לונג ליב דה קווין...

לפני שאתחיל בפוסט הנוכחי, אני חייבת לכם עדכון בנושא גלויית ה"שנה טובה" עליה כתבתי בפוסט הקודם.
חדי העין שביניכם אולי כבר ראו בתגובות הפוסט הקודם את התגובה של תמר שזו לשונה -
הי יעל,
מרים רטי היא דודתו של בעלי. אשה נפלאה וחכמה. העברתי לה את הפוסט.
תמר (רטי)


כשראיתי את התגובה נמלאתי התרגשות. לא חשבתי שהגילוי יתרחש כל כך מהר... 
לאחר מכן, בהתכתבות במייל, תמר אמרה לי שמרים כתבה את הגלויה לחברת ילדות שלה עמה אבד לה הקשר. מרים עדיין גרה בבני ברק, אך לא באותה הכתובת.


כשיהיו לי עדכונים נוספים, אשתף שוב.


~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~


ועכשיו לפוסט הנוכחי....
בשבוע שעבר, לאור התגובות שקיבלתי לפוסט הקודם, כאן ובמייל, החלטתי שהפוסט הזה יעסוק בכלים המיוחדים שאספתי עם השנים.


אבל, כמו שאומרים, תוכניות לחוד ומציאות לחוד, ולכן הפוסט הזה יהיה מעט שונה מהמתוכנן אך בהחלט באותו העניין.


יומיים לאחר פרסום הפוסט הקודם טסנו לחו"ל באופן ספונטני לחלוטין, שנייה לאחר שקיבלנו את הסכמתה של סבתא להישאר עם הצאצאים (הביולוגים והלא...), ושנייה לפני שהיא תתחרט על שהיא הסכימה (אמא, תודה!!), כשהיעד המוגדר הוא חגיגות יום המלכה בהולנד.

מי שעוקב אחרי כבר הרבה זמן, בטח זוכר איך בשנה שעברה הגענו לאמסטרדם בשבוע של חגיגות יום המלכה לגמרי במקרה, וחזרנו הביתה בלילה שלפני החגיגות, אחרי שסבלנו את המולת כל השבוע הזה. מאז, ידעתי שאני חייבת לחזור להולנד לחגיגות יום המלכה.


ואתם בטח שואלים מה יש ביום המלכה שחייב אותי לחזור, נכון? אז ככה - 

יום המלכה נחשב לחג לאומי בהולנד שנחגג ב- 30 לאפריל.

תאריך החג נגזר מיום הולדתה של המלכה יוליאנה (1909 - 2004). כשהמלכה הנוכחית ביאטריקס ירשה את יוליאנה ב- 1980, היא החליטה לשמור על תאריך החג, מכיוון שתאריך לידתה בסוף ינואר, אינו מתאים לחגיגות עקב מזג האוויר החורפי. 

ואיך זה מתקשר אלי אתם בוודאי רוצים לשאול, אז אחסוך לכם את השאלה ואגש ישר לתשובה (לא, אני לא הולנדית ) - 

ביום זה הופכת הולנד כולה, ואמסטרדם במיוחד, לגראז' סייל אחד גדול שנקרא
 Free market.


מה זה גדול? ע-נ-ק. המוני הולנדים מוציאים דוכנים לרחובות ומוכרים מזון, תכשיטים, יצירות אומנות, בגדים משומשים, כלי בית ישנים, צעצועים ומה לא בעצם.


ולמה Free? מכיוון שביום זה ההולנדים לא משלמים מס על מה שהם מוכרים, מנהג ששורשיו בעבר והיה בעצם מתנת יום ההולדת של המלכה לנתיניה.


היריד נפתח רשמית בשעה 8:00 בבוקר, ואנו, למרות הקור המקפיא בבוקר, בשעה 7:00 היינו כבר במרכז העיר והתחלנו ללכת ברחובות. האויר היה נקי וצח, והיריעות וחלק מהדוכנים היו עדיין בתהליכי פריסה, אך מציאות קפצו מכל עבר ודי מהר...

ככל שהמשכנו ללכת, ההכרה וההבנה של מה שקורה החלו לחלחל לתודעה, וכל מה שיכולתי לחשוב עליו הוא שזה לא יאמן... פשוט לא יאמן... רחובות ענק בלתי נגמרים מלאים בכל טוב במחירי רצפה. בחלק מהמקרים אפילו הרגשתי ממש לא נעים לשלם את המחיר המבוקש כי הוא היה נמוך מדי לדעתי...

ביקשתי מיניב לצבוט אותי כדי לוודא שאינני הוזה, אך הוא לא יכל. ידיו היו עמוסות בשלל שקיות עם אוצרות...


אני חושבת שלא ניתן להבין את עוצמת החוויה הזו עד שלא חווים אותה. גם אנחנו, שידענו לכאורה לקראת מה אנחנו הולכים, נדהמנו ממה שראינו. מדרכות עמוסות פריטים, ברחובות שלא נגמרים, קילומטרים של גראז' סייל אחד גדול. זה היה משהו שלא נתפס בכלל במושגי הגראז' סייל ושווקי הפשפשים למיניהם בישראל. 


הרגשתי כמו ילד בחנות ממתקים ענקית, כמו עליסה בארץ הפלאות, כמו ילדה בחנות צעצועים שלא נגמרת, כמו... טוב, נו, בטח כבר הבנתם כמו מה...


לאחר כשעתיים של הליכה ברחובות, נכנסנו לוונדלפארק (Vondelpark), פארק ענק שאורכו כשלושה קילומטרים, שכולו מוקדש ביום זה לגראז' סייל של ילדים. הפארק היה עמוס בהמוני אדם, גם בגלל השעה שהתקדמה לה וגם בגלל החוויה השונה בו ששייכת למשפחות עם ילדים.


היו שם מאות דוכנים של ילדים שמכרו צעצועים ומשחקים במחירים של חצי עד שלושה יורו, שזה היה פשוט בלתי נתפס. כשקנינו בובה חדשה לגמרי מאחד הילדים המתוקים האלה והוא ביקש חצי יורו בלבד, הרגשנו ממש לא נעים ושילמנו לו יותר. הוא הופתע, וזה מה שהיה ממש מוזר בעיני...

מה שהיה הכי מקסים ומרגש בעינינו בוונדל פארק היה דווקא הילדים שהציגו את כשרונם, בשירה, בריקוד, בנגינה, בהתעמלות, קסמים ושלל תחביבים נוספים, והאנשים שחלפו לידם שמו להם מטבעות כהבעת פרגון לכשרונם.

ההולנדים, שלא כמונו, באו ערוכים ליום הזה, והגיעו עם עגלות ענק, אופניים עם ריקשות ותיקים על גלגלים להעמסת ציוד. ככל שנקפו השעות, ראינו יותר ויותר אנשים שנושאים ציוד בכמויות שנראות כאילו הם עוברים דירה הרגע...

חמש שעות שלמות הלכנו קילומטרים של גראז' סייל, וכל הזמן הזה ניסיתי לחשוב על מילים בעברית שיתארו את מה שאנחנו רואים וחווים, וכל מה שעלה לי בראש היה אן-בליבאבל, אמייזינג, אאוטסטנדינג...


מעניין מה אליעזר בן יהודה היה אומר על זה...


גם אנחנו סחבנו משקולות, והיום, שאני חושבת על זה בדיעבד, כוח הרצון וההתלהבות הם שסחבו את הדברים עבורנו באותן שעות. היום, כל עצם ושריר בגופי כואבים, אבל החיוך שנשאר מהחוויה הזו, על הפנים וגם בלב, הוא ענק!


רוצים הצצה קטנה לחלק מהפריטים שסחבנו?

נכון לרגע זה, החלטתי שבשנה הבאה, בלי נדר, אני מגיעה לאמסטרדם לחגוג את יום ההולדת של המלכה שוב. אני חייבת לוודא שהיא חוגגת היטב! יש מצטרפים?


לסיום, תמונה אחת מקסימה שמזכירה שבכל זאת מדובר בהולנד - 

אסיים באיחולים לשנה הבאה באמסטרדם הבנויה,
יעל.