סיפורים מהקופסה

"הבאתי לך מתנה" קידם אבי את פני יום אחד כשבאתי לבקר. כשאבי אומר שהוא הביא לי מתנה, אין זורחת ממני בעולם, כי הוא מהבודדים בסביבתי שמוכנים לשתף עימי פעולה בתחום איסוף הזבל. "זה באוטו" הוא אמר "תיכף אביא לך..". ברור שלא שמעתי את המשך המשפט כי כבר הייתי בחוץ, בדרך לאוטו..
כשפתחתי את תא המטען נגלתה לפני קופסת עץ מרוטה ודהויה שלפי כל הסימנים היתה רדיו בעברה הרחוק, הרחוק מאוד. חזרתי הביתה בעיניים זורחות ובפנים מאירות בעיקר כדי להיתקל במבטי הסלידה ושאט הנפש שהרעיפו שאר בני המשפחה על הקופסה המרוטה. הודיתי לאבי על האוצר שקנה בעבורי בשוק תמורת חמישה שקלים שלמים, ולקחתי אותו לביתי כשאני כבר רואה בדימיוני איך אני גורמת לקופסא הזו להיות גם יפה וגם אופה. סליחה, וגם מנגנת...

כשהפכתי את הקופסא התגלתה לי ההפתעה האמיתית! לתחתית הקופסא היה מודבק פתק. דהוי, מרוט, אכול ע"י חרקים, אבל עדיין קריא. היה זה פתק בדיקה שנערכה לרדיו ע"י טכנאי, בדיקה שוידאה את תקינותו לפי קטגוריות סעיפים. למה אני כל כך מתלהבת מזה? אהההה... שימו לב לתאריך המופיע בצד הימני בתחתית הפתק - אפריל 1956.. הקופסא המרוטה בת 54 לפחות!!

שייפתי וצבעתי, הדבקתי והברגתי, והקסם החל לחזור לקופסה שלי. אבא, שאחראי על הצד הטכנולוגי במשפחה, טיפל בקרביים, והאורות החלו לפעול, וכל הזמן הזה מתנגנן בראשי השיר של שלמה ארצי "אל תכבי את הרדיו הישן... אל תכבי את האור לפני שנקשיב לו עוד.."

אז למי שיש זבל מהסוג הזה, שלכאורה חסר סיכויי שיקום,  אשמח לקבלו, ואשמח עוד יותר להוציא את הקסם שבו לאור.

עד העונג הבא,

יעל.