יום ראשון, 12 בדצמבר 2010

סבתא

סבתא. מילה בת ארבע אותיות בלבד ועם משמעות שלא ניתן לכמת אותה במספר כלשהו.

סבתא שלי. אישה קטנה עם נשמה גדולה, שאין מספיק מילים בשפה שיטיבו לתאר אותה. צנועה, ענווה, צדקת. שייכת לדור שכבר לא קיים.

אני יושבת ובוהה במסך, ובראש מתרוצצים כל כך הרבה דברים. מחשבות, זיכרונות, תפילות. לא יודעת מה לכתוב קודם...

סבתא נפטרה בלילה שבין שישי לשבת, הזמן בו, כך מאמינים, צדיקים הולכים לעולמם. וסבתא שלי היתה צדיקה, אני יודעת. ולא כי היא היתה סבתא שלי, ממש לא, אלא כי היא באמת היתה כזו, ויעיד על כך כל מי שהכיר אותה.

כשאני חושבת על סבתא שלי, אני מיד חוזרת להיות ילדה בת שש, עם שתי צמות דקות והדוקות שהיא היתה קולעת לי בערב אחרי המקלחת, בימים בהם ישנו אצלה במושב כשהיינו בחופשות. רוב זיכרונות הילדות שלי הם מסבתא במושב. כך קראנו לה, סבתא במושב. עץ השזיפים העצום שענפיו נטו כלפי מטה ויצרו מעין מערה בה אהבנו לשחק, עץ התאנה וריחו המתקתק, החבל על עץ התות ששימש לנו כנדנדה, עצי הגויאבות בעלי הריח העז עליהם טיפסנו עד לעננים, שער הדיר המתנדנד שעליו היה מונח מזרון ישן והיה בשבילנו סוס דוהר עם אוכף...

אני זוכרת גם את העגלה הכתומה שהיתה רתומה לסוס לבן שעברה כל בוקר בין בתי המושב כדי למכור לחם טרי. סבתא היתה קונה כחמישה כיכרות מדי יום, לבנים שהגיעו בערב מהצבא והיו בוצעים כל כיכר לשניים, מסלקים את התוכן, וממלאים אותם מחדש בתבשיליה, וכך היו אוכלים אותם. עד היום, למרות שאני כבר לא בת שש, אני אוהבת לקחת לחם שחור טרי, לחתוך את קצהו המעוגל, להסיר את התוכן ולמלא אותו בכל טוב. תנסו את זה פעם, אף סנדביץ' רגיל לא משתווה לזה.

גם את נעלי הבובה בצבע לק שחור עם פרח אדום אני זוכרת. נעליים שבחרתי בעצמי כשלקחה אותי בוקר אחד בהפתעה לעיר הסמוכה כדי לקנות לי מתנה. מיותר לציין, שהטעם שלי השתנה מאוווווד מאז, אבל את הנעליים האלה כנראה שלעולם לא אשכח.

היא קראה לי ללה. כינוי חיבה לילדה אהובה שליווה אותי תמיד כשהייתי במושב. כשגדלתי, משום מה, היא כבר לא קראה לי כך אלא קראה לי בשמי. אף פעם לא שאלתי למה הפסיקה, אבל תמיד כשכינוי החיבה הזה היה עולה באיזו שיחה, היה לה מבט חם בעיניים ובת שחוק בשפתיים, שהביעו, כך אני חושבת, געגועים לתקופה אחרת.

אני זוכרת גם את הלילה ההוא, גם בין שישי לשבת, שסבא נפטר בבית ההוא במושב. הייתי בת שבע, והוא היה רק בן 59 במותו. היא נשארה מאז לבד להתמודד עם קשיי היום יום והחיים. היום אני יודעת שזה היה מוקדם, מוקדם מדי להיפרד מבן זוג אהוב. אני גם יודעת שזה היה קשה, קשה מאוד לחיות ולהתמודד לבד בגיל צעיר יחסית, אבל היא אף פעם לא התלוננה. אף פעם, וזה מדהים בהתחשב בכמות הקיטורים שאנו מקטרים  מדי יום, גם מבלי שתהיה לנו סיבה ממשית לכך.

כנראה שהיא קורצה מחומר אחר. בעצם, במחשבה שניה, אני בטוחה שהיא קורצה מחומר אחר, אחרת לא היתה עומדת בכך...

כשהבדידות במושב הכריעה, היא עברה לדירה בעיר. הבית הישן והאהוב נמכר, ונשארו רק הזיכרונות. שנים רבות לאחר מכן, חברתי הטובה נישאה לבחור ממושב שכן. כשאמרתי לו שסבתי פעם גרה במושב הסמוך, הוא מיד שאל לשם המשפחה. כשאמרתי, הוא השתהה, ואז שאל אותי האם אני יודעת שאף אחד לא הצליח לגור בבית הזה לאורך זמן מאז שנמכר. אמרתי שלא, וכששאלתי אותו מדוע, הוא אמר שבמושב רווחת האמונה שבבית הזה גרו צדיקים גמורים (כן, סבא וסבתא שלי), ומי שאינו כזה, לא יוכל לגור בבית הזה, והוא יאלץ לעזבו במהרה.

הלכתי למושב לראות את הבית, ואכן, גם עכשיו, 30 ומשהו שנים אחרי, הבית נשאר כשהיה. מסביבו קמו וילות נאות, ואין כמעט מה שיזכיר את בתי המושב הישנים. רק הוא נשאר כשהיה, רק קטן יותר ממה שזכרתי, אבל בעיקר נטוש.

כל עצי הפרי המפוארים נעקרו, ונותר בבדידותו רק עץ השזיפים הזנוח (בתמונה, מימין לבית).

התמונות צולמו במכשיר הטלפון שהיה ברשותי, ולכן איכותן לא מבריקה. האמת היא שלא עלה על דעתי שאתרגש כל כך וארצה לצלם שם משהו, ובגלל זה לא לקחתי את המצלמה איתי.


השנים חלפו, הילדים גדלו, נישאו והקימו משפחות וכל אחד היה טרוד בענייניו. היא נשארה לבד ולא נשמעה תלונה אחת מפיה. רק ברכות. תמיד כשעמדתי בפני משהו חשוב בחיי, הייתי הולכת אליה לקבל את ברכתה שהיתה חשובה לי עד מאוד. היא בירכה את כולם בבריאות, מזל, הצלחה ואריכות ימים. היום אני יודעת שאריכות ימים זו לא ממש מציאה גדולה, וסליחה על הקלישאה, אבל חשובה האיכות ולא האריכות.

בשנים האחרונות סבתא רק סבלה. סבלה מהזיקנה האיומה והנוראית, וממחלת האלצהיימר שהשמידה כל חלקה טובה שהיתה, באופן עקבי ובשיטתיות, עד שלא נותר בה כח להילחם והיא נכנעה.

היום נלווה את סבתא בדרכה האחרונה ונבקש ממנה שתמשיך לברך אותנו מלמעלה כמו שתמיד עשתה כשהיתה כאן. שתשמור עלינו ביחד עם סבא, ושבעיקר תנוח. תנוח מהסבל שהיה מנת חלקה בשנים האחרונות האיומות האלה.

סבתא, אני אוהבת אותך, ועד יום מותי אשאר ללה שלך.

נוחי בשלום.

49 תגובות :

Orit אמר/ה...

פשוט חיבוק חזק חזק

yael yaniv אמר/ה...

יקירתי, שלא תדעו עוד צער

carin אמר/ה...

זה כל כך עצוב ומרגש...
תתנחמי בעובדה שיש לך זכרונות כל כך נעימים שיללו אותך כל חייך!

אורית כרמלי אמר/ה...

מתוקה שלי, אני בוכה יחד איתך..
הרבנית ימימה תח' אומרת שבכי ודמעות מראים שעוד יש תקוה.
אני אוהבת אותך, תחזיקי מעמד.

Galore אמר/ה...

כל מה שנותר זה לשלוח לה חיוך מהלב, חיוך שמשחרר אותה ומברך אותה שתצא לה לדרך של שלווה ואור בלמעלה. חיוך של אהבה גדולה ותודה גדולה, ואפילו של שמחה גדולה על הזכות להיות נכדה כ"כ נאהבת.

ולך יקרה - חיבוק גדול גדול.

ממקו אמר/ה...

שלא תדעו עוד צער...כתבת כל כך מרגש...

הגר אמר/ה...

כמה עצוב, שולחת לך חיבוק ענק ומאחלת לך ולמשפחתך שלא תדעו עוד צער.

חנה אמר/ה...

יעל היקרה, אני לא מהאנשים שבוכים מהר... ובכל זאת מיד עלו הדמעות לעיניים
איתך בכאבך, ןשולחת חיבוק ענק
אוהבת
חנה

פיצ'ולה אמר/ה...

יקרה שלי:
אני עוטפת אותך בחיבוק גדול גדול.
ריגשת אותי מאוד.
מזג האויר גם הוא מתאים את עצמו לסערת הרגשות.

טלי אמר/ה...

יעל, ריגשת אותי כ"כ,
באמת אישה מיוחדת במינה,
אין ספק שמלמעלה עליכם היא תשמור ותלווה את כל המשפחה .
שיהיו רק בשורות טובות
אמן
טלי

carma30 אמר/ה...

עצוב, משתתפת בצערך.כתבת כ"כ מרגש, הרגשתי כאילו כתבת על הסבתא הפרטית שלי.

רחל אמר/ה...

וואו, התגעגעת אותי...

יכולתי לכתוב כמעט מילה במילה את מה שאת כתבת...

לפני כמה שנים השתתפתי בסדנת דימיון מודרך, בה המנחה הובילה אותנו ל"מקום הבטוח" שלנו. כל אחת גילתה מהו המקום הבטוח בתת מודע שלה - אצלי מסתבר שזה הבית של סבא וסבתא שלי, שנפטרו כשהייתי בת 18 ו-20 (אצלי סבתא שלי לא יכלה לחיות אחרי שסבא שלי נפטר, והיא דעכה במשך שנתיים עד שהצטרפה אליו...).

אין, פשוט אין דבר שדומה לאהבה של סבא וסבתא!! אני כל כך מזדהה עם כל מילת אהבה וגעגוע שכתבת!

משתתפת מאוד בצערך, ומנחמת אותך בכך שלפחות זכית לשנים ארוכות בחברת סבתך, וזה בכלל לא מובן מאליו. שלא תדעי עוד צער.

רחל

אנונימי אמר/ה...

יעל יקירה,
תנחומיי...

נשיקות!

פנינה

Dafi אמר/ה...

מרגש ועצוב גם יחד... משתתפת בצערך ומרגישה חלק ממנו.

פ.ג אמר/ה...

יעלי אהובתי
בוכה יחד איתך תוך כדי קריאת הפוסט המרגש, קוראת בין המילים את הרגעים היפים הנצורים כל כך חזק וחושבת- זה אף פעם לא קל, אפילו במצבים בהם עדיף שהסבל יתקצר.
מחבקת אותך חיבוק חזק ואמיץ

שלך,
פנינית

חגית אמר/ה...

ריגשת אותי מאוד.
משתתפת בצערך ושלא תדעי עוד צער!

טלוטלית25 אמר/ה...

וואווווו....אימל'ה....ריגשת אותי כל כך ואני פשוט כותבת תגובה זו עם דמעות בעינים....

יקירתי ליבי איתך, ואני יודעת היטב מה זו אהבה של סבתא (למזלי !!!|)

אני שולחת אלייך חיבוק חם, ממלא באנרגיות והמון חום ואהבה...

אנונימי אמר/ה...

מרגש עד דמעות לקרוא את מה שכתבת
תנחומי על מות הסבתא היקרה לך,
שתנוח על משכבה בשלום

Meital אמר/ה...

אוי יעלי.. כל כך ריגשת אותי.. איזה כיף שהיה לך קשר כל כך קרוב לסבתא שלך.. זה דבר שמעולם לא היה לי ועכשיו כבר מאוחר מדי..
אני משתתפת בצערך יקירתי.. שלא תדעי עוד צער.. ושתמיד תוכלי להיזכר בה בימיה הטובים יותר ולחייך...

ליאת אמר/ה...

תנחומיי, שלא תדעי עוד צער.

Gali אמר/ה...

יעלי היקרה.
משתתפת בצערך.
ריגשת אותי עד דמעות.

אנונימי אמר/ה...

שלום יעל
אני יודעת על מה את מדברת כשאת מדברת על סבתא שלך.אני חשה את הכאב והגעגוע בכל מילה ותאור ועיני דומעות.
לא היתה לי סבתא מעולם,סבתותי נספו בשואה.קנאתי בבת השכנים שסבתה גרה אתם ומידי בוקר לוותה אותה אל שער החצר ואחלה לה שתחזור בשלום ותצליח בלימודיה.
בימים מיוחדים היתה קונה לה עוגת קרם עם שכבות שוקולד שעליה יכולנו רק לחלום,וכל האהבה שבעולם היתה גלומה בעוגה.
אמא שלי היתה כזאת סבתא לילדי.האור שזרח בעיניה למראה הנכדים שלה,לא היה זוהר פחות מהשמש.
בזכות האהבה הגדולה שזכית בה,תדעי לתת לילדיך ולנכדיך כשיבואו, את כל האהבה ,החום והפינוקים שאינם נגזרים מכסף.
חיבוק אמיץ,ונחמה במשפחתך ,
בידידות – חיה.

יעל.קיפודים אמר/ה...

יעלי,
מחבקת אותך בימים האלו (וגם בימים אחרים...), התרגשתי לקרוא את המילים האוהבות על סבתא, ולהריח מבין המילים את ריח הילדות שלך.
רק כשאבי נפטר פתאום נפלה עלי ההכרה שמה שנשאר מהאדם לאחר לכתו זה כל מה שהוא טבע באנשים שסביבו... וסבתא שלך בוודאי הותירה בך הרבה מאוד מאנושיותה, מכוחה, מאהבתה ומדרכיה.
שתהיה לכם נחמה, ושתוכלו תמיד להתענג על זכרונות הילדות.

יפעת אמר/ה...

הרגשתי את עצמי פוסעת בשבילי המושב, מריחה את הריחות ובעיקר מכירה את סבתך היקרה עליה השלום.
שולחת לך מליון חיבוקים ומודה לך על ההזדמנות להכיר אותה מעט....
אוהבת יפעת

מימס mimms אמר/ה...

יעלי יקרתי שולחת חיבוק גדול גדול מרחוק!
היטבת כל כך לתאר במילים את המהות של סבתא
כל כך מיוחדת. משוכנעת שחלק מאותן התכונות
הגיעו אליך.
נשיקות

יערית אמר/ה...

התרגשתי כ"כ...
מאחלת לך שכל הזכרונות הנעימים האלו ועוד רבים בוודאי יישארו איתך לנצח.
יערית

giraffe אמר/ה...

יעלי
ריגשת אותי עד דמעות
שולחת לך חיבוק גדול ומשתתפת בצערך
ומאחלת לך ולמשפחתך שלא תדעו עוד צער

אלה אמר/ה...

יעל יקרה, דברים שנכתבו כל כך מהלב, עם זכרונות שהם עולם ומלואו. את הדברים האלה זוכרים לעד. ליבי אתך ורק בשורות טובות.

Big Mook Craft אמר/ה...

יעלי, החזרת אותי בכתיבתך המרגשת למה שכתבתי אני על סבתי שנפטרה לא מזמן. מצטרפת לחיזוקים של האחרות כאן ומזדהה עם כאבך, אני רק יכולה לנחם ולספר שתמונתה של סבתא שלי מלווה אותי בחדר היצירה שלי ובעוד אני עוסקת במה שאני כל כך אוהבת אני מדברת בליבי אליה, בתמונה היא מחייכת אלי ובזה גלום כל האושר גם אחרי לכתה. נשיקות גדולות. זהר

wantootree אמר/ה...

יעל, משתתף בצערך.
הכתיבה שלך הכניסה את כולם אל תוך עולמך שתיארת.
תתחזקי במהרה.

דנא אמר/ה...

חיבוק גדול.ריגשת אותי עד דמעות. סבתא שלי נפטרה בדצמבר לפני 3 שנים ואני מתגעגעת כל יום.

ורד והדס אמר/ה...

כתיבתך על סבתך מרגשת עד מאד. זכית בסבתא מיוחדת ובזכרונות טובים. ניחומים.

אנונימי אמר/ה...

יעל. שלא תדעו עוד צער.
החזרת אותי עכשיו שנים אחורה, לנופי ילדותי. הם אלו שמעצבים אותנו כמי שאנחנו היום.
שלך
הילה

אנונימי אמר/ה...

כתבת היטב והתמונות של הבית הצנוע מרגשות.
חיבוק
יאמה

Smadar אמר/ה...

יעל היקרה,
אני מאוד מצטערת לשמוע, שולחת לך חיבוק חם וגדול.
הכתיבה שלך מרגשת תמיד, והפעם במיוחד.
מאחלת לך שהזכרונות הנעימים יחרטו בליבך,
LoolaB

la Cigale אמר/ה...

והנה לך בית של פעם!
(אגב, דומה מאוד לבית שתכננתי לו שיפוץ ויופיע באחד הפוסטים הקרובים)

הפוסט שלך מרגש מאוד ואני שולחת לך חיבוק גדול גדול. איזה כייף שהיתה לך סבתא כל כך הרבה זמן

רותי צחורי אמר/ה...

יעלי, מקסימה שלי!!!!! נכנסתי בכזו שמחה לקרוא עוד פוסט שלך, וכמה עצוב לי לגלות את הצער והכאב שחווית, ובטוח הינך עדיין חווה בעקבות מות סבתך האהובה. אני לא חושבת שניתן לתאר בצורה יותר טובה את מה שהפלאת לכתוב כאן ברשומה אחת על סבתך. תהי מנוחתה בגן עדן ושתנוח בשלום על משכבה. בכל גיל המוות שמכה הוא כואב. התיאור מצייר קווים בדמות סבתא מדהימה שאכן זכית לה, ואכן אומרים שמי שנפטר בשישי או שבת הוא צדיק. אני בטוחה שסבתא תמשיך לברך את כולכם גם מלמעלה. אין לי יותר מילים, יקירתי. כל שנותר לי הוא לעטוף אותך בחיבוק וירטואלי חם ואוהב!!!!

wintam אמר/ה...

נכנסתי כדי לבשר לך משהו, וגיליתי את את הפוסט העצוב והכואב הזה. צר לי בשבילך על האובדן, שנראה גדול כל כך. אני מקווה שתמצאי נחמה בזכרונות הילדות הנעימים שיש לך מסבתך, ובאהבה שמקיפה אותך.

אנונימי אמר/ה...

יעלי יקירה שלי, מחבקת חיבוק וירטואלי ומקווה שתתעודדי ממנו מעט, בקרוב חיבוק אמיתי לגמרי! נראה כי היו לך יחסים נפלאים עם סבתא וזכרונות נפלאים לא פחות, וזה כל כך חשוב. היום, אחרי שבע שנים מאז שסבתא שלי נפטרה, אני יודעת שזכרונות טובים מסבתא מחייה את חייה כל הזמן!
שלא תדעי עוד צער
נשיקות, מירה

Liat Varsano אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
Liat Varsano אמר/ה...

יעלי,

ני משתתפת בצערך ורוצה לומר שהסנדוויץ של לחם אכן טעים ואכן אינו דומה לאף אחד אחר.

אני מזדהה עם כל דברייך וכואבת את כאבך. אימי, נפטרה אמש יום ראשון 12.12.2010 בשעה 6:00 בבוקר. אני עדיין אבלה, אך צעקתי מבפנים שאני רוצה שכולם ידעו ו'יכירו' קצת את האמא המיוחדת שלי, ולכן נכנסתי לכתוב פוסט על אמא כ"כ מיוחדת ואז נתקלתי במייל שלך שלא יכולתי שלא להכנס ולקרוא ולהזהות עם כאב ומילותייך החמות. אכן הם כנראה דור שלא יחזור עוד, לא משנה כמה קשה החיים שלהם היו, כמה קשה הם עבדו הם אף פעם לא התלוננו. מה שגורם לנו לעצור ולחשוב על מה אנו מתלוננים בדיוק?!

מצרפת לינק לפוסט על אמא שלי, מקווה שזה בסדר:
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1856916

שולחת לך חיבוק חם,
ליאת ורסנו

Miri אמר/ה...

כל כך עצוב ובאותו הרגע כל כך מרגש לקרוא אותך.

רחלי גזית אמר/ה...

למרות שכבר שוחחנו וחיבקתי, מרגישה צורך עצום לשלוח לך חיבוק נוסף, חזק ומוחץ במיוחד.
הפובס שלך מרגש וגרם לי לשבת מול המסך ולזלוג דמעות כאילו הכרתי את סבתך בשנים היפות והבריאות שלה.
אשרייך שזכית לכזו משפחה ושנשארו לך כאלה זיכרונות (הסבים והסבתות שלי נפטרו כשהייתי ילדה ואין לי כמעט זיכרונות מהם).

dandy אמר/ה...

מרגש מאוד. יש לך זכרונות מלאים וטובים ממנה.
כיף לך.
אושרייך שזכית לה ולזה.

בוליבלוג אמר/ה...

מבקשת לחבק אותך ולדמיין את הקושי הזה שבאבדן סבתא, שהיא כה משמעותית בחייך. (יש לי סבתא בת 82שהיא האדם הקרוב והיקר לי ביותר, פרט לבן זוגי).

ערגה והתרגשות (עד דמעות) אחזו בי כשקראתי את תיאורייך אודות הבית המיוחד של הסבתא, וגינתו הפורה - משתמע שגם סבתך הייתה שכזו, או אולי אף סבתא וסבא הם שהפרו את האדמה הזו ואפשרו את הצמיחה העשירה של הצמחים והבנים...

מחבקת אותך ועצובה על האובדן.
וסליחה שלא הייתי 'בזמן'...

טושטוש אמר/ה...

ממש התרגשתי לקרוא,
הזכרתי לי נשכחות וזכרונות ילדות

משתתפת בצערכם.

אנונימי אמר/ה...

יעלי היקרה!
מצאתי אותך לפניי יומיים בדיוק לאחר רצון עז ליצור מעיסת נייר ומאז אני רק מתפעלת מהיצירות הנפלאות שלך!
אבל עכשיו קראתי את "סבתא" ולא הפסקתי לבכות, גדלתי במושב קטן שבו גם סבא וסבתא שלי גרו, ולמרות שהיו לסבתי הרבה נכדים וקשר שלנו היה מיוחד.
סבתא נפטרה כחודש לאחר שקבענו תאריך לחתונה, כיום אני אם לשני ילדים ותמיד יש בי את תחושת ההחמצה שהילידים לי לא מכירים את סבתא רבה שלהם.
אבל סבתא כמו שסבתא יודעת להיות זו מתנה, מתנה שנהנים ממנה תמיד!

יעל אמר/ה...

אנונימית יקרה,
העלית בי שוב את הכל, ואני כותבת לך בדמעות, כי אי אפשר אחרת כשחושבים על סבתא..
תודה לך, ואשמח אם תישארי ואדע גם איך קוראים לך.
שיהיה לך יום טוב,
יעל.

אנונימי אמר/ה...

פוסט מאוד מרגש...גרמת לי להזיל דמעות ממש.
גילת