יום שני, 18 באפריל 2011

קדחת אביב או עוד התקף שיפוץ רהיטים

התקף נוסף של שיפוץ רהיטים נמצא בעיצומו, ואני זורחת ופורחת. שמתי לב שככל שעבודת השיפוץ קשה, מאתגרת ומתישה יותר, כך עולה האדרנלין ועימו החשק לשיפוץ הבא. מן תחושה כזו של עוד פסגה שנכבשה, וצריך להמשיך ליעד הבא. זה התחיל בארון כלים שמצאתי ביד 2, ונראה עם פוטנציאל אדיר לשיפוץ. כמובן שמיד התקשרתי, אך כבר בטלפון אמר לי המוכר שהארון זקוק לשיפוץ כיוון שהרגליים נפגעו מרטיבות, אך הוא לא אמר עד כמה נפגעו...

חשבתי שאין לי מה להפסיד כי ממילא אינני מתכוונת להשאירו כפי שהוא, וביקשתי את עזרתו של הגבר בבית הובלות בלי בע"מ להביא את הארון לאחר כבוד מירושלים.

אחר הצהריים, כשהתחלנו לפרק את הארון, הבנו כמה מצבו עגום. כל החלק התחתון היה הרוס לחלוטין מרטיבות, בצורה כזו שאפילו עלה הרעיון לוותר עליו ולשלחו לאשפה מבלי לנסות לשפצו בכלל.

אבל משהו בי לא ויתר, והחלטתי שאני מנסה בכל זאת. לאחר התייעצות עם רפי, חבר טוב ונגר חובב, החלטתי על דרך פעולה ויצאתי לדרך שכללה הזמנת עצים חדשים לתחתית, קניית צבע והרבה עבודה קשה.

ניסרתי, ניגרתי, עקרתי, החלפתי, הדבקתי, שייפתי וצבעתי, ובסופו של תהליך מתיש, הארון כמו חדש, עם תחתית ורגליים חדשים לגמרי, עומד בתפארה כאילו לא היו דברים מעולם.

אבל מכיוון שיש מצלמה, יש גם תמונות של לפני ואחרי, והרי הן לפניכם (עוד תמונות של תהליך העבודה ניתן לראות בפייסבוק באלבום "שיפוץ ארון כלים"):




הבאה בתור, כמעט במקביל, היתה המכתבה של דנה, חברתי לעבודה. דנה עברה דירה, והחליטה להיפרד מהמכתבה העתיקה שהיתה עשרות שנים במשפחתה ולהעבירה אלי. דנה - תודה ענקית, לכבוד הוא לי.

גם מצבה של המכתבה לא היה מזהיר, אך בהחלט היה טוב יותר מזה של ארון הכלים. היו לה שברים, סדקים, קרעים בעור, חוסרים בידיות, ובאופן כללי היא היתה מכוערת לטעמי, אבל עם פוטנציאל אדיר לשיפוץ.

קניתי צבע שמנת בהיר, עור בורדו חדש לשולחן המכתבה, ידיות חדשות בסגנון שבכלל לא תכננתי אבל נשביתי בקסמו, טפט מקסים באותו הסגנון לפנים המגירות, ויצאתי לדרך.

ובמהפך, כמו במהפך, השינוי היה דרמטי. ממכתבה כהה ומכוערת היא הפכה למכתבה בהירה ומוארת, עם ידיות בסגנון רומנטי משהו, ששבו את ליבי ברגע שראיתי אותן.









תמונות של תהליך השיפוץ ניתן לראות בפייסבוק, באלבום "שיפוץ מכתבה".

הבא בתור הוא סוס. סתם, עורכת הדין דווקא היתה מאוד שמחה אם הייתי עוסקת בשיפוץ סוסים, אבל, מסיבות שונות עוד לא הגעתי לזה, ולכן הבא בתור הוא מזנון של לקוחה בשם אתי.

לאתי יש מזנון משנות השבעים שהיא לא רצתה להיפרד ממנו מסיבות רגשיות ובעיקר מזכרונות הקשורים לתקופה ולמזנון, ולכן היא החליטה לשפצו ופנתה אלי.


המזנון עשוי מפורניר חום, ואתי החליטה לשפצו לשני גוונים חדשים - שמנת בהיר מאוד וטיק, שילוב מקסים בעיני.

העבודה על המזנון כללה שינוי הצוקל בסגנון ארון מטבח מפורמייקה שהיה לו למשהו מזנוני עתיק וייצוגי יותר, ולכן הוחלט על חיתוכים בסגנון כפרי מבלי לפגוע בנקודות התמיכה של המסגרת. בנוסף, אתי רכשה קנטים עם דוגמת קוביות שהוצמדו למסגרת המזנון, ושיוו לו מראה עתיק ויפה, כאילו היו שם תמיד.


לאחר שיוף כולל, הצמדת הקנטים וכמה תיקונים קטנים, גוף המזנון נצבע בשמנת, ואילו הדלתות נצבעו בגוון הטיק.


קדחת השיפוצים בעיצומה, ויש עוד משתפצים בתהליך ויש הממתינים בשקט לתורם. אולי זו התקופה של לפני פסח, תקופה של התחדשות, שגורמת לרצון לשפץ את כל מה שזז וגם את מה שלא, ואולי סתם משהו באויר האביבי הזה שמנער אותי מתרדמת החורף שהוציאה כל חשק לשפץ משהו בקור הזה שהיה.

שיהיה לכם חג אביב שמח, חג של התחדשות ופריחה,
יעל.

יום ראשון, 10 באפריל 2011

לצחוק כל הדרך אל הבלוג

כמו בכל אתר אינטרנט, גם בבלוג יש אפשרות לבדוק מהן מילות החיפוש שהובילו אנשים לאחר כבוד לבקר בבלוג. מדי פעם, בעיקר כאשר בא לי להשתעשע, אני נכנסת לבדוק מהן מילות החיפוש הללו, והרשימה, כך מסתבר, ארוכה ובחלקה אף קצת הזויה.

אחד השיאים בתחום התרחש באחד מימי השבוע שחלף, בתכתובת SMS ממקור לא ידוע שהתנהלה כך:

SMS: זאת יעל?

אני: כן, מי זאת?

SMS: חיפשתי את הכותב שירים נתן גושן וחיפשתי באינטרנט וזה אוביל אותי אלייך כי ראיתי שפירסמת באתר שלך את השיר שלו, ואני בן ולא בת. בכל מקרה לא משנה. (שגיאות הניסוח והכתיב במקור).

אני (בטוחה לחלוטין): יש לך טעות... לא מכירה את נתן גושן ולא פירסמתי כלום שלו... מאיפה המספר שלי?

SMS (עומד על שלו...): מהאתר שלך הבית של יעלי ופירסמת את השיר של רוני דלומי שאותו נתן גושן כתב.

אני (דופקת לעצמי על המצח...): וואלה, אתה טוב, אחת אפס. נעים מאוד נתן גושן וסליחה...

SMS (מרחם ומסביר...): אני רק בן 13 אבל אני רוצה להיות זמר ואני מחפש את המספר שלו כדי שיכתוב לי שיר :) מצטער על החפירות...

אני (נמסה מהגילוי הנרעש): אתה חמוד, ואני מאחלת לך הצלחה ענקית! כשיהיה לך שיר תכתוב לי?

SMS (מרגיע...): חחח תודה :) תשמעי אותו כנראה ברדיו, ותזכרי שאם תשמעי אורי .... ברדיו, תדעי שזה אני.

אני (מוחלת על הכבוד...): אתה חמוד, ואני כבר סקרנית, בהצלחה!

בסיום ההתכתבות הצטערתי לרגע שאני לא מרגול ואינני יכולה לעשות לו אודישן לכוכב נולד. מי יודע, אולי הכוכב הנולד הבא התחיל מתכתובת SMS איתי...

במקום זה, נכנסתי לגוגל וחיפשתי את נתן גושן. מצאתי את הקישור לפוסט הזה.

נתן גושן, קבל בזאת את התנצלותי על שלא זכרתי שאתה כתבת את השיר שמילותיו הביעו את שחשתי באותה נקודת זמן.




ואם כבר שיחות הזויות שניהלתי בחיי, זה מזכיר לי שיחה אלמותית אחת שניהלתי עם שני ערסים חביבים בדרכים:

לפני מספר שנים, היה בבעלותנו רכב הונדה מדגם קצת שונה מרכבי ההונדה הנפוצים בכבישים. השוני נבע מארץ היצור של הדגם הספציפי הזה, ורק חדי העין הבחינו בו.

יום אחד, כשעמדתי עם הרכב בצומת, בהמתנה לרמזור שמאלה אדום שיהפוך לירוק, עוצרת מימיני בחריקת בלמים הונדה-פשע ובתוכה שני ערסים חביבים שמסמנים לי לפתוח את החלון, וכל זאת בעוד הרמזור בנתיב שלהם היה ירוק. מכאן הסקתי שהם בוודאי במצוקה כלשהי...

ושאני לא אעזור לערסים במצוקה? ברור שאעזור...פתחתי את החלון והשיחה החלה:

הנהג: תגידי, מאיפה הבאת את ההונדה הזאת?
אני (מופתעת מהשאלה, יש לציין): היא בריטית.
הנהג: מה???
אני (בקול רם): בריטית. לא יפנית, בריטית.
הנהג (מוציא את הראש מהחלון): מה????
אני (חושבת שהוא לא שומע טוב): מבריטניה. יוצרה בבריטניה.
הנהג (בטוח שאיני דוברת עברית): מה זה???
אני (מתחילה להבין שזו לא בעיית שמיעה): אנגליה. מכיר?
הנהג (בהרגשה ש"וואלה, הבינה אותי הסתומה"): אההה... אז תגידי אנגליה... למה את לא אומרת אנגליה?
אני: עכשיו נזכרתי שהיא מאנגליה...

ועכשיו, אחרי שיש פה מספיק חומר כדי לצחוק עלי ואיתי, צריך גם קצת אומנות, לא? אז אם כבר הזכרתי מכוניות, אשתף אתכם במכונית החדשה שלי בקטגוריית האספנות: טנדר של פעם עם ארגזי תפוזים, ישר מהפרדס:



אם גם לכם יש סיפור מצחיק, הזוי או סתם שיחה מעניינת שניהלתם פעם, שתפו גם אותי ואת יתר הקוראים, זה רק יעשה טוב לכולנו היום ☺.

ושניה לפני פרידה - אני עורכת סדנת חוויה להורה+ילד במהלך חופשת החג הארוכה הבאה עלינו לטובה, פרטים ניתן למצוא כאן.

ניתן לקבל פרטים נוספים ולהירשם במייל - yaelel@inter.net.il

שתמיד רק נצחק,
יעל.