קדחת אביב או עוד התקף שיפוץ רהיטים

התקף נוסף של שיפוץ רהיטים נמצא בעיצומו, ואני זורחת ופורחת. שמתי לב שככל שעבודת השיפוץ קשה, מאתגרת ומתישה יותר, כך עולה האדרנלין ועימו החשק לשיפוץ הבא. מן תחושה כזו של עוד פסגה שנכבשה, וצריך להמשיך ליעד הבא. זה התחיל בארון כלים שמצאתי ביד 2, ונראה עם פוטנציאל אדיר לשיפוץ. כמובן שמיד התקשרתי, אך כבר בטלפון אמר לי המוכר שהארון זקוק לשיפוץ כיוון שהרגליים נפגעו מרטיבות, אך הוא לא אמר עד כמה נפגעו...

חשבתי שאין לי מה להפסיד כי ממילא אינני מתכוונת להשאירו כפי שהוא, וביקשתי את עזרתו של הגבר בבית הובלות בלי בע"מ להביא את הארון לאחר כבוד מירושלים.

אחר הצהריים, כשהתחלנו לפרק את הארון, הבנו כמה מצבו עגום. כל החלק התחתון היה הרוס לחלוטין מרטיבות, בצורה כזו שאפילו עלה הרעיון לוותר עליו ולשלחו לאשפה מבלי לנסות לשפצו בכלל.

אבל משהו בי לא ויתר, והחלטתי שאני מנסה בכל זאת. לאחר התייעצות עם רפי, חבר טוב ונגר חובב, החלטתי על דרך פעולה ויצאתי לדרך שכללה הזמנת עצים חדשים לתחתית, קניית צבע והרבה עבודה קשה.

ניסרתי, ניגרתי, עקרתי, החלפתי, הדבקתי, שייפתי וצבעתי, ובסופו של תהליך מתיש, הארון כמו חדש, עם תחתית ורגליים חדשים לגמרי, עומד בתפארה כאילו לא היו דברים מעולם.

אבל מכיוון שיש מצלמה, יש גם תמונות של לפני ואחרי, והרי הן לפניכם (עוד תמונות של תהליך העבודה ניתן לראות בפייסבוק באלבום "שיפוץ ארון כלים"):

הבאה בתור, כמעט במקביל, היתה המכתבה של דנה, חברתי לעבודה. דנה עברה דירה, והחליטה להיפרד מהמכתבה העתיקה שהיתה עשרות שנים במשפחתה ולהעבירה אלי. דנה - תודה ענקית, לכבוד הוא לי.

גם מצבה של המכתבה לא היה מזהיר, אך בהחלט היה טוב יותר מזה של ארון הכלים. היו לה שברים, סדקים, קרעים בעור, חוסרים בידיות, ובאופן כללי היא היתה מכוערת לטעמי, אבל עם פוטנציאל אדיר לשיפוץ.

קניתי צבע שמנת בהיר, עור בורדו חדש לשולחן המכתבה, ידיות חדשות בסגנון שבכלל לא תכננתי אבל נשביתי בקסמו, טפט מקסים באותו הסגנון לפנים המגירות, ויצאתי לדרך.

ובמהפך, כמו במהפך, השינוי היה דרמטי. ממכתבה כהה ומכוערת היא הפכה למכתבה בהירה ומוארת, עם ידיות בסגנון רומנטי משהו, ששבו את ליבי ברגע שראיתי אותן.

תמונות של תהליך השיפוץ ניתן לראות בפייסבוק, באלבום "שיפוץ מכתבה".

הבא בתור הוא סוס. סתם, עורכת הדין דווקא היתה מאוד שמחה אם הייתי עוסקת בשיפוץ סוסים, אבל, מסיבות שונות עוד לא הגעתי לזה, ולכן הבא בתור הוא מזנון של לקוחה בשם אתי.

לאתי יש מזנון משנות השבעים שהיא לא רצתה להיפרד ממנו מסיבות רגשיות ובעיקר מזכרונות הקשורים לתקופה ולמזנון, ולכן היא החליטה לשפצו ופנתה אלי.

המזנון עשוי מפורניר חום, ואתי החליטה לשפצו לשני גוונים חדשים - שמנת בהיר מאוד וטיק, שילוב מקסים בעיני.

העבודה על המזנון כללה שינוי הצוקל בסגנון ארון מטבח מפורמייקה שהיה לו למשהו מזנוני עתיק וייצוגי יותר, ולכן הוחלט על חיתוכים בסגנון כפרי מבלי לפגוע בנקודות התמיכה של המסגרת. בנוסף, אתי רכשה קנטים עם דוגמת קוביות שהוצמדו למסגרת המזנון, ושיוו לו מראה עתיק ויפה, כאילו היו שם תמיד.

לאחר שיוף כולל, הצמדת הקנטים וכמה תיקונים קטנים, גוף המזנון נצבע בשמנת, ואילו הדלתות נצבעו בגוון הטיק.

קדחת השיפוצים בעיצומה, ויש עוד משתפצים בתהליך ויש הממתינים בשקט לתורם. אולי זו התקופה של לפני פסח, תקופה של התחדשות, שגורמת לרצון לשפץ את כל מה שזז וגם את מה שלא, ואולי סתם משהו באויר האביבי הזה שמנער אותי מתרדמת החורף שהוציאה כל חשק לשפץ משהו בקור הזה שהיה.

שיהיה לכם חג אביב שמח, חג של התחדשות ופריחה,
יעל.