי שיש ללחמניות האלה גם שם ומילמלתי "טיג'אלה".....
בשנייה אחת האיטלקיה הזדקפה וקראה במלוא גרון (והיה הרבה...) ובמבטא איטלקי מתגלגל: סייייייייייי.... טיג'אלללללללהההה.....!!!

ואני, לא ידעתי את נפשי מרוב אושר. היא הבינה על מה אני מדברת!!! עוד לפני שהספקתי לענות, היא שמה את ידי בידה הענקית וסחבה אותי החוצה למחסן עץ רעוע, ובו היו תלויות מיליון (סתם, אבל לפחות שלושים) מחבתות טיג'אלה, בכל מיני גדלים וצורות!!!
אני רק הזלתי ריר, ואמרתי סי! סי! רוצה כזה!!!
חזרנו לבית החווה והגברת ניגשה לטלפון והחלה לדבר באיטלקית שוטפת, וכשסיימה לדבר לקחה פתק, ציירה לנו מסלול, וכתבה כתובת (השימוש GPS לא היה כל כך נפוץ אז) ושמה לי ביד. הבנו ששם נמצא מחבת של טיג'אלה.
אחרי ארוחת הבוקר יצאנו למחוז טיג'אלתנו. כשהגענו, גילינו שהחנות האמורה היא לא פחות ולא יותר מאשר חנות לכלי עבודה וחומרי בניין בסגנון טמבור, מה שנראה לנו לגמרי מוזר. זו לא היתה חנות לכלי בית...
עמדתי בפתח מהססת, וכל העיניים הופנו אלי. ברגע שאמרתי הלו, מיד ענו לי: "טיג'אלה...?".

בושות! לא יודעת מה האיטלקיה סיפרה להם, אבל עניתי "סי!" ומיד נלקחתי לאגף הטיג'אלות. והיו שם טיג'אלות בכל מיני גדלים, עם פרחים ובלי, מבחר עצום עד כדי כך שכמעט והתקשיתי לבחור אחת, אבל לבסוף בחרתי, שילמתי 31 יורו, ויצאתי עם חיוך על פני וטון של מחבת בידי הענוגות, שמחה ומאושרת על היעד שהושג!

אחרי כל הסיפור הזה, הייתי חייבת להכין גם טיג'אלות בבית, ואכן הכנתי.
יצאו מושלמות. חגיגה לחיך! וכדי שגם אתם תהנו, אני חייבת לכתוב גם מתכון, כדי שלא תרגישו שבזבזתי את זמנכם לריק, גזרו, שמרו ושלפו לפני הנסיעה הבאה לבולוניה - 

מצרכים

1 ק"ג קמח רגיל (אני עשיתי עם קמח SHAR ללא גלוטן, יוצא מושלם).
1כוס מים פושרים.
חצי כוס חלב פושר.
3 כפות שמרים יבשים (או שקית שמרית).
1 כף שטוחה מלח.
כף או שתיים של שמן זית (אפשר גם רגיל).

ללוש הכל במיקסר לבצק אחיד, ולהניח אותו לתפיחה עד שיכפיל את נפחו (כארבעים דקות).

אחרי שהבצק תפח, יש ללוש אותו מעט כדי להוציא ממנו את האוויר, ולרדד אותו לעובי של כסנטימטר.

מהמשטח המרודד יש לקרוץ עיגולים בעזרת חותכן.
את העיגולים יש להניח על תבנית אפיה לתפיחה נוספת של כרבע שעה.
כשהעיגולים תפחו, יש להדליק את הלהבה הגדולה בכיריים ולהניח עליה את המחבת שתתחמם.
כשהמחבת חמה, יש להניח עליה את עיגולי הבצק ולסגור. לתת ללחמניות זמן להיאפות בצד אחד, ואז להפוך את המחבת על צידה השני.
הלחמניות מוכנות כשהן זהובות, בעלות ציפוי קשיח, ומשמיעות קול חלול בנקישה.

חותכים את הלחמניות לרוחבן, מורחים בחמאה ומתענגים על כל ביס, טעמו וקולות הפצפוץ שלו.
במקור האיטלקי, יש השמים בטיג'אלות בייקון או נקניק אחר שיש בנמצא.
אנחנו ניסינו את גרסת הסלאמי פה בארץ, שהיא לא רעה בכלל, אבל אין מה להשוות לגרסת החמאה.


זהו. את חלקי עשיתי, עכשיו תורכם ☺

אריוודרצ'י,
יעל.

יום רביעי, 20 באפריל 2016

איך יודעים שבא אביב?

איך יודעים שבא אביב?

אני פורחת. באמת! ולא סתם פריחה, פריחה יצירתית.

אני אדם של קיץ, אני. בחורף אני קפואה, נבולה וכמושה, וכך גם המוזה שלי.

מבחינה יצירתית, אני עושה רק את מה שצריך. מכינה את ההזמנות בשמחה כי את זה אני ממש אוהבת ונהנית מזה בדיוק כמו בקיץ, אבל אני לא יוזמת, והמעוף שלי קבור עמוק מתחת לשמיכות, בעיקר כי קר לו.

אבל!!! ביום הראשון בו השמש זורחת "על אמת", אני מתעוררת עם רשימת מטלות ורעיונות שהתבשלו בי כל החורף, וכעת הגיע הזמן להוציאם לפועל ולאוויר העולם...

כך היה ביום שישי לפני כשלושה שבועות, שהיה גם היום הראשון לשעון הקיץ. היה לי ברור שאני לא נותנת ליום הזה לחלוף כך סתם...

היה לי ברור שהיום הזה הולך להצבע בגוון ירוק מהמם!

לפני כחודשיים, קנינו ביד2 ארון כלים מהמם, זהה לגמרי לארון הכלים הכחול שכבר יש לנו במטבח, כדי שישמש כארון הכלים בסטודיו שלי.


מיד שקנינו אותו, היה לי ברור שהוא יהיה ירוק.

יום למחרת הקניה, קנינו גם את הצבע הירוק שראיתי בחזוני המתפרץ.

בגלל ענייני המוזה הכמושה שפורטו לעיל, הארון לא נצבע בירוק, ועמד גלמוד במשך חודש אצלנו בחניה, ערום ועריה.

גם הוא, כמוני, חיכה לשמש האמיתית שתגיע.

וכשהיא הגיעה....

אנחנו לבשנו את מדי השיופים שלנו, המשייפת הוצאה מהקופסא, והארון נשלף ממקומו בחניה והובא, כלאחר כבוד, לפינת העבודה.

דקות ספורות לאחר מכן הוא פורק לגמרי, והשיופים החלו.



לאחר עבודת שיוף מסיבית של הלכה שציפתה אותו, ניקינו אותו היטב מכל שארית אבק שיוף, והתחלנו לצבוע.

מה אגיד??? ירוק זה הכחול החדש! כל גלגול של הרולר גרם לי להתאהב בו יותר...


תראו מי מציץ ברקע...



ועכשיו הוא עומד גאה במקומו החדש ליד המטבחון הצהוב והמהמם בסטודיו שלי, מוכן ומזומן לשרת אותנו נאמנה כמו אחיו הכחול.


 אני מאוהבת!!!
שיהיה לכולנו חג אביב שמח!!
יעל.