יום שני, 24 ביוני 2013

נשמות עם שפם...

חתול. חיה אצילית, חכמה ופקחית.

אני יודעת שלא רבים יסכימו איתי, ואת זה אני אומרת בצער רב, היות ואני רואה מדי יום סביבי את היחס של רוב האנשים לחתולי הרחוב.

לאורך השנים והדורות התקיימו תפיסות ואמונות שונות ומשונות לגבי החתול, רובן (ולדעתי האישית כולן) חסרות כל בסיס או אחיזה במציאות, ובעיקר מטופשות.

מי שלא גידל חתול מימיו, לא מבין אפילו עד כמה החיה הזו מדהימה.
בניגוד למיתוס הנפוץ ביותר, זוהי חיה חברותית ונאמנה מהרגע שרוכשים את אמונה, לאט לאט ובאהבה רבה. כמו כולנו, לא?

אני מגדלת חתולים כמעט כל חיי, וכל חתולי הבית שלנו הם חתולי רחוב לשעבר שנאספו לביתנו בשלב כלשהו של חייהם.

זקן חתוליי כרגע, זוקומבוש קרוקומבוש הראשון (או, בקיצור, זוקו) הוא היום בן שמונה, חתול אצילי ומיוחד, נאמן ואוהב, שנאסף מהרחוב בהיותו גור זעיר.

אחריו נאספה זוזי, היום בת שש, חתולה מיוחדת באופי ובהתנהגות, שונה באופייה לחלוטין מזוקו, אך אי אפשר שלא לאהוב גם אותה, כל עוד זה בתנאים ובגבולות שלה.


אחריהם הגיעה שושנה, או, כמו שמאיה קוראת לה שחורשנה כי היא שחורה לחלוטין. שושנה אימצה אותנו. היא פשוט הופיעה בפתח הבית יום אחד וישבה שם כמו צל. לא יללה, לא זזה כמעט, אפילו ניסתה שלא להתבלט. לאט לאט נפשו של איתי נקשרה בנפשה, והיא הפכה לחלק מהבית. איננו יודעים את גילה, אך אנו בטוחים שהיא הייתה חתולת בית שננטשה ועברה תקופת חיים קשה עד שהגיעה אלינו. את העקבות לתקופה הקשה, רואים בהתנהלותה עד היום.

ואז הגיע צ'לו... גור צרחן ומתוק שנמצא נטוש באוגוסט שעבר על ידי חברתי שלה, אישה קטנה עם לב ענק. את צ'לו האכלנו מבקבוק עד שבגר, והיום הוא חתול ענק עם נשמה ענקית עוד יותר, מתמסר באהבה ובאופן ודאי גם מכיר תודה על התקופה ההיא...

לפני כחודשיים נמצא גם חצי. גור שנלכד בשיח קוצני ענק ויילל את נשמתו עד שגל שמעה אותו וגייסה משלחת חילוץ לגיזום השיח וחילוץ האוצר. היום הוא שדון קטן שמתרוצץ בבית בשמחה חתולית שלא יודעת גבול ומטריף את כל זקני השבט.


ועכשיו יש אחד נוסף שמצאתי זרוק ברחוב, נטוש, חולה, אומלל. את אחיו לא הצלחתי להציל, והוא מת כמה שעות לאחר שהגענו אל הוטרינר.

הוא עדיין נאבק על חייו, ולעיתים נראה לי שהוא מוותר קצת. אין לו שם עדיין, ואתמול, כשחיפשתי סימנים שמעידים על התאוששות, חשבתי לקרוא לו סימנטוב, אולי זה יעזור, לי ולו.

מה שהכי עצוב לי זה שהמון אנשים חלפו על פניו, ולאף אחד לא היה אכפת ממנו, ואני בטוחה שיש עוד עשרות, אם לא מאות, גורים כאלה עכשיו ברחבי הארץ כי זו התקופה שאחרי גל ההמלטות הגדול שהיה בסביבות פסח.

אנחנו כאילו רגילים להתעלם מהנשמות השקופות האלה בחיי היום יום שלנו, אבל אני חושבת שחשוב שנזכור ונלמד גם את  ילדינו שלכל יצור חי יש נשמה, ומגיע לו הכבוד הבסיסי כדי להתקיים.

והכבוד הזה יכול לבוא בצורת קערת מים בחצר (גם אם זה בניין משותף או מקום עבודה), בעיקר עכשיו בקיץ, בצורת מתן אוכל מדי פעם, ואפילו אם מדובר בשאריות, וגם בצורת ליטוף...

אני מאמינה שמי שנותן אהבה מקבל אותה בחזרה, גם בצורת ליקוק או התחככות פרוותית ברגל שכולה בעצם הבעת תודה ענקית.

וכן, זו אני המשוגעת שאתם רואים מאכילה חתולי רחוב, ותמיד יש לי שקית זמינה עם אוכל חתולים בכל מקום. פעם, כשהילדים היו קטנים, זה היה אפילו בסל של העגלות שלהם כשיצאנו לטיול...

ואם הגעתם עד לכאן, אתם בטח תוהים למה כתבתי בכלל את הפוסט הזה... אז האמת היא שבתחילת הקיץ חשבתי לבקש "על הדרך" באיזה פוסט שתשימו קערת מים בסביבה הקרובה שלכם, ואיכשהו לא יצא.

עכשיו, כשאני כבר שבוע כמעט נלחמת על חיי גור אומלל, בייחוד לאחר שאחיו לא שרד, המחשבות על הנשמות האומללות האלה לא מרפות ממני, ואם הצלחתי באמצעות הפוסט הזה לגרום להצבתה של אפילו קערת מים אחת באיזו חצר, הרווחתי.

אז מה אתם אומרים? תשימו קערת מים?

תודה מראש, בשמי ובשם הנשמות הטהורות עם השפם :-).

ושלא תחשבו שאיני יוצרת, הנה הצצה למה שמעסיק אותי בימים אלה...

שיהיה לכולנו רק טוב תמיד,
יעל.

21 תגובות :

Josette Guerin אמר/ה...

merci pour ces moments biz

אנונימי אמר/ה...

היי יעל

בדר"כ אני לא מגיבה פה.. אבל הפעם לא יכולתי שלא. ריגשתי אותי במילותיך ובמקום הגדול שהשארתם ליצורים המקסימים והעדינים האלו בליבך.
יש לי חתולה מיוחדת, אצילית, רגישה ונאמנה בבית ואני מזדהה עם כל מילה!

כל הכבוד לך על פוסט מרגש וחשוב
nuly6m

לירון אמר/ה...

אוהבת אותך! וגם את החתולים :)

מוניקה אמר/ה...

יעל שלום לך
גם לנו יש חתול ,הגיע אלנו מתוך פח אשפה שכוניתי בהיותו בן שבועיים שמו במבה וכול מה שכתב על חתולים זה נכון, במבה איתנו כבר עשר שנים ואני אוהבת אותו,והיום שהבנות בגרו הוא יותר מתחבר אתם ומרגיע הליטוף ממש ריפוי.

המשיכי ותודה על הכתבות המעיינות שלך

nuky1 אמר/ה...

כמו כל אהבי החתולים מזדהה איתך מאד.
בדיוק אתמול חשבתי להניח כלי מים ליד האשפה. אוכל נראה שהם מקבלים מהשכנים. אצלנו בבית חתול פרסי גי'נגי' ואחת פ"ז.

Orit אמר/ה...

אין על חתולים, חיה מדהימה ! ואת יותר...

Dafi אמר/ה...

את בעצמך נשמה טהורה (מקווה שעשית היום שפם חחח....).

אנונימי אמר/ה...

אני מכבדת את החמלה שלך כלפי החתולים, את הדאגה והמסירות. זה יותר קל כשגרים בבית פרטי. אבל בבית משותף ישנם שכנים שמאכילים את החתולים אך לא לוקחים עליהם את מלוא האחריות המתבקשת. והתוצאה: שאריות אוכל על הרחבה שליד האינטרקום, פחי אשפה הפוכים, חתולים שמתרבים בלי סוף כי אותם שכנים רק מאכילים אך לא מוכנים לשלם על העיקור, ישנם כלים עם מים בחצר (כפי שביקשת) אך הם לא נשפכים וממולאים מחדש בכל יום ואז יש דגירה של יתוש הנמר האסייתי. כלומר - החתול הופך למפגע תברואתי.
לדעתי, כמו שכלב לא מגדלים בדרך כלל בחצר של בניין משותף אלא רק בביתו של מי שמעוניין בגידולו, אין כל הבדל לגבי החתול וגם אותו יש לגדל בדירתו של מי שמעוניין בכך. אני לא חושבת שהחתול זקוק ליותר מרחב מהכלב. אז למה דווקא הוא בחוץ???
אני לא שונאת חתולים, אבל אני מאוד אוהבת בניין מטופח, ואני רוצה לראות שאותם שכנים שמאכילים את החתולים, היו מוכנים שבביתם הפרטי יהיו שאריות אוכל פזורות בדירה, פחי אשפה מפוזרים וכו'...
אי אפשר לשכנע את השכנים לקחת אחריות, ומה שהכי נורא בעיני, אי אפשר לאלץ אותם לקחת את החתולים לבתיהם, כך שאין דין ואין דיין והתולים הופכים להיות בעלי הבית אצלנו ובבתים משותפים רבים אחרים.
אמנם זהו איננו פורום, אך אשמח לתגובתך ולתגובת יתר החברים/ות.

ויטרינה אמר/ה...

כאמא של שושה , המבוגרת (היא כבר בת 16!!!)לא יכולתי שלא להתרגש. מה גם ששושה שלנו שחיה בבית קוראת לכל חתולי השכונה ומכניסה אותם הביתה לשתות לאכול ולשחק... ואז כועסת עליהם כשהיא מבינה שהם גומרים לה את האוכל.
את נשמה יתרה ואני מעריצה אותך על האימוץ הזה - יישר כוח.
נשיקות

שושנה אמר/ה...

היי, כאן שושנה, מזמן לא הגבתי.
גם אנחנו הורים גאים לג'ינג'ית, אחות של אפורה. שתיהן הגיעו אלינו כגורות לפני כשנתיים. האכלנו אותן והן כמובן נשארו אצלנו בחצר. כשהגיעו לגיל הפוריות והמחזרים הופיעו, שלחנו אותן לעיקור בתנו לחיות לחיות -ההליך מאד נוח וזול, צריך לתפוס את החתולות והם מגיעים לקחת ולהחזיר והעלות לשתיהן למיטב זכרוני עמדה על 240 ₪. החתולות חוזרות עם אוזן קצת חתוכה. כמה שבועות אחרי העיקור אפורה נדרסה ונשארנו רק עם ג'ינג'ית. חתולה מקסימה ואהובה על הילדים. בינתיים הופיעו חתולות שהואכלו ע"י השכנות שעברו דירה והשבוע גם הופיעו שתי גורות כלבים שמפחידות את החתולות ואת התרנגולים-ממש גן חיות. מים כמובן מחכים לכולם בכלי בחצר.
רציתי להגיב למגיבה שגרה בבנין-אפשר לבקש מהמאכילים לספק רק אוכל יבש, בפינה רחוקה מהכניסה-זה לא מלכלך ולא נראה שחתולי הסביבה ישאירו מזה משהו. לגבי יתוש הנמר האסייתי-מחזור ההטלה שלו אורך שבוע ומעלה, כך שאם המים מוחלפים מדי מס' ימים, אין סיכוי ליתושים. תשמחי שיש לך שכנים אוהבי חיות, מה גם שחתולים בסביבה מרחיקים מזיקים (הג'ינג'ית שלנו תפסה נחש קטן בסלון).
כל הכבוד ליעל על הפניית תשומת הלב לבעלי החיים המקסימים הללו, ולחייהם הקשים ללא מים ועם פחים ירוקים שמקשים עליהם להשיג מזון.
בריאות לכל

Keshet Zeevy אמר/ה...

מהממת

רקבשמחה אמר/ה...

איזה מקסימה את. אמנם אני פחות מתחברת לחתולים כחיית מחמד בבית הפרטי שלי - אבל בהחלט שמה קערית מים ואוכל גורמה לרוב (הם מאוד נהנים אצלנו בחצר של הבניין).

יעל אמר/ה...

נולי, לירון, מוניקה, נוקי, אורית, דפי, לילך, קשת, רק בשמחה - תודה לכן, ואני ממש שמחה כל פעם מחדש לגלות עוד ועוד אנשים סביבי שיש בהם חמלה ואהבה לחתולים המדהימים האלה.
אנונימית - אני לא יכולה להיות אחראית על מה שאנשים אחרים עושים, אבל אני בהחלט יודעת שתמיד אפשר לומר להם, בנימה חיובית כמובן, שאת שמחה ומעריכה שהם חומלים, אוהבים ומטפלים בחתולי הרחוב, והיית מבקשת להקצות פינה אחת מסודרת להאכלה שיש לדאוג לנקיונה, או, כמו שאמרה שושנה, לתת להם אוכל יבש שלא ישאיר סימן. מה שבטוח זה שהחתולים לא צריכים להיענש ולא לקבל אוכל ומים (שהם צורך בסיסי לגמרי לקיום)בשל התנהגותם של אנשים כאלה ואחרים. מקווה ששכנייך יהיו קשובים לבקשתך, וכך כל הצדדים יהנו.
שושנה - כבר אמרתי לך שאני אוהבת לקרוא את דעותייך? תודה רבה!

ריבי אמר/ה...

אלמלא היתה ילדה אלרגית לחתולים בטוח גם לנו היה חתול (או יותר...) לצערי מסתפקים במיים ששמים להם בפינה מוצלת בגינה.

wantootree אמר/ה...

ואני עד מקרוב למעשיה האצילים של יעל.
המלאך של הולכי הארבע העזובים והנטושים!
בהחלט ראויה להערכה רבה!

חתולי8 אמר/ה...

יעלי יקרה, אני מכירה אותך ואת ההולכים על ארבע שלך.

אני לא צריכה לספר לך כמה אני אוהבת אותך, אותם ואת הפוסט הזה.
ואם בא לך לראות את זוזי מככבת גם בבלוג שלי, אז הנה הקישור:
http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2555745

נשיקות אשה יקרה.
אה, ברור שאני שמה מים ואף כתבתי על כך בבלוג שלי כמה פעמים.

אוריתוש אמר/ה...

טוב אני לא דוגמא, כי גם לי יש כלבה בבית ו6-7 חתולים בחצר, שאני חולה עליהם ויש לי בחצר קערת מים למזדמנים, ובחורף מקלטיי קור. יש דעות כל כך לא נכונות על חתולים. הם נאמנים מאוד, נותנים אהבה ולדעתי מאוד רגישים לתגובה, וכשגוערים בקול על חתול שובב לפי התגובה המתחנפת שלו הוא גם שומע ובדרכו גם מתחשב. ומי שיראה כמה מצחיק זה שאני הולכת עם הכלבה למגרש ושובל של חתולים מצטרף לטיול, וגם מתישב לעשות משהו לא יאמין. תודה על הפוסט המרגש.

Meital אמר/ה...

את מדהימה ומרגשת יעלי! יש לך לב כל כך רחב וטוב לטפל ככה בנשמות המסכנות האלו..
כל כך כואב לראות את היחס של אנשים לבעלי חיים בכלל, חבל שאין לי סיכוי להכניס חתול הביתה (כלב ששונא חתולים ואמא אלרגית די מגבילים), אבל בהחלט מים ואוכל מצילים אותם.. דווקא אני חושבת עליהם יותר בחורף בגשמים החזקים שהם יושבים להם מסתתרים בשיחים.. כואב הלב על כל אחד :(
שולחת חיבוקים ותקווה לחתולון שנלחם על חייו!

ציפי לוין אמר/ה...

הי יעל. אצלנו בשכונה יש למזלי מס' קטן אך קבוע של נשים מאכילות ומצילות חיים של החתולים. אם מוצאים חתול פצוע או בבעיה פונים אליהן והן יודעות מה לעשות. אנחנו משאירים מים ויש דאגה מתמדת. אני אלרגית לחתולים, ויש לי את נינה "הבת" היחידה שלנו. אני יודעת מה זה האימוץ כי הורי, שיש להם בית פרטי, האכילו שנים חתולים שאימצו אותם. שנים צחקנו שברגע שמאכילים אחד הוא קורא לכל החברה שיבוא, ותמיד היו להם 7-8. בזמן האחרון מספרם פחת, אבל אני לא דואגת. השמועה על האוכל לא נעלמת! מקווה שהגור ישרוד!

יעל.קיפודים אמר/ה...

את נשמה אמיתית (בלי שפם ;-) )... מאחלת לך ימים חתוליים אופטימיים!

יעל.קיפודים אמר/ה...

את נשמה אמיתי (בלי שפם ;-) )
מאחלת לך ימים חתוליים אופטימיים!