אומנות לא שימושית

הפעוטה חגגה יום הולדת שלישי בשבוע שעבר, כשאת ידה השמאלית מעטר גבס לא חינני בעליל. נחיתה בזוית הלא הנכונה מהמגלשה שבגן, היא שסיפקה לנו את התענוג המפוקפק הזה, שכלל בילוי אחר הצהריים במוקד החירום, הרבה דמעות, שני שברים, וגבס אחד.

בתום יומיים כואבים שנתמכו בעזרתם האדיבה של מר אדוויל ואדון נורופן, החלטנו לשמח את הפעוטה בגבס חינני שיחליף את הגבס הלבן, או בשמו ה"אבן" בלשון הפעוטה.

וכך, ירדנו כולנו לסטודיו, בחרנו צבעים, והמלאכה החלה. אורנה דץ וצוות המהפך שלה היו בוודאי גאים בתוצאה הסופית שמעוררת קריאות התלהבות בכל מקום אליו אנחנו מגיעים.

ולמרות זאת, אני יודעת בבירור שהייתי מוותרת על היצירה  הזו, היצירה הכי מיותרת שעשיתי עד כה בחיי.

אמרתי לכם, אומנות לא שימושית.

ועכשיו לתמונות:

לפני

אחרי

תודו עכשיו שאי אפשר לטעות בזיהוי למי שייכת הילדה הזו עם הגבס המבובשק הזה... J .

ומכיוון שאי אפשר יום הולדת בלי עוגת יום הולדת, הכנתי לפעוטה, על פי בקשתה, עוגת טרקטור.

כן, כן, הילדה מאוהבת בטרקטורים.

יש ימים בהם אנחנו נוסעים בעקבות טרקטורים בדרך חזרה מהגן, משהו בסגנון של "מסעות בעקבות ראשונים", רק שאצלנו זה בעקבות כל טרקטור שנקרה בדרכנו הביתה. יודעים איפה מתחילים, לא יודעים איפה מסיימים...

מאיהל'ה שלי, או מאיה-פאיה, כפי שאת קוראת לעצמך, אני מאחלת לך את כל הטוב שהעולם יכול להציע (לא, זה לא כולל גבס מעוצב), שתמיד תהיי שמחה ומאושרת, קפצנית ומחייכת, בדיוק כמו שאת היום.
אוהבת עד כלות,
אמא.