יום חמישי, 18 ביוני 2015

הטיול השנתי

כמיטב המסורת השנתית, גם השנה יצאנו לטיול משפחתי בחו"ל כשהיעד הנבחר הפעם הוא צרפת/שוויץ.

הסיבה לבחירה דווקא ביעד הזה נעוצה בשיקול אחד בלבד - מחיר כרטיסי הטיסה. לשמחתנו מצאנו כרטיסי טיסה במחיר מגוחך, מה שגרם להזמנה מיידית ולתכנון הטיול באיזורי היעד - האלפים הצרפתיים, גבול שוויץ.

האמת היא שיניב עשה ותכנן הכל לבד. אני הייתי עסוקה בענייני היריד, ולכן לא יכולתי להתפנות, רגשית ופיזית, לטיול הממשמש ובא, אז התכנון כולו שלו, ולכן, אם יש לכם תלונות על המסלול, יש לנו תיבה בבית, אפשר להגיש תלונה.

אני, בגלל שנסעתי איתו, ניצלתי את העניין והגשתי את התלונות שלי תוך כדי... ;-)

בגלל אורך הטיול וריבוי החוויות שבו, אחלק את התיעוד לשני פוסטים עוקבים.

הפוסט הראשון ירכז את המסלול והפעילויות באיזורים שאמוני ופאסי, ואילו בפוסט השני אכתוב על אנסי וז'נבה.

שנתחיל?

ההתחלה היתה כמובן בשדה התעופה. נחתנו בז'נבה, בצד השוויצרי.

שדה התעופה בז'נבה הוא שדה משותף לשוויץ ולצרפת. ומכיוון שהמחירים בצרפת זולים מהמחירים בשוויץ, את הרכב שכרנו בצד הצרפתי, ותסלח לנו כלכלת שוויץ על כך.

למי שנלחץ לרגע, אז אל דאגה, לא היינו צריכים לעבור מסע מפרך כדי להגיע לצד הצרפתי. כל שהיינו צריכים לעשות לאחר קבלת המזוודות זה לעלות קומה אחת במעלית, לצאת ממנה, לפנות ימינה וללכת כ-50 מטר לאיזור שנקרא
The French Section, והופ, היינו בצרפת.

(קצת מזכיר את המערכון "אני פה, אני רוצה להיות שם" מרחוב סומסום למי שמכיר/זוכר ☺).

לקחנו רכב גדול, העמסנו עליו את המזוודות ואותנו, ויצאנו לדרך. מזג האויר היה מושלם!!!

היעד הראשון בטיול היה איזור פאסי (Passy), שם שכרנו את הבית הראשון בו התגוררנו 3 ימים, וממנו יצאנו לטייל במקומות השונים.

את הטיול התחלנו באיזור Montriond - שם יש אגם מקסים ומפל בשם Cascade d' arden. הכניסה הישירה למפל דרך הגשר היתה סגורה לשיפוצים, אך ניתן להיכנס אליו דרך מעקף רגלי קטן מהצד.



משם יצאנו לעבר הכפר Sixt fer chaval. ארבעה קילומטר דרומית מהכפר, על כביש D29, נמצא אחד המפלים הגדולים באיזור - Cascade du rouget.

מול המפל יש בית קפה נחמד עם גברת שלא יודעת מילה אחת באנגלית, והניסיונות להסביר לה את צמד המילים "מים רותחים" היו חוויה משעשעת ומרתקת בפני עצמה, לפחות כמו המפל ☺.


למחרת בבוקר נסענו לשאמוני (Chamonix) המוכרת לכולם כעיירת סקי, אך גם בקיץ יש מה לעשות בה, ואפילו הרבה.

אנחנו, בשביל הילדים (כן, גם ובעיקר עבור זה שגדול מכולם...) בחרנו בשתי פעילויות עיקריות:

האחת היא עלייה למון בלאן (Mont Blanc), ההר הגבוה ביותר באירופה שגובהו 4,807 מטרים, חוויה יקרה בטירוף, אבל יניב אומר שזו חוויה של פעם בחיים אז חייבים...

שתי קצרות על הר ארוך....

ככה הוא נראה בגובה העיניים...

הפעילות השנייה היא מגלשת ההרים (סטייל צוק מנרה, אבל באמיתי ;-) ) שנמצאת בפארק חביב בקצה העיירה, ובו אטרקציות נוספות לילדים.


ניתן לחוות אטרקציות נוספות בשאמוני כמו נסיעה ברכבת לקרחון ועוד מגוון פעילויות תיירותיות, אך לנו, העלייה למון בלאן ובילוי בפארק האטרקציות הספיקו בהחלט. 

בכלל, שאמוני היא עיירה מקסימה, מומלץ לטייל בה, אך יש לקחת בחשבון כי היא יקרה להחריד, גם במושגים של צרפת באיזורים אחרים...

דרומית לשאמוני, על הכביש בין פאסי לשאמוני, ביציאה לכיוון Les Houches, ישנה חוות כלבים המשווקת במדריכי התיירות כחווה להרבעה ולגידול כלבי ההצלה מגזע סן ברנרד.

כחובבי כלבים וחיות בכלל נסענו לחווה על מנת לראות את הפלא בהתרחשותו.

בפועל, האכזבה היתה גדולה מאוד. מה שיש שם כיום זו חווה שנמצאת בחצר ביתו (הענקית ,יש לציין) של אדם זקן, ואין שם לא גורים, לא הרבעות ולא גידולי דור המשך, וגם לא ניתן ללטפם כי האיש אינו מסכים.

יש שם בעיקר כלבי סן ברנרד מבוגרים שכלואים כל היום (בכלובים מצוחצחים, אבל עדיין...), למרות החצר המופלאה בה הם גרים, והאיש לא משחררם על מנת שלא יהיה לו בלאגן...

ממה שראינו, הם אינם מסוגלים פיזית לעשות בלאגן, הם בעיקר צמאים לליטוף ולאהבה.

התייחסנו אל הכסף ששילמנו בכניסה כאל תרומה למימון גידול הכלבים, ויצאנו בתחושת החמצה וכאב לב גדול על הכלבים.

התמונה היחידה בה לא רואים את הסורגים... :-(

ובחזרה לפאסי (Passy)...

באיזור הבית בפאסי ישנו פארק נחמד סביב אגם, Lac de passy, ובמתחם החנייה של הפארק ישנו מסלול קארטינג (Karting du mont blanc).

כמובן שהחבר'ה רצו קארטינג, אז נסענו למסלול, ושם הם נהנו מאוד. המחיר לאדם, למי שמתעניין, הוא 17 יורו.



אנחנו נהנינו מהשהייה על גדות האגם לעת ערב, עם פיקניק קטן של פירות וחטיפים שהבאנו עמנו מהבית. אם אתם הולכים לשם, דאגו לשמיכה או מחצלת לישיבה על הדשא, ולמגבות לילדים, כי מהר מאוד הם נכנסים למים.... ☺.

פארק. אמיתי. כמו שפארק ליד הבית צריך להיות...

פארק החבלים -

אל פארק החבלים הגענו סיומו של טיפוס מפרך ברכב. לא שחלילה היה לנו קשה פיזית, אבל הפיתולים הרבים הסבו בחילה לרגישה שלנו, מה שהאט במעט את התהליך.

פארק החבלים נמצא בפסגתו של הר, מקום מרהיב ויפהפה ששווה את הטרחה שבעליה מעלה, ללא קשר לפארק החבלים.

כשהגענו למעלה, גילינו מעבר הרים מרהיב ביופיו ובו שני בתי קפה חביבים ונעימים המאפשרים אתנחתא נעימה.

מעבר ההרים נקרא Aerofiz Parapente Mont-Blanc.


לאחר הפסקת קפה-שוקו-בא לי-לא בא לי, שמנו פעמינו לפארק החבלים.

שתי הבנות התנדבו, שני הבנים נודבו כמשגיחים ואני התנדבתי לצלם. חלוקה שווה.


מסלולי החבלים מחולקים לפי גילאים, אבל אני חייבת לציין שזה אחד הפארקים המאתגרים ביותר שהיינו בהם, גם מבחינת ההתאמה לגיל.

המסלול של הקטנה ואחיה לקח שעה וקצת , ובחלק מהאתגרים הקטנה אף התגלתה כמבוגר האחראי במסע החבלים, ואילו אחיה הגדול היה עסוק כל הדרך בלחשב את קיצו לאחור ובלחלק את הירושה שלו תוך כדי הליכה על חבל מתנדנד בגובה של 5 מטרים מהקרקע.

מה שיפה בכל העניין זה שלכל אורך המסלול הוא דיבר איתי והביע את הערכתו לאמו מולידתו (להלן, אני) והערכה לפועלה היומיומי עבורו (על דברים שביום יום הם מובנים מאליהם והוא לא רואה אותם בכלל), אמר מילות געגועים למבחני מתמטיקה, פיזיקה וערבית שפתאום נראו לו קלילים ביותר, ובעיקר, בעיקר הוא בעיקר אמר מילות געגועים לקרקע יציבה.

אכן, חוויה מחשלת, קחו את המתבגרים שלכם אליה, הם יעריצו אתכם מאותו רגע ועד עולם ☺.

אחרי שהם סיימו, חיכינו למתבגרת ואביה שיסיימו את המסלול שלהם.

היא, שנעלבה עד עמקי נשמתה כשהמפעיל חשב שהיא בת שמונה, מחתה בתוקף שהיא רוצה לעשות מסלול של גדולים כי היא עוד דקה בת שתים עשרה.

אז היא קיבלה מסלול של גדולים...


המסלול שלהם ארך שעות (!!!) והתפתל במעבה היער, בגבהים של 10 מטר פלוס מהקרקע, והיה אף מלחיץ לעיתים לדברי המבוגר האחראי, אבל היא עשתה אותו כמו גדולה ועל כך מגיע לה שאפו ענק!

בזמן שהם עשו את מסלול החבלים שלהם, קרו הרבה דברים.

השמש, למשל, עשתה כברת דרך לא רעה לעבר שקיעתה, המפעיל של הפארק הספיק כבר להבין שלארוחת הערב הוא לא יגיע בזמן, ואנחנו הספקנו לראות חבורה של אנשים אמיצים, וביניהם ילד כבן 13, קופצים מפסגת ההר עם מצנחי רחיפה.

כל ההכנות שלהם, ההתארגנות, הפריסה העמידה בשקט לפני למטרת ריכוז ולבסוף הקפיצה היו בהחלט מחזה מרהיב שלא רואים כל יום.



עוד סיבה שבגללה צריך לטפס למעלה. שווה כל רגע!

למי שמחפש מסלול הליכה כייפי לאורך גדותיו של נהר גועש, הוא ימצא אותו מזרחית לפאסי,  שם יש קניון בשם Gorgesde la disaz. ההגעה לקניון היא דרך הכביש בין פאסי לשאמוני, ביציאה לכיוון Les Houches.

מסלול ההליכה קליל וכייפי, ההליכה וגם הטיפוס במדרגות בחלק מהזמן אינם קשים, המראות מרהיבים, וכולנו נהנינו.


בסופו יש מפל שנקרא מפל הנשרים, וההסבר לשם הוא צורת המפל שמזכירה כנפי נשרים כאשר המים נופלים בשצף, וגם בשל העובדה שבעבר הנשרים שיכנו את הקן שלהם בסמוך למפל.


תם ונשלם פוסט ראשון.

מקווה שלא התעייפתם כי אני הייתי חייבת לכתוב, ואם כבר לכתוב, אז לעשות זאת מכל הלב, לתיעוד המשפחתי ולטובת מי שמתכוון להגיע לאיזור מתישהו...

בפוסט הבא אספר על חוויות מאנסי וז'נבה. יש למה לחכות ♥.

אורווואר,
יעל.

4 תגובות :

אורנה אמר/ה...

נשמע חלומי!!!
כיוון שאל הבלוג שלך הגעתי כשחיפשתי דברים על ללא גלוטן.... אשמח אם תסכימי לציין (אם לא אכפת לך) עד כמה קל או עד כמה מאתגר היה הטיול באזור הזה מהבחינה התזונתית, בעיקר במובן של קניות מזון בסיסיות ופחות מסעדות. או שלחם ותחליפיו הבאתם מהארץ?

תודה :-)

פרח46 אמר/ה...

כתוב מעולה.
נשמע שהיו לכם יופי של חויות .
תודה על השיתוף.

יעל אמר/ה...

פרח - תודה רבה, את מקסימה! ♥
אורנה - המבחר די עלוב, אל תבני עליו... צרפת וגם שוויץ לא ממש "מתחזקות" את עניין הלל"ג, ואפילו גרועות מישראל בכך. כן, יש דברים כאלה...
תוכלי למצוא פסטות ואולי קצת עוגיות, אבל אל תבני על זה.יש גם לחם לל"ג שם, אבל זה הלחם שמגיע באריזות וואקום, ואני לא מכירה ילד שמוכן לאכול אותו...
קחי מהבית פסטות, מנה חמה, חטיפים, ואפילו קמח כרגיל. אני הכנתי להם פנקייק לארוחות הבוקר.
מעבר לזה, כמובן שיש ירקות, גבינות, ביצים ושאר דברים שניתן לקנות בכיף בכל סופר.
כשאנחנו נוסעים עם הילדים, אנחנו כמעט ולא אוכלים במסעדות. לוקחים דירה מאובזרת ואוכלים אוכל כמו בבית. בריא, נקי מגלוטן ובעיקר אהוב עליהם וטעים.

חתולי8 אמר/ה...

יעלי, זה מושלם! איזה פוסט כיפי! איזו חופשה שווה!
במקומות האלה לא הייתי ועכשיו אני מתה לבקר בהם.
באנסי לעומת זאת ביקרתי ואהבתי אותה מאד. הולכת לקרא את ההמשך.