אנשים טובים באמצע הדרך

יום ראשון בבוקר לפני כשלושה שבועות, כעשר דקות לפני תחילת סדנא, הנייד מצלצל.

הקול בעברו השני של הקו הזדהה בשם מתי, אחות אחראית במחלקת ילדים בביה"ח אסף הרופא.

הסיבה לשיחת הטלפון היתה יום המעשים הטובים שחל יומיים לאחר מכן.

מתי סיפרה לי שתלמידי בית ספר תיכון בראשון לציון אספו כסף ממכירת פיצות שאירגנו בעצמם, והחליטו לתרום את הכסף למען שיפור פני מחלקת הילדים בבית החולים, על ידי רכישת החומרים וביצוע העבודה בעצמם.

מתי אמרה שמכיוון שהיא החליטה שהיא רוצה שהטיפול הקוסמטי במחלקה יהיה מאורגן, היא פונה אלי ומבקשת שאגיע לראות מה היא רוצה שיהיה, ואומר לה האם הדבר ניתן לביצוע.

כששאלתי אותה איך היא הגיעה אלי, היא ענתה לי שראתה כתבה עלי ב - Medical jurnal of laisha או, בתרגום לעברית, כתבה קטנה בעיתון "לאשה" שהתפרסמה כחודש לפני. מפאת קוצר הזמן, קבענו להיפגש באותו היום בתום הסדנא.

אחר הצהריים יניב ואני הגענו למחלקה, ולאחר שראינו במה מדובר, היה ברור לנו שאנחנו הולכים על זה. הכנו רשימת מטלות, רשימת ציוד וחומרים שצריך לקנות ולהכין, לחצנו ידיים וחזרנו הביתה בהתרגשות.

למחרת, השכם בבוקר, יצאנו לסבב קניות. נייר טואלט, כדורי קלקר, דבקים, צבעים, קנבסים, מתלים, חוטים וכל מה שצריך כדי להגשים את החלום.

בערב הכנו עיסת נייר בכמות אדירה וחיכינו בהתרגשות לבוקר.

בבוקר הגענו למחלקה עם כל הציוד קצת לפני בוא התלמידים, ופרסנו את השולחנות בכל טוב של חומרי יצירה לעבודה המתוכננת. התרגשות רבה ניכרה באויר...

המטרה הייתה, לפי בקשתה של מתי, להכין שלל של דגי מובייל שיתלו ברחבי המחלקה ובדלפק הקבלה וישמחו, ככל שניתן בהתחשב בנסיבות, את פני הבאים בשעריה.

ואז הם הגיעו. תלמידי מגמת אדריכלות מבית ספר תיכון העמית בראשל"צ. פתאום קלטתי שמבחינתי הפגישה איתם היא סוג של סגירת מעגל... גם אני למדתי בתיכון העמית בראשל"צ, וגם אני רציתי את מגמת האדריכלות כל כך, אך לא למדתי בה בסופו של דבר כי החליטו בשבילי אחרת ולמדתי בכיתת ענ"א מערכות שהביאה אותי עד הלום כמעט (ולא, אני לא מצטערת על כלום, כי אם הייתי אדריכלית היום אולי לא היה לי את הבלוג הזה וכל הטוב שכרוך בו...?).

לאחר תדרוך קצר, התחלנו להכין דגים ופרחים, פרחים ודגים.... המון דגים...

תוך כדי, נהנינו גם מצוות הבידור המחלקתי, פופיק ולא זוכרת את שמו של השני, ששיעשעו אותנו מאוד והוסיפו לאווירה הכייפית ששררה במחלקה.

בתום העבודה הם עמדו שורות שורות, ממתינים ליבוש וצביעה.....

לאחר מכן נצבעו ספסלי החצר הפנימית של המחלקה בה הילדים משחקים, נצבע כיסוי האקווריום ותמונות הקנבס עם ציור שהכנתי מראש ותואם גם הוא לאווירת האקווריום ההולכת ומתגבשת.

בתום כארבע שעות של עבודה, הילדים המקסימים שבו לבית הספר, ואנחנו קיפלנו את הציוד וניקינו אחרינו.

חזרנו לביתנו עייפים אך מאושרים ומלאים בתחושת סיפוק עצומה.

למחרת אחה"צ נסענו שוב לבית החולים להביא את כל הדגים לסטודיו לייבוש וצביעה.

בתום שבוע של ייבוש בשמש, התחלנו במבצע צביעה משפחתי, וכך זה נראה בסטודיו:

לאחר הצביעה, נסענו בשבוע שעבר עם כל הדגים למחלקה כדי לתלותם כפי שתוכנן. עציצי הפרחים הונחו בדלפק הקבלה.

גם פינת האקווריום בכניסה למחלקה הפכה למהממת אחרי השיפוץ הכולל -

אני רוצה להודות למתי, על הזכות שנתנה בידינו לעשות משהו טוב למען אחרים, אני רוצה להודות ליניב שעזב הכל והתגייס למשימה, סחב, הוביל, קנה, צבע ועשה כל מה שצריך כדי שהכל יהיה מושלם, ובעיקר אני רוצה להודות לתלמידי מגמת האדריכלות בבית הספר העמית בראשל"צ - בלעדיכם זה לא היה קורה. תודה, אתם גדולים מהחיים!

שניפגש תמיד בשמחות ובמעשים טובים, אמן!
יעל.